משנה: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְעוֹלָם מִכְרָהּ קַייָם עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם כְּדֵי שֶׁתְּשַׁייֵר בַּשָּׂדֶה בַּת תִּשְׁעַת קַבִּים וּבַגִנָּה בַּת חֲצִי קַב. וּכְדִבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה בֵּית רוֹבַע. הָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וּמָֽכְרָה לָזֶה בִמְנָה וְלָזֶה בִמְנָה וְלָזֶה בִמְנָה וְלָאַחֲרוֹן יְפֵה מְנָה וְדֵינַר בִּמְנָה שֶׁלָּאַחֲרוֹן בָּטֵל וְשֶׁלְּכוּלָּן מִכְרָן קַייָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' רשב''ג אומר לעולם מכרה קיים. והיא תחזיר הדינר ליורשים דמה הפסידתן:
עד שתהא שם. באונאה כדי שאלו לא היתה אונאה היה משתייר שדה בת תשעה קבין שהוא שיעור שדה:
ובגינה כבית חצי קב. שהוא שיעור גינה ואין הלכה כרשב''ג:
מכרה לזה במנה ולזה במנה וכו'. בבבלי מוקי לה בקטיני שהיו שדות קטנות ולא היו שדות הללו יחד ואין ראוין לאדם אחד דמעיקרא אדעתא דהכי נעשית שליח:
מתני' איגרת ביקורת. הכרזה שעל ידי הכרזה בני אדם מבקרין בה ובהא מודה ת''ק לר''ש בן גמליאל והלכה כת''ק:
הלכה: אַלְמָנָה שֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם כול'. נִיחָא שָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בִּמְנָה. מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי מַפְסִידָה אֶת הַיְּתוֹמִין בִּמְנָה. בְּשָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם אֵין סוֹפוֹ לַחֲזוֹר מִשּׁוּם מִקַּח טָעוּת. תִּיפְתָּר שֶׁהוֹקִיר הַמִּקַּח. אָמַר רִבִּי אַבִּין. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין לְמִקַּח הוֹנָייָה לְעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה הַמִּקַּח מוּפְלַג יֵשׁ לוֹ הוֹנָייָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן הוֹנָייָה. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת וְהַהֶקֲדֵּישׁוֹת. פָּתַר לָהּ. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוּפְלַג. פָּדָה שָׁוֶה מְנָא בְמָאתַיִם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵינוֹ פָדוּי. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. פָּדוּי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר. 63a טַלִּית זֶה תַּחַת חֲמוֹר זֶה. יָצָא לְחוּלִין. וְסֵיפָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צָרִיךְ לְהֵיעָשׂוֹת דָּמִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל גַּרְמָהּ אָֽמְרָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהֵיעָשׂוֹת דָּמִים. מַה פְלִיגִין. לְהָבִיא מְעִילָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מֵבִיא קָרְבַּן מְעִילָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן מְעִילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כאחת. בשטר אחד ולא פירש לכל אחד בפני עצמו:
כל גרמא אמרה. כל עצמן אומרים והכל מודים בזה שצריך לעשות דמים ואפילו לר''ל עכ''פ מדבריהן צריך לעשות דמים כדתנן בפ' ה' דתמורה אם אמר זו מחוללת על זו לא אמר כלום שאין קרבן תמים מתחלל וצריך לעשות דמים אם אין זו של חולין יפה כשל הקדש מוסיף עליה מעות עד כדי דמי הקדש ולא פליגי אלא אם יצא לחולין דבר תורה ואם מועלין בה:
ר''י אומר מביא קרבן מעילה. דמד''ת לא יצא לחולין הואיל והוי דבר מופלג ולר''ל מן התורה פדוי ואינו מביא קרבן מעילה וצריך לעשות דמים מדבריהן:
גמ' עד כדון. הא דקתני במתני' מכרה לזה במנה וכו' של האחרון מכרו בטל ושל כולן מכרן קיים בשמכרה להן בארבע שטרות שכל אחד ואחד מכירה בפני עצמה היא:
מכרה להן בשטר א' פלוגתא דר''י ור''ל. דפליגי לקמן דלמאן דפוסל כל השטר אפילו למי שהעדים כשרים לו הואיל ובשטר אחד הן ה''נ שלכולן מכרן בטל אפילו של אותן שמכרה להן שוה בשוה הואיל ובשטר אחד הוא:
רבי מנא לא מפרש. מי הוא הפוסל ומי הוא המכשיר אלא כדאמר ר' הונא חד אמר וחרנא אמר:
. ור' אבין מפרש. דרבי יוחנן הוא הפוסל ור''ל הוא המכשיר:
מתני'. דפ''ק דמכות מסייע לר''י דקתני התם אפי' מאה עדים ונמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף על פי שיש כאן שנים כשרים וה''נ אע''פ שכשירין לזה בטלה עדותן מפני שהן פסולין לזה:
יאות אמר רבי אלעזר. שפיר אמר בהא דמדמי הך דינא להא דמתני':
ה''ג מאן דאמר יאות אמר ר' אלעזר נעשית כעדות אחד וכהתרייה אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכן הוא בגיטין ובמכות. כלומר דחשבינן הכא כמו עדות אחת הואיל ובשטר אחד כתבו ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אפילו לזה שהן כשירין לו:
ומ''ד לא א''ר אלעזר יאות. דשאני הכא דנעשית כשתי כתי עדות הואיל והשטר לשני בני אדם הוא ולזה פסולין ולזה כשירין הן אבל התם כולן עדות אחת הן ולפיכך בטלה מקצתה בטלה כולה:
מתני'. ברייתא פליגא על ר''י דקתני טלית זה תחת חמור זה של קדשי בדק הבית אע''פ שדמי טלית אינם שוין לדמי החמור יצא לחולין אלמא דפדוי:
וסיפא דברייתא פליגא על ר''ל. דקתני וצריך לעשות דמים שצריך להוסיף דמים עד כדי דמי שוויו וש''מ דאינו פדוי:
גמ' ניחא שוה מנה במאתים. שנתקבלה כתובתה:
או שוה מאתים במנה. אמאי נתקבלה כתובתה והלא לא נתקבלה אלא מנה:
ומשני מכל מקום הרי מפסידה את היתומים במנה. וההפסד עליה דהוה לה שלא תמכור בפחות:
ופריך בשוה מנה במאתים אין סופו לחזור משום מקח טעות. בתמיה והיאך שייך נתקבלה כתובתה:
ר' אבין אמר הדא מסייעא לר''ל. בלאו הכי לק''מ כדר''ל דאמר אין למקח הוניי' לעולם כלומר למקח קרקעות דאין אונאה לקרקעות:
ור''י אמר אם היה המקח מופלג. שהגיעה האונא' עד כדי דמי שוויי' יש לו אונאה:
מתני' פליגא על ר''י. דקתני התם אין אונאה לקרקעות:
פתר לה בלבד בדבר שאינו מופלג. אין להם אונאה:
פדה הקדש שוה מאתים במנה גרסי':
רבי יוחנן אמר אינו פדוי. משום דהוי מופלג:
תיפתר שהוקיר המקח. ועמד עכשיו על מאתים ולא יחזור הלוקח:
הלכה: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְעוֹלָם מִכְרָהּ קַייָם כול'. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁמְּכָרוּהָ לָהֶן בְּאַרְבַּע שְׁטָרוֹת. מְכָרָהּ לָהֶן בִּשְׁטָר אֶחָד תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹתָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. כָּתַב כָּל נְכָסָיו לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּאַחַת וְהָיוּ הָעֵדִים כְּשֵׁרִין לָזֶה וּפְסוּלִין לָזֶה. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר. מֵאַחַר שֶׁהֵן פְסוּלִין לָזֶה פְּסוּלִין לָזֶה. וֶחָרָנָה אָמַר. כְּשֵׁירִין לָזֶה וּפְסוּלִין לָזֶה. רִבִּי מָנָא לֹא מְפָרֵשׁ. רִבִּי אַבִּין מְפָרֵשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מֵאַחַר שֶׁהֵן פְסוּלִין לָזֶה פְּסוּלִין לָזֶה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כְּשֵׁירִין לָזֶה וּפְסוּלִין לָזֶה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. מָה הַשְׁנַיִם נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל עֵידוּתָן בְּטֵילָה. אַף הַשְּׁלֹשָׁה נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל עֵידוּתָן בְּטֵילָה. מְנַיִין אֲפִילוּ מֵאָה. תַּלְמוּד לוֹמַר עֵידִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי חְנַנְיָה חֲבֵרִין דְּרַבָּנִין וְרַבָּנִין. חַד אָמַר. יְאוּת אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וֶחָרָנָה אָמַר. לֹא אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר יְאוּת. מָאן דָּמַר. יְאוּת אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. נַעֲשֵׂית עֵדוּת אֶחָד מֵאִישׁ אֶחָד. וּמָאן דָּמַר. לֹא אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר יְאוּת. נַעֲשֵׂית כִּשְׁתֵּי כִיתֵּי עֵדוּת כְּשׁירִין לָזֶה וּפְסוּלִין לָזֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כאחת. בשטר אחד ולא פירש לכל אחד בפני עצמו:
כל גרמא אמרה. כל עצמן אומרים והכל מודים בזה שצריך לעשות דמים ואפילו לר''ל עכ''פ מדבריהן צריך לעשות דמים כדתנן בפ' ה' דתמורה אם אמר זו מחוללת על זו לא אמר כלום שאין קרבן תמים מתחלל וצריך לעשות דמים אם אין זו של חולין יפה כשל הקדש מוסיף עליה מעות עד כדי דמי הקדש ולא פליגי אלא אם יצא לחולין דבר תורה ואם מועלין בה:
ר''י אומר מביא קרבן מעילה. דמד''ת לא יצא לחולין הואיל והוי דבר מופלג ולר''ל מן התורה פדוי ואינו מביא קרבן מעילה וצריך לעשות דמים מדבריהן:
גמ' עד כדון. הא דקתני במתני' מכרה לזה במנה וכו' של האחרון מכרו בטל ושל כולן מכרן קיים בשמכרה להן בארבע שטרות שכל אחד ואחד מכירה בפני עצמה היא:
מכרה להן בשטר א' פלוגתא דר''י ור''ל. דפליגי לקמן דלמאן דפוסל כל השטר אפילו למי שהעדים כשרים לו הואיל ובשטר אחד הן ה''נ שלכולן מכרן בטל אפילו של אותן שמכרה להן שוה בשוה הואיל ובשטר אחד הוא:
רבי מנא לא מפרש. מי הוא הפוסל ומי הוא המכשיר אלא כדאמר ר' הונא חד אמר וחרנא אמר:
. ור' אבין מפרש. דרבי יוחנן הוא הפוסל ור''ל הוא המכשיר:
מתני'. דפ''ק דמכות מסייע לר''י דקתני התם אפי' מאה עדים ונמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף על פי שיש כאן שנים כשרים וה''נ אע''פ שכשירין לזה בטלה עדותן מפני שהן פסולין לזה:
יאות אמר רבי אלעזר. שפיר אמר בהא דמדמי הך דינא להא דמתני':
ה''ג מאן דאמר יאות אמר ר' אלעזר נעשית כעדות אחד וכהתרייה אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכן הוא בגיטין ובמכות. כלומר דחשבינן הכא כמו עדות אחת הואיל ובשטר אחד כתבו ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אפילו לזה שהן כשירין לו:
ומ''ד לא א''ר אלעזר יאות. דשאני הכא דנעשית כשתי כתי עדות הואיל והשטר לשני בני אדם הוא ולזה פסולין ולזה כשירין הן אבל התם כולן עדות אחת הן ולפיכך בטלה מקצתה בטלה כולה:
מתני'. ברייתא פליגא על ר''י דקתני טלית זה תחת חמור זה של קדשי בדק הבית אע''פ שדמי טלית אינם שוין לדמי החמור יצא לחולין אלמא דפדוי:
וסיפא דברייתא פליגא על ר''ל. דקתני וצריך לעשות דמים שצריך להוסיף דמים עד כדי דמי שוויו וש''מ דאינו פדוי:
גמ' ניחא שוה מנה במאתים. שנתקבלה כתובתה:
או שוה מאתים במנה. אמאי נתקבלה כתובתה והלא לא נתקבלה אלא מנה:
ומשני מכל מקום הרי מפסידה את היתומים במנה. וההפסד עליה דהוה לה שלא תמכור בפחות:
ופריך בשוה מנה במאתים אין סופו לחזור משום מקח טעות. בתמיה והיאך שייך נתקבלה כתובתה:
ר' אבין אמר הדא מסייעא לר''ל. בלאו הכי לק''מ כדר''ל דאמר אין למקח הוניי' לעולם כלומר למקח קרקעות דאין אונאה לקרקעות:
ור''י אמר אם היה המקח מופלג. שהגיעה האונא' עד כדי דמי שוויי' יש לו אונאה:
מתני' פליגא על ר''י. דקתני התם אין אונאה לקרקעות:
פתר לה בלבד בדבר שאינו מופלג. אין להם אונאה:
פדה הקדש שוה מאתים במנה גרסי':
רבי יוחנן אמר אינו פדוי. משום דהוי מופלג:
תיפתר שהוקיר המקח. ועמד עכשיו על מאתים ולא יחזור הלוקח:
משנה: שׁוּם הַדַּייָנִין שֶׁפָּחַת שְׁתוּת אוֹ הוֹתִיר שְׁתוּת מִכְרָן בָּטֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִכְרָן קַייָם אִם כֵּן מַה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה. אֲבָל אִם עָשׂוּ אִיגֶּרֶת בִּיקּוּרֶת אֲפִילוּ מָֽכְרוּ שָׁוֶה מְנָה בְּמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בִּמְנָה מִכְרָן קַייָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' רשב''ג אומר לעולם מכרה קיים. והיא תחזיר הדינר ליורשים דמה הפסידתן:
עד שתהא שם. באונאה כדי שאלו לא היתה אונאה היה משתייר שדה בת תשעה קבין שהוא שיעור שדה:
ובגינה כבית חצי קב. שהוא שיעור גינה ואין הלכה כרשב''ג:
מכרה לזה במנה ולזה במנה וכו'. בבבלי מוקי לה בקטיני שהיו שדות קטנות ולא היו שדות הללו יחד ואין ראוין לאדם אחד דמעיקרא אדעתא דהכי נעשית שליח:
מתני' איגרת ביקורת. הכרזה שעל ידי הכרזה בני אדם מבקרין בה ובהא מודה ת''ק לר''ש בן גמליאל והלכה כת''ק:
חֲנַנְיָה בַּר שֵׁילֶמְיָה בְשֵׁם רַב. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי. בְּעָא מֵיעֲבַד כְּרַבָּנִן. אָמַר לוֹ רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּרָטָא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּרָטָא. לֹא כֵן לִימַּדְתָּנוּ בְשֵׁם זְקֵינֶיךָ. אֶלָּא אִם כֵּן עָשֹוּ אִיגֶּרֶת בִּיקּוּרֶת. וְקִיבְּלָהּ. וְחָזַר בֵּיהּ וַעֲבַד כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעא מיעבד כרבנן. דמתני' דאם לא עשו אגרת בקורת מכרן בטל:
לא כן לימדתנו בשם זקינך. רשב''ג אא''כ עשו איגרת בקורת. אלא אפילו בלא אגרת בקורת מכרן קיים דא''כ מה כח ב''ד יפה. ובבבלי גריס שאמר לו בהדיא א''כ מה כח ב''ד יפה:
עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל אָמַר. עֲבָדִים שֶׁלֹּא יִבְרְחוּ. וּשְׁטָרוֹת וּמְטַלְטְלִין שֶׁלֹּא יִגָּנֵבוּ. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהָעֶבֶד נִפְדֶּה בִשְׁלֹשָׁה. אָמַר לֵיהּ. אִין. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנִּינָן. וּבְקַרְקָעוֹת תִּשְׁעָה וְכֹהֶן. וְאָדָם כְּיוֹצֵא בָהֶן. אָמַר לֵיהּ. אָדָם שֶׁכָּן בֶּן חוֹרִין הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עולא בר ישמעאל אמר. כלומר דעולא בר ישמעאל פליג וסבר דאין ב''ד מחליטין בלא הכרזה וכדאמרינן בית דין שמכרו בלא הכרזה טעו בדבר משנה וחוזר והא דדייקת מרישא דאם מכרו שוה בשוה מכרן קיים בשלא הכריזו היינו בדברים שאין מכריזין עליהן כגון בעבדים כדי שלא יברחו כשישמעו שמכריזין עליהן וכן בשטרות ומטלטלין אין מכריזין עליהן שלא יגנבו מהנאספים לראותם כדי ללוקחן אבל בשארי דברים שמכריזין עליהן ולא הכריזו אפילו מצאו כדי שומן מכרן בטל והכי מסיח לה בבבלי דף ק':
לית הדא אמרה. לאו ש''מ ממתני' שהעבד נפדה בשלשה אם בא לפדותו מן ההקדש אין צריך אלא שלשה כשאר מטלטלין כדי שלא לפרסם הדבר וישמע ויברח:
א''ל אין. כן הוא שהעבד נפדה בג':
והתנינן. בפרק ד' דמגילה ובפ''ק דסנהדרין ובקרקעו' אם בא לפדותן מן ההקדש צריך עשרה ואחד מהן כהן לשומן כדיליף התם טעמא ואדם כיוצא בהן אם אמר דמי עלי צריך לפדותו בעשרה:
אדם שכן. אדם דקתני הכא בן חורין הוא אבל עבד נפדה בשלשה:
וּמַכְרִיזִין בַּבּוֹקֶר וּבָעֶרֶב. בִּיצִיאַת פּוֹעֲלִים וּבְהַכְנָסַת פּוֹעֲלִים. וְאוֹמֵר שָׂדֶה וְסֵימָנֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בִּשֶׁלֹּא מָֽצְאוּ שׁוּמָן מַחֲלִיטִין. דּוּ מַתְנִיתָא. שׁוּם הַדַּייָנִים שֶׁפָּחַת שְׁתוּת אוֹ הוֹתִיר שְׁתוּת מִכְרָן בָּטֵל. מִפְּנֵי שֶׁפָּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ. אֲבָל מָֽצְאוּ שׁוּמָן מַחֲלִיטִין. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מַה חֲמִית מֵימַר. בְּשֶׁלֹּא הוּכְרְזוּ אֲנָן קַייָמִין. מִן דְּבַתְרָהּ. אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ אִיגֶּרֶת בִּיקּוּרֶת. מָהוּ אִיגֶּרֶת בִּיקּוּרֶת. רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי אָמַר. אַכְרָזָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומכריזין בבקר ובערב. הא דתנן התם שמכריזין בבקר ובערב טעמא משום שהוא ביציאת פועלים ובהכנסת פועלים כדמפרש בערכין דף כ''א בשעת הוצאת פועלים דאיכא דניחא ליה למיזבן אמר להו לפועלים אזילו וסיירוה ניהליה שילכו ויראו אותה אם היא יפה ובשעת הכנסת פועלים כי היכי דאזיל ושיילינהו שיזכור בעל הבית בערב לילך אצל הפועלים ולשאול אותן:
ואומר. המכריז אומר שדה פלונית בצד מצר פלוני:
ה''ג בשלא מצאו שומן אבל מצאו שומן מחליטין. הא דקתני מכריזין שלשים יום בשלא מצאו מי שפסק כפי השומא שלהן אבל מצאו שומן קודם מחליטין מיד ואין צריכין להכריז:
דו מתניתא שום הדיינים וכו'. כלומר שמביא ראיה מהמתני' דקתני מכרן בטל מפני שפחתו או הותירו אבל אם מצאו כדי שומן מכרן קיים ומחליטין מיד בלא הכרזה:
מה חמית מימר בשלא הוכרזו אנן קיימין. כלומר מנא לך לומר מתני' בשלא הכריזו עסקינן דדייקת מינה שאם מצאו שומן מחליטין בלא הכרזה:
מן דבתרה. וקאמר מן הסיפא שמעינן לה דקתני אא''כ עשו אגרת בקורת ש''מ דרישא בלא הכריזו היא:
הלכה: שׁוּם הַדַּייָנִין שֶׁפָּחַת שְׁתוּת אוֹ הוֹסִיף שְׁתוּת כול'. כְּמַה דְּאַתְּ אָמַר בְּהֶדְיוֹט. בְּקַרְקַע עַד שְׁלִישׁ. בִּמְטַלְטְלִין עַד שְׁתוּת. וְדִכְוָותָהּ בְּהֶקְדֵּשׁ. בְּקַרְקַע עַד שְׁתוּת וּבִמְטַלְטְלִין עַד י̇ב̇. תַּמָּן תַּנִּינָן. שׁוּם הַיְתוֹמִים שְׁלֹשִׁים יוֹם. שׁוּם הֶקְדֵּשׁ 63b שִׁשִּׁים יוֹם. וּמַכְרִיזִין בַּבּוֹקֶר וּבָעֶרֶב. וְלָמָּה שְׁלֹשִׁים. כְּדֵי לְייַפּוֹת כּוֹחָן שֶׁלִּיתוֹמִים. וְיַכְרִיזוּ יוֹתֵר. עָד שְׁלֹשִׁים יוֹם אַתְּ מְיַפֶּה כוֹחָן. מִיכָּן וָאֵילַךְ אַתְּ מְרֵיעַ כּוֹחָן. וֶאֱמוֹר אַף בְּחֶקְדֵּשׁ כֵּן. שַׁנְייָא הִיא הֶקְדֵּשׁ. שֶׁאַתְּ תּוֹפֵס רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. וְיַכְרִיזוּ לְעוֹלָם. דַּייוֹ לְהֶקְדֵּשׁ שֶׁיְּהֵא כִפְלַיִים בְּהֶדְיוֹט. אָמַר רִבִּי יוּדָן. מִן מַה דְּאַתְּ אָמַר. שַׁנְייָא הִיא הֶקְדֵּשׁ שֶׁאַתְּ תּוֹפֵס רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאִם יִמְצְאוּ שׁוּמָן שֶׁאֵין מַחֲזִירִין וּמַחְלִיטִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מן מה דאת אמר. שההקדש תופס ראשון ראשון שמע מינה שאם ימצאו שומן שאין מחזירין ומחליטין כלומר שאם פסק האחד כפי השומא של הב''ד ובא אח''כ השני ופסק כמו כך אין מחזירין מהראשון ומחליטין לו דכמו שהראשון נתפס והוא אינו יכול להחזיר כן נמי אין מחזירין ממנו:
דיו להקדש שיהא כפליים בהדיוט. ולא יותר:
ויכריזו לעולם. ואם האי חששא ליתא בהקדש א''כ יכריזו יותר מששים שמא יבאו המוסיפין יותר:
שנייא היא הקדש שאת תופס ראשון ראשון. כלומר אין חשש זה בהקדש דראשון ראשון שפסק שוב אינו יכול לחזור כדתנן בפ''ח דערכין אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים ואחד אומר בעשרים וחזר בו של עשרים ממשכנין מנכסיו עד עשר והראשון משלים עשר שפסק ואין יכול להחזיר שאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי:
ואמור אף בהקדש כן. דניחוש נמי שמא יחזיר בו הראשון:
מיכן ואילך. אם ימשך עוד הדבר יותר את מריע כחן שאפשר שמחמת המשך הזמן יחזיר בו מי שעמד על המקח מתחילה:
כדי לייפות כחן של יתומין. שמא בתוך כך יבאו המוסיפין על המקח:
שום הקדש. גיזבר המוכר קרקע של הקדש מכריזין ששים יום:
תמן תנינן. פ''ו דערכין שום היתומים ב''ד היורדין לנכסי היתומין למכרן ולהגבות לב''ח שמין את הקרקע ומכריזין ל' יום כל מי שירצה יבא ויקח:
ודכוותה בהקדש. מחמרינן עד הכפל בקרקע עד שתות ובמטלטלין עד י''ב הוי אונחה כדלקמן דמחמרינן בהקדש כפליים בהדיוט:
גמ' כמה דאת אמר בהדיוט בקרקע עד שליש. הוי אונאה כדאמרינן לעיל עד פלגא דהוא שליש מלבר ובמטלטלין עד שתות הוי אונאה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source