הלכה: הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָֽסְקָה עִמּוֹ כול'. בְּמָה הוּא מִתְחַייֵב לָהּ. לֹא כֵן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הַכּוֹתֵב שְׁטָר חוֹב עַל חֲבֵירוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא חַייָב לוֹ וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב לוֹ אֵינוֹ חַייָב לִיתֵּן לוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּתוֹסֶפֶת כְּתוּבָּה. וְיִתֵּן בְּסוֹף. עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּקִידּוּשֵׁי אִשָּׁה. וְיִתֵּן מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה. עָשׂוּ אוֹתָהּ כִּמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת לִיתֵּן לָהּ י̇ב̇ דֵּינָר זָהָב בַּשָּׁנָה לִהְיוֹת מַעֲלֶה לָהּ מִדֵּינָר זָהָב לַחוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' במה הוא מתחייב לה. לזון את בתה לא כן כו' וכה''ג פריך לעיל ריש פ' אע''פ:
עשו אותה כתוספת כתובה. דאמרי' בפ' אע''פ דמתחייב משום דרוצה הוא ליתן כמה כדי שלא תחזור בה וה''נ מש''ה מתחייב הוא עצמו לזון את בתה:
ויתן בסוף. אם לתוספת כתובה מדמית לה יתן בסוף כשיגרשנה או לאחר מותו תהא ניזונית מנכסיו כתוספת כתובה:
כקידושי אשה. שהוא נותן לה מיד:
ויתן משעה ראשונה. כשכנס' יתן לה דמי מזונות כל חמש שנים כמו קידושי אשה שהוא נותן לה הכל ביחד בשעת הקידושין:
ומשני עשו אותה כמקדש את האשה על מנת כו'. שהוא נותן לה דינר בכל חדש כפי שהתנ' עמה וה''נ כיון שהתנאי היה לזון אותה משך חמש שנים לא היה דעתו שיתן לה דמי מזונות מכל החמש שנים מיד:
משנה: 64b הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָֽסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים חַייָב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. נִישֵּׂאת לְאַחֵר וּפָֽסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים חַייָב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. לֹא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן לִכְשֶׁתָּבֹא אֶצְלִי אֲזוּנָהּ אֶלָּא מוֹלִיךְ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ לִמְקוֹם שֶׁהִיא. וְכֵן לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶן הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאֶחָד אֶלָּא אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין. ולא ממשועבדין כדתנן בפרק ה' דגיטין אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדין:
והיא ניזונת. אותה הבת:
שהיא כבעלת חוב. שיש לה עליהן שטר מזונות:
כל זמן שאת עמי. ולא אם אמות או תמותי או אגרשך:
מתני' הנושא את האש' ופסקה עמו שיזון את בתה. שהיתה לה מאיש אחר:
נישאת. האם לאחר שגירשה הראשון:
לכשתבוא אצלי. כלומר אם הייתי מקיים את אמה הייתי זנה:
אלא מוליך מזונותיה למקום שהיא. אמה דקי''ל בת אצל אמה בין גדולה בין קטנה כל זמן שהאם רוצה והבן עד שש שנים אצל אמו וחייב האב לפרנסו והוא אצל אמו אם האם רוצה:
תַּנֵּי. זָנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים הָרִאשׁוֹנִים בֵּין בְּיוֹקֶר בֵּין בְּזוֹל. הָיוּ בְיוֹקֶר וְהֵזִילוּ. אִם הוּא גְרִים נוֹתֵן בְּיוֹקֶר. וְאִם הִיא גָֽרְמָה נוֹתֵן בְּזוֹל. הָיוּ בְזוֹל וְהוֹקִירוּ. בֵּין שֶׁהוּא גָרַם בֵּין שֶׁהִיא גָֽרְמָה נוֹתֵן בְּזוֹל. הָדָא הִיא. הַבַּת לֹא עוֹלָה וְלֹא יוֹרֶדֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
ואם היא גרמה נותן בזול. כשער של עכשיו:
היו בזול. חמש שנים הראשונים בין כך ובין כך אינו משלם אלא כשעת הזול דלא יהא אלא גזלן ואין משלם אלא כעין שגזל:
הדא היא. שאמרו לעיל פ''ד הבת לא עולה ולא יורדת במזונות וה''נ אין אומרים בה ידה על העליונ' אם הוקירו ולא שתפסיד אם היו הראשונים ביוקר אלא הכל כפי מה שהיו:
היו ביוקר. חמש שנים הראשונים ולא נתן לה מזונות ואח''כ הוזלו:
אם הוא גרים. שהוא עיכב מליתן לה נותן לה עכשיו כשעת היוקר:
הראשונים. אחר שנשאה דחזקה דעתו על הראשונים בין שהן ביוקר בין שהן בזול:
תַּמָּן תַּנִּינָן. בְּנָן נוּקְבָּן דְּיִהַוְיָן לֵיכִי מִינַאי אִינּוּן תְּהוֹן יָֽתְבָן בְּבֵיתִי וּמִתְזְנָן מִנִּכְסַיי. וְתַנֵּי עֲלָהּ. וּמִתְכַּסְייָן בִּכְסוּתִי. מַעֲשֵׂה יְדֵי הַבַּת שֶׁל מִי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. נִישֵּׂאת. הַבַּעַל חַייָב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וְהֵן נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. הָדָא אָֽמְרָה. זָנָהּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלְּבַעֲלָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. פָּסַק לָזוּן כַּלָּתוֹ זָנָהּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלִּבְנוֹ. הוּא רוֹצֶה שֶׁתָּבוֹא אֶצְלוֹ וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה. הַדִין עִמָּהּ. דְּתַנִּינָן. וְהֵן נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. חָלַת כְּמִי שֶׁנִּישֵּׂאת. מֵתָה כְמִי שֶׁנִּשֵּׂאת. מֵתָה כְּבָר מֵתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
הוא רוצה שתבא אצלו. לזונה:
תמן תנינן. פ' נערה:
ותני עלה. בברייתא ומתכסיין בכסותי שהכסות נמי בכלל מזונות:
מעשה ידי הבת של מי. על בת הניזונת מן האחין בעי מעשה ידיה של מי של האחין שהן נותנין לה מזונות או שלה:
הדא אמרה זנה ומעשה ידיה של בעלה. שהרי כשהבעל נותן לה מזונות מעשה ידיה שלו ואפ''ה הן נותנין לה דמי מזונות וה''נ אע''פ שהיא ניזונת מן האחין מעשה ידיה שלה:
זנה ומעשה ידיה של בנו. דהויא נמי כמתחייב לזון בת אשתו:
הדין עמה. דתנינן לקמן אם ניסת הבעל נותן לה מזונות והן נותנין לה דמי מזונות ומשלם לה הכל ולא לפי ברכ' הבית:
חלת כמי שנישאת. ונותן לה דמי מזונות א''נ שנותן לה מזונות כמו שהיתה בריאה:
מתה כמי שנישאת. לשון שאלה הוא מתה אם הוי כמי שנישאת וצריך לשלם ליורשי' וקאמר הש''ס מתה כבר מתה ופטור הוא דודאי לא התחייב עצמו אלא בחייה:
משנה: נִיסֵּית הַבַּת הַבַּעַל חַייָב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וְ[הֵן] נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. מֵתוּ בְּנוֹתֵיהֶן נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין וְהִיא נִזּוֹנֶת מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבַעֲלַת חוֹב. הַפִּיקְחִים הָיוּ כוֹתְבִין עַל מְנָת שֶׁאָזוּן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין. ולא ממשועבדין כדתנן בפרק ה' דגיטין אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדין:
והיא ניזונת. אותה הבת:
שהיא כבעלת חוב. שיש לה עליהן שטר מזונות:
כל זמן שאת עמי. ולא אם אמות או תמותי או אגרשך:
מתני' הנושא את האש' ופסקה עמו שיזון את בתה. שהיתה לה מאיש אחר:
נישאת. האם לאחר שגירשה הראשון:
לכשתבוא אצלי. כלומר אם הייתי מקיים את אמה הייתי זנה:
אלא מוליך מזונותיה למקום שהיא. אמה דקי''ל בת אצל אמה בין גדולה בין קטנה כל זמן שהאם רוצה והבן עד שש שנים אצל אמו וחייב האב לפרנסו והוא אצל אמו אם האם רוצה:
הלכה: אַלְמָנָה שֶׁאָֽמְרָה אֵי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעֲלִי כול'. כְּתִיב בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָדָם נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי מִן הַמִּצְוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' חנני'. כלומר דר''ח פליג דהא קתני במתני' מפני שהיא כב''ח ובמה היא כב''ח לא בשטר שכתב לה אף הכא תנאי כתוב' שכתבו בשטר נגבי' ממשועבדין:
גמ' כתיב במתים חפשי. אגדה זו כתובה בפ''ט דכלאים ושם אמתני' קאי דתנן תכריכי המת אין בו משום כלאים דכיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות ואגב דלקמן נקט לה נמי הכא:
לא בשטר. כלומר לאו אפי' בשטר קאמר התם דאין נגבין ממשועבדין כדאמרי' התם טעמא מפני שאין להם קצבה שידעו הלקוחות כמה יעלו המזונות ויזהרו להניח להם מקום לגבות וה''נ הכא אפי' בשטר אינן נגבין:
דתנינן תמן. פ' הנזקין:
מחליף שמועתה. דרבי יוחנן לדריש לקיש ודריש לקיש לדר' יוחנן:
וריש לקיש אמר לגבות ממשועבדין כתבן. לפי שהן אינן נגבות ממשועבדין ולפיכך כתבן בשטר לייפות כחן לגבות מהמשועבדים:
לחיזוק כתבן. לחיזוק בעלמא ולא לייפות כחן לגבות מן המשועבדים:
גמ' תניי כתובה. מזון האשה והבנות או שארי תנאי כתובה שכתב והתחייב עצמו בשטר:
משנה: אַלְמָנָה שֶׁאָֽמְרָה אֵי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעֲלִי אֵין הַיּוֹרְשִׁין יְכוֹלִין לוֹמַר לָהּ לְכִי לְבֵית אָבִיךְ וְאָנוּ זָנִין אוֹתָךְ שָׁם. אֶלָּא זָנִין אוֹתָהּ וְנוֹתְנִין לָהּ מָדוֹר לְפִי כְבוֹדָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' לזוז מבית בעלי. לצא' מבית בעלי:
ונותנין לה מדור לפי כבודה. וכן כלי תשמיש ועבדים ושפחות כדרך שהיתה משתמשת בהן בחיי בעלה ואם נפל הבית אין היורשין חייבין לבנותו דאת תהא יתבא בביתי תנן ואפי' אם רצתה לבנותו מממונה אין שומעין לה:
מֵתָה אֵינָהּ עִמָּהּ. נִתְגָּֽרְשָׁה אֵין עִמָּהּ. הֶחֱזִירָהּ. מָאן דְּאָמַר. לִכְתוּבָּה אֲבָל לֹא לִתְנָאִין תַּנֵּי. מָאן דְּאָמַר. בֵּין לִכְתוּבָּה בֵין לִתְנָאִין. מַה הֲנֵי. הַפִּיקְחִים הָיוּ כוֹתְבִין. עַל מְנָת שֶׁאֲנִי זָן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי. וְתַנֵּי עֲלָהּ. וּבִלְבַד מִן הַנִּישּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים. וְאַתייָא כַּיי דָמַר רִבִּי חֲנִינָה. הַמֵּשִׂיא אֶת בְּנוֹ בַּבַּיִת זָכָה בַבַּיִת. וּבִלְבַד מִן הַנִּישּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מתה אינה עמו. על המתני' קאי דקתני הפקחין היו כותבין כ''ז שאת עמי ואם מתה או נתגרשה ודאי לאו עמו מיקרי ופטור:
החזירה. להאם אחר שנתגרשה אם חלו עכשיו נמי חיוב מזונות בתה עליו וקאמר דאתייא בפלוגתא דפליגי לעיל סוף הכותב גבי קטן שהשיאו אביו כתיבת' קיימת וכן המגרש את אשתו והחזיר' דתנן שם ע''מ כתובה הראשונ' החזירה ומ''ד התם לכתובה דוקא למנה ומאתים אבל לא לתוספת ולתנאי כתובה הכא נמי גרסינן ואינו חייב לזון בתה:
מ''ד. התם בין לכתובה בין לתנאי' הכא נמי:
ובלבד מן הנשואים הראשונים. על כולה מתני' קאי דהא דמהני בשכתב לה וטעמא משום דהן הן הדברים הנקנים באמירה דוקא בנישואי הראשונים שלו:
ואתייא כהא דאמר ר''ח המשיא כו'. בפ' אע''פ דאמרינן שם דכל אלו דברים בנשואים הראשונים הן נאמרין:
הלכה: נִיסֵּית הַבַּת. הַבַּעַל חַייָב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ כול'. תְּנַיי כְתוּבָּה שֶׁכְּתָבוֹ בִשְׁטָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְחִיזּוּק כְּתָבָן. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לִגְבּוֹת מִן הַמְשׁוּעֲבָדִים כְּתָבָן. רִבִּי יִרְמְיָה מַחֲלִיף שְׁמוּעָתָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְמָאן דָּמַר. לְחִיזּוּק כְּתָבָן. 65a דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵין מוֹצִיאִין לַאֲכִילַת פֵּירוֹת וּלְשֶׁבַח קַרְקָעוֹת וּלְמָזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת מִנְּכָסִים הַמְשׁוּעֲבָדִים מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם. לא בִשְׁטָר. אַף הָכָא בִשְׁטָר. אָמַר רִבִּי חֲנַניָה. מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבַעֲלַת חוֹב. לא בִשְׁטָר. אַף הָכָא בִשְׁטָר.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' חנני'. כלומר דר''ח פליג דהא קתני במתני' מפני שהיא כב''ח ובמה היא כב''ח לא בשטר שכתב לה אף הכא תנאי כתוב' שכתבו בשטר נגבי' ממשועבדין:
גמ' כתיב במתים חפשי. אגדה זו כתובה בפ''ט דכלאים ושם אמתני' קאי דתנן תכריכי המת אין בו משום כלאים דכיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות ואגב דלקמן נקט לה נמי הכא:
לא בשטר. כלומר לאו אפי' בשטר קאמר התם דאין נגבין ממשועבדין כדאמרי' התם טעמא מפני שאין להם קצבה שידעו הלקוחות כמה יעלו המזונות ויזהרו להניח להם מקום לגבות וה''נ הכא אפי' בשטר אינן נגבין:
דתנינן תמן. פ' הנזקין:
מחליף שמועתה. דרבי יוחנן לדריש לקיש ודריש לקיש לדר' יוחנן:
וריש לקיש אמר לגבות ממשועבדין כתבן. לפי שהן אינן נגבות ממשועבדין ולפיכך כתבן בשטר לייפות כחן לגבות מהמשועבדים:
לחיזוק כתבן. לחיזוק בעלמא ולא לייפות כחן לגבות מן המשועבדים:
גמ' תניי כתובה. מזון האשה והבנות או שארי תנאי כתובה שכתב והתחייב עצמו בשטר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source