תַּמָּן תַּנִּינָן. מְרַפְּאֵהוּ רִיפּוּי נֶפֶשׁ אֲבָל לֹא רִפּוּי מָמוֹן. רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵי. חַד אָמַר. כָּאן בִּמְדִירָה מִגּוּפוֹ וְכָאן בִּמְדִירָה מִנְכָסָיו. וְחָרָנָה אָמַר. כָּאן בְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מִי יְרַפְּאֶנּוּ וְכָאן בְּשֶׁאֵין לוֹ מִי יְרַפְּאֶנּוּ. אִם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִי יְרַפְּאֶנּוּ אֲפִילוּ רְפוּאַת נֶפֶשׁ לֹא יְרַפְּאֶנּוּ. שֶׁלֹּא מִן הַכֹּל אָדָם זוֹכֶה לְהִתְרַפּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ופריך אם הסיפא מיירי בשיש שם רופא אחר אפי' רפואת נפש לא ירפאנו ומשני היינו טעמא דרפואת נפש שרי שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות:
תמן תנינן. בנדרים שם המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו עומד אבל לא יושב ומרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון ופליגי בפירושא דמתני':
חד אמר כאן במדירו מגופו כאן במדירו מנכסיו. כלומר דמתני' מיתוקמא בשנכסי חולה אסורין על המבקר או על הרופא וברישא שמדירו מגופו והילכך המבקר עומד ואע''ג שנהנה בדריסת הרגל משום דמחיותי' לא אדריה שלא היה בדעתו שלא יהנה ממנו בדבר שחיותו תלויה בו דהיינו ביקור חולה שהיא הנאה ורפואה להחולה אבל לא יושב שהרי אפשר בעמידה כאן בסיפא שמדירו מנכסיו והילכך מרפאהו רפואת נפש שהוא בחנם ונפש דקאמר היינו מרצון נפשו כמו אם יש את נפשכם אבל לא רפואת ממון שהרי נכסיו אסורין עליו:
כאן בשיש לו מי ירפאנו וכאן בשאין לו מי ירפאנו. ומיתוקמא מתני' בשנכסי המבקר או הרופא אסורין על החולה ורישא מיירי בשאין לו מי ירפאנו כלומר שאין שם אחר לבקרו ומשום דהנאה לחולה הוא קרי ליה רפואה ובמקום שנוטלין שכר לביקור חולה על הישיבה ואין נוטלין שכר על העמידה והילכך עומד אבל לא יושב דמהנהו כשלא יטול שכר וסיפא בשיש לו מי ירפאנו ורפואת נפש דקאמר היינו גופו ורפואת ממון היינו בהמתו וכדמסיק בבבלי שם דף מ''א ואילו לא היה שם רופא אחר אפילו רפואת בהמתו שרי דאין לך השבת אבדה גדולה מזו ובמתני' קתני התם מחזיר לו אבידתו אלא בשיש שם רופא אחר והילכך רפואת בהמתו אסור דמהנהו כשאין נוטל שכר:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. אֵין לָךְ נִתְפַּס עַל חֲבֵירוֹ וְחַייָב לִיתֵּן לֹו אֶלָּא בְּאַרְנוֹן וּבְגוּלְגּוֹלֶת. רַב אָמַר. כָּל הַנִּתְפַּס עַל חֲבֵירוֹ חַייָב לִיתֵּן לוֹ. חֵיילֵיהּ דְּרַב מִן הָדָא. הַגּוֹזֵל שָׂדֶה וּנְטָלוּהָ מֵצִיקִין. וְלֹא שָׁמַע מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קְנָס קָֽנְסוּ בְּגוֹזְלָן. רִבִּי אָבִין בָּעֵי. 69a וְהָהֵן דַּהֲוָה רַבָּה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וְרִבִּי חִייָה בַּר לוּלְייָנִי. תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל אָֽמְרֵי. חַד אָמַר. כְּאַרְנוֹן וּכְגוּלגּוֹלֶת. וְחָרָנָה אָמַר. אֵינָהּ כְּאַרְנוֹן וּכְגוּלגּוֹלֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין לך נתפס. בשביל חוב חבירו וחבירו חייב לשלם לו אלא הנתפס בארנון ובגולגול' שפרע המס של המלך וכסף גולגול' בשבילו משום דדין המלך כך הוא לתפוס האחד בשביל חבירו:
חייליה דרב. ראייתו של רב מן הדא דתנינן בהגוזל בתרא הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מציקין שנטלוה אנסין ממנו אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך וקתני התם אם מחמת הגזלן שלא אנסו שדות אחרים אלא ממנו חייב להעמיד להנגזל שדה אחר ופליגי נמי התם ריב''ל ורב כדאמר שם בהאי תלמודא ומדקתני נטלוה מסיקין מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר ואע''ג דקרקע אינה נגזלת מ''מ כיון שהיו סבורין האנסין שהיא של גזלן ומחמת כן לקחוה חייב להעמיד לו שדה אחר וה''נ כיון שנתפס בעבורו חייב ליתן לו:
ולא שמע. ודחי לה הש''ס וכי לא שמע מה דאמר ר' יוחנן התם קנס קנסו בגזלן כלומר באמת מן הדין הגזלן אינו חייב דהא קרקע אינה נגזלת אלא דמשום קנס הוא שקנסו חכמים בו והולכך אם אנסוה ממנו מחמתו חייב אבל בעלמא לעולם אימא לך הנתפס על חבירו אינו חייב ליתן לו:
וההן דהוה רביה. אם היה רבו שחייב לו שכר לימוד ונתפס זה בשבילו ופרע לרבו אם דומה למס וגולגולת שפרע בשבילו וחייב ליתן לו או לא ופליגי בה רבי יוסי בר בון ורבי חייה אליבא דשמואל:
אינה כארנון וכגולגולת. שיכול הוא לומר הייתי מפייס לו כבשאר חוב:
וְלֹא נִיכְסֵי הַמַּחֲזִיר הֵן שֶׁהֵן אֲסוּרִין לְבַעַל הַפָּרָה. עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי יִצְחָק. כְּשֶׁהָיוּ נְכָסָיו שֶׁלָּזֶה אֲסוּרִין עַל זֶה וּנְכָסָיו שֶׁלָּזֶה אֲסוּרִין עַל זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשהיו נכסיו כו'. שהיו שניהם מודרים הנאה זה מזה והילכך המחזיר אינו יכול ליטול דקמתהני מיניה וכן בעל האבידה אינו יכול לעכב השכר דקא מהני ליה ותפול הנאה להקדש. וכן הוא לחד אוקמתא בבבלי שם דף ל''ד:
ולא ניכסי המחזיר. אסיפא דמתני' דמייתי לעיל קמהדר ואיידי דאיירי בה מסיק לה הכא לכולה סוגיא כדגריס שם דבמתני' קתני המודר הנאה מחבירו פורע לו את חובו ושוקל לו שקלו ומחזיר לו אבידתו מקום שנוטלין שכר על השבת האבידה תפול הנאה להקדש וקס''ד דבשנכסי המחזיר אסורין על בעל הפרה והיינו בעל האבידה כדמשמע רהטת לישנא דמתני' המודר הנאה מחבירו כו' ונקט פרה כגוונא דאמרינן בהמפקיד איזו אבידה פרה רצה בין הכרמים והילכך פריך אמאי תפול הנאה להקדש ולא נכסי המחזיר הן שאסורין על בעל האבידה ואמאי לא יטול המחזיר שכר:
מָאן תַּנָּא תִּפּוֹל הֲנָייָה לְהֶקְדֵּשׁ. רִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מוֹעֲלִין בָּאֲסוּרוֹת. רִבִּי אָבוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. נָדַר מִן הַכִּיכָּר מָהוּ לְחַמֵּם בּוֹ אֶת יָדָיו. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר. הָכִּכַּר הַזֶּה הֶקְדֵּשׁ. אֲכָלוֹ בֵּין הוּא בֵין אַחֵר מָעַל. לְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹ פִדְיוֹן. אִם אָמַר. הֲרֵי זֶה עָלַי. אֲכָלוֹ מָעַל בּוֹ בְטוֹבַת הֲנָייָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אֲחֵרִים לֹא מָעֲלוּ. לְפִיכָךְ אֵין לוֹ פִדְיוֹן. לֹא אָמַר אֶלָּא אֲכָלוֹ. הָא לְחַמֵּם בּוֹ אֶת יָדָיו מוּתָּר. תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. כֵּינִי בָאוֹמֵר. לֹא אוֹכְלֶינָּהּ וְלֹא אַטְעַמֶּינָּהּ. לֹא אֲסָרוֹ עָלָיו אֶלָּא לַאֲכִילָה. עַד כְּדוֹן צְרִיכָה נָדַר מִן הַכִּיכָּר מָהוּ לְחַמֵּם בּוֹ אֶת יָדָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד כדון צריכה. אבל אנן קמיבעיא לן בנדר סתם מן הככר דאפשר בכה''ג אסר כל הנאותיו עליו ולא איפשיטא:
כיני באומר לא אוכלנו. כלומר דלעולם לא תפשוט דאיכא למימר התם מיירי כן כגון שאמר בפירוש קונם עלי שלא אוכלנו ושלא אטעמנו ולא אסרו עליו אלא לאכילה:
לא אמר. השתא מסיק לפשוט הבעיא דלא אמר אלא אם אכלו מעל הא לחמם ידיו מותר:
אחרים לא מעלו לפיכך אין לו פדיון. כיון דאחרי' לא מעלו לא אלים כהקדש למיתפס פדיונו:
עלי. לא אסרו אלא עליו ואם אכלו הוא מעל בו בטובת הנאה כפי טובת הנאה שיש לו בו שהרי יכול ליתנו לאחרים:
לפיכך יש לו פדיון. דכיון דמיתסר אכ''ע כהקדש תפיס פדיונו כהקדש ויוצא לחולין:
מעל. דסבירא ליה לר''מ יש מעילה בקונמות:
הככר זה הקדש. קונם ככר זה כהקדש שאסרה לכל כהקדש שהוא אסור לכל אדם:
נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא ותוספתא היא בפ''ב דנדרים ומייתי לה בבבלי שם דף ל''ה:
מהו לחמם בו את ידיו. מי נימא דאסר עליו כל הנאות הבאות ממנו או דילמא לא אסר עליו אלא הנאת אכילה בלבד:
ר''מ היא. דאמר בברייתא דלקמן מועלין באסורות היינו קונמות כמו בהקדש:
מאן תנא תיפול הנאה להקדש. דמדמי ליה איסור הנאה דקונמות כהקדש:
דְּתַנֵּי. מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְעָמַד אֶחָד וּפִירְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. לֹא אָמַר אֶלָּא אַחֵר. הָא הָאָב גּוֹבֶה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בֵּין אָב בֵּין אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. וְאַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְּהַלֵּין פְּלוּגְוָותָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ וּמְקַבֵּל גִּיטָּהּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְחַייָב בִּמְזוֹנוֹתֵיהָ וּבְפִרְקוֹנָהּ וּבִקְבוּרָתָהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא הָאָב. הָא אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בֵּין אָב בֵּין אַחֵר גּוֹבֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חַגַּיי. בֵּין לִקְבוּרָה בֵין לִמְזוֹנוֹת הָאָב גּוֹבֶה אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. לִקְבוּרָה בֵּין אָב בֵּין אַחֵר גּוֹבֶה. שֶׁלֹּא עָלַת עַל דַּעַת שֶׁתְּהֵא אִשְׁתּוֹ מוּשְׁלַחַת לַכְּלָבִים. וּבִמְזוֹנוֹת בֵּין אָב בֵּין אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתני. כלומר הא דתני במתני' מי שהלך כו' א''ר חגיי דוקא אחר כו' וסוגיא זו כתובה לעיל פ' נערה הלכה ו' ושם פירשתי:
מֵאֵימָתַי שָׁמִין לָהֶן. רִבִּי מָנָא אָמַר. שָׁמִין לָהֶן בַּסּוֹף. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חֲנִינָה. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין לֹא שָֽׁמְעִין לָךְ. דְּנָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הָיָה שָׁם מָזוֹן יֹב̇ חוֹדֶשׁ וְנִתְמָעֵטוּ הַנְּכָסִים. אָמַר לֵי. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִילוּ הַיְּתוֹמִין לִהְיוֹת אוֹכְלִין בְּהֵיתֵר אוֹכְלִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁתִּיכְלֶה פְרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה. אֶלָּא מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שָׁמִין לָהֶן. רַב חִסְדַּאי בָּעֵי. הָיָה שָׁם מָזוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְהוֹקִירוּ הַנְּכָסִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָה רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עָֽמְדוּ הַיְּתוֹמִין וּמָֽכְרוּ שֶׁלָּהֶן מָֽכְרוּ. וָכָא הוֹקִירוּ שֶׁלָּהֶן הוֹקִירוּ. לֹא הָיָה שָׁם מָזוֹן יֹב̇ חוֹדֶשׁ מָהוּ שֶׁיֹּאמְרוּ בָנִים לְבָנוֹת. טְלוּ אֶת שֶׁלָּכֶם וּצְאוּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָהוּ. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין אוֹמְרִין לָהֶן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אִם אָֽמְרוּ הַיְתוֹמִין. הֲרֵי אָנוּ מַעֲלִין עַל נִיכְסֵי אָבִינוּ יוֹתֵר דֵינָר. כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ כְתוּבַּת אִמָּן. אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים בְּבֵית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהדא מתניתא אמרה שאין אומרים להן. ממתני' דתנן לעיל פ' מי שהיה נשוי' גבי כתובת בנין דכרין דאין נוהגת אלא ביש שם מותר דינר על שתי הכתובות ואם אמרו היתומים אנחנו מעלין כו' אין שומעין להן אלא שמין את הנכסים בב''ד ואם אין שם מותר חולקין בשוה וה''נ אין שומעין להן במה שהן אומרים אנחנו מעלין את הנכסי' והרי לכם כפי המגיע וצאו אלא שמין את הנכסים בב''ד ואם אין שם כדי מזון י''ב חדש כולן לבנות:
לא היה שם מזון י''ב חדש. ודין הוא שיזונו הבנות מהן מהו שיאמרו בנים לבנות טלו את שלכם וצאו כלומר הרי לכם מעות כדי שתזונו מהן כפי הנכסים שזכיתם אתם וצאו מהן ואנחנו נירש אותן שבעינינו הן שוין הרבה:
וכא. וה''נ לענין שאם הוקירו שלהן הוקירו וזכו בהן היורשין:
עמדו היתומים ומכרו. בנכסים מועטין שלהן מכרו אלמא דיש בהן תפיסת יד וברשותן קיימי שאם מכרו מכירתן מכירה:
לא היה שם מזון י''ב חדש. בשעת מיתה והוקירו הנכסים ונתרבו אח''כ מהו מי אמרינן דאסתלקו להן יורשין כיון דמועטין היו או דילמא ברשות היורשין אייקור:
מיליהון דרבנין לא שמעין לך. וכי לא שמעת דברי רבנן אלו דנתן בר הושעיא שאל לר' יוחנן והשיב לו מכיון שהתחילו להיות אוכלין בהיתר הולכין ואוכלין אלא משעה ראשונה שמין להן כלומר שמע מינה דאין שמין להן אלא משעה ראשונה דהכל הולך אחר שעת מיתה:
בסוף. אחר שעת חלוקה אנו הולכין:
מאימתי שמין להן. הנכסים בשעת מיתה או בשעת חלוקה:
הלכה: אַדְמוֹן אָמַר שִׁבְעָה כול'. כַּמָּה הֵן נְכָסִים מְרוּבִּין. רִבִּי זְעוּרָה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שָׁם מָזוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ לְאֵילּוּ וּלְאֵילּוּ. שָׁמַע שְׁמוּאֵל וָמַר. זוֹ דִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִבִּי. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים. עַד שֶׁיִּבָּגוּרוּ אוֹ עַד שֶׁיִּנָּֽשְׂאוּ. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אַתְּ מַה שָׁמַעְתָּ מִן רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לוֹן. נְפָרֵשׁ מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מִן מִילֵּיהוֹן. נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הָיָה שָׁם מָזוֹן יֹב̇ חוֹדֶשׁ וְנִתְמָעֵטוּ הַנְּכָסִים. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִילוּ הַיְּתוֹמִין לִהְיוֹת אוֹכְלִין בְּהֵיתֵר אוֹכְלִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁתִּיכְלֶה פְרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכיון שהתחילו היתומין. בשעת מיתה להיות אוכלין בהיתר זכו בהן ואוכלין והולכין:
היה שם. כדי מזון לאלו ולאלו י''ב חדש ונתמעטו הנכסים שנתקלקלו או שהוקירו מזונות מהו:
נפרש מיליהון דרבנין. והיינו נתן בר הושעיא ור' יוחנן דלקמן ונלמוד דבריהן מדבריהן כלומר ממה ששמענו ששאל נתן לר' יוחנן ומה שהשיב לו נלמוד מהן דסברי כדי מזון י''ב חדש נכסים מרובין הן:
את מה שמעת מר' יוחנן. מה שמעת מר' יוחנן בדבר הזה:
עד שיבגרו. אם יש שם כ''כ כדי שיזונו אלו ואלו עד שיבגרו הבנות או עד שינשאו שאז אין להם מזונות נכסים מרובין הן ואי ליכא לאלו ולאלו עד שיבגרו היינו נכסים מועטין ומוציאין מזונות להבנות עד שיבגרו והשאר לבנים וכשיוציאו השאר בהוצאת המזונות ישאלו על הפתחים והכי מסיק לה בבבלי ריש פ' מי שמת:
גמ' לאילו ולאילו. לבנים ולבנות:
משנה: 69b אַדְמוֹן אָמַר שִׁבְעָה. מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרוּבִּין הַבָּנִים יוֹרְשִׁים וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ. נְכָסִים מוּעָטִים הַבָּנוֹת יִזּוֹנוֹת וְהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים. אַדְמוֹן אוֹמֵר. בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסַדְתִּי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשביל שאני זכר הפסדתי. כלומר בשביל שאני זכר וראוי לירש בנכסים מרובים הפסדתי בנכסים מועטין:
מתני' נכסים מרובין. מפרש בגמרא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source