הלכה: מִי שֶׁהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם כול'. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. הַטּוֹעֵן בִּרְאָיוֹתָיו. מִילְתֵיהּ אָֽמְרָה. וְהֵן שֶׁיְּהוּ אַרְבָּעָה מַקִּיפִין אוֹתוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ אֶחָד מַקִּיפוֹ מִכָּל צַד. תְּנַיא יְהוֹשֻׁעַ. הֲרֵי שֶׁהָיָה טוֹעֶה בַּכְּרָמִים וּבַשָּׂדוֹת. מְקַדֵּד וְיוֹצֵא עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַדֶּרֶךְ אוֹ עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ. אֲפִילוּ שָׂדֶה מְלֵיאָה כְּרָמִים. שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ. תְּנַיא יְהוֹשֻׁעַ לָצֵאת. שֶׁמָּא לְהִיכָּנֵס. תְּנַיא יְהוֹשֻׁעַ בְּגוּפוֹ. שֶׁמָּא בְפָרָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. פָּרָה דַּרְכָּהּ לַחֲזוֹר. נְחִיל שֶׁלִּדְבוֹרִים עַל יְדֵי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לַחֲזוֹר עָשׂוּ אוֹתוֹ כְגוּפוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פרה דרכה לחזור. כלומר דיהיב טעמא על הא דתניא התם בברייתא דאחד מן התנאים הוא על נחיל של דבורים שלו בתוך שדה חבירו שיורד לתוך שדה חבירו וקוצץ שוכו של חבירו להציל נחילו והא אמרינן דלא היה התנאי אלא בגופו ומאי שנא מפרתו דלא הויא בכלל התנאי ולפיכך מפרש ר' יוסי פרה דרכה לחזור מעצמה ולא התקין להכנס ולחזור אחר הפרה כשהיא תועה אבל נחיל של דבורים ע''י שאין דרכו לחזור מעצמו עשו אותו כגופו להיות יורד ומחזר אחריהן:
ומשני תנאי יהושע הי' לצאת. אם הוא תועה בשדה חבירו מקדר ויוצא עד שמגיע לדרך שמא להיכנס בתמיה וכן תנאי יהושע היה בגופו שמא בפרתו ובמתני' מיירי לצאת ולהכנס ולעשות בה כל צרכיו הילכך יקנה במאה מנה או יפרח באויר:
תנאי יהושע. קושיא היא הא תנאי יהושע הוא שזה אחד מעשרה תנאים שהתנה יהושע עם ישראל כדמייתי לה בבבלי פ' מרובה דף פ''א:
הרי שהיה טועה בכרמים מקדד ויוצא אפי' בשדה מלאה כרמים שע''מ כן הנחיל יהושע את הארץ ואפי' אבדה לו דרך שדהו אמאי אין לו דרך:
גמ' הטוען בראיותיו. כלומר שיש לו ראיה שהיתה לו כאן דרך שדהו אלא שאבדה דאי לאו הכי לא פליג אדמון שאין בדבריו כלום:
מילתיה אמר והן וכו'. אדברי חכמים קאי וקאמר הש''ס שמענו מימרא אמרה דדוקא בשארבעה בני אדם מקיפין אותו והילכך כל חד וחד מדחי ליה:
שמואל אמר אפי' אחד מקיפו. וכגון שהאחד בא מכח ארבעה שלקח מהם כל השדות המקיפין ובהא פליגי דאדמון סבר מצי אמר ליה ממה נפשך ארחי גבך וחכמים סברי מצי אמר ליה היאך אי שתקת שתקת ואמכור לך בזול הדרך ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו. וכדמסיק רבא בבבלי שם:
משנה: מִי שֶׁהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְאָֽבְדָה דֶרֶךְ שָׂדֵהוּ אַדְמוֹן אוֹמֵר 71a יֵלֵךְ עָלֶיהָ בַּקְּצָרָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִקְנֶה לֹו דֶרֶךְ בְּמֵאָה מְנָה אוֹ יִפְרַח בָּאֲוֵיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זה היה פיקח. שמכר לו שדה לפי שהיה זה מבריח מטלטליו ולא היה לו מהיכן ימשכננו על חובו ועכשיו יטול את הקרקע ומפרש לה בבבלי באתרא דהלוקח יהיב זוזי והדר כתבי שטר מכירה כ''ע לא פליגי שהיה לו למוכר לעכב בחובו אם כבר הגיע זמן הפרעון ולא יכתוב לו שטר מכירה וכיון שכתבו הוכיח שאין לו עליו חוב כי פליגי באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי אדמון סבר איבעי ליה למימסר מודעא איני מוכר לו קרקע אלא כדי שאוכל למשכנו וחכמים אומרים חברך חברא אית ליה והיה ירא שמא ישמע הדבר וימנע מלקנות השדה והלכה כחכמים:
מתני' והלה הוציא שמכר לו את השדה. הלוה הוציא עליו שטר מכירה מאוחרת לשטר הלואה ואומר שטרך מזויף או פרוע שאם הייתי חייב לך לא היית מוכר לי את השדה שהיה לך לגבות חובך:
מתני' ואבדה דרך שדהו. שהחזיקו בה בעלי השדות שבמצריו:
ילך לו בקצרה. על כרחם יטול לו דרך לשדהו אבל יברור לו דרך קצרה שלא ירבה ליטול:
יקח לו דרך במאה מנה. דכל חד וחד מצי מדחי ליה לאו דרכך גבאי ובגמרא מפרש לה והלכה כחכמים:
אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. אַדְמוֹן וְרִבִּי עֲקִיבָה שְׁנֵיהֶם אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מְכָרָן לְאַחֵר. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לֹו דֶּרֶךְ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. וְלֹא שָׁמַע דְּאָמַר רִבִּי הִילָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁיֵּשׁ לֹו דֶּרֶךְ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵין צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. וְאִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁאֵין לֹו דֶּרֶךְ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בִּסְתָם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח דֶּרֶךְ. וְרַבָּנִין אוֹמְרִין. יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ. וָכָא אֲפִילוּ דָּבָר בָּרִיא יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא צָרִיךְ לִיקַּח לֹו דֶּרֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כ''ע מודיי. כלומר אפי' ר''ע מודה לחכמים דהכא שצריך ליקח לו דרך ומטעמא דמצי מדחי לי':
וכא. אבל הכא אפי' דבר בריא הוא שהכל יודעין שיש לו דרך כאן:
ואם דבר בריא הוא. שפירש לו שאין לו דרך כ''ע לא פליגי בזה שאין לו אלא ע''כ כן אנן קיימין בסתם הוא דפליגי אם מוכר בעין יפה מוכר או לא:
ולא שמע. ודחי לה הש''ס דשאני התם וכי לא שמיע לי' דמפרש ר' הילא התם פלוגתייהו דבמה אנן קיימין אם דבר בריא הוא שפירש לו בפירוש שמכר לו הדרך כ''ע לא פליגי דיש לו:
דתנינן תמן. פ' המוכר את הבית לא את הבור ולא את הדות מכר הבור והדות לאחר ושייר הבית לעצמו ר''ע אומר אין הלוקח צריך ליקח לו דרך דמוכר בעין יפה הוא מוכר וכשמכר לו הבור והדות מכר לו נמי הדרך וקס''ד דאפי' מכר לו בלא דרך סובר ר''ע דיש לו דרך ללוקח בע''כ של מוכר והיינו כאדמון במתני' דיש לו דרך בעל כרחם:
משנה: הַמּוֹצִיא שְׁטָר חוֹב עַל חֲבֵירוֹ וְהַלָּה הוֹצִיא שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה אַדְמוֹן אוֹמֵר אִילּוּ חַייָב הָיִיתִי לָךְ הָיָה לָךְ לְהִיפָּרַע אֶת שֶׁלָּךְ כְּשֶׁמָּכַרְתָּ לִי אֶת הַשָּׂדֶה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה הָיָה פִיקֵּחַ שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְמַשְׁכְּנוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זה היה פיקח. שמכר לו שדה לפי שהיה זה מבריח מטלטליו ולא היה לו מהיכן ימשכננו על חובו ועכשיו יטול את הקרקע ומפרש לה בבבלי באתרא דהלוקח יהיב זוזי והדר כתבי שטר מכירה כ''ע לא פליגי שהיה לו למוכר לעכב בחובו אם כבר הגיע זמן הפרעון ולא יכתוב לו שטר מכירה וכיון שכתבו הוכיח שאין לו עליו חוב כי פליגי באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי אדמון סבר איבעי ליה למימסר מודעא איני מוכר לו קרקע אלא כדי שאוכל למשכנו וחכמים אומרים חברך חברא אית ליה והיה ירא שמא ישמע הדבר וימנע מלקנות השדה והלכה כחכמים:
מתני' והלה הוציא שמכר לו את השדה. הלוה הוציא עליו שטר מכירה מאוחרת לשטר הלואה ואומר שטרך מזויף או פרוע שאם הייתי חייב לך לא היית מוכר לי את השדה שהיה לך לגבות חובך:
מתני' ואבדה דרך שדהו. שהחזיקו בה בעלי השדות שבמצריו:
ילך לו בקצרה. על כרחם יטול לו דרך לשדהו אבל יברור לו דרך קצרה שלא ירבה ליטול:
יקח לו דרך במאה מנה. דכל חד וחד מצי מדחי ליה לאו דרכך גבאי ובגמרא מפרש לה והלכה כחכמים:
משנה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַנִּישּׂוּאִין יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל. אֵין מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכָּרַךְ לְכָרַךְ. אֲבָל בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכָּרַךְ לְכָרַךְ אֲבָל לֹא מֵעִיר לְכָרַךְ וְלֹא מִכָּרַךְ לְעִיר. מוֹצִיאִין מִנָּוֶה הָרַע לְנָוֶה הַיָּפֶה אֲבָל לֹא מִנָּוֶה הַיָּפֶה לְנָוֶה הָרַע. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף לֹא מִנָּוֶה הָרַע לְנָוֶה הַיָּפֶה מִפְּנֵי שֶׁהַנָּוֶה הַיָּפֶה בוֹדֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' ג' ארצות לנישואין. חלוקות לענין נשואי אשה שאם נשא אשה באחת מהן אינו יכול לכופה לצאת אחריו מארץ אל ארץ:
אין מוציאין. מזו לזו לא מעיר לעיר ולא מכרך לכרך כרך גדול מעיר והוא מקום שווקים ומכל סביביו באים שם לסחורה וכל דבר מצוי בו:
אבל לא מעיר לכרך. שישיבת הכרכים קשה מפני שהכל מתישבים שם ודוחקים ומקרבים הבתים זו לזו ואין שם אויר:
ולא מכרך לעיר. דבכרך שכיחי כל מילי ובעיר לא שכיחי:
שהנוה היפה בודק. את הגוף ומחליאו ששינוי וסת אפילו לטובה תחלת חולי מעיים והלכה כרשב''ג:
זה גובה וזה גובה. אפילו החוב שוה אין אומרים יעכב זה מלוה של חבירו בשביל מלוה שהלוהו אלא ב''ד יורדין לנכסי כל אחד ומגבין לכשנגדו את חובו והלכה כחכמים:
אדמון אומר. יכול שמעון לומר לו אילו חייב הייתי לך כדברי שטרך היה לך לתבוע את חובך ממני:
מתני' שנים שהוציאו שט''ח זה על זה. ראובן על שמעון ושמעון על ראובן של ראובן מוקדם ושל שמעון מאוחר:
הלכה: שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה כול'. זֶה לָוָא מִזֶּה מְנָא וְזֶה לָוָה מִזֶּה מָאתַיִם. רַב הוּנָא אָמַר. אִתְפַּלְּגוֹן רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וְרַב שֵׁשֶׁת. חַד אָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. וָחָרָנָה אָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. מָאן דְּאָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. יְלִיף לָהּ מִשְּׁוָורִים תָּמִים שֶׁחִבְּלוּ זֶה בַזֶּה מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. מָאן דְּאָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. יְלִיף לָהּ מֵרַבָּנִין וְאַדְמוֹן. דְּרַבָּנִין וְאַדְמוֹן מוֹדֵי שֶׁיּוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן. אַדְמוֹן אוֹמֵר. אִילּוּ חַייָב הָיִיתִי לָךְ כֵּיצַד אַתָּה לוֹוֶה מִמֶּנִּי. לְפִיכָךְ צָרִיךְ מֵימַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. מָחַל שֶׁלְּמָאתַיִם בִּמְנָה וְשֶׁלִּמְנָה לֹא מָחַל. מָאן דְּאָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. שֶׁכְּבָר יָצָא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. וּמָאן דְּאָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. אוֹתוֹ שֶׁמָּחַל אֵינוֹ גוֹבֶה וְאוֹתוֹ שֶׁלֹּא מָחַל גּוֹבֶה. כָּתַב שֶׁלְּמָאתַיִם בִּשְׁטָר וְשֶׁלִּמְנָה לֹא כָתַב. מָאן דְּאָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. שֶׁכְּבָר יָצָא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. וּמָאן דְּאָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. אוֹתוֹ שֶׁכָּתַב גּוֹבֶה וְאוֹתוֹ שֶׁלֹּא כָתַב אֵינוֹ גוֹבֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יליף ליה משוורים תמים. דתנן בפרק המניח שני שוורים תמין שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק ששמין במה שהזיקו של זה יותר על נזקו של זה ובאותו מותר משלם החצי אלמא היכא ששניהם נתחייבו זה לזה מנכין לו מה שהוא כנגד חובו ואינו גובה אלא המותר:
יליף ליה מרבנן דאדמון. דקאמרי זה גובה וזה גובה:
דרבנין דאדמו מודיי. ודחי לה הש''ס דשאני הכא ורבנן דאדמון נמי מודו אם זה נתחייב יותר לזה מנכין לו חובו ואינו גובה אלא המותר:
ואלא בגין דתנינן אדמון אומר. כלומר דהכא מילתא אחריתא היא שטוען על השטר דמזויף הוא שאילו חייב הייתי לך כיצד לוה ממני לפיכך קאמרי חכמים דזה גובה וזה גובה וטענתו אינה טענה וכדמוקי לה בבבלי דלוה ממנו ביומא דמשלם זמניה דאדמון סבר לא עביד איניש דיזיף ליומא ורבנן סברי עביד איניש דיזיף ליומא אבל מודו חכמים שאם שניהם מודים שאמת הוא וחוב האחד יותר על חבירו שמנכין לו כנגד חובו ומגבין המותר:
מחל של מאתים במנה. אחד ומנה השני לא מחל ועכשיו שניהם שוין:
שכבר יצא. כלו' כבר יצאו זה בזה:
אותו. מנה שמחל אינו גובה והשאר גובה:
ושל מנה. זה שהוא של מנה לא כתב חובו בשטר אלא מלוה על פה הוא:
שכבר יצא מנה כנגד מנה. ובעל השטר אינו גובה אלא מנה:
אותו שכתב גובה. כל שטרו היכא דיש לו יפוי כח:
ואותו שלא כתב אינו גובה. במקום יפוי כח דמלוה ע''פ הוא:
זה גובה וזה גובה. וכגון דאית ליה רווחא כדלקמן:
גמ' יוציא מנה כנגד מנה. והשאר הוא גובה:
ולא עוד אלא. שיכול לומר לו אע''פ שהיה לך קרקע למשכן בשביל חובי מכרתי לך שלי שאין בו כח להרבות בטרחא של שתי שדות ומפני שידעתי שאגבה ממך קרקע מכרתי לך זו ואותה אגבה עכשיו:
יכיל מימר ליה. אע''פ כן בשלי אני רוצה שחביבה עלי ביותר:
הגע עצמך. דהוי ליה ללוה ג''כ קרקע טב:
יכיל מימר ליה. קרקע יפה אני רוצה ומפני כך מכרתי לך היפה שלי לחזור ולגבותה:
הגע עצמך. על דברי חכמים קאי דקאמרי זה היה פיקח שמכר לו קרקע כדי למשכנו והגע עצמך אם היה לו ללוה קרקע ובלאו הכי יכול למשכנו מאי:
רבי יוסי אומר. אפילו בשאינו יפה בכך דמ''מ יכול לומר לו היה לך להפרע את אשר אתה מוצא ראשון:
גמ' ביפה בכך. שהקרקע שוה כפי סך החוב ובהא קאמר אדמון היה לו להפרע את שלו:
משנה: שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה אַדְמוֹן אוֹמֵר אִילּוּ חַייָב הָיִיתִי לָךְ כֵּיצַד אַתָּה לוֹוֶה מִמֶּנִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' ג' ארצות לנישואין. חלוקות לענין נשואי אשה שאם נשא אשה באחת מהן אינו יכול לכופה לצאת אחריו מארץ אל ארץ:
אין מוציאין. מזו לזו לא מעיר לעיר ולא מכרך לכרך כרך גדול מעיר והוא מקום שווקים ומכל סביביו באים שם לסחורה וכל דבר מצוי בו:
אבל לא מעיר לכרך. שישיבת הכרכים קשה מפני שהכל מתישבים שם ודוחקים ומקרבים הבתים זו לזו ואין שם אויר:
ולא מכרך לעיר. דבכרך שכיחי כל מילי ובעיר לא שכיחי:
שהנוה היפה בודק. את הגוף ומחליאו ששינוי וסת אפילו לטובה תחלת חולי מעיים והלכה כרשב''ג:
זה גובה וזה גובה. אפילו החוב שוה אין אומרים יעכב זה מלוה של חבירו בשביל מלוה שהלוהו אלא ב''ד יורדין לנכסי כל אחד ומגבין לכשנגדו את חובו והלכה כחכמים:
אדמון אומר. יכול שמעון לומר לו אילו חייב הייתי לך כדברי שטרך היה לך לתבוע את חובך ממני:
מתני' שנים שהוציאו שט''ח זה על זה. ראובן על שמעון ושמעון על ראובן של ראובן מוקדם ושל שמעון מאוחר:
הלכה: הַמּוֹצִיא שְׁטָר חוֹב עַל חֲבֵירוֹ כול'. רִבִּי יוֹנָה אוֹמֵר. בְּיָפֶה בְכָךְ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּשֶׁאֵינוֹ יָפֶה בְכָךְ. 71b הַגַּע עַצְמָךְ דַּהֲוָה לֵיהּ קַרְקַע. יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ. קַרְקַע טָב אֲנָא בְעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ דַּהֲוָה לֵיהּ קַרְקַע טָב. יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ. דִּידִי אֲנָא בְעֵי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ. לֵית בְּחֵיילִי טְעִין טִרְחוֹתְהוֹן דִּתְּרֵיי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יליף ליה משוורים תמים. דתנן בפרק המניח שני שוורים תמין שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק ששמין במה שהזיקו של זה יותר על נזקו של זה ובאותו מותר משלם החצי אלמא היכא ששניהם נתחייבו זה לזה מנכין לו מה שהוא כנגד חובו ואינו גובה אלא המותר:
יליף ליה מרבנן דאדמון. דקאמרי זה גובה וזה גובה:
דרבנין דאדמו מודיי. ודחי לה הש''ס דשאני הכא ורבנן דאדמון נמי מודו אם זה נתחייב יותר לזה מנכין לו חובו ואינו גובה אלא המותר:
ואלא בגין דתנינן אדמון אומר. כלומר דהכא מילתא אחריתא היא שטוען על השטר דמזויף הוא שאילו חייב הייתי לך כיצד לוה ממני לפיכך קאמרי חכמים דזה גובה וזה גובה וטענתו אינה טענה וכדמוקי לה בבבלי דלוה ממנו ביומא דמשלם זמניה דאדמון סבר לא עביד איניש דיזיף ליומא ורבנן סברי עביד איניש דיזיף ליומא אבל מודו חכמים שאם שניהם מודים שאמת הוא וחוב האחד יותר על חבירו שמנכין לו כנגד חובו ומגבין המותר:
מחל של מאתים במנה. אחד ומנה השני לא מחל ועכשיו שניהם שוין:
שכבר יצא. כלו' כבר יצאו זה בזה:
אותו. מנה שמחל אינו גובה והשאר גובה:
ושל מנה. זה שהוא של מנה לא כתב חובו בשטר אלא מלוה על פה הוא:
שכבר יצא מנה כנגד מנה. ובעל השטר אינו גובה אלא מנה:
אותו שכתב גובה. כל שטרו היכא דיש לו יפוי כח:
ואותו שלא כתב אינו גובה. במקום יפוי כח דמלוה ע''פ הוא:
זה גובה וזה גובה. וכגון דאית ליה רווחא כדלקמן:
גמ' יוציא מנה כנגד מנה. והשאר הוא גובה:
ולא עוד אלא. שיכול לומר לו אע''פ שהיה לך קרקע למשכן בשביל חובי מכרתי לך שלי שאין בו כח להרבות בטרחא של שתי שדות ומפני שידעתי שאגבה ממך קרקע מכרתי לך זו ואותה אגבה עכשיו:
יכיל מימר ליה. אע''פ כן בשלי אני רוצה שחביבה עלי ביותר:
הגע עצמך. דהוי ליה ללוה ג''כ קרקע טב:
יכיל מימר ליה. קרקע יפה אני רוצה ומפני כך מכרתי לך היפה שלי לחזור ולגבותה:
הגע עצמך. על דברי חכמים קאי דקאמרי זה היה פיקח שמכר לו קרקע כדי למשכנו והגע עצמך אם היה לו ללוה קרקע ובלאו הכי יכול למשכנו מאי:
רבי יוסי אומר. אפילו בשאינו יפה בכך דמ''מ יכול לומר לו היה לך להפרע את אשר אתה מוצא ראשון:
גמ' ביפה בכך. שהקרקע שוה כפי סך החוב ובהא קאמר אדמון היה לו להפרע את שלו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source