Vayedaber

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. בְּנָזִיר טָהוֹר. אֲבָל בְּנָזִיר טָמֵא פְּשִׁיטָא לֵיהּ שֶׁאֵין מִצְטָֽרְפִין. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֹא כָּל שֶׁכֵּן הוּא. וּמַה יָמִים שֶׁאֵין עוֹלִין לֹא בִנְזִירוּתוֹ וְלֹא בִנְזִירוּת בְּנוֹ אַתְּ אוֹמֵר. מִצְטָֽרְפִין. יָמִים שֶׁהֵן עוֹלִין בִּנְזִירוּתוֹ וּבִנְזִירוּת בְּנוֹ אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. 15a תַּמָּן אֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל הַתְרָייָה. בְּרַם הָכָא רָאוּי לְקַבֵּל הַתְרָייָה. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן עַל דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּתְּחִילָּה וְהוּא שֶׁיְּהֵא לוֹ מֵהֵיכָן לְהַפִּיל. וּבַסּוֹף אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ מֵאֵיכָן לְהַפִּיל. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. נִיטְמָא יוֹם אֶחָד וּמֵאָה סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים. וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. לֹא סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה. אָמַר לֵיהּ. שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא סוֹתֵר. שָׁמַעְנוּ שֶׁמֵּבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר רבי יוסי מה צריכא ליה בנזיר טהור. כלומר דרבי יוסי מפרש להא דשמואל בר אבא דפליג אדעולא בר ישמעאל דקאמר לעיל אליבא דר''א דלא אמר אלא בטמא שנזר אבל בנזיר טהור שנטמא אפילו אין לו ימים ראשונים סותר הוא אבל שמואל בר אבא ס''ל אליבא דר''א דאפילו בנזיר טהור שנטמא עד שיהיו לו ימים ראשונים והיינו דקאמר רבי יוסי דלא מספקא ליה לשמואל בר אבא אם נזירותו ונזירות בנו מצטרפין לשני ימים אלא בנזיר טהור שנטמא וכדמפרש טעמא לקמן אבל בנזיר טמא שנזר כשהוא טמא פשיטא ליה שהן מצטרפין גרסינן דכיון שטמא הוא מה לי נזירותו ומה לי נזירות בנו:

שמענו שמביא קרבן טומאה. וכי שמענו משם שמביא קרבן טומאה אם נטמא אחר מלאת ואנן דקמיבעיא לן אם נטמא לבסוף ואין לו מהיכן ליפול אם מביא קרבן טומאה או לא ולא איפשיטא:

א''ל שמענו שהוא סותר. מתני' לא שמענו אלא שהוא סותר לבסוף אע''פ שאין לו מהיכן להפיל:

ולא מתניתא היא. ומאי קמיבעיא ליה דהא תנן במתניתין דלעיל נטמא יום מאה ואחד אפילו לר''א סותר הוא אלמא דלא בעי לבסוף מהיכן להפיל:

ובסוף אע''פ שאין לו מהיכן להפיל. כלומר מי נימא אם נטמא ביום האחרון מנזירותו שאין לו עוד להשלים ואפ''ה סותר את הקודמין הוא או דילמא בסוף נמי בעינן שישארו לו עוד ב' ימים שיכול לסתרן:

כמה דתימר תמן על דר''א. כמה דאמרינן במתני' לר''א שבתחלת נזירותו אינו סותר עד שיהא לו ימים הראשונים מהיכן להפיל:

ברם הכא. בנזיר טהור ראוי הוא לקבל התרייה שאל יטמא וכשמתרין בו בנזירותו אומרים לו אל תטמא משום נזירות שלך ואם הוא בנזירות בנו מתרין בו אל תטמא משום נזירות בנך וא''כ ניכר ההפרש וההבדל ביניהן ואינו בדין שיצטרפו:

א''ר יוסי גרסינן. דלא היא תמן בנזיר טמא אינו ראוי לקבל התרייה שהרי טמא ועומד הוא ואינו ראוי להתרות בו אל תטמא וכיון שכן אין ניכר ההפרש בין ימי נזירותו ובין ימי נזירות בנו ובדין הוא שיצטרפו:

ימים שהן עולין. כגון בנזיר טהור דימים שהן עולין לו היו לכ''ש שיצטרפו יום נזירותו ויום נזירות בנו לכשנטמא דיסתור אותן הימים:

ומה ימים שאין עולין לו. ומה אם טמא שנזר שהרי אלו הימים אין עולין לו כדקתני במתני' ולא לנזירות בנו אם נזר כשהוא טמא ואפ''ה את אומר דמצטרפין:

אמר ר' מנא קומי ר' יוסי לא כ''ש הוא. בנזיר טהור שנטמא שיצטרפו:

משנה: מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים מְעִידוֹת אוֹתוֹ. אֵילּוּ מְעִידִין שֶׁנָּזַר שְׁתַּיִם וְאֵילּוּ מְעִידִין שֶׁנָּזַר חָמֵשׁ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נֶחְלְקָה הָעֵדוּת וְאֵין כָּאן נְזִירוּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יֵשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

יש בכלל חמש שתים. ויהא נזיר שתים:

נחלקה העדות. הואיל ומכתישות זו את זו נתבטלו דבריהם ואין כאן עדות כלל:

מתני' ואלו מעידים שנזר חמש. באוחה שעה שאתם אומרים שנזר שתים אנו מעידים שנזר חמש נזירות והוא אומר שלא נזר כלל א''נ באומר איני יודע א''נ בשותק:

אמר רבי יהודה לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה. רבי יהודה כר''א סבירא ליה דאמר לעיל בפרקין הנטמא ביום מלאת אינו סותר אלא שלשים ומשום הכי קאמר דהילני המלכה שנטמאה בסוף ארבע עשרה שנה שהיה ביום מלאת לא התרה הכל ולא הוצרכה למנות עוד שבע שנים אחרות אלא שלשים יום בלבד ולפי שלא היתה שנה שלימה לא מנאה בחשבון וכאלו אמר לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה ושלשים יום:

נזיר בתחלה. צריך לנהוג בארן ישראל כמנין הימים שנדר בנזירות והימים שנהג בנזירות בח''ל כאלו לא נהג בהם נזירות כלל:

מתני' השלים את נזירותו ואחר כך בא לארץ. שאין נזירות נוהגת אלא בארץ משום טומאת ארץ העמים ומי שנדר בנזיר בח''ל מחייבין אותו לעלות לא''י ולהיות נוהג שם נזירותו:

הלכה: מִי שֶׁנָּזַר וכו'. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף וְרִבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר. רִבִּי יוּדָה כְבֵית שַׁמַּי. וֶחָרָנָה אָמַר. סָבַר רִבִּי יוּדָה. שֶׁלֹּא נִטְמֵאת כָּל עִיקָּר. אִין תֵּימַר. רִבִּי יוּדָה כְבֵית שַׁמַּי. וְתַנֵּי ל̇ יוֹם ויֹדֹ שָׁנָה. לָא תַנִּינָן מַתְנֵי חֳדָשִׁים גַּבֵּי שָׁנִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא תנינן מתני. לא שייך למיתני חדשים גבי חשבון שנים והלכך לא תני להו דלא הוי שנה ולעולם רבי יהודה כב''ש:

אין תימר רבי יודה כב''ש. ואיירי בשנטמאת וא''כ קשיא ותני שלשים יום וי''ד שנה דנהי דסבירא לך רבי יודה אליבא דר''א קאמר דס''ל ביום מלאת אינו סותר את הכל עכ''פ שלשים יום בעינן:

וחרנה אמר. דרבי יודה פליג בזה את''ק דס''ל שלא נטמאת כל עיקר ולא היתה נזירה אלא י''ד שנה שהורוה כב''ה מפני שבאת מארץ העמים ועלתה לא''י וצריכה שתנהוג שבע שנים כבתחילה:

גמ' חד אמר רבי יודה כב''ש. ס''ל ובשנטמאת איירי כת''ק שנטמאת בסוף מלאת וסתרה הכל והוו י''ד שנה עם ז' שנים הראשונים ולקמיה פריך עלה:

משנה: 15b מִי שֶׁנָּזַר נְזִירוּת הַרְבֶּה הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ בָּא לָאָרֶץ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּבֵית הִלֵּיל אוֹמְרִים נָזִיר בַּתְּחִילָּה. מַעֲשֶׂה בְּהֵילֶנֵי הַמַּלְכָּה שֶׁהָלַךְ בְּנָהּ לַמִּלְחָמָה וְאָֽמְרָה אִם יָבֹא בְנִי מִן הַמִּלְחָמָה אֱהֵא נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים וּבָא בְנָהּ מִן הַמִּלְחָמָה וְהָֽיְתָה נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים. וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים עָלָת לָאָרֶץ וְהוֹרוּהָ בֵית הִלֵּל שֶׁתְּהֵא נְזִירָה עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים נִיטְמֵאת וְנִמְצֵאת נְזִירָה עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה לֹא הָֽיְתָה נְזִירָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

יש בכלל חמש שתים. ויהא נזיר שתים:

נחלקה העדות. הואיל ומכתישות זו את זו נתבטלו דבריהם ואין כאן עדות כלל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source