אֶחָד שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר. וַאֲנִי מֵאָה יוֹם. וְחָזַר וְאָמַר. וַאֲנִי. נַעֲשֶׂה עִיקָּר טְפֵילָה. אֶחָד שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר. וְאָמַר. אֲנִי. בְּתוֹךְ דִּיבּוּרוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר. וַאֲנִי. בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּיבּוּרוֹ שֶׁלַּשֵּׁינִי. הוּתַּר הָרִאשׁוֹן הוּתַּר הַשֵּׁנִי. הוּתַּר הַשֵּׁינִי לֹא הוּתַּר הַשְּׁלִישִּׁי. אֶחָד שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁתַּיִם. וְשָֽׁמְעוּ שְׁנַיִם וְאָֽמְרוּ. וְאָנוּ. נְזִירִין שְׁתַּיִם אוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד שְׁתַּיִם. הוּא הוּתַּר הוּתְּרוּ הֵן. לֹא הוּתַּר הוּא. שְׁנַיִם שֶׁאָֽמְרוּ. הֲרֵי אָנוּ נְזִירִין. וְשָׁמַע אֶחָד וְאָמַר. וַאֲנִי. תַּחַת שְׁנֵיהֶן נָזַר אוֹ תַחַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד נָזַר. הוּתְּרוּ הֵן היום הוּא. הוּתַּר הן לֹא הוּתְּרוּ הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הותרו הן כו'. בהא פשיטא לן ואיידי דרישא נקטה:
ושמע אחד ואמר ואני. מהו תחת שניהן נזר מי אמרינן ואני כמותכן קאמר ודעתו להיות נזיר כמו השנים ונזיר שתים או תחת כל אחד ואחד נזר כלומר לכל אחד מהן ואני נזיר כמותכן קאמר ואינו נזיר אלא אחת ולאו איפשיטא:
ה''ג הותרו הן לא הותר הוא. דהוא עיקר וקמ''ל שאפילו שנים נעשין טפלה לאחד:
אחד שאמר הריני נזיר שתים ושמעו שנים ואמרו ואנו מהו מי אמרינן נזירין שתים הן ביניהן דואנו נזירין כמותך קאמרי וכל אחד חדא נזירות קבל עליה או אכולא דיבורא קאמרי וכל אחד ואחד נזיר שתים הוא ולא איפשיטא:
הוא הותר. כלומר הא ודאי פשיטא לן אם הראשון הותר הותרו הן שהרי הן תלוין בו:
וחזר ואמר ואני. חזר הראשון אחרי שאמר חבירו ואני מאה יום ואמר הוא ואני:
נעשה עיקר טפלה. הראשון שהיה העיקר ועד שלא אמר ואני אם הותר הוא הותר השני שהרי הוא נתפס בו ועכשיו שחזר ואמר ואני נעשה הוא טפלה להשני ואם הותר השני הותר הראשון. אי נמי שלא הותר שום אחד מהן בחבירו דכל חד וחד עיקר וטפלה זה לזה הוו:
אחד שאמר הריני נזיר ואמר אני. שמע חבירו ואמר ואני כו':
הותר הראשון הותר השני. ולאו דוקא השני דהשלישי הותר ג''כ אלא משום דקתני סיפא הותר השני לא הותר השלישי דס''ל כתנא דמתני' דכלהו בקמא מיתפסו נקט ברישא ג''כ השני:
הלכה: מִי שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר. וַאֲנִי כול'. כֵּן הִיא מַתְנִיתָא. וַאֲנִי וַאֲנִי. מָאן תַּנָּא וָוִים. רִבִּי יוּדָה. בְּרַם כְּרִבִּי מֵאִיר. אֲנִי אֲנִי. מַתְנִיתָא שֶׁהָיוּ כּוּלְּהֶם בְּתוֹךְ 16b כְּדֵי דִיבּוּרוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן. תַּנֵּי. הוּתַּר הָאֶמְצָעִי. מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּן מוּתָּר. מִמֶּנּוּ וּלְמַעֲלָן אָסוּר. מַתְנִיתָא אֲפִילוּ אֵין כּוּלְּהֶם בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּרוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן אֶלָּא בְּתוֹךְ דִּיבּוּרוֹ שֶׁלָּזֶה וְזֶה בְּתוֹךְ דִּיבּוּרוֹ שֶׁלָּזֶה. כַּמָּה הוּא כְּדֵי דִיבּוּרוֹ. רִבִּי סִימוֹן בְּשֶׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כְּדֵי שְׁאֵילַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ. אַבָּא בַּר בַּר חָנָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּדֵי שְׁאֵילַת שֵׁלוֹם בֵּין הָרַב לַתַּלְמִיד וְיֹאמֶר לוֹ. שָׁלוֹם עָלֶיךָ רִבִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כן היא מתניתא ואני ואני. דלא מיתנינן במתני' אלא תרי ואני ותו לא וכדדייקינן לקמן:
מאן תנא ווי''ם רבי יודה. דוקא כשכל אחד אמר ואני בוי''ו בהא אמרינן כל אחד תלה בחבירו וכשהותר הראשון הותרו כולן אבל בלא וי''ו אין כל אחד תולה בחבירו הוא וכר' יודה דס''ל הכי בשבועות. וכה''ג איתא לעיל בפ''ק הלכה ב' ושם ציינתי פלוגתייהו דר''מ ור''י ולר''מ אין חילוק ואפילו אמר אני אני בלא ווי''ם כל אחד תולה בחבירו הוי דאמילתא קמייתא כלהו קאי כמו דאמר התם בשבועה וע''ש:
מתנית' שהיו כלהם. שהתפיסו כלם בתוך כדי דיבורו של ראשון דס''ל לתנא דמתני' כל חד בקמא מיתפס ולא בחבריה ומהאי טעמא דייק לעיל כן היא מתני' ואני ואני ותו לא משום דכדי דיבור שלש תיבות הוו וכמאן דאמר לקמן כדי שאילת שלום תלמיד לרב שלום עליך רבי והילכך לא מצי למיתני אלא תרי ואני דהוו כדי תוך דבורו של ראשון מתיבת נזיר דקאמר ומצרפינן בהדי ואני ואני:
מתניתא. האי ברייתא פליגא אמתני' דס''ל להאי תנא דכל חד וחד בחבריה מיתפס ולא בקמא דמדקתני הותר האמצעי ממנו ולמטה מותר ולא קאמר הוא מותר וכלן אסורין ש''מ כל חד בחבריה מיתפס והלכך נמי אפילו אין כולהם בתוך כדי דבורו של ראשון:
פִּי מִן הַיַּיִן. רֹאשִי מִן הַתִּגְלַחַת. יָדִי מִן הַטּוּמְאָה. רַגְלִי מִן הַטּוּמְאָה. רֹאשִׁי נָזִיר. כְּבֵידִי נְזִירָה. נָזִיר. הִילּוּכִי נָזִיר דִּיבּוּרִי נָזִיר. לֹא אָמַר כְּלוּם. לָמָּה. שֶׁהִתְפִּיס אֶת הַנֶּדֶר בְּדָבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ. נֶדֶר, נֶדֶר. מַה נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ. אַף נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נדר נדר. לג''ש כתיב הכא כי יפליא לנדור נדר וכתיב בערכין כי יפליא נדר בערכך נפשות לה' מה נדר שנאמר להלן דבר שהנשמה תלויה בו דבערכך נפשות אמר רחמנא כדאמרינן פ''ה דערכין:
למה. אראשי וכבידי קאי ולמה בעינן דבר שהנשמה תלויה בו:
הילוכי נזיר דיבורי נזיר. ולא סיים ממה יהא נזיר לאו כלום קאמר:
ראשי נזיר כבידי נזירה. מהני דהוי דבר שהנשמה תלויה בו והוי נזיר:
פי מן היין. הא דקתני במתני' פי כפיו דוקא במפרש פי כפיו מן היין שער ראשי כשערו מן התגלחת או שאמר ידי כידו מן הטומאה ליגע בה רגלי כרגלו מן הטומאה ניכנס במקומה אבל אי לא אמר הכי לאו כלום הוא דלא מהני אלא בדבר שהנשמה תלויה בו כדלקמיה:
הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתּ כול'. הוּתָּר הוּא הִיא הוּתְּרָה. הוּתְּרָה הִיא הוּא לֹא הוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הותר הוא היא הותרה. אהריני נזיר ושמעה אשתו ואמרה ואני קאי שאם הותר הוא הותרה ג''כ היא שהרי תלתה נזירותה בו אבל הותרה היא הוא לא הותר ולפיכך מיפר את שלה ושלו קיים:
מָה הֵן וַאֲנִי. מָה אַתְּ עֲבַד לָהּ. בְּאָמֵן וְקַייָם לָךְ. אוֹ יָפֶה עָשִׂית. דחִייָא רוֹבָה וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה רוֹבָה. תַּנֵּי. הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽזְרָה בַנָּזִיר וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְאָמַר לָהּ. מָה רָאִית שֶׁתְּזוֹרִי. מַדּוּעַ עָשִׂית שֶׁנָּזַרְתְּ. וְלֹא הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתְּזוֹרִי. אֵין כָּאן נֶדֶר אֵין כָּאן שְׁבוּעָה. לֹא אָמַר כְּלוּם. אֲבָל אִם אָמַר. יָפֶה עָשִׂית שֶׁנָּזַרְתְּ. וְכָךְ הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתְּזוֹרִי. וְאִילּוּ לֹא נָזַרְתְּ הָיִיתִי מַזִּירָךְ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. כּוּלְּהֶם אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כּוּלְּהֶם יָכוֹל לְהָפֵר. עַד שֶׁיֹּאמַר בְּאָמֵן וְקַייָם לִיךְ עוֹד אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל אם אמר. וכלומר אבל בקיים לה הבעל בהא פליגי רבי חייא ורבי הושעיא דר''ח ס''ל דכל הלשונות הללו לשון קיום הן ושוב אינו יכול להפר ורבי הושעיא ס''ל דבכולהם יכול להפר דאין כאן לשון הקמה עד שיאמר באמן וקיים ליך בזה עוד אינו יכול להפר:
דרבי חייא רובא ורבי הושעיא רובה. פליגי בהא דתני האשה כו' לא אמר כלום שאין זה לשון הפרה עד שיאמר מופר ליך בטל ליך:
או יפה עשית. או דהוי כמאן דאמר לה יפה עשית ומתני' כר''ח אתיא דאלו לרבי הושעיא יכול הוא להפר כדלקמן:
מה הן ואני. אסיפא קאי הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני ובעי הש''ס מה זה הלשון ואני ובמה את עבד ומדמי לה אם כאמן וקיים לך הוא ומתני' אתיא ככ''ע שאינו יכול להפר:
משנה: הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתְּ וֶאָֽמְרָה אָמַן מֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ וְשֶׁלּוֹ בָטֵל. הֲרֵינִי נְזִירָה וְאַתָּה וְאָמַר אָמַן אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מיפר את שלה ושלו בטל. שזה כמי שתלה נדרו בנדרה והלכך אם הפר לה שלו בטל ודוקא שאמר לה בלשון תנאי על מנת ואת כדמפרש בגמרא ואם אמר לה בלשון שאלה כלומר ואת מה תאמרי אם תהוי נזירה כמוני אם לאו בהא יכול להפר שלה ושלו קיים דלא תלה נדרו בנדרה אבל אם אמר הריני נזיר ואת בניחותא וענתה אמן אינו יכול להפר שהרי קיים לה:
תַּנֵּי. הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר וְשָֽׁמְעָה חֲבֵירָתָהּ וְאָֽמְרָה. וַאֲנִי. וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה וְאָמַר. מוּתָּר לֵיךְ. הָרִאשׁוֹנָה מוּתֶּרֶת וְהַשְּׁנִייָה אֲסוּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אִם אָֽמְרָה. לֹא נִתְכַּוַונְתִּי אֶלָּא לִהְיוֹת כְּמוֹתָהּ וּכְיוֹצֵא בָהּ. אַף הִשְּׁנִייָה מוּתֶּרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
להיות כמותה וכיוצא בה. אם תתקיים נדרה תהא נזירה ואם לא תתקיים לא אף השנייה מותרת:
הראשונה מותרת והשנייה אסורה. דקי''ל בעל מיגז גייז בהפרתו דמכאן ולהבא לא ליהוי נדר אבל מקודם הויא נזירה והילכך שניה שתפסה בה מעיקרא אסורה:
כְּתִיב וַי֨י יִסְלַח לָהּ. מַגִּיד שֶׁטְּעוּנָה סְלִיחָה. כְּשֶׁהָיָה רִבִּי יַעֲקֹב מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה הָיָה אוֹמֵר. מִי שֶׁנִּתְכַּוֵון שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר וְעָלָה בְיָדוֹ בְּשַׂר כְּשֵׁירָה צָרִיךְ כַּפָּרָה. הַמִּתְכַּוֵּין שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר וְעָלָה בְיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מי שנתכוין שיעלה בידו בשר חזיר. כמו זו האשה שהרי היא לאיסור נתכונה שלא ידעה שהפר לה בעלה אלא שעלה בידה בשר כשרה:
כתיב וה' יסלח לה. ובאשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר מגיד שהיא טעונה סליחה דאי בידעה שהפר לה בעלה אינה צריכה כפרה וסליחה:
זה כהלכתו. הבעל בלשון הפרה והזקן בלשון התרה:
אין כאן נדר אין כאן שבועה לא אמר כלום. דלשון התרת חכם הוא ולא לשון הפרה:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר כול'. מַלְקוּת תּוֹרָה אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. אוֹמְדִין אוֹתוֹ. אִם יֵשׁ מַלְקִין אוֹתוֹ וְאִם לָאו אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ. מַכּוֹת מַרְדּוּת חוֹבְטִין אוֹתוֹ עַד שֶיְּקַבֵּל אוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מלקות תורה ל''ט ואומדין אותו אם יש. בו כדי לקבל כדתנן פרק אלו הן הלוקין וכדדריש התם מקראי אבל מכת מרדות שהיא מדרבנן לא ניתן בה שיעור ואומד אלא הכל לפי ראות עיני הדיין:
גמ' הותרה היא הותר הוא. שהרי תלה נדרו בה ולפיכך קתני במתני' מיפר את שלה ושלו בטל וכדמפרש רבי אבהו מפני שהוא כתולה נדרו בה ודוקא באמר לה על מנת ואת כלומר בלשון תנאי הריני נזיר אם תהיה נזירה כמוני כדפרישית במתני' דמשתמע בעל מנת ובהא הוא דבטל שלו כשמיפר לה:
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר וְהָֽיְתָה שׁוֹתָה בַיַּיִן וּמִיטַּמָּא לַמֵּתִים הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. הֵיפֵר לָהּ בַעֲלָהּ וְהִיא לֹא יָֽדְעָה שֶׁהֵיפֵר לָהּ בַעֲלָהּ וְהָֽיְתָה שׁוֹתָה בַיַּיִן וּמִיטַּמָּא לַמֵּתִים אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים תִּסְפּוֹג מַכַּת מַרְדּוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תספוג מכת מרדות. מדברי סופרים ומכת מרדות האמורה בכל מקום כפי מראה עיני הדיין וכפי צורך השעה כדאמר הכא בגמרא ודוקא בעבירה שכבר נעשתה אבל גבי מצות עשה כגון עשה סוכה ואינו עושה טול לולב ואינו נוטל מכין אותו עד שיעשה או עד שתצא נפשו:
הרי זו סופגת את הארבעים. על שעברה קודם הפרה:
מתני' והיתה שותה ביין ומיטמאה למתים. ואח''כ הפר לה בעלה:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַבַּעַל שֶׁאָמַר. אֵין כָּאן נֵדֶר אֵין כָּאן שְׁבוּעָה. לֹא אָמַר כְּלוּם. זָקֵן שֶׁאָמַר. מוּפָר לֵיךְ בָּטֵל לֵיךְ. לֹא אָמַר כְּלוּם. אֶלָּא זֶה כְהִילְכָתוֹ וְזֶה כְהִילְכָתוֹ. הַבַּעַל אוֹמֵר. מוּפָר לֵיךְ בָּטֵל לֵיךְ. וְזָקֵן אוֹמֵר. אֵין כָּאן נֵדֶר אֵין כָּאן שְׁבוּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מי שנתכוין שיעלה בידו בשר חזיר. כמו זו האשה שהרי היא לאיסור נתכונה שלא ידעה שהפר לה בעלה אלא שעלה בידה בשר כשרה:
כתיב וה' יסלח לה. ובאשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר מגיד שהיא טעונה סליחה דאי בידעה שהפר לה בעלה אינה צריכה כפרה וסליחה:
זה כהלכתו. הבעל בלשון הפרה והזקן בלשון התרה:
אין כאן נדר אין כאן שבועה לא אמר כלום. דלשון התרת חכם הוא ולא לשון הפרה:
הלכה: 17a הוּתְּרָה הִיא הוּתַּר הוּא. הוּתַּר הוּא לֹא הוּתְּרָה הִיא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְתוֹלֶה נִדְרוֹ בָהּ. בְּאוֹמֵר עַל מְנָת וְאַתְּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מלקות תורה ל''ט ואומדין אותו אם יש. בו כדי לקבל כדתנן פרק אלו הן הלוקין וכדדריש התם מקראי אבל מכת מרדות שהיא מדרבנן לא ניתן בה שיעור ואומד אלא הכל לפי ראות עיני הדיין:
גמ' הותרה היא הותר הוא. שהרי תלה נדרו בה ולפיכך קתני במתני' מיפר את שלה ושלו בטל וכדמפרש רבי אבהו מפני שהוא כתולה נדרו בה ודוקא באמר לה על מנת ואת כלומר בלשון תנאי הריני נזיר אם תהיה נזירה כמוני כדפרישית במתני' דמשתמע בעל מנת ובהא הוא דבטל שלו כשמיפר לה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source