רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה בְּשִׁיטַּת אָבִיו. הִקְדִּישׁ תְּמִימִים לְבֶדֶק הַבַּיִת עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. מְנַיִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה. תַּלְמוּד לוֹמַר וִיְדַבֵּר י֨י אֶל מֹשֶׁה לֵאמוֹר. לָאו אָמוּר. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי הֲוָה יְתִיב מַתְנֵי בְפָרָשַׁת אֵין מֵמִירִין בִּבְכוֹר וְחוֹלִין אָבוֹי דְּבַר פְּדָייָה. חַמְתֵּיהּ רִבִּי. אָמַר. אֲנָא יְדַע מָה אֲנָא אֲמַר כְּדוֹן אֲנָא מֵימַר וַיְדַבֵּר י֨י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמוֹר. לֹא יֵימַר דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. וּכְתִיב כֵּן. דָּמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. גּוֹרְעִין לִדְרוֹשׁ מִתְּחִילַּת הַפָּרָשָׁה לְסוֹפָהּ. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. וַאֲפִילוּ בְאֶמְצַע הַתֵּיבָה. וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן מִנְחָה הִיא. וְיָצַקְתָּ מִשֶׁמֶן מִשחָה. לְרַבּוֹת כָּל הַמְנָחוֹת לִיצִיקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואפי' באמצע התיבה. גורעין ודורשין דכתיב ויצקת עליה שמן מנחה היא ודרשינן ויצקת משמן מנחה כלומר לכל מנתה לרבות כל המנחות ליציקה כדאמרינן פרק אלו מנחות דף ע''ה:
וכתוב כן. וכי כתיב במקרא כן לא יימר והשיבו כן הוא דאמר רבי אמי בשם רבי יוחנן גורעין ומוסיפין לדרוש מתחלת הפרשה כלומר מתחלת התיבה לסופה והכא נמי גורעין התיבה ומוסיפיו ודורשין התיבה למחצה לא יימר:
וחליף אבוי דבר פדיה חמתיה רבי. עבר לפניו וראהו רבי ואמר אנא ידע מה הוא אמר כדון אנא מימר. יודע אני מה שישאל אותי עכשיו כשאני אומר זה הדרש דלקמיה:
בפרשת אין ממירין בבכור. בדין זה היה עסוק אין הכהנים ממירין בבכור כדתנן בריש פ''ק דתמורה:
לאמר לאו אמור. כלומר הכי אמר הקב''ה למשה לאו אמור להם לישראל דלאו איכא הכא:
עובר בעשה. דכתיב בבעל מום נדבה תעשה אותו ואי אתה עושה תמימים נדבה ולאו הבא מכלל עשה עשה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. עָשָׂה שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד בִּתְמוּרָה. וְלֹא עָשָׂה שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד בְּמוּקְדָּשִׁין. חִזְקִיָּה אָמַר. לְשׁוֹגֵג בְּלֹא תַעֲשֶׂה וּלְמֵמִיר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם בָּא לוֹמַר חוּלִין וְאָמַר עוֹלָה. קָֽדְשָׁה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בָּא לוֹמַר חוּלִין וְאָמַר עוֹלָה. קָֽדְשָׁה. אֲבָל אִם בָּא לוֹמַר עוֹלָה וְאָמַר חוּלִין לֹא קָֽדְשָׁה. וַתְייָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה בִּתְמוּרָה כפרתה דְּרִבִּי יִרְמְיָה עַל דְּבֵית שַׁמַּי בְּמוּקְדָּשִׁין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. עָשָׂה שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד בִּתְמוּרָה. וְלֹא עָשָׂה שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד בְּמוּקְדָּשִׁין. בְּמַקְדִּישׁ בְּכוֹר. וּמִי קָדַשׁ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חִייָה וְרִבִּי אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִקְדִּישׁ בְּכוֹר וְעָלָה לַמִּזְבֵּחַ אֲפִילוּ לְדָמִים לֹא קָדַשׁ. הִקְדִּישׁ בַּעַל מוּם לַמִּזְבֵּחַ אֲפִילוּ בִתְמוּרָה לֹא קָֽדְשָׁה. אֶלָּא הַמַּקְדִּישׁ בַּעַל מוּם עוֹבֵר. וּמְחוּבָּר הוּא לְמַכּוֹת. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְּרִבִּי מַתַּנְיָה. 21b תִּיפְתָּר בִּמְקַדֵּשׁ תְּמִימִין לְבֶדֶק הַבַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר במקדיש תמימין לבדק הבית. דעובר בלא תעשה כדלקמן ועלה קאמר לא עשה שוגג כמזיד במוקדשין דבשוגג לאו כלום הוא ורבי יוסי בר''י בשיטת אביו הוא דקאמר כדתנא לקמיה:
ומחובר הוא למכות. בתמיה אפילו במזיד לא לקי דקסבר המקדיש בעל מום עובר אינו לוקה:
אלא המקדיש בעל מום עובר. דבתמורה תפיס ועלה קאמר לא עשה שוגג כמזיד במוקדשין דאינו חייב בשוגג:
אפילו בתמורה לא קדשה. הא אפילו בתמורה לא אמרינן שם דהקדושה חלה על בעלת מום קבוע אלא לענין שלא יצא לחולין ליגזז וליעבד כדתנן התם בהאי מתני' דלעיל אבל לענין קדושת תמורה לא תפסה בהו ואפילו בתמורה לא לקי:
ומי קדש. אפי' במזיד ולא שייך לומר לא עשה שוגג כמזיד דלא כן אמר רבי יוחנן הקדיש בכור עולה למזבח אפילו לדמים לא נתפסה הקדושה וכדאמרינן סוף פ''ו דערכין משום שנאמר בבכור אל תקדיש:
הקדיש בעל מום למזבח. כלומר ולא מצי נמי לאוקמי דלענין זה קאמר ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין שאם הקדיש בעל מום למזבח בשוגג לאו כלום הוא ולענין מלקות הוא דקאמר:
תמן תנינן. פרק ב' דתמורה דקחשיב התם חומר בתמורה מבקדשים שקדושת תמורה חלה על בעלת מום קבוע מה שאין כן בקדשים רבי יוסי ברבי יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין ופליגי חזקיה ורבי יוחנן במילתיה דרבי יוסי בר''י:
חזקיה אמר. דהכי קאמר עשה שוגג כמזיד לשוגג בלא תעשה ולממיר בלא תעשה כלומר כמו דהמימר במזיד בלא תעשה הוא ולקי הכי נמי בשוגג כסבור שמותר להמיר עובר בלא תעשה ולקי דבתמורה שוגג כמזיד הוא:
אבל אם בא לומר חולין ואמר עולה לא קדשה גרסינן. דבהא לא קאמר רבי יוסי בר''י עשה שוגג כמזיד בתמורה שאם שגג ואמר זו עולה תמורת זו ולא היה בלבו לכך לא קדשה בתמורה:
רבי יוחנן. אמר דלהא הוא דקאמר רבי יוסי עשה שוגג כמזיד שאם בא לומר חולין ואמר עולה קדשה בתמורה:
אבל אם בא לומר עולה ואמר חולין לא קדשה. כלומר בזה ודאי לכולי עלמא לא קדשה דאחר דבורו אזלינן ולא אחר כוונתו:
ואתייא דרבי יוחנן ברבי יוסי בר''י בתמורה כפתרה דרבי ירמיה על דבית שמאי במוקדשין. כמו דפתר רבי ירמיה לעיל לבית שמאי דמתני' הקדש טעות הוי הקדש אפילו בא לומר חולין ואמר עולה כן נמי מפרש רבי יוחנן אליבא דרבי יוסי בתמורה וכלומר דהיינו טעמייהו דבית שמאי דילפי תחלת הקדש מסוף הקדש כדפרישית במתני' וכרבי יוחנן היא:
על דעתיה דר' יוחנן. דמפרש לרבי יוסי לענין התפסת הקדושה קאמר ולא לענין מלקות ניחא הא דקאמר עשה שוגג כמזיד בתמורה:
ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין. מאי היא:
במקדיש בכור. לעולה ועלה קאמר במוקדשין לאו כלום הוא דלא תפיס הקדושה בשוגג:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חוּנָה רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵין נִשְׁאַל עַל תְּמוּרָתוֹ. מַה פְלִיגִין. בְּהֶקְדֵּישׁוֹ. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם נִשְׁאַל עַל תְּמוּרָתוֹ כָּךְ אֵין נִשְׁאַל עַל הֶקְדֵּישׁוֹ. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים. אָדָם נִשְׁאַל עַל הֶקְדֵּישׁוֹ וְאֵין נִשְׁאַל עַל תְּמוּרָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל עמא מודיי שאין נשאל על תמורתו. דתמורה בטעות הוי תמורה מה פליגין בהקדישו אם ילפינן מתמורה או לא כדפרישית במתני':
תַּמָּן אַתְּ אָמַר. תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. וָכָא אַתְּ אָמַר אָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִיבִּי בּוּן. תַּמָּן לִנְזִירוּתוֹ נִשְׁאַל. מִכּוֹחַ נְזִירוּת יָֽצְאוּ קָרְבְּנוֹתָיו לַחוּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן את אמר תצא ותרעה בעדר. במתני' דלקמן מי שנשאל לחכם והתירו תצא ותרעה בעדר והכא את אמר אכין דהקדש טעות הוי הקדש לב''ש כמו ששאלו ב''ה לב''ש במתני' אי אתם מודים בזה שהקדש טעות הוא ותצא ותרעה בעדר ולא מצינו שהשיבו להם כלום:
תמן לנזירותו נשאל. שאני התם דהוא נשאל על נזירותו וממילא יצאו הקרבנות לחולין וגרע מהקדש טעות ולפיכך מודים בה ב''ש אבל הכא הקדש טעות הוא דכסבור שיצא השחור בראשון ולפיכך לא חששו ב''ש להשיבם:
תַּמָּן תַּנִּינָן. שׁוֹם הַיְתוֹמִין שְׁלֹשִׁים יוֹם. שׁוֹם הֶקְדֵּשׁ שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּמַכְרִיזִין בַּבּוֹקֶר וּבָעֶרֶב. אָמַר רִבִּי מָנָא. רִבִּי לִיעֶזֶר חָשַׁשׁ עַל הַעֲרָמָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לֹא חָשַׁשׁ עַל הַעֲרָמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַתְיָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּבֵית שַׁמַּי וּדְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּבֵית הִלֵּל. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. אָדָם נִשְׁאַל עַל הֶקְדֵּישׁוֹ. וְהוּא דַהֲוָה אָמַר. אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדִיר הֲנָייָה. וּדְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּבֵית הִלֵּל. דְּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֵין אָדָם נִשְׁאַל עַל הֶקְדֵּישׁוֹ. וְהוּא דַהֲוָה אָמַר. צָרִיךְ לְהַדִיר הֲנָייָה. מַה נַפְשֵׁךְ. תְּהֵא בוֹ הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁיִּשְׁאַל עַל הֲנָייָתוֹ. מוֹדֶה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּעָרֵב שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַדִּיר הֲנָייָה. מָה אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּמַתָּנָה. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא נוֹתֵן מַתָּנָה בְּעַיִן יָפָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדִּיר הֲנָייָה. אוֹ מֵאַחַר שֶׁהוֹרַע כּוֹחוֹ וְהוּא חוֹזֵר בּוֹ צָרִיךְ לְהַדִּיר הֲנָייָה. 22a נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קְרֵיבָתֵיהּ דְּרִבִּי חַגַּיי הֲוָה בַּעַל חַייָב קַרְטֵס. אָתָא מָרֵי חוֹבָא וְטָרַף. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי דְרִבִּי אָחָא. אָמַר. צָרִיךְ לְהַדִיר הֲנָייָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אֵין צָרִיךְ לְהַדִיר הֲנָייָה. אָֽמְרִין חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי אָחָא רִבִּי יוֹסֵי. יְאוּת אָמַר רִבִּי אָחָא. דְּאִין חָזַר הוּא עָלֶיהָ לֹא אָתָא מָרֵי חוֹבָא וְטָרַף. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. עַבְדָּא לוֹן תַכְשִׁיטִין עַבְדָּא לוֹן פָּרָה פֶרְנוֹן. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מֹשֶׁה. יְאוּת אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וּנְפַק עוֹבְדָא כְרִבִּי אָחָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קריבתיה דרבי חגיי הוה בעל חייב קרטס. קרובתו של רבי חגיי היה הבעל שלה חייב לאחד חוב בשטר. קרטס שטר בלשון יוני:
אתא. בא הב''ח וטרף ממנו בחובו:
אתא עובדא קמיה דרבי אחא. שהיה הבעל רוצה לגרשה ושאלו אם צריך לידור הנייה ואמר דצריך דחיישינן לקנוניא ומיירי שהיתה כתובתה מוקדמת לב''ח:
אמרין חברייא. לפני רבי אחא ורבי יוסי יאות אמר רבי אחא ודאי שפיר קאמר רבי אחא דצריך לידור הנאה:
דאין חזר הוא עליה. כלומר אם יחזיר הבעל אותה אח''כ לא מצי ב''ח לחזור ולטרוף ממנו ממה שטרפה בכתובתה והלכך חיישינן לקנוניא:
עבדה לון תכשיטין. נעשה אותן כתכשיטין וכמתנות שהוא נותן לה עכשיו דכיון שהוא מחזירה כל מה שטרפה כמתנות הן שהרי הוא כותב לה כתובה עכשיו מחדש וא''כ ב''ח חוזר וגובה ממנו ולא חיישינן למידי:
פרה פורנין. הן המתנות והנכסים מלבד הכתובה כדאמר בפרק אע''פ:
משה. תלמיד חכם יאות אמר רבי יוסי בתמיה שהרי בכתובתה טרפה והיאך אתה עושה כתכשיטין וכמתנות:
ונפק עובדא כרבי אחא. וש''מ דצריך לדור הנייה:
נישמעינה. לזה מן הדא עובדא:
מכיון. מי אמרינן דמכיון שהנותן מתנה בעין יפה הוא נותן לא חיישינן לקנוניא שיחזור בו עכשיו כדי להגבות ממנו וא''צ להדיר הנייה או דילמא מאחר שהורע כחו והוא חוזר בו כלומר שהמקבל מתנה הורע כחו בזה שהנותן יכול לחזור בו צריך להדיר הנייה דחיישינן לחזרה ומיירי שהוא בענין שיכול לחזור בו כגון שלא קנה באחד מדרכי הקניה:
מה אמר רבי יהושע במתנה. אם נתן מתנה לאחד ומגרש לאשתו אם חוששין לקנוניא או לא:
מודה רבי יהושע בערב. אם אחד ערב לה בכתובתה ובעלה מגרשה שהוא צריך להדיר הנייה דבהא ודאי חוששין לקנוניא שמגרשה כדי שתגבה כתובתה מן הערב ובבבלי התם מסקינן דדוקא בערב קבלן א''נ האב שערב לאשת בנו בכתובתה דערב סתם דכתובה לא משתעבד:
ודרבי יהושע כבית הלל דב''ה אומרים אדם נשאל על הקדישו. ולפיכך והוא דהוה אמר אינו צריך להדיר הנייה כדמפרש ואזיל דמה נפשך תהא בו האיש אם תוהא הוא ומתחרט על הקדשו הוה שישאל על הנייתו היה לו לישאל על נדרו שנדר להקדישו ומליהנות בו ולפיכך אין חוששין לקנוניא:
דרבי אליעזר כבית שמאי דבית שמאי אומרים אין אדם נשאל על הקדשו והוא דהוה אמר צריך להדיר הנייה. דבית שמאי סברי אין אדם יכול להשאל על הקדשו דאפילו אומר לחכם לא על דעת כן נדרתי אינו יכול להתירו דהקדש טעות הוי הקדש והלכך זה המגרש אשתו מתחרט בהקדשו הוא ואינו יכול לישאל ולהתיר נדרו ועושה קנוניא זו ולפיכך ר''א הוא דאמר צריך להדיר הנאה ממנה:
רבי יוסי ברבי בון. קאמר דלא פליגי בהא ודכ''ע אדם עושה קנוניא על ההקדש אלא דהכא במלתא אחריתא פליגי ואתייא דרבי אליעזר כבית שמאי ודרבי יהושע כבית הלל דמתני':
רבי יהושע לא חשש על הערמה. דס''ל אין אדם עושה קנוניא על ההקדש:
רבי אליעזר חשש על הערמה. חיישינן שמא ערמה הוא עושה שמגרשה כדי שתגבה כתובתה מן ההקדש ואח''כ יחזירנה והלכך צריך לדור הנאה ממנה על דעת רבים שלא יחזירנה:
תמן תנינן. ריש פ''ו דערכין שום היתומים וכו' ומשום סיפא דהתם קאמר דתנינן שם המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ר''א אומר כשיגרשנה ידור הנאה ממנה רבי יהושע אומר אינו צריך ומפרש רבי מנא טעמא דפלוגתייהו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source