טְרֵיפָה שֶׁעֲשָׂאָהּ נְבֵילָה. רִבִּי יָסָא בַּר בְּרַתֵּיהּ דְּרִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר. חַייָב שְׁתַּיִם. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כָּל נְבֵילָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּטְרֵיפָה. אִם טְרֵיפָה חַיָה וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר נְבֵילָה. אִם טְרֵיפָה מֵתָה הֲרֵי הִיא בִּכְלַל נְבֵילָה. וְיֵימַר נְבֵילָה הִיא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי לֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף. וַהֲלֹא אֵין מְטַמֵּא אֶלָּא שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים בִּלְבָד. אֶלָּא כְּשִׁיעוּר טוּמְאוֹתֵיהֶן כָּךְ הוּא שִׁיעוּר אֲכִילָתָן. הָתִיב רִבִּי אֶלְעָזָר. הֲרֵי אֵיבָרֵי בְּהֵמָה טְהוֹרִין מְטַמְּאִין כָּל שֶׁהֵן וַאֲכִילָתָן כְּזַיִת. וְקִבְּלָהּ. מַהוּ וְקִבְּלָהּ. כְּאִינַשׁ דַּאֲמַר. בַּעַל דִּינָא קִבְּלֵיהּ. חִייָה בַּר בָּא אָמַר. לֹא כָּל נְבֵילָה. הַתּוֹרָה הִשְׁוָות כָּל הָאֲכִילוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כְּאַחַת. הָתִיב רִבִּי חֲנִינָה. הֲרֵי שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים מְטַמִּין בְּכַעֲדַשָּׁה וַאֲכִילָתָן כְּזַיִת בֵּין לְדָם בֵּין לְבָשָׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
התיב רבי חנינה הרי שמנה שרצים. טומאתן בכעדשה כדתנן באהלות שם ואפ''ה שיעור אכילתן בכזית בין לדם בין לבשר דדם השרץ כבשרו הוא וכתיב בהו לא תאכלום כי שקץ הם ואין אכילה פחותה מכזית:
כל האכילות שבתורה כאחת. כלומר להא לבד הוקשו נבלות בהמה כשרצים דעובר עליהן על אכילתן משום לא תשקצו אבל לענין לעשות אכילה כטומאה בשיעורה לא הוקשו נבילות בהמה לשרצים:
וקבלה. ומפרש הש''ס מהו וקבלה אם קיבלה רבי אבהו מיניה תשובה זו וקאמר דלא היא אלא כאינש דאמר בעל דיניה קובל עליו כך היה קובל על תשובה זו דלאו כלום היא כדרבי חייה בר בא דאמר לא כל הנבילות התורה השוות אותן ממש כטומאתן:
התיב רבי אלעזר. לרבי אבהו על הא דרבי יוסי בן חנינה הרי אברי בהמה טהורה מטמאין בכל שהן בנבילתן כדתנן פ''ק דאהלות האברין אין להם שיעור אפילו בפחות מכזית מן הנבלה מטמא ואפ''ה אכילתן בכזית דקס''ד דלכל הנבלות קאמר ואפילו בנבילת בהמה שהושוו אכילתן לטומאתן:
לא תשקצו. רישיה דקרא הכי והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא פתח הכתוב באכילה דכתיב ולא תשקצו את נפשותיכם דכי אכיל להו משקץ נפשיה וסיים בטומאה אלא לומר לך כשיעור טומאתן כך שיעור אכילתן כדמפרש לה לקמן וש''מ דגמרינן אכילה מטומאה:
טעמא דרבי יוסי. דקאמר רבי אלעזר בר''י לפניו האי סייעתא לדרבי יוחנן וקבלה מיניה ואף על גב דהאי קרא בטומאה כתיב מכל מקום ילפינן אכילה מיניה דמה''ט לרבי יוחנן חייב שתים ומהכא למד רבי יוסי דילפינן אכילה מטומאה. א''נ טעמא דר' יוחנן גרסינן:
אם טרפה מתה. אם בטרפה שמתה וכבר נתנבלה אם כן הרי היא בכלל נבילה ומסיים בת''כ אלא להביא טרפה ששחטה שמטמאה והשתא מסיק לסייעתא דר''י דשמעינן מהאי ברייתא דטרפה שמתה לאו נבילה לחוד מיקריא דאל''כ קשיא ויימר נבילה היא ואמאי אמר ואם טרפה מתה הרי היא בכלל נבילה אלא ע''כ ה''ק דבכלל נבילה היא ועדיין שם טרפה ג''כ עליה ונפקא מינה דחייב עליה נמי משום לאו דטרפה וכרבי יוחנן:
אם טרפה חיה. כלומר אי דמיירי בטרפה שעדיין חיה היא ותלש ממנה כזית בשר ואכלה והלא כבר נאמר נבילה דוקא שהרי אין טרפה מטמאה מחיים:
וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה וגו'. ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר ומה ת''ל וטרפה:
ודא. ברייתא מסייע לרבי יוחנן דטרפה שמתה לאו כנבלה לחודה הויא אלא עדיין שם טרפה עליה ובכלל נבילה מיקריא:
ור''ל אמר אינו חייב אלא אחת. משום לאו דנבילה:
רבי יוחנן אומר חייב שתים. אם אכלה ואע''פ שעכשיו נבילה מיקריא לא אזיל שם טרפה מינה שהיה מחיים עליה ותרי לאוי איכא לאו דנבילה ולאו דטרפה שבכלל נבילה היא כדאמר רבי יוחנן לעיל דס''ל משום לאו דבכלל נבילה לוקה:
טרפה שעשאה נבילה. שהיתה טרפה מחיים ונעשית נבילה שמת':
רִבִּי אוֹמֵר לַחֲבֵרַייָא. הֲווּ יָֽדְעִין דְּאִתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁחִלְּקוֹ וַאֲכָלוֹ. דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁחִלְּקוֹ בְפִיו וַאֲכָלוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן עֲבַד פִּיו כְּלִפְנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עֲבַד פִּיו כִּלְחוּץ. אָֽמְרִין לֵיהּ. אַתְּ מָה אֲמַר. אֲמַר לוֹן. אֲנָא אָֽמְרִי לְכוֹן. הָרֵי עוֹלָם פְּלִיגִין וְאַתּוּן אָֽמְרִין אָֽמְרִין אָכֵן. אִין כֵּנִי אֲפִילוּ חִלְּקוֹ בַּחוּץ וַאֲכָלוֹ יְהֵא חַייָב. לָמָּה. דֶּרֶךְ אֲכִילָה הִיא. נְמָלָה שֶׁחִלְּקָהּ בְּפִיו וַאֲכָלָהּ. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי מַייְשָׁא שָׁאַל לְרִבִּי זְעִירָה. עֲנָבָה שֶׁחִלְּקָהּ בְּפִיו וַאֲכָלָהּ. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אִיסּוּר וְטוּמְאָה. מָקוֹם שֶׁבָּֽטְלָה טוּמְאָתוֹ בָּֽטְלָה אִיסּוּרוֹ. בְּרַם הָכָא יֵשׁ כָּאן אִיסּוּר וְאֵין כָּאן טוּמְאָה. רִבִּי בָּא בְּרִבִּי מָמָל בָּעֵי. 26a כְּזַיִת מַצָּה שֶׁחִלְּקוֹ בְּפִיו וַאֲכָלוֹ. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בְּכָל מָקוֹם לֹא נֶהֱנֶה חִיכּוֹ כְּזַיִת. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי. רִבִּי נִיסָא שָׁאַל. פְּרֵידִים שֶׁלְּרִימּוֹן שֶׁלְּעָרְלָה שֶׁחִלְּקוֹ בְּפִיו וַאֲכָלוֹ. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִי מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. כְּבַר תַנִּינָן. אֵין מְטַמֵּא מִשֵּׁם מַשְׁקֶה אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. רִבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. תִּיפְתָּר שֶׁבְּלָעָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר שבלען. לפרידים גופייהו ובהא שאל רבי ניסא אם חלקן מהו שיצטרפו או דפלוגתא דר''י ור''ל הויא:
פרידים. גרגיר רימון של ערלה שחלקו בפיו אם בהא נמי פליגי ר''י ור''ל אם מצטרפין:
מה אנן קיימין. האי בעיא אי משום משקה היוצא ממנה ובעי אם מצטרפין המשקין הואיל וחלקה הא כבר תנינן בפרק בתרא דתרומות אין מטמא וכו' ואין סופגין ארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים ושארי מי פירות לא חשיבי משקה:
רבי יוחנן עבד פיו כלפנים. כמי שבלען בבת אחת שהרי נהנה גרונו בכזית:
כלחוץ. כמו שחלקן בחוץ דכדי אכילה במעיו בעינן וליכא:
אמרין ליה. חברייא לרבי את מה אמר בזה כר''י או כר''ל:
הרי עולם. עמודי עולם פליגין בהא ואתון חמרין אכן להכריע כאחד מהן:
אין כיני. אם לדעתי אתם צריכים לדידי כן ס''ל שאפילו חלקו בחוץ ואכלו חייב ומפני שדרך אכילה היא בכך:
נמלה שחלקה בפיו ואכלה. בנמלה לא בעינן כזית דהא בריה היא ומיהו דליכול לכולה בעינן ואם חלקה בפיו בהא נמי פלוגתא דר''י ור''ל היא:
ענבה. נזיר שחלק ענבה בפיו ואכלה:
תפלוגתא דר''י ורשב''ל. אם בהא נמי פליגי כדפליגי באבר מן החי ונמלה:
אמר ליה תמן. באבר מן החי שיש בו איסור וטומאה דאבר מן החי מטמא הוא וכן נמלה אם יש בה כשיעור בהא הוא דאמרינן במקום שבטלה טומאתו דאם חלקה אין כאן שיעור טומאה הלכך נמי בטלה איסורו אבל הכא בענבה יש כאן איסור ואין כאן טומאה ואפילו חלקה מצטרפת היא:
כזית מצה שחלקו בפיו. אם בהא נמי פליגי ר''י ור''ל אם יצא י''ח:
בכל מקום. מכל מקום מי לא נהנה חכו בכזית ואפילו חלקו בפיו כ''ע מודים שיצא י''ח ושאני אבר מן החי דחידוש היא כדאמרן:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּלְאִיסּוּר מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ בַּבָּצָל כְּאִילּוּ בַּקֵפַלּוֹט. וְאַתְייָא כַּיי דָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. נְבֵילָה שֶׁבִּיטְּלָהּ בִּשְׁחוּטָה בָּטֵל מַגָּעָהּ דְּבַר תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נבילה שביטלה בשחוטה. אם יש כאן שתי חתיכות שחוטה ואחת נבילה ואין ידוע איזו היא בטלה בהן ואם נגע באחת מהן אינו טמא ואע''ג דאיפשר לנבילה שתעשה כשחוטה דלכי מסרחה פרחה טומאתה מינה והוי לה כשחוטה ומין במינו הוא אפ''ה בטלה היא דלא ס''ל כרבי יהודה דאמר מין במינו לא בטיל:
ואתייא. הא דרבי אבהו בשם רבי יוחנן דמשערין מין במינו כאלו האיסור בצל וקפלוט ונותן טעם בהא אסור ומשמע דאם אינו בשיעור נותן טעם מותר הוא ואע''ג דמין במינו הוא ס''ל דבטל ואתייא כדברי רבי אבהו בשם רבי יוסי ב''ח:
ולאיסור משערין אותו. כל האיסורין שנתבשלו עם היתר מין במינו ואי אפשר למיקם אטעמא משערין את האיסור כאילו הוא בצל או קפלוט ואם היה נותן טעם בהיתר בשיעור שהוא לפנינו אוסרו:
26b רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוֹסַרְטִי בָּעֵי. מֵעַתָּה הָאוֹכֵל אֵבֶר מִן הַחַי מִן הַטְּהוֹרִין יְהֵא חַייָב שְׁתַּיִם. מִשּׁוּם לֹא תֹאכְלוּ כָּל נְבֵילָה וּמִשּׁוּם לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר. וּמֵשִׁיבִין טְהוֹרִין עַל הַטְּמֵאִים. וְכִי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר לֹא הֵשִׁיב טְהוֹרִין עַל הַטְּמֵאִים. מֵעַתָּה הָאוֹכֵל אֵבֶר מִן הַחַי מִן הַטְּמֵאִין יְהֵא חַייָב שָׁלֹשׁ. מִשּׁוּם לֹא תֹאכַל כָּל נְבֵילָה וּמִשּׁוּם לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר וּמִשּׁוּם וּמִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אָכַל חֲמִשָּׁה נְמָלִים כְּאַחַת בְּהֶעֱלֵם אֶחָד חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת מִשּׁוּם בִּירְייָה. רְסָסָן וַאֲכָלָן אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. וְהוּא שֶׁיְּהֵא בָהֶן כְּזַיִת. אָכַל מִן הָרִיסּוּסִין וְיֵשׁ בָּהֶן כְּזַיִת חַייָב. אָכַל מִן הָרִיסּוּסִין כְּזַיִת וּנְמָלָה חַייָב שְׁתַּיִם. אִין כֵּינִי אָכַל מִן הָרִיסּוּסִין פָּחוֹת מִכְּזַיִת וְהִשְׁלִים לָהֶם נְמָלָה חַייָב שְׁתַּיִם. אִין כֵּינִי אָכַל נְמָלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּזַיִת חַייָב שְׁתַּיִם. אַף בְּצֵירוּפֵי נָזִיר כֵּן. אָכַל מִן הַצֵּירוּפִין וְיֵשׁ בָּהֶן כְּזַיִת חַייָב. אָכַל מִן הַצֵּירוּפִין כְּזַיִת וָעֲנָבָה חַייָב שְׁתַּיִם. אִין כֵּינִי אָכַל עֲנָבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּזַיִת חַייָב שְׁתַּיִם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הָאִיסּוּרִין מִצְטָֽרְפִין לִלְקוֹת עֲלֵיהֶן כְּזַיִת וּנְמָלָה חַייָב שְׁתַּיִם. אִין כֵּינִי אָכַל מִן הָאִיסּוּרִין פָּחוֹת מִכְּזַיִת וְהִשְׁלִים לָהֶן נְמָלָה חַייָב שְׁתַּיִם. אִין כֵּינִי אָכַל נְמָלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּזַיִת חַייָב שְׁתַּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין כיני וכו'. כדלעיל:
כזית וכו'. כלומר לדברי רבי אבהו לאו דוקא כזית מנמלת רסוסין אלא אפילו שאר איסורין מצטרפין ואם אכל עמהן בריה שלימה חייב שתים:
כל האיסורין מצטרפין. אם אכל חצי זית חלב וחצי זית דם מצטרפין ללקות עליהן דס''ל אין איסורין מבטלין זה את זה:
אף בצירופי נזיר כן. בניחותא שאם אכל מכל איסורי נזיר דקי''ל שמצטרפין זה עם זה ואכל מהן כזית חייב אחת ואם אכל עמהן ענבה שלימה חייב שתים דס''ל ענבה נמי כבריה היא וכן בענבה שיש בה כזית:
אין כיני. אנו אומרים שאפילו אכל נמלה אחת ויש בה כזית חייב שתים שאפילו לא היה בה כזית חייב עליה משום בריה:
אין כיני. ואם כך הוא הדין נותן שאפילו אכל מן הרסיסין פחות מכזית שלא היה בין כלן כזית אלא שהנמלה השלימה השלימן לכזית נמי חייב שתים משום בריה ומשום כזית נבלה:
ונמלה. ועוד אכל עמהן נמלה שלימה חייב שתים אחת משום בריה וא' משום כזית נבלה:
אכל מן הריסוסין. משום סיפא נקט לה:
רססן. מיעכן וכתתן ובטלן מתורת בריה אינו חייב אלא אחת על כלן ודוקא בכזית:
משום בירייה. ואע''פ שאין בהן כזית דכל היכא דאיכא בריית נשמה אפילו בכל שהוא חייב:
מעתה. פירכא אחריתא היא לדברי רבי יוחנן דבאוכל אבר מן החי מן הטמאין יהא חייב שלש משום כל אלו השמות:
וכי ר''א. וחוזר ומתמה הש''ס דהא ר''א לעיל נמי השיב מאברי בהמה טהורה על הטמאין להא דקאמר כשיעור טומאתן כך אכילתן:
על הטמאין. כלומר ללמד מן הטמאין דקאמר רבי יוחנן והיינו טרפה שאסורה נמי באכיל' משום טרפה:
ומשיבין טהורים על הטמאים. וכי משיבין ללמד על אבר מן החי של טהורה שאינו אסור משום נבלה דאע''ג דמטמא באכילה מיהת אינו אסור אלא משום אבר מן החי:
משום לא תאכלו כל נבלה. דהואיל ואבר מן החי מטמא כנבלה כדאמרי' פ' העור והרוטב נימא נמי דישנו בכלל לא תאכלו כל נבלה ומשום לא תאכל הנפש דקאי על אבר מן החי:
רבי שמואל בר סוסרטי בעי. על הא דקאמר רבי יוחנן לעיל האוכל אבר מן החי מטרפה חייב שתים ומעתה האוכל אבר מן החי מן הטהורין נמי יתחייב שתים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source