Vayedaber

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים אֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן חוּץ מִנּוֹתְנֵי טְעָמִים שֶׁלְּנָזִיר. וְנָזִיר אֲפִילוּ לֹא טָעַם טַעַם מַמָּשׁוֹ שֶׁלְּאִיסּוּר. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים אֵין אִיסּוּר וְהֵיתֵר מִצְטָֽרְפִין. וְהַנָּזִיר אִיסּוּר וְהֵיתֵר מִצְטָֽרְפִין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְרִבִּי זְעִירָא. כְּזַיִת יַיִן שֶׁנָּפַל לִקְדֵירָה וְאָכַל מִמֶּנָּה כְּזַיִת פָּטוּר עַד שֶׁיֹּאכַל כּוּלָּהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי בָּא בַּר מָמָל מִכֵּיוָן שֶׁאָכַל מִמֶּנָּה כְּזַיִת יְהֵא חַייָב. מַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְרִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵישִׁים לֹא יֹאכֵל. וְכִי מָה הִנִּיחַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ. אָלָּא לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצָנִים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל. וּכְתִיב מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה. אֶלָּא שֶׁאִם שָׁרָה עֲנָבִים בַּמַּיִם וְשָׁרָה פִיתּוֹ בָהֶן וְיֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי לְצָרֵף כְּזַיִת חַייָב. מִיכָּן אַתָּה דָן לְכָל הָאִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה. וּמָה הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם וְאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר הֲנָייָה וְיֵשׁ לוֹ הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרוֹ עָשָׂה בוֹ טַעַם כְּעִיקָּר. שְׁאָר אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָייָה וְאֵין לָהֶן הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָן דִּין הוּא שֶׁנַּעֲשֶׂה בָהֶן אֶת טַעַם כְּעִיקָּר. מִכָּן לָֽמְדוּ חֲכָמִים לְכָל נוֹתְנֵי טְעָמִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי זְעִירָא. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. עַד שֶׁיִּטְעוֹם וָכָא אַתְּ אָמַר. אֲפִילוּ לֹא טָעַם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וקשיא על דר' זעירא. מהכא דאמר בכל אתר עד שיטעום ממשו ולא אמרינן טעם כעיקר כדאמר לעיל והא הכא את אמר אפילו בשאר איסורין אפילו לא טעם ממשו דילפינן מאיסורי נזיר:

שאר איסורין. כגון כלאי הכרם בכלן וערלה בשתים דיש היתר לאיסורו בשנה הרביעית ע''י פדיון:

ויש לו היתר אחר איסורו. אחר שאסר עליו ואפילו בתוך ימי נזירותו ע''י שאלה לחכם:

ואין איסורו איסור הנאה. דקי''ל מערבין לנזיר ביין:

שאין איסורו איסור עולם. דלאחר שלשים יום מותר בהן:

מיכאן אתה דן לכל האיסורין שבתורה. מילתא באנפי נפשה היא ולאו אדלעיל קאי וכמ''ד דמשרת ליתן טעם כעיקר הוא דאתא. ויליף מינה לכל איסורין שבתורה:

אלא שאם שרה ענבים במים ושרה פיתו בהן ויש בו כדי לצרף כזית חייב. והיינו היתר מצטרף לאיסור ומסייע לרבי בא בר ממל דקאמר באיסורי נזיר היתר מצטרף לאיסור דאלו לרבי זעירא אפי' באיסורי נזיר לית ליה כדלעיל:

ואכל ממנה. נזיר כזית פטור עד שיאכל כולה ומיירי שאינו בנותן טעם והילכך עד שיאכל כולה דאכיל ליה לכזית יין והיינו כרבי זעירא דאין היתר מצטרף לאיסור דאלו על דעתיה דרבי בא בר ממל למה לי עד שיאכל כולה מכיון שאכל כזית אחד נמי איכא חיובא דהיתר שבקדירה מצטרף לאיסור:

מתני' מסייע לרבי בא בר ממל. דמשרת להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא:

ר' אבהו בשם ר' יוחנן וכו'. חסר כאן וגרסינן כמו דאיתא בערלה אמר ר' זעירא וכו' כמו שהגהתי בעמוד. וכלומר דר' זעירא ור' בא בר ממל פליגי בפירוש מילתיה דר''י דר' זעירא מפרש דה''ק כל נותני טעמים עד שיטעום טעם ממשו אבל טעמו בלא ממשו לאו כלום הוא דלית ליה טעם כעיקר חוץ מאיסורי נזיר דלוקה בהן על טעם כעיקר דגלי לן קרא דכתיב משרת למד לנותן טעם כעיקר ולא ילפינן שאר איסורין מאיסורי נזיר:

רבי בא בר ממל. מפרש דה''ק כל האיסורין שהן בנותן טעם אין איסור והיתר מצטרפין לכשיעור חוץ מנזיר דאיסור והיתר מצטרפין לכשיעור דס''ל משרת להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא ולא ילפינן מיניה שאר איסורין אבל בטעם כעיקר דחמיר דכוליה איסורא הוא ס''ל לרבי בא דאפי' בשאר איסורין אסור ובתרתי פליגי כדלקמן:

מתני'. האי ברייתא מסייע לרבי זעירא דאפילו באיסורי נזיר לא אמרינן היתר מצטרף לאיסור:

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים אֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּטְעוֹם 27a טַעַם מַמָּשׁוֹ שֶׁלְאִיסּוּר. הוֹתִיב רִבִּי חִייָא בַּר יוֹסֵף קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הֲרֵי בָּשָׂר בְּחָלָב וְלֹא טָעַם טַעַם מַמָּשׁוֹ שֶׁלְאִיסּוּר. וְאַתְּ אָמַר. לוֹקֶה. וְקִבְּלָהּ. וְאָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה. מַאי וְקִבְּלָהּ. כְּאִינָּשׁ דְּאָמַר. בַּעַל דִּינָא קִבְּלֵיהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עד שיטעום טעם ממשו של איסור. אבל כל שהוא טעמו ולא ממשו כגון חלב נימוח שנפל לקדירה ואין ממשו בעין אין לוקין עליו:

הרי בשר בחלב. דלוקין עליו אע''פ שלא טעם טעם ממשו של איסור:

וקבלה וכו'. כדלעיל שהיה קובל על דבריו ולא היה חושש להשיבו דשאני בשר בחלב דחידוש הוא דדוקא דרך בישול אסרה תורה ולא גמרינן מיניה:

מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן. דַּהֲווֹן דָּֽרְשִׁין שֵׁכָר. מַה שֵׁכָר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן רְבִיעִית אַף כָּאן רְבִיעִית. חָֽזְרוּ לוֹמַר. לֹא יֹאכַל. לֹא יִשְׁתֶּה. מָה אֲכִילָה כְזַיִת אַף שְׁתִייָה כְּזַיִת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חזרו לומר. במשנה אחרונה דילפינן מגופיה דקרא לא יאכל ולא ישתה ומקיש שתיה לאכילה דבכזית:

משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין. ומפרש טעמייהו דהוון דרשין שכר שכר לג''ש מה שכר שנאמר להלן בשתויי יין למקדש רביעי' דעד דמשכר בעינן אף כאן רביעית:

אָמַר רִבִּי בָּא בַּר אָחָא. טַעֲמָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה מִשּׁוּם בִּירְיָה. וְתַנֵּי. חַרְצַנִּים וְזַגִּין. לְהָבִיא אֶת הַשָּׁלִשׁ שֶׁבֵּינְתַיִים. וְהָא תַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִכָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן. אַף הֶעָלִין וְהַלּוּלָבִין בְּמִשְׁמַע. רִבִּי לִיעֶזֶר כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. כְּלָל וּפְרָט הַכֹּל בִּכְלָל. וּכִדְרַבָּה מִן דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. אֲפִילוּ כְּלָל וּפְרָט הַכֹּל בִּכְלָל. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר חַרְצַנִּין וְזַגִּין. לְהָבִיא הַשָּׁלִשׁ שֶׁבֵּינְתַיִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

טעמא דרבי אלעזר בן עזריה. במתני' משום ברייה דלא מיקרי בריה של ענבים עד שיאכל החרצנים עם הזג:

ותני. כמו תניא אידך דחרצנים ועד זג להאי דרשא הוא דאתא:

להביא את השלש שבנתיים. דבר השלישי והיינו דבר הקרוש שבין הזג והחרצן שממנו נעשו השמרים. ובבבלי בין הבינים קרי לה:

והא תני. לעיל בשם ר''א מכל אשר יעשה וגו' מחרצנים ועד זג למה לי אלא להביא העלים והלולבין ולר''א מנא ליה לרבות השלש שבנתיים:

רבי אליעזר כרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר כלל ופרט הכל בכלל. כלומר דסבירא ליה אפילו בכלל ואחר כך פרט כדכתיב הכא מכל אשר יעשה מגפן היין כלל מחרצנים ועד זג פרט ורבינן מהכלל כל מילי ולא דריש לה רבי ישמעאל כעין הפרט:

וכד רבה מן דרבי ישמעאל. כלומר ומאחר שמרבינן הכל מהכלל ופרט כדרבי ישמעאל ואפילו עלין ולולבין במשמע וא''כ לאיזה דבר נאמר שניהם מחרצנים ועד זג אלא להביא השלש שבנתיים:

לַחִים לְרַבּוֹת אֶת הַבּוֹסֵר. לַחִים לְרַבּוֹת אֶת הַסְּמָדַר. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. סְמָדַר אָסוּר בַּנָּזִיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא פֶּרִי. יֵשׁ אוֹכֵל אֶשְׁכּוֹל וְחַייָב מִשּׁוּם עֲנָבִים לַחִים וִיבֵישִׁים וְחַרְצַנִּים וְזַגִּין. שְׁרִייָן לְשֵׁם מִשְׁרָה. סְחָטוֹ לְשֵׁם יַיִן. וְהִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם מִכָּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן. וגו'.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לחים לרבות הבוסר והסמדר. הוא הפרח שממנו יצא הבוסר:

מתניתא. האי ברייתא רבי יוסי היא דאמר בפ''ק דערלה הסמדר אסור בנזיר מפני שהוא פרי:

יש אוכל אשכול. אחד וחייב עליו משום כל השמות הללו כדמפרש ואזיל ששרייו במים חייב לשם משרה וסחטו חייב לשם יין ובשהתרו בו משום מכל וגו':

הלכה: וְחַייָב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן כול'. כְּתִיב וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵישִׁים לֹא יֹאכֵל. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר עֲנָבִים אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהֵן לַחִין. מַה תַלְמוּד לוֹמַר עֲנָבִים לַחִים וִיבֵישִׁים. לְחַייֵב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאַתְייָא כְּהָדָא דְתַנֵּי חִזְקִיָּה. מָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא עָשָׂה פְּסוֹלֶת פֶּרִי כְפֶרִי עָשָׂה לַחִים כִּיבֵישִׁין. כָּאן שֶׁעָשָׂה פְסוֹלֶת פֶּרִי כְפֶרִי אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה לַחִין כִּיבֵישִׁין. תַּלְמוּד לוֹמַר לַחִים וִיבֵישִׁים. לְחַייֵב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאַתְייָא כְּהַהִיא דְּאָמַר רִבִּי הִילָא. לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרֶכֶב. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר רֶכֶב אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהַרֵחַיִם בִּכְלָל. מַה תַלְמוּד לוֹמַר רֵחַיִם וָרֶכֶב. לְחַייֵב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ממשמע שנא' ענבים אין אנו יודעין שהן לחין. דסתם ענבים לחין משמע ומה ת''ל ענבים לחים ויבישים וכוליה קרא דלחין ויבישין יתירא הוא כדלקמן:

לחייב על זה בפני עצמו. שאם אכלן בהתראה אחת שהתרו בו אל תאכל ענבים ואכל לחים ויבישים לוקה שתים משום דשתי שמות הן:

מה אם במקום שלא עשה פסולת פרי כפרי. בערלה כדאמר בהאי תלמודא פ''ב דערלה הלכה ו' דדריש פרי פרי אתה פודה ואין אתה פודה לא בוסר ולא פגים:

עשה לחים כיבישים. כלומר כלחים כן יבישים והכל בכלל:

כאן שעשה פסולת פרי כפרי. דפרי ופסולת פרי כתיבי ענבים יין וחומץ:

אינו דין שנעשה לחין כיבישין. כלומר שהכל בכלל ומה תלמוד לומר לחים ויבישים לחייב על כל א' בפני עצמו:

ואתייא כההיא דאמר רבי הילא. דדריש גבי ריחים ורכב כה''ג לחייב על כל אחת בפני עצמו:

משנה: וְחַייָב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל הַחַרְצַנִּים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל הַזַּגִּים בִּפְנֵי עַצְמָן. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר אֵינוֹ חַייָב עַד שֶיֹּאכַל שְׁנֵי חַרְצַנִּים וְזַגִּין. אֵילּוּ הֵן הַחַרְצַנִּים וְאֵילּוּ הֵן הַזַּגִּים. הַחַרְצַנִּים אֵילּוּ הַחִיצוֹנִים הַזַּגִּים אֵילּוּ הַפְּנִימִיִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שֶׁלֹּא תִטְעֶה כְּזוּג שֶׁלַּבְּהֵמָה הַחִיצוֹן זוּג וְהַפְּנִימִי עִינְבּוֹל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

רבי יוסי. לאיפלוגי הוא דאתא ופי' המקרא להיפך והיה נותן סימן שלא תטעה זוג של בהמה שהחיצון קרוי זוג וכן בענבים החיצון קרוי זג:

החרצנים אלו החיצונים. קליפה שבחוץ ומה שבפנים אלו הן הזגין:

מתני' עד שיאכל שני חרצנים וזוגן. דכתיב מחרצנים ועד זג ומעוט חרצנים שנים וזג אחד ואין הלכה כראב''ע אלא כשיאכל החרצנים או הזגים כזית לוקה:

רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֲפִילוּ שָׁרָה פִיתּוֹ בַיַּיִן וְיֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְצָרַף כַּזַּיִת חַייָב. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. וְהוּא דִשְׁרָייֵהּ בִּכְזַיִת יַיִן. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כּוֹס מָזוּג מִשׁוּם מִשְׁרָה לוֹקִין עָלָיו. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּשֶׁלֹּא הִתְרוּ בוֹ מִשׁוּם מִשְׁרָה. אֲבָל אִם הִתְרוּ בוֹ מִשׁוּם מִשְׁרָה לֹא בְדָא. כְּתִיב וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה. אֵין לִי אֶלָּא מִשְׁרַת עֲנָבִים. מִשְׁרַת חַרְצַנִּים מְנַיִין. תַּלמוּד לוֹמַר 27b מִשְׁרַת וְכָל מִשְׁרַת. לְרַבּוֹת כָּל הַמִּשְׁרִיּוֹת לְמִשְׁרָה. מִשְׁרַת יַיִן בְּיַיִן מִצְטָֽרְפִין. מִשְׁרַת עֲנָבִים בָּעֲנָבִים מִצְטָֽרְפִין. מִשְׁרַת עֲנָבִים בְּיַיִן מָהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. אֲבָל חֲצִי זַיִת יַיִן וַחֲצִי זַיִת מִשְׁרָה אֵינוֹ חַייָב. זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁצִּירֵף חַייָב. אָכַל כְּזַיִת יַיִן וּכְזַיִת זַיִת מִשְׁרָה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ חַייָב שְׁתַּיִם. מִפְּנֵי שֶׁצִּירֵף לֹא יְהֵא חַייָב אֶלָּא אַחַת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מפני שצירף. כלומר והכא צירוף לקולא הוא דמפני שצירף אינו חייב אלא אחת:

אינו חייב אלא אחת. דהוי כאלו שתה הרבה בהתראה אחת אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו חייב שתים דכל אחת שתיה בפני עצמה היא:

מפני שצירף חייב. כלומר הכא הצירוף לחומרא הוא:

אכל חצי זית יין וחצי זית משרה חייב גרסי'. א''נ אינו חייב אלא אחת ומשום סיפא נקט לה והוא שאכלן כאחת אבל לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו פטור:

משרת ענבים ביין. דשני שמות הן מהו שיצטרפו וממתני' אין לפשוט דהתם ענבים ביין ודאי מצטרפין אבל הכא דלא אסר אלא משום משרה איכא למימר דלא יצטרפו ולא איפשיטא:

הדא דאת אמר. רבי יוחנן מסיק ליה למילתיה והא דקתני ביין ומשמע ולא במזוג הדא מיירי בשלא התרו בו משום משרה אבל אם התרו בו משום משרה לא בדא אמרו דיין דוקא. אי נמי הדא דאת אמר סתמא דגמרא קאמר על מילתיה דרבי יוחנן ואיפכא גרסינן בשהתרו בו משום משרה כו':

כוס מזוג. יין במים לוקין עליו משום משרה:

והוא דשרייה בכזית יין. ממש ולא שיהא מזוג דדיקא ביין קאמר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source