Vayedaber

הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי שַׁפּוּדִין. אַחַת שֶׁלִּשְׁחוּטָה וְאַחַת שֶׁלִּנְבֵילָה. נָטַל לֶאֱכוֹל אוֹתָהּ שֶׁלִּשְׁחוּטָה. אָֽמְרוּ לוֹ. תְּהֵא יוֹדֵעַ מַה שֶׁאַתָּה אוֹכֵל שֶׁלִּשְׁחוּטָה. אִם אַתְּ אוֹכֵל אֶת הַנְּבֵילָה וְיֵשׁ בָּהּ יֹ זֵיתִים וְאַתָּה מִתְחַייֵב עָלֶיהָ עֲשָׂרָה מַלְקִיּוֹת. אֵינוֹ מְקַבֵּל הַתְרָייָה בְדַעַת הַזֹּאת. אֲבָל אִם הָיָה שַׁפּוּד אֶחָד שֶׁלִּנְבֵילָה. הִתְחִיל לֶאֱכוֹל בָּהּ. אָֽמְרוּ לוֹ. תְּהֵא יוֹדֵעַ מִשֶּׁאַתְּ אוֹכֵל כּוּלּוֹ וְיֵשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה זֵיתִים וְאַתָּה מִתְחַייָב יֹ מַלְקִּיּוֹת. מְקַבֵּל הַתְרָייָה בְדַעַת הַזֹּאת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אשתה אתא מימר לא ישתה. בתמיה ומסקנא דמילתא היא כלומר שהרי כבר נשבע שישתה יין ובא להדיר בנזיר ושלא ישתה וקבלת נזירותו לאו כלום הוא:

חומר ביוצא מן הגפן הוון. בני הישיבה בעיי מימר לפרש הא דקאמר שיוצא מן הגפן לא הותר מכללו דאפי' ביין מצוה אסור בארבעה כוסות של יין בלילי פסח בהן לא הותר מכללו אבל אם אמר בתחלה שבועה שאשתה יין וחזר ונזר בנזיר לא דבהא הותר מכללה דלא חיילא נזירות על שבועתו:

הָיוּ לְפָנָיו צְלוֹחִיּוֹת שְׁתַּיִם. אַחַת שֶׁלְּמַיִם וְאַחַת שֶׁלְּיַיִן. נָטַל וְשָׁתָה אוֹתָהּ שֶׁלְּמַיִם. אָֽמְרוּ לוֹ. הֲוֵי יוֹדֵעַ מִשֶּׁאַתְּ שׁוֹתֶה שֶׁלְּמַיִם אַתְּ שׁוֹתֶה שֶׁלְּיַיִן וְיֵשׁ בָּהּ יֹ זֵיתִים. וְאַתָּה מִתְחַייֵב יֹ מַלְקִיּוֹת. אֵינוֹ מְקַבֵּל הַתְרָייָה בְדַעַת הַזֹּאת. אֲבָל אִם צְלוֹחִית אַחַת שֶׁלְּיַיִן וְהִתְחִיל לִשְׁתּוֹת בָּהּ. אָֽמְרוּ לוֹ. תְּהֵא יוֹדֵעַ אִם תִּשְׁתֶּה אֶת כּוּלָּהּ יֵשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה זֵיתִים וְהִתְחַייָב עֲשָׂרָה מַלְקִּיּוֹת. מְקַבֵּל הַתְרָייָה בְדַעַת 29b הַזֹּאת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו. ודריש לה על התגלחת שהרי צריך להתגלח תגלחת טומאה ורמיז לן הכתוב שמחמת כן סותר כימים הראשונים והן שלשים יום כסתם נזירות א''נ הימים שהתירו הראשונים כדדריש לעיל בפ''ק:

הטומאה. שהיא סותרת דכתיב כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא ואם בא סותר כל ימי הזירו:

אמרו הוי יודע. אם בשעה ששתה של מים התרו בו הוי יודע שאם תשתה של מים ואתה רוצה לשתות של יין אח''כ ויש בו עשרה זתים לאו דוקא דשיעורי נזיר ברביעית הוו אלא יש בה כך וכך שיעורים ותתחייב כמה מלקיות:

אינו מקבל התרייה בדעת הזאת. דהאי התראה לאו כלום היא אע''פ שאמרו לו הוי יודע דבעינן התראה בשעת מעשה ובשעה שהתרו בו לא שתה אלא מים:

מקבל התרייה בדעת הזאת. כיון שהתרו בו בשעה שהתחיל לשתות יין וחייב על כל רביעית ורביעית אע''פ שבהתראה אחת הוי וכן בשפודין:

משנה: שְׁלֹשָׁה מִינִים אֲסוּרִין בַּנָּזִיר הַטּוּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. חוֹמֶר בַּטּוּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת מִבַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן שֶׁהַטּוּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת סוֹתְרִים וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן אֵינוֹ סוֹתֵר. חוֹמֶר בַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִבַּטּוּמְאָה וּמִבַּתִּגְלַחַת שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן לֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ וְהַטּוּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת הוּתְּרוּ מִכְּלָלָן בְּתִגְלַחַת מִצְוָה וּבְמֵת מִצְוָה. וְחוֹמֶר בַּטּוּמְאָה מִן הַתִּגְלַחַת שֶׁהַטּוּמְאָה סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל וְחַייָבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן וְהַתִּגְלַחַת אֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וְאֵין חַייָבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וזה. אבל מצורע טהרתו תלויה בתגלחתו כדכתיב ביום השביעי יגלח את כל שערו והדר כתיב ורחץ את בשרו במים וטהר ואם טבל עד שלא גלח לא עלתה לו טבילה והלכך אם גלח בשמיני אכתי צריך טבילה והערב שמש ואינו יכול להביא קרבנותיו עד תשיעי שאי אפשר להביא קרבן אלא אם כן היה מעורב שמש:

אמר לו שזה טהרתו תלויה בימיו. נזיר טהרתו תלויה בהזא' ג' וז' וטבילה הלכך כיון שטהר בשביעי אע''פ שילא גלח עד יום השמיני מביא קרבנותיו בו ביום:

מה בין זה למצורע. דכתיב בפרשת מצורע בתגלחת שניה שהיא אחר ימי ספרו והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגומר וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וגומר וקיימא לן במצורע דאם גלח בשמיני מביא קרבן בתשיעי:

מתני' ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני. כדכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו וביום השמיני יביא שתי תורים וגו' והביא כבש בן שנתו לאשם:

והטומאה והתגלחת הותרו מכללן. טומאה למת מצוה דכתיב לאביו ולאמו לא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה ותגלחת לנזיר מצורע דאתי עשה דוגלח את כל שערו ודחי לא תעשה דתער לא יעבור על ראשו:

מתני' שהטומאה והתגלחת סותרין. דכתיב בטומאה והימים הראשונים יפלו ותגלחת סותרת שלשים יום דבעינן גדל פרע שער ראשו ואין גידול פרע פחות משלשים יום:

שהיוצא מן הגפן לא' הותר מכללו. כגון לשתות יין מצוה דאמרינן מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות:

הלכה: הַטּוּמְאָה. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַי֨י עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא. תִּגְלַחַת. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ. הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן וגו'.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' הטומאה. דנוהגת בנזיר דכתיב כל ימי וגומר ככתוב בריש פרקין:

חוֹמֶר בַּטּוּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת מִבַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. הַטּוּמְאָה. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַי֨י. וְהַתִּגְלַחַת. דִּכְתִיב וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הטומאה. שהיא סותרת דכתיב כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא ואם בא סותר כל ימי הזירו:

חוֹמֶר בַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִבַּטּוּמְאָה וּמִבַּתִּגְלַחַת. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת (שֶׁלְּמַיִם אוֹ) שֶׁלְּיַיִן. אֲבָל אִם אָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאֶשְׁתֶּה וְנָזִיר. אֶשְׁתֶּה אָתָא לְמֵימַר לֹא יִשְׁתֶּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הוּתָּר בְּתִגְלַחַת מִצְוָה. לֹא סוֹף דָּבָר לִיתֵּן סֵימָן לְנִגְעוֹ. אֶלָּא לִיתֵּן סֵימָן לְנַתְקוֹ וְלֵידַע אִם פָּשָׂה אִם לֹא פָשָׂה. וּבְמֵת מִצְוָה. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וּמָצְאוּ מֵת מִצְוָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ובמת מצוה הדא היא דתנינן. כמו דתנן בריש פרק דלקמן שהותר לנזיר לטמא למת מצוה:

הותר בתגלחת מצו' לא סוף דבר כדי ליתן סימן לנגעו. הותר וזהו לתגלחת ימי חלוטו והוא סימן שעברו ימי נגעו אלא אפילו כדי ליתן סימן לנתקו אם יש בו נתק בראש וצריך להתגלח כדי לידע אם פשה הנתק או לא פשה כדכתיבי קראי וכדתנן פ''י דנגעים ואפילו בתוך ימי נזרו הותר בתגלחת זו:

משנה: תִּגְלַחַת הַטּוּמְאָה כֵּיצַד הָיָה מַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וּמְגַלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי. וְאִם גִּילַּח בַּשְּׁמִינִי מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בּוֹ בַיּוֹם דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן מַה בֵּין זֶה לִמְצוֹרָע. אָמַר לוֹ זֶה טַהֲרָתוֹ תְּלוּיָה בְיָמָיו וּמְצוֹרָע טַהֲרָתוֹ תְּלוּיָה בְתִגְלַחְתּוֹ. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מְעוֹרַב שֶׁמֶשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שהיוצא מן הגפן לא' הותר מכללו. כגון לשתות יין מצוה דאמרינן מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות:

חוֹמֶר בַּטּוּמְאָה מִן הַתִּגְלַחַת. הַטּוּמְאָה. דִּכְתִיב וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ. וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם. חוֹמֶר בַּתִּגְלַחַת שֶׁעָשָׂה בָהּ הַמְגַלֵּחַ כְּמִתְגַּלֵּחַ. וְהַטָּמֵא לֹא עָשָׂה בָהּ הַמְטַמֵּא כְּמִיטָּמֵא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והטומאה לא עשה בה המטמא כמיטמא. דכתיב וטמא ראש נזרו למיטמא הוא דקאמר מדלא כתיב וטמא לו ראש נזרו ומכאן שהמטמא לנזיר אינו לוקה:

חומר בתגלחת. מצינו נמי חומר בתגלחת מבטומאה שעשה בה המגלח כמתגלח ששניהן עוברין בלאו דכתיב לא יעבר קרי ביה לא יעבור הוא ולא יעבר לאחר:

והביא וגו'. בטומאה כתיב שחייב עליה קרבן אבל לא בתגלחת:

הטומאה. סותרת את הכל דכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו:

משנה: תִּגְלַחַת הַטַּהֲרָה כֵּיצַד. הָיָה מֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת חַטָּאת עוֹלָה וּשְׁלָמִים וְשׁוֹחֵט אֶת הַשְּׁלָמִים וּמְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי אֱלְעָזָר אוֹמֵר לֹא הָיָה מְגַלֵּחַ אֶלָּא עַל הַחַטָּאת שֶׁהַחַטָּאת קוֹדֶמֶת בְּכָל מָקוֹם. וְאִם גִּילַּח עַל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן יָצָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' שוחט את השלמי' ומגלח עליהם. דכתיב בנזיר וגלח את ראשו פתח אהל מועד ומפרשינן לקרא הכי וגלח את ראשו על זבח שכתוב בו פתח אהל מועד והיינו שלמים דכתיב בהו ושחטו פתח אהל מועד:

שהחטאת קודמת בכל מקום. לעולה ושלמים ובדין הוא שיגלח על הראשון והלכה כרבי יהודה שלכתחלה מגלח על השלמים:

הלכה: 30a כְּתִיב וְהִזִּיר לַי֨י אֶת יְמֵי נִזְרוֹ. מִיּוֹם הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מִשְּׁעַת תִּגְלַחְתּוֹ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁגִּילַּח בַּשְּׁבִיעִי וְהֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי. אֲבָל אִם גִּילַּח בַּשְּׁמִינִי וְהֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בּוֹ בַיּוֹם כָּל עַמָּא מוֹדֶה בְּיוֹם הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְהוּא שֶׁטָּבַל בַּשְּׁבִיעִי. אֲבָל אִם טָבַל בַּשְּׁמִינִי נַעֲשֶׂה שְׁבִיעִי שְׁמִינִי וּשְׁמִינִי שְׁבִיעִי. וְאֵינוֹ מוֹנֶה אֶלָּא מִן הַשְּׁבִיעִי בִּלְבַד. נִיטְמָא וְחָזַר וְנִיטְמָא מֵבִיא קָרְבָּן עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה. בְּרַם כְּרִבִּי הַיי דָא הוּא עוֹמֵד בִּנְזִירוּת בְּטוּמְאָה. אָמַר רִבִּי אִילָא. מַה פְלִיגִין. לִמְנוֹת לִנְזִירוּת בְּטַהֲרָה. וְהִזִּיר לַי֨י אֶת יְמֵי נִזְרוֹ וְהֵבִיא. אָמַר רִבִּי. עַד שֶׁהֵבִיא מַמָּשׁ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אֲפִילוּ נִרְאֶה לְהָבִיא. קָרְבַּן טוּמְאָה כָּל עַמָּא מוֹדוֹי שֶׁמֵּבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה. וְתַנֵּי כֵן. נִיטְמָא בַּשְּׁבִיעִי וְחָזַר וְנִיטְמָא בַּשְּׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא כְּרִבִּי נִדְחֶה קָרְבָּן רִאשׁוֹן וּמֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה לֹא נִדְחֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא דִּבְרֵי הַכֹּל לֹא נִדְחֶה וּמֵבִיא אַחֵר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר רבי זעירא כרבי יוסי בר יהודה. מיתוקמא הך ברייתא דלדידיה שפיר משכחת לה שחזר ונטמא בשביעי וכיון דבשביעי ראוי להתחיל ולמנות נזירות טהרה טומאה אחריתא מיקריא ומביא קרבן על כל אחד ואחד:

ברם כרבי. לא מצית לאוקמי:

היידא הוא עומד בנזירות טומאה. הרי זה עדיין בנזירות טומאה הוא עומד דכיון דסבר רבי נזירות טהרה לא חיילא עד יום הבאת קרבנותיו וזה שנטמא בשביעי כטומאה אחת היא ואינו מביא אלא קרבן אחד:

אמר רבי אילא. דלא היא דאפילו כרבי אתייא דמה פליגין למנות לנזירות בטהרה לרבי מתחיל למנות מיום השמיני ולרבי יוסי בר''י משביעי ובהא פליגי דכתיב והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש וגו' רבי סבר עד שיביא ממש והזיר לה' ימי נזירותו ורבי יוסי בר''י סבר אפילו נראה להביא והיינו ביום השביעי לאחר שטבל שכבר נראה להביא:

קרבן טומאה. אבל לענין קרבן טומאה אם חזר ונטמא בשביעי כ''ע מודים שמביא קרבן טומאה דמאחר שטבל ביום השביעי ונטמא טומאה אחריתא היא:

ותני כן נטמא בשביעי וחזר ונטמא. למחרתו ביום השמיני מביא קרבן על כל טומאה וטומאה:

ע''ד דרבי זעירא. דאמר אליבא דרבי דטומאת שביעי כטומאה אריכתא היא ולדידיה נדחה קרבן ראשון שהפריש על טומאה הראשונה דכיון שחזר ונטמא אינו ראוי להביא קרבן טומאה ומביא קרבן שני אחר טהרתו ולדעת' דרבי יוסי בר''י לא נדחה הקרבן וחוזר ומביא קרבן אחר על טומאה השנייה:

על דעתיה דרבי הילא. דקאמר דלא פליגי בקרבן ד''ה היא הך בריותא ולא נדחה קרבן הראשון וחוזר ומביא אחר על השניה:

נטמא וחזר ונטמא. עד שלא הביא קרבן:

ואינו מונה אלא מן השביעי בלבד. היינו ביום השמיני שהוא עכשיו שביעי לו כדאמרן ואפילו רבי יוסי ברבי יודה מודה בהא דאינו מתחיל למנות מיום האתמול:

אבל אם טבל בשמיני. מכיון דבשביעי מחוסר טבילה הוא נעשה שביעי שמיני ושמיני שביעי כלומר עכשיו שניהם כיום אחד הן דהטבילה שהיתה צריכה להיות מאתמול לא טבל עד היום:

רבי יוסי אמר. בטבילה תליא מילתא והוא שטבל בשביעי בהא קאמר רבי יוסי ברבי יודה דמונה משביעי שכבר נראה להביא קרבן:

מה פליגין בשגלח בשביעי. דבהא קסבר רבי יוסי ברבי יהודה דמשביעי הוא דחיילא נזירות טהרה אבל אם גלח בשמיני והביא קרבנותיו בו ביום כדתנן במתני' כל עמא מידיי דלא חיילא עד יום השמיני שהוא יום הבאת קרבנותיו שהרי עדיין לא גלח תגלחת טומאה עד היום:

משעת תגלחתו. שהוא ביום השביעי מתחיל הוא למנות:

מיום הבאת קרבנותיו. מיום השמיני שהוא יום הבאת קרבנותיו הוא שמתחיל למנות ימי נזירות טהרה כדכתיב וכפר והדר והזיר שיתחיל למנות מיום שכיפר:

גמ' כתיב. בנזיר טמא והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו וגו' ולעיל מיניה כתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source