מֵת מִצְוָה קָנָה מְקוֹמוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת אֶפִילוּ שָׂדֶה מָלֵא כּוּרְכְּמִין. שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ. אֵימָתַי. בַּזְּמַן שֶׁמְּצָאוֹ בַּשָּׂדֶה. אֲבָל אִם מְצָאוֹ בַּדֶּרֶךְ קוֹבְרוֹ אוֹ לִימִין הַדֶּרֶךְ אוֹ לִשְׂמֹאל הַדֶּרֶךְ. שְׂדֵה בוּר וּשְׂדֵה נִיר. קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה בוּר. שְׂדֵה נִיר וּשְׂדֵה זֶרַע. קוֹבְרִין אוֹתוֹ בִּשְׂדֵה נִיר. שְׂדֵה כֶרֶם וּשְׂדֵה זֶרַע. קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה זֶרַע. שְׂדֵה כֶרֶם וּשְׂדֵה אִילָּן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה כֶרֶם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה אִילָּן. מָאן דְּאָמַר. קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה כֶרֶם. אֲבָל בִּשְׂדֵה אִילָּן לֹא מִפְּנֵי אֹהֵל הַמֵּת. מָאן דְּאָמַר. בִּשְׂדֵה אִילָּן. אֲבָל בִּשְׂדֵה כֶרֶם לֹא מִפְּנֵי הֶכְשֵׁר בְּצִירָה. הֶחֱלִיף. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עוֹבֵר מִשּׁוּם לֹא תַטַמֵּא אֶת אַדְמָֽתְךָ. הָיוּ שְׁתֵּיהֶן בּוּר. שְׁתֵּיהֶן נִיר. שְׁתֵּיהֶן זֶרַע. קוֹבֵר בְּאֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
החליף. אם החליף בכל אלו שאמרנו וקברו בשדה ניר במקום שהיה שם שדה בור וכן כלן:
משום לא תטמא את אדמתך. שהיה לו לקוברו במקום שתקנו חכמים:
אפילו שדה מלא כרכום. קוברו בתוך ד' אמות של מקומו:
ושדה ניר. חרושה:
קוברו בשדה זרע. שהכרם משובחת מן זרע התבואה:
מפני אהל הטומאה. שלא יהיו ענפי האילן מאהילין על הטומאה ופעמים שיכנס הכהן לשם רחוק מן הקבר ולא יהא נזהר מפני האהל:
מפני הכשר בצירה. דקי''ל הבוצר כרמו לגת הוכשר לקבל טומאה ושמא לא יהא נזהר מהטומאה אשר שם:
אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. כָּךְ הָֽיְתָה תְּחִילַּת תַּשְׁמִישִׁי לִפְנֵי חֲכָמִים. פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָאתִי מֵת מִצְוָה וְנִיטְפַּלְתִי בוֹ כְּאַרְבָּעַת מִיל עַד שֶׁהֵבֵאתִיו לִמְקוֹם הַקְּבָרוֹת וּקְבַרְתִּיו. וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאֵצֶל רִבִּי יְהוֹשֻׁעֵ אָמַרְתִּי לָהֶם אֶת הַדָּבָר. אָֽמְרוּ לִי. עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁהָיִיתָ פוֹסֵעַ מַעֲלִין עָלֶיךָ 34b כְּאִילּוּ שָׁפַכְתָּ דָּמִים. אָמַרְתִּי. אִם בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְכַּוַונְתִּי לִזְכוּת נִתְחַייַבְתִּי. בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא נִתְכַּוַונְתִּי לִזְכוּת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא וָזְתִּי מִלְּשַׁמֵּשׁ חֲכָמִים. הוּא הָיָה אוֹמֵר. דְּלָא שִׁימֵּשׁ חֲכִימַיָּא קְטָלָא חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כך היתה תחילת תשמישי לפני חכמים. בשביל מעשה זו שבאת לידי נתתי אל לבי להיות משמש חכמים ולומד תורה:
מעלין עליך כאלו שפכת דמים. שמת מצוה קנה מקומו ויש נחת להנפש כשהגוף נקבר במקומו:
נתחייבתי. מחמת חסרון הדעת בשעה שלא נתכוונתי לזכות ובאתי לידי טעות עאכ''ו:
קטלא חייב. שלפעמים מחסרון ידיעה יכשל בדברים שחייב עליהם מיתה:
כֹּהֶן וְלֵוִי יִטַּמֵּא לֵוִי. לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל יִטַּמֵּא יִשְׂרָאֵל. וְלֹא הוּא לֵוִי הוּא יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי אָבִין. בִּשְׁעַת דּוּכָן שָׁנִינוּ. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְנָזִיר שֶׁיִּטַּמָּא נָזִיר וְאַל יִטָּמָּא כֹהֵן גָּדוֹל. וּמוֹדֶה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְנָזִיר שֶׁיִּטַּמָּא נָזִיר וְאַל יִטָּמָּא כֹהֵן גָּדוֹל. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהִקְדִּישׁוֹ אָבִיו מֵרֶחֶם. זוֹ תוֹרָה וְזוֹ אֵינָהּ תּוֹרָה. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רַב יוֹסֵף. אַתְיָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. תָּדִיר וּמְקוּדָּשׁ תָּדִיר קוֹדֵם. כֵּן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. תָּדִיר וּמְקוּדָּשׁ תָּדִיר קוֹדֵם. נְזִיר שְׁלֹשִׁים וּנְזִיר מֵאָה. יִטַּמָּא נְזִיר שְׁלֹשִׁים. נְזִיר מֵאָה וּנְזִיר עוֹלָם. יִטַּמָּא נְזִיר מֵאָה. נְזִיר עוֹלָם וּנְזִיר נְזִירוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּוּ. יִטַּמָּא נְזִיר עוֹלָם. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּוּ. יִטַּמָּא נְזִיר נְזִירוֹת. מָאן דְּאָמַר. יִטַּמָּא נְזִיר עוֹלָם. הָא נְזִיר נְזִירוֹת לֹא. מִפְּנֵי שֶׁתִּגְלַחְתּוֹ מְרוּבָּה. מָאן דְּאָמַר. יִטַּמָּא נְזִיר נְזִירוֹת. וּנְזִיר עוֹלָם לֹא. מִפְּנֵי שֶׁקָּרְבְּנוֹתָיו מְרוּבִּין. הֶחֱלִיף. ייָבֹא כְהָדָא דְאָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עוֹבֵר מִשּׁוּם לֹא תַטַמֵּא אֶת אַדְמָֽתְךָ. וָכָא כֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
החליף. החליפו כל אלו וטימאו שלא כסדר שאמרנו יבוא כהדא דאמר רבי אמי לעיל שעובר משום לא תטמא והכא נמי כן:
מאן דאמר יטמא נזיר נזירות ונזיר עולם לא מפני שתגלחתו מרובה. שתגלח' של נזיר נזירות מרובה ונזיר עולם אינו אלא מיקל בתער פעם אחת לי''ב חדש ובהא קדושת נזיר עולם עדיפא:
ה''ג מאן דאמר יטמא נזיר עולם הא נזיר נזירות לא מפני שקרבנותיו מרובין. שנזיר נזירות מגלח כל ל' יום ומביא קרבן הא נזיר עולם לא וקדושת נזיר נזירות עדיפא:
נזיר עולם. שנזר נזירות עולם סתם ונזיר נזירות שנזר נזירות הרבה והוי נמי נזיר עולם כדאמרינן בפ''ק הרי עלי כשער ראשי כו' אלא שזה מגלח אחת לשלשים יום ונזיר עולם אינו מגלח אלא אחת לי''ב חדש:
יטמא נזיר שלשים. שאין קדושתו כמו של נזיר מאה:
תדיר ומקודש תדיר קודם. כהן קרוי מקודש ונזיר תדיר מפני שנוהג בכל בין בכהן בין בישראל והוא קודם למקודש ולפיכך ס''ל יטמא כהן ואל יטמא נזיר:
הגע עצמך. אטעמייהו דחכמים פריך שזה קדושתו קדושת עולם והגע עצמך שהקדישו אביו מרחם לנזיר כשמשון והוי נמי קדושתו קדושת עולם. זו תורה. קדושת כהן מן התורה היא וזו אינה תורה דמה שאביו מדיר בנו בנזיר אינה אלא הלכה או לחד מ''ד לגמרי מדרבנן הוא:
מודין חכמים לרבי אליעזר. על ברייתא דמס' שמחות קאי דגרסינן שם סי' ל''א ר''א אומר יטמא כהן ואל יטמא נזיר וחכמים אומרים יטמא נזיר ואל יטמא כהן הדיוט וקאמר הש''ס דהאי ברייתא פליגא על מתני' דפליגי נמי בכ''ג והאי ברייתא סברה דבכ''ג כ''ע לא פליגי שיטמא נזיר דקדושת כ''ג עדיפא ולא פליגי אלא בכהן הדיוט. מודין כו' ומודה רבי אליעזר. יתור לשון הוא וכלומר דכ''ע מודים בהא:
בשעת דוכן. שהלוים עומדים על הדוכן ואומרים שיר והלכך יטמא ישראל ולא יתבטל הלוי מן השיר:
ולא הוא לוי הוא ישראל. הא לענין טומאה שניהן שוין:
כהן ולוי. שמצאו מת מצוה יטמא לוי ובשעת הדוכן קאמר כדלקמי' ואפ''ה אל יטמא הכהן שמוזהר על הטומאה:
תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר. מִפְּנֵי מָה אָֽמְרוּ. הַשֶּׁרֶץ מְטַמֵּא בְכָעֲדַשָּׁה. מִפְּנֵי שֶׁהַשֶּׁרֶץ תְּחִילָּת בְּרִייָתוֹ בְּכָעֲדַשָּׁה. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. הַמֵּת יְטַמֵּא פָּחוֹת מִכְּזַיִת. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לְהָבִיא אֶת הַנֶּפֶל שֶׁאֵין בּוֹ כְזַיִת. וּנְבֵילָה מְטַמָּא כְּאָפוּן. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָה. אֲנִי רָאִיתִי עֵגֶל כְּאָפוּן בִּשְׁפִיר. מַאי כְדוֹן. מִדְרָשׁוֹת אֲמִינָא. דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני שהשרץ. והוא החומט תחילת ברייתו כעדשה:
רבי יודן בעי. מעתה נימא נמי המת יטמא פחות מכזית בשר דהא תחלת ברייתו פחות מכזית כדאמר רבי יוחנן להביא את הנפל שאין בו כזית בשר ונבילה נמי יהא מטמא כאפון כגריס של אפונים דא''ר חנינא אני ראיתי עגל קטן כאפון בשפיר שנוצר בה:
מה כדון תשובת רשב''י היא שהשיבו ומה אתה מתמה על זה מדרשות אמינא לסמך דרש חכמים שאמרו השרץ מטמא בכעדשה ואף שאין זה גוף הטעם שהרי במת ובנבילה אינו כן מ''מ כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ודרוש וקבל שכר:
הלכה: עַל אֵילּוּ הַטֻּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ כול'. חַד סָב שָׁאַל מֵרִבִּי יוֹחָנָן. כְּזַיִת מִן הַמֵּת מְטַמֵּא. כּוּלּוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמַר לוֹ. לְהָבִיא אֶת הַנֶּפֶל שֶׁאֵין בּוֹ כְזַיִת. חָזַר וְשָׁאַל. אֵבֶר מִן הַמֵּת מְטַמֵּא. לֹא כָּל שֶׁכֵּן כּוּלּוֹ. אָמַר לוֹ. לְהָבִיא אֶת הַנֶּפֶל שֶׁלֹּא קָֽרְשׁוּ אֵיבָרָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. חֲכִים הוּא הָהֵן סַבָּא דְּלָא חֲכִים מַשְׁאִיל. מִכֵּיוָן דִּשְׁאַל לְקַדְמִיתָא לָא הֲוָה צָרִיךְ מִישְׁאַל תִּינְייָתָא. וְאִיבָּעֵי מִישְׁאוֹל תַּרְתֵּיהוֹן שְׁאַל תִּינְייָתָא וַחֲזֵר מִישְׁאַל קַדְמִיתָא. תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא שְׁאַלוּן תִּינְייָתָא וְלָא שְׁאַלוּן קַדְמִיתָא. דְּהָא פְשִׁיטָא לוֹן. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ כְזַיִת דָּבָר בָּרִיא הוּא שֶׁלּא קָֽרְשׁוּ אֵיבָרָיו. אָמַר רִבִּי מָנָא בַּר חִזְקִיָּה. נְהִיר אַתְּ דַּהֲוָה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא קָאִים הָכָא. וְאַף תַּרְתֵּין שְׁאֵילָתָא דָהֵן סַבָּא בָּאֲהִילוּת לְהָדָא מִילָּא לֹא. שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָיִיתִי סָבוּר שֶׁאֵין הַנְּפָלִים תּוֹרָה. מִמַּה שֶׁהוּא מוֹשִׁיב אֶת אִימָּן יְמֵי טוֹהַר. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁהַנְּפָלִים תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
להביא את הנפל. על המת דקתני בנפל מיירי שעדיין אין בו כזית בשר ומטמא לפי שהוא שלם:
חזר ושאל. דאכתי קשה אבר מן המת קתני דמטמא לכ''ש כולו:
שלא קרשו איבריו. שלא נתקשרו עדיין אבריו בגידין ומנפל כזה אין אבר ממנו מטמא כיון שאין עליו גידין שאין האבר מטמא עד שיהא עליו בשר וגידין ועצמות אבל כשהוא שלם כלו מטמא אע''פ שאין עליו גידין:
חכים הוא ההן סבא. בלשון תמיה וכי זה חכם נקרא שלא היה יודע לשאול כהוגן וכסדר דמכיון דשאיל לשאלה הראשונה והשיבו רבי יוחנן בנפל שאין עליו כזית בשר מיירי תו לא הוה צריך למישאל שאלה השניה דכיון שאין עליו כזית בשר דבר ברור הוא שלא נתקשרו אבריו בגידין ולא קשיא מידי:
ואי בעי מישאול תרתיהון. היה לו לשאול מתחלה שאלה השניה ולחזור ולשאול לראשונה וכלומר אע''פ שהיה משיבו רבי יוחנן על שאלה השניה בנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין מיירי מ''מ היה לו מקום לשאלו מכזית מן המת דאפשר יש עליו כזית בשר אע''פ שלא קשרו אבריו בגידין אבל כשהשיבו שאין עליו כזית בשר פשיטא שלא נתקשרו עדיין אבריו:
שאלון תינייתא ולא שאלון קדמייתא. כלומר מחמת שלא שאלו קושיא הראשונה מכזית מן המת היה להם מקום לשאול לקושיא השניה דאלו שאלו לראשונה בתחלה תו לא הוי קשיא להו מאבר מן המת דהא פשיטא לון דבר זה מכיון שאין בו כזית כו' א''נ דאיפכא גרסינן שאלון קדמייתא ולא שאלון תנייתא:
א''ר מנא לרבי חזקיה נהיר את. זכור אתה שהיה גם רבי יעקב בר אחא עומד כאן כששאל זה הסבא אלו שתי השאלות כשהיינו עומדים במתני' דאהילות ריש פ''ב אלו מטמאין באהל המת וכזית מן המת כו' ואבר מן המת:
ואף תרתין שאילתא דהן סבא באהילות להדא מילה לא. בלשון תמיה כלומר מי לא שייכי נמי הני תרי שאלות להדא מילה דמתני' דחשיב שהנזיר מגלח עליהן על המת כו' וקשיא נמי כולו לכ''ש והכא לא שייכא תירוצא דר' יוחנן כדמסיק שהיה סבור שאין הנפלים תורה שאין להם טומאה מן התורה שיהא נזיר מגלח עליהם ולהביא קרבן טומאה:
ועוד מן הדא דא''ר יוחנן. שהשיב לההוא סבא להביא את הנפל מזה הלשון ג''כ הייתי סבור שאין הנפלים תורה מדקאמר להביא אלא דהתם החמירו חכמים שיהא מטמא כמו שאר המת אבל לענין שיהא הנזיר מגלח עליהן ולהביא קרבן לא ולפיכך היה קשה לי הנך קושיות על מתני' דהכא:
ממה שהוא מושיב את אימן ימי טוהר. אחר זה חזרתי בי ולמדתי ממתני' דפ''ג דנדה דתנן המפלת שפיר מרוקם שיש עליו צורת ולד ואין ידוע מה הוא תשב לזכר ולנקבה דמספק שמא נקבה היא נותנין לו ימי טומאת נקבה ושמא זכר אין לו אלא ימי טוהר של זכר ועכ''פ שמעינן מדאימן של הנפלים יושבות עליו ימי טוהר כולד מעליא מן התורה הוי וכן לענין טומאת מת והנזיר מגלח עליהן ותשובה שהשיבו רבי יוחנן שייכא נמי על מתני' דהכא:
גמ' כולו לא כל שכן. ולמה לי למיתני על המת:
משנה: עַל אֵילּוּ הַטֻּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. עַל הַמֵּת וְעַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת וְעַל כְּזַיִת נֵצֶל וְעַל מְלֹא תַּרְוַוד רָקָב 35a עַל הַשִּׁזְרָה וְעַל הַגּוּלְגּוֹלֶת וְעַל אֵבֶר מִן הַמֵּת וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עֵלֵיהֶם בָּשָׂר כָּרָאוּי וְעַל חֲצִי קַב עֲצָמוֹת וְעַל חֲצִי לוֹג דָּם וְעַל מַגָּעָן וְעַל מַשָּׂאָן וְעַל אֲהִילָן. וְעַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה וְעַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ וְעַל אֲהִילוֹ עַל אֵילּוּ הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ וּמַזֶּה בַּשְׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְסוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִים וְאֵינוֹ מַתְחִיל לִמְנוֹת עַד שֶׁיִּטְהַר וְיָבִיא אֶת קָרְבְּנוֹתָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויביא את קרבנותיו ביום השמיני. והאי סתמא כרבנן היא דסברי נזירות טהרה לא חיילא עד יום השמיני:
עד שיטהר. שיטבול ויעריב שמשו אחר שיזה שלישי ושביעי:
וסותר את הקודמים. כדכתיב והימים הראשונים יפלו:
ועל חצי קב עצמות. ואע''ג דרובע קב עצמות מטמא באהל הלכה למשה מסיני שאין הנזיר מגלח אלא על חצי קב וכן על חצי לוג דם אע''ג דרביעית דם מטמא באהל אין הנזיר מגלח אלא על חצי לוג ועל כל אלו מגלת על מגען ועל משאן ועל אהלן חוץ מן הרקב שאינו מטמא במגע שאי אפשר שיגע בכולו שהרי אינו גוף אחד. ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו. ולא על אהלו שאין עצם כשעורה מטמא באהל:
ועל אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליהם בשר כראוי. כל שאלו היה האבר מחובר באדם חי והיה יכול לעלות ארוכה על ידי אותו בשר הוא נקרא כראוי והוא פחות מכזית:
על השזרה. אפילו אין בה בשר כלל וכן על עצם הגולגולת של ראש אפילו אין בה בשר כלל:
מלא תרווד רקב. מלא כף מעפר רקבון של מת ואין הרקבון מטמא אלא כשנקבר המת ערום בארון של שיש וכיוצא בו שאין שם רקבון אחר מעורב בו אלא מגופו של מת בלבד ושנקבר המת כלו שלם שלא נחסר ממנו אבר. תרווד כף גדולה שמחזקת מלא חפנים:
ועל כזית נצל. מוהל היוצא מן המת כמין לחה היוצאת מעפוש הבשר:
ועל כזית. בשר מן המת:
מתני' על המת. אע''פ שאינו שלם אלא שיש בו רוב בנין שהם ב' שוקים וירך אחד או רוב מנין שהם קכ''ה אברים אפילו אין בהם רובע הקב מטמא באהל והנזיר מגלח עליו ואם אין במת לא רוב מנין העצמות ולא רוב בנין אין הנזיר מגלח על אהלו עד שיהיה בעצמות חצי קב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source