בֶּאֱמֶת. דְּאָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. כָּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנִינוּ. בֶּאֱמֶת. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
באמת. הא דקתני במתני' כדרבי אליעזר הוא דאמר בפ''ק דתרומות כל מקום ששנינו באמת הלכה למשה מסיני הוא:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רוֹבְדֵי אִילָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יָדוֹ אַחַת 37a בְּצַד זוֹ וְיָדוֹ אַחַת בְּרוֹבָד אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִם חוֹצֵץ הוּא בִּפְנֵי הַטּוּמְאָה יָחוֹץ בִּפְנֵי טַהֲרָה. אִם אֵינוֹ חוֹצֵץ הוּא בִּפְנֵי טוּמְאָה אַל יָחוֹץ בִּפְנֵי טַהֲרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַמֵּת בַּבַּיִת וְהַנָּזִיר תַּחַת הַמִּיטָּה נָזִיר מְגַלֵּחַ. כָּל שֶׁכֵּן הַמֵּת תַּחַת הַמִּיטָּה וְהַנָּזִיר בַּבַּיִת אֵינוֹ מְגַלֵּחַ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַמֵּת וְהַנָּזִיר תַּחַת כַּרְעֵי הַמִּיטָּה תַּחַת מֵעֵי הַגָּמָל תַּחַת מֵעֵי הַמַּשְׁקוֹף תַּחַת מֶלְתָּרִיּוֹת אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. וְלֹא כָל דָּבָר שֶׁנִּרְאֶה לְהָגֶן. שָׁמַע חִזְקִיָּה וְאָמַר. טִהֲרוּ מֵתִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַמֵּת בַּבַּיִת וְהַנָּזִיר בִּטְרִיקְלִין נָזִיר מְגַלֵּחַ. כָּל שֶׁכֵּן הַמֵּת בִּטְרִיקְלִין וְהַנָּזִיר בַּבַּיִת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. רִבִּי מָנָא בָּעֵי. אִם אֹהֶל לָחוֹץ יְהֵא אֹהֶל לְהַמְּשִׁךְ. אִם אֵינוֹ אֹהֶל לְהַמְשִׁיךְ תִּיפְקַּע טוּמְאָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טוּמְאָה מֵחֲצִי כוֹתֶל וּלְחוּץ הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. אָמַר רִבִּי יֹאשִׁיָה. טוּמְאָה טְמוּנָה בַקַּרְקַע שֶׁלַּבַּיִת נָזִיר מְגַלֵּחַ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָה. רוֹב בִּנְייָנוֹ וְרוֹב מִנְייָנוֹ שֶׁלְּמֵת אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רוב בנינו. שתי שוקים וירך אחד ורוב מנינו קכ''ה אברים אם אין בהן רובע הקב אין הנזיר מגלח אפי' על מגען ועל משאן:
טומאה טמונה. בקרקעיתו של בית נזיר מגלח עליה דקי''ל אין חציצה לטומאה כדתנן פ' ט''ו דאהלות בית שחצצו בנסרים כו' טומאה בחצץ כלים שבבית טמאין כמו בכלי חרס המוקף צמיד פתיל דקי''ל צמיד פתיל לטהרה שאם הטומאה בבית מציל על מה שבתוכו ואין צמיד פתיל לטומאה שאם הטומאה בתוכו אין מציל מלטמא את הבית:
טומאה מחצי כותל ולחוץ הנזיר מגלח. בשהנזיר עומד מלמעלה מיירי כדתנן פ''ו דאהלות כותל המשמש את הבית ידון מחצה למחצה כיצד כותל שהוא לאויר שצדו אחד לאויר העולם וצדו אחד משמש לבית והטומאה בכותל אם היא מחציו כותל ולפנים הבית טמא דהוי כאילו הטומאה בתוך הבית והעומד מלמעלן טהור דלאו כטומאה רצוצה חשובה דקי''ל טומאה רצוצה שאין לה אהל טפח בוקעת ועולה והא לאו טומאה רצוצה היא דכמונחת בתוך הבית חשבינן לה ואם הטומאה מחצי כותל ולחוץ לא הוי כמונח' בתוך הבית והבית טהור והעומד מלמעלן טמא דכיון דלאו מונחת באהל היא הוי לה טומאה רצוצה ובוקעת ועולה עד לרקיע וקמ''ל רבי יוחנן דהנזיר מגלח אף על הטומאה רצוצה:
אם אינו אהל להמשיך. הטומאה אצלה וכלומר דמשום הכי קאמר כ''ש בסיפא דברישא שהטימאה בתוך הבית לא הוי הטרקלין אהל להמשיך הטומאה לפי שאין דרך הטומאה להכנס א''כ קשיא תיפקע טומאה דאמאי באמת קאמרת בהא הנזיר מגלח הרי אין דרך הטומאה להכנס:
רבי מנא בעי. על הא דקאמר רבי יוחנן כל שכן הוא דמתמה דמשמע דיותר מסתב' לומר שהטריקלין חשוב אהל להביא הטומאה לחוץ כשהטומאה בתוכו מלהמשיך הטומאה לתוכו כשהטומאה בתוך הבית והיינו דמקשי אם אהל לחוץ אם הטריקלין הוי אהל להביא את הטומא' לחוץ יהא אהל להמשיך הטומאה אצלה כשהיא בתוך הבית דמאי שנא ואמאי קאמרת דבזה כ''ש הוא:
והנזיר בטריקלין. בחדר שלפנים מן הבית הנזיר מגלח וכ''ש כשהמת בטריקלין והנזיר בבית כדפרישית טעמא לעיל שדרך הטומאה לצאת:
המת והנזיר תחת כרעי המטה. שכרעי המטה מאהילין על הנזיר ועל הטומאה או תחת מעי הגמל שהוא רחב ומגין הוא או תחת מעי השקוף תחת רוחב השקוף שבבית או תחת מלתריות עצים המצוירים ועשוים כמין כיפה לנוי ולהגן אין הנזיר מגלח דקסבר רבי יוחנן כל אלו שנעשים להגן אינם חשובים אהלים להביא את הטומאה:
כל שכן המת תחת המטה והנזיר בבית שהנזיר מגלח גרסינן. וכדתנן פ''ד דאהלות ובכמה מקומות שדרך הטומאה לצאת מן הבית דרך הפתח לחוץ ואין דרכה להכנס ואם הטומאה בבית והנזיר תחת המטה טמא הוא מכ''ש כשהטומאה תחת המטה והנזיר בבית שדרך הטומאה לצאת:
המת בבית והנזיר תחת המטה. מביא את הטומאה תחת המטה והנזיר מגלח ובשיש פותח טפח תחת המטה מיירי:
רבי יוסי בעי. עלה דרבי יוחנן אם חוצץ הוא בפני הטומאה יחוץ בפני טהרה ה''פ למאי דתנן בפ''ו דאהלות אדם וכלים נעשין אהלין לטמא אבל לא לטהר אהל הנסמך ע''י אדם וכלים לחשב אהל לטמא הכלים שתחתיו אפילו שלא כנגד הטומאה כאלו נתונים באהל המת אבל לא לטהר שאם הכלים ע''ג האהל טמאין דהואיל והוא נסמך ע''י אדם או ע''י כלים אע''פ שאין ראוים לקבל טומאה הן כדאמרינן שם שאפילו הנדבך שהוא האהל נתון ע''ג כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה אינם חוצצים בפני הטומאה ורבי אליעזר מטהר בתרווייהו דסבר נעשין אהל לטהר וחוצץ בפני הטומאה והיינו דמקשה רבי יוסי על דברי רבי יוחנן דס''ל דהרובד נעשה אהל להביא את הטומאה כדקאמר לעיל הנזיר מגלח והכא הוא אמר שאם ידו אחת ברובד אינו מגלח לפי שהוא חוצץ בפני הטומאה וממ''נ אם הוא אהל לחוץ בפני הטומאה יחוץ נמי בפני טהרה כדברי ר''א דקס''ד דרבי יוסי שזה הרובד כאהל הנסמך ע''י אדם הוא מדקאמר ידו אחת ברובד ואם הוא אינו חוצץ בפני הטומאה אל יחוץ בפני טהרה כלומר ואם כדברי ת''ק דהתם ואינו חוצץ בפני הטהרה שהרי נעשה אהל לטמא א''כ אל יחוץ נמי בפני הטומאה ואפילו ידו מלמעלה ע''ג רובד הוא טמא שאינו חוצץ בפני הטומאה והלשון הפוך הוא והכי מיתפרשא אם הוא שאינו חוצץ בפני הטומאה אז שפיר הוי שאל יחוץ בפני הטהרה:
ידו אחת בצד זו וידו אחת ברובד אין הנזיר מגלח. כלומר אם הטומאה תחת הרובד והנזיר עומד בחוץ והיינו דקאמר ידו אחת בצד זו' שאינו עומד תחת הרובד ואין הרובד מאהיל עליו אלא שידו אחת מלמעלה ברובד אינו מגלח עליו דמכיון דרחב ארבעה טפחים חזק ובריא הוא וחוצץ בפני הטומאה:
רובדי אילן שיש בהן ארבעה על ד'. ומאהילין על הטומאה הנזיר מגלח עליהן דהאי אהל מעליא הוי:
טהרו מתים. בתמיה שטהרת כל טומאת אהל בטומאת מת דקסבר כאהלים חשובין הן:
משנה: רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כָּל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ חַייָבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. וְכָל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ אֵין חַייָבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רִבִּי מֵאִיר לֹא תְהֵא זוֹ קַלָּה מִן הַשֶּׁרֶץ. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה דַּנְתִּי לִפְנֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה אִם עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם בָּאוֹהֶל הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ. רְבִיעִית דָּם שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם בָּאוֹהֶל אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעָהּ וְעַל מִשָּׂאָהּ. אָמַר לִי מַה זֶה עֲקִיבָה. אֵין דָּנִין כָּאן מִקַּל וָחוֹמֶר. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵאתִי אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִי יָפֶה אָמַרְתָּ אֶלָּא כָּךְ אָֽמְרוּ הֲלָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין דנין כאן מק''ו. שאין דנין ק''ו על דבר שהוא הלכה למשה מסיני שעצם כשעורה אינו כתוב בתורה אלא הלכה הוא ואין דנין ק''ו מהלכה והן הן דברי ר' אליעזר והן הן דברי רבי יהושע שאמר אלא כך אמרה הלכה:
לא תהא זו קלה מן השרץ. שחייבין עליו על ביאת מקדש כדכתיב או בנבלת שרץ טמא. ומלתא דר''מ ליתא שהרי מגע ומשא של עצם כשעורה שהוא קל שאינו מטמא באהל הנזיר מגלח עליה כדתנן במתני' ורביעית דם שהיא חמור' שמטמא באהל אין הנזיר מגלח עליה:
מתני' חייבין עליה על ביאת מקדש. אם נטמא באותה טומאה ונכנס למקדש או אכל קדשים קודם שטהר מטומאתו חייב עליה כרת אם היה מזיד או קרבן עולה ויורד אם היה שוגג:
יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ. מִיכָּן שֶׁטְּמֵאִים נוֹפְלִין. וְיִסְתּוֹר. אֵין לָךְ סוֹתֵר אֶלָּא יְמֵי הַמֵּת בִּלְבַד. וְלֹא יַעֲלוּ. מָה אִם יָמִים שֶׁעוֹשִׂין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אַתְּ אוֹמֵר. עוֹלִין. יָמִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אֵינוֹ דִין שֶׁיַּעֲלוּ. מַה חֲמִית מֵימַר שֶׁאֵין עוֹלִין. אֶמַר רִבִּי [] בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ. יָמִים שֶׁלְּגִידּוּל שִׂיעֵר עוֹלִין. יָמִים 37b שׁלְּהַעֲבָרַת שִׂיעֵר אֵין עוֹלִין. עַד כְּדוֹן בִּימֵת סְפִירוֹ. בִּימֵי גְמָרוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אַל נָא תְהִי כַמֵּת. מַה יְמֵי הַמֵּת אֵין עוֹלִין אַף יְמֵי הֶסְגֵּר אֵין עוֹלִין. חַד בֵּי רַב אָמַר הָדָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְלֹא קִיבֵּל עֲלוֹי. אֲמַר לֵיהּ. הָכָא אַתְּ עֲבַד לָהּ הֶסְגֵּר. וְהָכָא אַתְּ עֲבַד לָהּ הֶחְלֵט. לֵית יְכִיל. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אַל נָא תְהִי כַמֵּת. תִּסָּגֵר. מַה יְמֵי הַמֵּת שִׁבְעָה. אַף יְמֵי הֶסְגֵּר שִׁבְעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית יכיל. אין את יכול לומר כן ובודאי מעולם לא אמר רבי יוחנן הכי והאי קרא לדרשא אחריתא אתיא דאמר רבי יוחנן בשם ר' ינאי אל נא תהי כמת וכתיב בה תסגר שבעת ומים מה ימי המת שבעה אף ימי הסגר שבעה כלומר דה''ק אהרן למשה אל נא תהי כמת שתהא צריכה הסגר שבעה כמו ימי טומאת המת שהן שבעה ולהאי מילתא אתיא ולא לשום היקישא כדקאמרת בשם רבי יוחנן:
אל נא תהי כמת. מקיש מצורע בימי החלטו כמת מה ימי טומאת מת אין עולין אף ימי החלט אין עולין גרסינן. ולגי' הספר אפשר לפרש דהיינו הא דמקשי ר''ל לההוא חד בי רבי דאמר ליה ההיא מילתא דרבי יוחנן ולא קיבל משום דקשיא הכא את עביד לה הסגר דלמד מהאי קרא דאפילו ימי הסגר אין עולין לו דהתם תסגר כתיב והכא את עבד לה החלט דהא אמרינן במתני' דדוקא ימי החלטו וימי ספירו אין עולין אבל ימי הסגרו עולין ולמד החלט ממת:
עד כדון בימי ספרו. לא שמענו מטעם זה אלא ימי ספרו שאינם עולין לו בימי גמרו מנין שאין עולין דהרי נמי עדיין לא גלח:
גדל פרע שער ראשו. כתיב ימים שיש בהן גדול שער והן ימי הסגירו שעדיין לא גלח עולין לו אבל ימים של העברת שיער והן ימי ספרו אחר שגלח תגלחת הראשונה אין עולין לו:
ימים שאין עושין משכב ומושב. והן ימי ספירו שאחר שגלח תגלחת הראשונה של החלט שוב אינו מטמא משכב ומושב כדתנן פי''ד דנגעים גלח תגלחת הראשונה וטבל טהור מלטמא בביאה ובמשכב ומושב ואינו מטמא אלא כשרץ אינו דין שיעלו לו לימי נזירותו ומה חמית מימר שאינם עולין:
ולא יעלו. קאמרת ואימי ספרו דמתני' קאי דקתני ימי ספרו אין עולין לימי נזירות ואמאי לא יעלו נימא ק''ו ומה אם ימים שעושין משכב ומושב והן ימי הסגר דמצורע מוסגר מטמא משכב ומושב כמו המוחלט ואת אמר עולין כדקתני במתני' ימי הסגרו של מצורע עולין לו:
ויסתור. נמי את הקודמין אם אין עולין לו ומשני אין לך סותר אלא ימי המת בלבד ימים שהן של טומאת המת ממש דכתיב וכי ימות מת עליו עד שיטמא מטומאות שהן מעצמו של מת:
יפלו כי טמא נזרו. טעמא דמתני' מפרש דקתני מתחיל ומונה מיד אבל אלו הימים אין עולין לו דכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו מכאן שטמאין נופלין הן כלומר כל ימים שטמא בהן ובאיזו טומאה שהיא אין הימים האלו עולין לו מן המנין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source