משנה: רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כָּל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ חַייָבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. וְכָל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ אֵין חַייָבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רִבִּי מֵאִיר לֹא תְהֵא זוֹ קַלָּה מִן הַשֶּׁרֶץ. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה דַּנְתִּי לִפְנֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה אִם עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם בָּאוֹהֶל הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ. רְבִיעִית דָּם שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם בָּאוֹהֶל אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעָהּ וְעַל מִשָּׂאָהּ. אָמַר לִי מַה זֶה עֲקִיבָה. אֵין דָּנִין כָּאן מִקַּל וָחוֹמֶר. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵאתִי אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִי יָפֶה אָמַרְתָּ אֶלָּא כָּךְ אָֽמְרוּ הֲלָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין דנין כאן מק''ו. שאין דנין ק''ו על דבר שהוא הלכה למשה מסיני שעצם כשעורה אינו כתוב בתורה אלא הלכה הוא ואין דנין ק''ו מהלכה והן הן דברי ר' אליעזר והן הן דברי רבי יהושע שאמר אלא כך אמרה הלכה:
לא תהא זו קלה מן השרץ. שחייבין עליו על ביאת מקדש כדכתיב או בנבלת שרץ טמא. ומלתא דר''מ ליתא שהרי מגע ומשא של עצם כשעורה שהוא קל שאינו מטמא באהל הנזיר מגלח עליה כדתנן במתני' ורביעית דם שהיא חמור' שמטמא באהל אין הנזיר מגלח עליה:
מתני' חייבין עליה על ביאת מקדש. אם נטמא באותה טומאה ונכנס למקדש או אכל קדשים קודם שטהר מטומאתו חייב עליה כרת אם היה מזיד או קרבן עולה ויורד אם היה שוגג:
יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ. מִיכָּן שֶׁטְּמֵאִים נוֹפְלִין. וְיִסְתּוֹר. אֵין לָךְ סוֹתֵר אֶלָּא יְמֵי הַמֵּת בִּלְבַד. וְלֹא יַעֲלוּ. מָה אִם יָמִים שֶׁעוֹשִׂין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אַתְּ אוֹמֵר. עוֹלִין. יָמִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אֵינוֹ דִין שֶׁיַּעֲלוּ. מַה חֲמִית מֵימַר שֶׁאֵין עוֹלִין. אֶמַר רִבִּי [] בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ. יָמִים שֶׁלְּגִידּוּל שִׂיעֵר עוֹלִין. יָמִים 37b שׁלְּהַעֲבָרַת שִׂיעֵר אֵין עוֹלִין. עַד כְּדוֹן בִּימֵת סְפִירוֹ. בִּימֵי גְמָרוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אַל נָא תְהִי כַמֵּת. מַה יְמֵי הַמֵּת אֵין עוֹלִין אַף יְמֵי הֶסְגֵּר אֵין עוֹלִין. חַד בֵּי רַב אָמַר הָדָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְלֹא קִיבֵּל עֲלוֹי. אֲמַר לֵיהּ. הָכָא אַתְּ עֲבַד לָהּ הֶסְגֵּר. וְהָכָא אַתְּ עֲבַד לָהּ הֶחְלֵט. לֵית יְכִיל. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אַל נָא תְהִי כַמֵּת. תִּסָּגֵר. מַה יְמֵי הַמֵּת שִׁבְעָה. אַף יְמֵי הֶסְגֵּר שִׁבְעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית יכיל. אין את יכול לומר כן ובודאי מעולם לא אמר רבי יוחנן הכי והאי קרא לדרשא אחריתא אתיא דאמר רבי יוחנן בשם ר' ינאי אל נא תהי כמת וכתיב בה תסגר שבעת ומים מה ימי המת שבעה אף ימי הסגר שבעה כלומר דה''ק אהרן למשה אל נא תהי כמת שתהא צריכה הסגר שבעה כמו ימי טומאת המת שהן שבעה ולהאי מילתא אתיא ולא לשום היקישא כדקאמרת בשם רבי יוחנן:
אל נא תהי כמת. מקיש מצורע בימי החלטו כמת מה ימי טומאת מת אין עולין אף ימי החלט אין עולין גרסינן. ולגי' הספר אפשר לפרש דהיינו הא דמקשי ר''ל לההוא חד בי רבי דאמר ליה ההיא מילתא דרבי יוחנן ולא קיבל משום דקשיא הכא את עביד לה הסגר דלמד מהאי קרא דאפילו ימי הסגר אין עולין לו דהתם תסגר כתיב והכא את עבד לה החלט דהא אמרינן במתני' דדוקא ימי החלטו וימי ספירו אין עולין אבל ימי הסגרו עולין ולמד החלט ממת:
עד כדון בימי ספרו. לא שמענו מטעם זה אלא ימי ספרו שאינם עולין לו בימי גמרו מנין שאין עולין דהרי נמי עדיין לא גלח:
ימים שאין עושין משכב ומושב. והן ימי ספירו שאחר שגלח תגלחת הראשונה של החלט שוב אינו מטמא משכב ומושב כדתנן פי''ד דנגעים גלח תגלחת הראשונה וטבל טהור מלטמא בביאה ובמשכב ומושב ואינו מטמא אלא כשרץ אינו דין שיעלו לו לימי נזירותו ומה חמית מימר שאינם עולין:
ולא יעלו. קאמרת ואימי ספרו דמתני' קאי דקתני ימי ספרו אין עולין לימי נזירות ואמאי לא יעלו נימא ק''ו ומה אם ימים שעושין משכב ומושב והן ימי הסגר דמצורע מוסגר מטמא משכב ומושב כמו המוחלט ואת אמר עולין כדקתני במתני' ימי הסגרו של מצורע עולין לו:
ויסתור. נמי את הקודמין אם אין עולין לו ומשני אין לך סותר אלא ימי המת בלבד ימים שהן של טומאת המת ממש דכתיב וכי ימות מת עליו עד שיטמא מטומאות שהן מעצמו של מת:
יפלו כי טמא נזרו. טעמא דמתני' מפרש דקתני מתחיל ומונה מיד אבל אלו הימים אין עולין לו דכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו מכאן שטמאין נופלין הן כלומר כל ימים שטמא בהן ובאיזו טומאה שהיא אין הימים האלו עולין לו מן המנין:
גדל פרע שער ראשו. כתיב ימים שיש בהן גדול שער והן ימי הסגירו שעדיין לא גלח עולין לו אבל ימים של העברת שיער והן ימי ספרו אחר שגלח תגלחת הראשונה אין עולין לו:
הלכה: רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. שְׁנַיִם טְמֵאִין בַּמֵּת. אֶחָד טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה וְאֶחָד טָמֵא טוּמְאַת טְמֵיאֵי עֶרֶב. שְׁלֹשָׁה טְמֵאִים בַּמֵּת. שְׁנַיִם טְמֵאִים טוּמְאַת שִׁבְעָה וְאֶחָד טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב. אַרְבָּעָה טְמֵאִים בַּמֵּת. שְׁלֹשָׁה טְמֵאִים טוּמְאַת שִׁבְעָה וְאֶחָד טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב. כֵּיצַד שְׁנֵי בְנֵי אָדָם. הַנּוֹגְעִין בַּמֵּת טְמֵאִים טוּמְאַת שִׁבְעָה. וְאָדָם הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב כול'. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וְכוּלְּהוֹן תּוֹרָה הֵן אֵצֶל תְּרוּמָה. אֲבָל עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא עַל שֵׁינִי שֶׁנָּגַע בָּרִאשׁוֹן. מַה טַעַם. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא. הַטָּעוּן חִיטּוּי חַייָב עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְשֶׁאֵין טָעוּן חִיטּוּי אֵינוֹ חַייָב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. הָתִיבוֹן. הֲרֵי אָדָם הַנּוֹגֵעַ בַּכֵּלִים וְנוֹגְעִין בַּמֵּת טָעוּן חִיטּוּי וְהוּא שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי אָבִין בַּר חִייָה. בְּטוּמְאַת אִישׁ בְּאִישׁ לֹא בְטוּמְאַת אִישׁ בְּכֵלִים. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי אָבִין בַּר חִייָה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ אָדָם בְּאָדָם אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד. וָכָא אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא הָרִאשׁוֹן 38a בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְהוּא שֶׁטָּבַל. אֲבָל אִם לֹא טָבַל הָדָא הִיא דְרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. כָּל הַטְּמֵאִים בְּטוּמְאָתָן עַד שֶׁיָּבוֹאוּ בַמַּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי יוסי והוא שטבל. רבי יוסי פליג דהא דהשלישי בנגיעה פטור על ביאת מקדש בשטבל דוקא ועל טומאת איש בכלים קאי שנגע באדם שנגע בכלים שנגעו במת דזה השלישי בנגיעה הוי ראשון לטומאה לענין תרומה וקדשים כדלעיל אלא דעל ביאת מקדש פטור הוא לרבי יוחנן וקאמר רבי יוסי דוקא בשטבל ולא העריב שמשו דמיהת קלישא ליה טומאתו אבל אם לא טבל הרי הוא בטומאתו כדרבי:
מילתיה דרבי אבין בר חייה אינו חייב אלא על הראשון בלבד. כלומר דהש''ס מפרש להא דרבי אבין דלא תימא דאתא לפלוגי בין טומאת איש באיש ובין טומאת איש בכלים דטומאת איש בכלים אפילו השלישי לנגיעה חייב מפני שהוא נגע במי שטעון חיטוי ולפיכך קאמר דלא היא אלא למילתיה דרבי אבין נמי לעולם אינו חייב אלא על הנוגע בראשון ואפילו בטומאת איש בכלים דמאחר דגלי לן קרא שאילו אדם באדם אינו חייב אלא על הנוגע בראשון בלבד וכא והוא הדין הכא באיש בכלים אינו חייב אלא על הנוגע בראשון בלבד דתו לא מחלקינן דכל היכא שהוא שלישי לנגיעה פטור על ביאת מקדש אע''פ שנגע במי שהוא טעון חיטוי והא דקאמר לא בטומאת איש בכלים על משמעות הקרא קאי דלא איירי בהכי ולא צריך למעוטיה דאיש בכלים ממילא אימעוט הנוגע בו מדהוי שלישי לנגיעה:
אמר רבי אבין בר חייה בטומאת איש באיש. מיירי קרא כדכתיב ואיש אשר יטמא ולא בטומאת איש בכלים:
התיבון. על טעמיה דרבי יוחנן הרי אדם הנוגע בכלים הנוגעים במת דטעון חיטוי הוא שהרי הכלים הן כמת עצמו ואדם הנוגע בהן טעון חיטוי ולדידך דאמרת אינו חייב אלא על השני שנגע בראשון ואם כן שוב אין אדם הנוגע בזה שנגע בכלים שנגעו במת חייב על ביאת מקדש שהרי הוא שלישי לנגיעה ואמאי והא זה השלישי נגע בעי שטעון חיטוי הוא:
מה טעם. דכתיב ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה וגומר כי את מקדש ה' טמא הטעון חטוי חייב על ביאת המקדש כלומר דקרא הכי מתפרש איש אשר יטמא שמי שטעון חיטוי והוא אדם הנוגע במת והנוגע בו הוא דחייב על ביאת מקדש אבל אם נטמא במי שאין טעון חיטוי לא:
אבל על ביאת המקדש אינו חייב. כרת אלא על שני שנגע בראשון כלומר על הנגיעה שהיא שניה מן המת והיינו אדם השני שנגע בראשון שנגע במת שזה אדם השני הוא ראשון לטומאה מדין תורה לחייב נמי על ביאת מקדש כדכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא קראו הכתוב לאדם השני הנוגע בראשון יטמא אבל הנוגע בכלים שנגעו באדם שנגע במת או הנוגע באדם שנגע בכלים שנגעו במת אע''פ שיש לזה דין ראשון לטומאה כדלעיל פטור הוא על ביאת המקדש מפני שהוא שלישי לנגיעה מן המת:
וכולהון תורה הן אצל תרומה. כל הני דקחשיב במתני' דטמאין טומאת שבעה ומטמאין להנוגע בהן טומאת ערב לא אמרו אלא אצל תרומה וה''ה קדשים דדוקא לתרומה וקדשים ולמנות בהן ראשון כו' הוי טומאתן מן התורה:
ואדם הנוגע בו טמא טומאת ערב. דכתיב והנפש הנוגעת תטמא עד הערב לפי שהוא נעשה ולד הטומא' וכל ולד הטומאה אין בו אלא טומאת ערב והתם מפרש ואזיל כיצד שלשה כלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאין טומאת שבעה שהכלים הנוגעים במת הרי הן כמת עצמו דכתיב בחלל חרב או במת חרב הרי הוא כמת ולאו דוקא כלי מתכות אלא דהוא הדין לשאר כל הכלים והשלישי הנוגע בהן בין שהוא אדם בין שהן כלים טמאים טומאת ערב. כיצד ארבעה כלים הנוגעים במת ואדם בכלים וכלים באדם טמאין טומאת שבעה לפי שהכלים הנוגעים במת הרי הן כמת עצמו ואדם הנוגע בהן כנוגע במת עצמו ומטמא לבגדים טומאת שבעה כדדריש בספרי פ' חקת הרי הוא אומר וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם והתם וכל הנוגע בחלל כתיב ואפי' לא נגע אלא בכלי שנגע במת מטמא בגדים טומאת שבעה והרביעי הנוגע בהן בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב:
הנוגעין במת. אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה כדכתיב הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים לפי שהוא נעשה אב הטומאה שהמת אבי אבות הטומאה הוא:
כיצד שני בני אדם. כלומר מהו שנים טמאים במת:
גמ' תמן תנינן. בריש אהלות שנים טמאין במת כדמפרש ואזיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source