מְּנַיִין לִסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַבָּנִן. אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה לָכֶם. מַה לָכֶם בְּגָלוּי. אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְגָלוּי. יָצָא קֶבֶר הַתְּהוֹם שֶׁאֵינוֹ בְגָלוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
מה לכם בגלוי. שהיא ידועה לכם. וחסר כאן בספרי הדפוס מבגלוי קמא עד בגלוי בתרא והגהתי כמו שהוא בפסחים:
מנין לספק קבר התהום. שהוא טהור בעושה פסח:
הִשְׁלִים לִנְזִירוּתוֹ לֹא הִסְפִּיק לְגַלֵּחַ עַד שֶׁנּוֹדַע לוֹ בִּסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם סוֹתֵר. הִפְרִישׁ קָרְבְּנוֹתָיו וְלֹא הִסְפִּיק לְגַלֵּחַ עַד 44a שֶׁנִּתְוַודַּע לוֹ קֶבֶר הַתְּהוֹם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. וְלֹא הוּא גִילַּח הוּא לֹא גִילַּח כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. הוּא עַד שֶׁלֹּא נִזְרַק הַדָּם עָלָיו הוּא מִשֶׁנִּזְרַק הַדָּם עָלָיו כְּרַבָּנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא הוא גלח הוא לא גלח כר''א. כלומר כמו דאליבא דר''א מפרשינן עד שלא גלח ומשגלח דוקא כן נמי אליבא דרבנן הוא עד שלא נזרק הדם או משנזרק לדוקא קתני דבשנזרק עליו א' מן הדמים הוא דאינו סותר אבל לא בהפריש:
ולא מתניתא היא. היינו הך מתני' שאמרנו:
הפריש קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנתוודע לו. שנטמא בקבר התהום מהו לרבנן הוא דקמיבעיא ליה מי אמרינן כיון שהפריש קרבנותיו שוב אינו סותר והא דתנינן לעיל סוף פ''ו מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא להודיע כחו דר''א דאפי' נזרק עליו אחד מן הדמים סותר הוא אבל לרבנן לאו דוקא נזרק אלא אפילו הפריש קרבנותיו סגי או דילמא לרבנן נזרק דוקא:
השלים לנזירותו ולא הספיק לגלח. כלומר הא ודאי פשיטא לן דאם עד שלא גלח נודע לו שנטמא בקבר התהום סותר הוא לר''א ולרבנן כיון שנזרק עליו א' מן הדמים שוב אינו סותר מיהו הא קמיבעיא לן:
עַד כְּדוֹן עוֹשֵׂי פֶסַח. נָזִיר מְנַיִין. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי [יַנַּיי] וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו. מַה עָלָיו שֶׁהוּא בְגָלוּי. אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְגָלוּי. יָצָא קֶבֶר הַתְּהוֹם שֶׁאֵינוֹ בְגָלוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
מה עליו שהוא בגלוי. שהיא מחוורת לו וטומאה ברורה וידועה:
צִיבּוּר בְגָלוּי שֶׁנִּיטְמָא בִּסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם מָהוּ שֶׁיְּרַצֶּה עָלָיו הַצִּיץ. קַל וָחוֹמֶר. וּמָה אִם יָחִיד שֶׁהוֹרַעְתָּה כּוֹחוֹ בְטוּמְאָה יְדוּעָה. יִיפִּיתָה כוֹחוֹ בַּקֶּבֶר הַתְּהוֹם. צִיבּוּר שֶׁיִּפִּיתָה כוֹחוֹ בְטוּמְאָה יְדוּעָה אֵינוֹ דִין שֶׁתְּייַפֶּה כוֹחוֹ בַּקֶּבֶר הַתְּהוֹם. קַל שֶׁאַתְּ מֵיקַל בְּיָחִיד אַתְּ מַחְמִיר בַּצִּיבּוּר. קַל שֶׁאַתָּה מֵיקַל בְּיָחִיד שֶׁאִם נִתְוַודַּע לוֹ לְאַחַר זְרִיקָה יֵעָשֶׂה כְמִי שֶׁנִּיטְמָא לִפְנֵי זְרִיקָה. בִּשְׁבִיל שֶׁיֹּאכַל הַבָּשָׂר. קַל שֶׁאַתְּ מֵיקַל בְּנָזִיר טָהוֹר אַתְּ מַחְמִיר בְּנָזִיר טָמֵא. קַל שֶׁאַתְּ מֵיקַל בְּנָזִיר טָהוֹר שֶׁאִים נִתְוַודַּע לוֹ לְאַחַר זְרִיקָה יֵעָשֶׂה כְּמִי שֶׁנִּיטְמָא לְאַחַר זְרִיקָה בִּשְׁבִיל שֶׁיָּבִיא קָרְבָּן טוּמְאָה. אַתְּ מַחְמִיר בְּנָזִיר טָמֵא שֶׁאִם נוֹדַע לוֹ לְאַחַר זְרִיקָה יֵעָשֶׂה כְּמִי שֶׁנִּיטְמָא וְחָזַר וְנִיטְמָא בִּשְׁבִיל שֶׁיָּבִיא קָרְבָּן טוּמְאָה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. כְּהָדָא דְתַנֵּי. נִיטְמָא וְחָזַר וְנִיטְמָא מֵבִיא קָרְבָּן עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. עוֹבֵר שֶׁלַּפֶּסַח מָהוּ שֶׁיְּרַצֶּה עָלָיו הַצִּיץ. קַל וָחוֹמֶר. מָה אִם הַבְּעָלִים שֶׁהוֹרַעְתָּה כּוֹחָן בְּזָקֵן וְחוֹלֶה יִיפִּיתָה כּוֹחָן בְקֶבֶר הַתְּהוֹם. עוֹבֵר שֶׁיִּיפִּיתָה כּוֹחוֹ בְּזָקֵן וְחוֹלֶה אֵינוֹ דִין שֶׁתְּייַפֶּה כוֹחוֹ בַּקֶּבֶר הַתְּהוֹם. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בַּבְּעָלִים שֶׁהוֹרַעְתָּה כּוֹחָן בִּשְׁאַר כָּל טֻמְאוֹת שֶׁבַּשָּׁנָה. תֹּאמַר בְּעוֹבֵר שֶׁהוֹרַעְתָּה כּוֹחוֹ בִּשְׁאַר כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁבַּשָּׁנָה. הוֹאִיל וְהוֹרַעְתָּה כּוֹחוֹ בִּשְׁאַר כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁבַּשָּׁנָה הוֹרַע כּוֹחוֹ בְּטָמֵא מֵת בַּפֶּסַח. מַאי כְדוֹן. 44b לָכֶם. בֵּין לוֹ בֵּין לְעוֹבֵר שֶׁלּוֹ. עַד כְּדוֹן עוֹשֵׂי פֶסַח. נָזִיר מְנַיִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. עָלָיו. לֹא עַל הָעוֹבֵר שֶׁלּוֹ. מִן מַה דְתַנֵּי. הוּא נָזִיר הוּא עוֹשֶׂה פֶסַח. הָדָא אָֽמְרָה. מַה דְּנָפַל לְדֵין נָפַל לְדֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
הוינן סברין מימר. בתחלה דבאמת גבי נזיר לא הותרה לו לכהן העובד דעליו כתיב ומיניה ילפינן היתר לטומאת התהום בנזיר ומשמע מיעוטא הוא דוקא עליו ולא על העובד שלו:
מן מה דתני הוא נזיר הוא עושה פסח. דקחשיב התם במתני' נזיר ועושה פסח בהדדי ש''מ דשוין הן ומה דנפל לדין נפל לדין מה שהותר בזה הותר בזה:
קל שאת מיקל בנזיר טהור. אגב דלעיל מיתניא:
ציבור שנטמא בספק קבר התהום מהו שירצה עליו הציץ. אע''ג דקרבן ציבור דוחה טומאה מ''מ מיבעיא ליה היכא שנטמאו בטומאת התהום לאחר זריקה אם הציץ מרצה להתיר הבשר לאכילה כדלקמן:
ק''ו. הוא מה אם היחיד שהורעתה כחו בטומאה ידועה שאין קרבן היחיד דוחה טומאה בקרבן שאין קבוע לו זמן:
ייפיתה כחו בקבר התהום. בנזיר ועושה פסח כדתנן בפרק כיצד צולין הנזיר ועושה פסח הציץ מרצה בטומאת התהום אפילו בטומאת הגוף ציבור שיפיתה כוחו בטומאה ידועה שדוחה טומאה אינו דין שתייפה כחו בספק קבר התהום שירצה הציץ להתיר בשר באכילה ואע''פ שבטומאה ודאית אין הציץ מרצה להתיר הבשר כדלקמן:
קל שאתה מיקל ביחיד את מחמיר בציבור. ודחי לה הש''ס דלאו ק''ו הוא דמצינו קולא ביחיד וחומרא בציבור בכה''ג:
קל שאתה מיקל ביחיד שאם נתוודע לו לפני זריקה. דקי''ל בעושה פסח הציץ מרצה בטומאת התהום אפילו נודע לו לפני זריקה כמו אם נתוודע לו לאחר זריקה ולא יצטרך לדחות לפסח שני:
את מחמיר עליו בצבור. שאם נתוודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שנטמא לפני זריקה בשביל שלא יאכל הבשר. כלומר אבל בציבור מצינו חומרא בזה בנטמאו לפני זריקה כדאמר שם בהאי תלמודא על הא דתנן התם הלכה ה' חמשה דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה דקיי''ל אין הציץ מרצה על האכילות והפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה שלא בא מתחלתו אלא לאכילה וגרסינן שם אר''א מתניתא בבא בטומאה משעה ראשונה אבל אם בא בטהרה ונטמא אינו נאכל בטומאה שחטו בטהרה נטמא הציבור יזרוק הדם בטהרה ואל יאכל הבשר בטומאה. אלמא דמצינו חומרא בציבור מביחיד שאם נטמאו לאחר שחיטה ולפני זריקה אין הבשר נאכל בטומאה ודין הוא שנחמיר שאם נתוודע להם שנטמאו טומאת התהום אפי' לאחר זריקה שיעשה כמי שנטמאו לפני הזריקה ואל יאכל הבשר:
עד כדון עושי פסת נזיר מנין. דהותרה לו לכהן העובד:
שאם נתוודע לו לפני זריקה. ספק קבר התהום:
יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה בשביל שלא יביא קרבן טומאה. דע''י ריצוי ציץ אפילו נודע לו לפני זריקה הוי כנודע לו לאחר זריקה ושוב אינו סותר ואינו צריך להביא קרבן טומאה:
את מחמיר בנזיר טמא. מצינו חומרא בכהאי גוונא בנזיר טמא שאם נודע לו קבר התהום לאחר זריקה יעשה כמי שנטמא טומאה ודאית וחזר ונטמא שמביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד כדאמרינן לעיל פרק שביעי שאם נטמא לאחר זריקה לכולי עלמא מביא קרבן על כל טומאה וטומאה:
עובד של פסח. כהן העובד בקרבן של פסח מהו שירצה עליו הציץ אם נטמא בספק טומאת התהום:
שהורעתה כוחן בזקן וחולה. שאין שוחטין את הפסח על זקן וחולה שאינן יכולין לאכול כזית דשלא לאוכליו הוי:
ייפיתה כחן. של הבעלים בקבר התהום שהציץ מרצה עליו:
עובד שייפיתה כחו בזקן וחולה. דזקן וחולה כשר לעבודה אם אינו רותת ורועד כשהוא עומד:
לא אם אמרת בבעלים שייפיתה כחן בשאר כל טומאות שבשנה. שהרי טמא משלח קרבנותיו אם הוא טמא שרץ תאמר בכהן שהורעתה כחו שאין כהן הטמא מקריב בכל ימות השנה בקרבן יחיד ולפיכך הורע כחו נמי בטמא מת בפסח בטומאת התהום שלא יהא הציץ מרצה עליו:
מאי כדון. מאי הוי עלה:
לכם. כתיב דמיניה ילפינן היתר לטומאת התהום בין לו בין לעובד שלו בין לבעלים בין לכהן:
אֵי זֶה הוּא קֶבֶר הַתְּהוֹם. הַמֵּת שֶׁנִּקְבַּר בְּקַשׁ וּבַתֵּבֶן וּבֶעָפָר וּבַצְּרוֹרוֹת. אֲבָל אִם נִקְבַּר בַּמַּיִם וּבָאֲפֵילָה וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים אֵינוֹ עוֹשֶׂה קֶבֶר הַתְּהוֹם. כְּלָלוֹ שֶׁלְּדָבָר. כָּל שֶׁאַתְּ יָכוֹל לְפַנּוֹתוֹ עוֹשֶׂה קֶבֶר הַתְּהוֹם. וְכָל שֶׁאֵי אַתָּה יָכוֹל לְפַנּוֹתוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה קֶבֶר הַתְּהוֹם. וְקַשׁ וְתֵבֶן אֵין אַתְּ יָכוֹל לְפַנּוֹתוֹ. מַתְנִיתָא דְּלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי. דְּרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. תֵּבֶן וּבִטְּלוֹ בָטֵל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּשֶׁבְּלָלוֹ בֶעָפָר. יֵשׁ תֵּבֶן שֶׁהוּא כְעָפָר וְעָפָר שֶׁהוּא כְתֵבֶן. תֵּבֶן שֶׁאֵין יָכוֹל לְפַנּוֹתוֹ הֲרֵי הוּא כְעָפָר. וְעָפָר שֶׁאַתְּ יָכוֹל לְפַנּוֹתוֹ הֲרֵי הוּא כְתֵבֶן. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. חִיפָּהוּ מַחֲצָלוֹת בָּטֵל. אִיתָא חֲמֵי. חִיפָּהוּ מַחֲצָלוֹת לֹא בָטֵל. חִיפָּהוּ מַחֲצָלוֹת בָּטֵל. מִילְּאֵהוּ חָרִיּוֹת צְרִיכָה. רִבִּי זְרִיקָן רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. אֲפִילוּ רֵיק.
Pnei Moshe (non traduit)
המת שנקבר בקש ובתבן. שהן עשוין להתגלגל ע''י הרוח ואפשר שלא הכיר בו אדם מעולם דאין טומאת התהום אלא בשלא הכיר בו אחד מעולם וכן עפר וצרורות עשוין להתגלגל מעצמן:
במים ובאפילה ובנקיקי הסלעים. הואיל ואדם יכול להסתכל בהן ע''י הדחק ואפשר שהכיר אחד מעולם אין עושה קבר התהום:
ה''ג כל שאי אתה יכול לפנותו עושה קבר התהום וכל שאתה יכול לפנותו אין עושה קבר התהום. דברים שאין אדם עשוי לפנותן אלא בטלין הן במקומן לא חיישינן נמי שאדם נתנן לשם מדעת אלא מעצמן נתגלגלו לשם אבל דברים שאדם עשוי לפנותן אין עושה קבר התהום דהואיל ודרך לפנותן חיישינן שמא אדם אחד מדעת נתנו לשם ועתיד לפנותו וכבר הכיר בו אחד:
וקש ותבן אין את יכול לפנותו. מחשבת להו דעושין קבר התהום נימא הך ברייתא דלא כרבי יוסי:
דרבי יוסי אומר תבן וביטלו בטל. הא דרבי יוסי בתוספתא פרק ט''ז דאהלות ואמתני' דפרק ט''ו דאהלות מיתניא דתנן התם בית שמלאו עפר וצרורות ותבן ויש בו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת דטומאה רצוצה היא שאין בה חלל טפח וקי''ל טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע וקאמר רבי יוסי התם תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר דמשמע דוקא אם ביטלו בפירוש הוא דבטל אבל תבן סתם עתיד לפנותו הוא וכמאן דאיכא ביה חלל טפת דמיא והכא אמרינן דאפילו סתם תבן כאין עתיד לפנותו הוא ודלא כרבי יוסי:
רבי יוסי ברבי בון. אמר ד''ה היא הכא דמה דאמר רבי יוסי בשבללו לתבן בעפר כמו שעושין לבנין עם הטיט דבהא מסתמא עתיד לפנותו הוא והלכך לא בטיל עד שיבטלו בפירוש:
יש תבן שהוא כעפר. מסקנת דברי רבי יוסי הוא שם:
תבן שאין יכול לפנותו. שהוא מפוזר הרבה וידוע הוא שאין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר סתם ובטל:
ועפר שאת יכול לפנותו. שידוע הוא שעתיד לפנותו הרי הוא כתבן סתם ולא בטל ורבי יוסי ברבי בון מפרש לה נמי כתבן שבודאי עשוי לפנותו הוא כדמוקי לעיל:
חיפהו מחצלות. אטומאה בבית קאי ויש חלון בין בית לבית ובו פותח טפח דטומאה בוקעת לצד השני ואם חפהו במחצלת בטל:
איתא חמי. ומתמה הש''ס תא חזי מה דאמרי מלאוהו לבית במחצלות לא בטל דודאי עתיד לפנותן הוא וחיפהו במחצלות בטל בתמיה אלא ודאי לא בטל:
מלאו חריות. של דקל צריכה מיבעיא לן אם עתיד לפנותו הוא או לא:
אפילו ריק. לישנא קלילא הוא וכמו רקיק חררה דקה ורכה וס''ל לר''ל דממעט נמי בטומאה הואיל והוא דק ונרקב מהלחות ונמאס מבטל ליה:
אֵי זֶה הוּא קֶבֶר הַתְּהוֹם. כָּל שֶׁאֵין אָדָם זוֹכְרֵהוּ. וְחָשׁ לוֹמָר. שֶׁמָּא אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם. בְּחֶזְקַת הַחַי בַּחַיי. תִּיפְתָּר שֶׁמְּצָאוֹ קַמְצוּץ.
Pnei Moshe (non traduit)
כל שאין אדם זוכרו. שלא הכיר בה אדם אחד מעולם:
וחש לומר. ומנין אנו יודעין שאין מכיר בה אחד וניחוש לומר שמא יש א' בסוף עולם שהכיר בו וקברו לשם:
בחזקת החי בחיי. כלומר כדרך וכחזקת החי בחי שאין אחד בסוף העולם שאינו מכירו א''נ כחזקת החי לטפל בחבירו ולקברו ולשון בחיי לשון נאה ומתוקן ע''ד סגי נהור:
תיפתר שמצאו קמצוץ. מרוצץ וממועך ואינו קבור כדרכו כדלקמן שאני אומר גל נפל עליו והרגו ולא הכיר בו אדם א' מעולם:
תַּנֵּי. אֵין לָךְ עוֹשֶׂה קֶבֶר הַתְּהוֹם אֶלָּא מֵת בִּלְבַד. הָא נְבֵילָה לֹא. קַל וָחוֹמֵר. וּמָה אִם הַמֵּת שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִשְׁכַּב וּמוֹשָׁב הֲרֵי הוּא עוֹשֶׂה קֶבֶר הַתְּהוֹם. נְבֵילָה שֶׁעוֹשָׂה מִשְׁכַּב וּמוֹשָׁב אֵינוֹ דִין שֶׁתַּעֲשֶׂה קֶבֶר הַתְּהוֹם. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר. אֵין לָךְ עוֹשֶׂה קֶבֶר הַתְּהוֹם אֶלָּא מֵת בִּלְבַד. לְהוֹצִיא מִשְׁכַּב וּמוֹשָׁב.
Pnei Moshe (non traduit)
להוציא משכב ומושב. כלומר טומאת התהום דזיבה וכגון זב בשביעי שלו דספק שמא יראה היום ויסתיר כל שבעה ספק לא יראה והוי ליה טומאת התהום ופסלא ביה ואין שוחטין וזורקין עליו בפסח:
אין לך עושה קבר התהום. למיחשיב ליה לספק טומאה אלא למת בלבד ולא הקילו חכמים בשאר ספק טומאה:
הא נבילה לא. והא ק''ו הוא והגי' משובשת דמה ענין נבלה למשכב ומושב וה''ג ומה אם המת שהוא מטמא טומאת שבעה הרי הוא עושה קבר התהום ומקילינן בספיקו נבילה שאינו מטמא טומאת שבעה אינו דין שתעשה קבר התהום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source