אַשְׁכָּח תַּנֵּי עַל תַּרְתֵּיהוֹן. זֶה חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים. שֶׁשִּׁגְּגַת שְׁבוּעוֹת אֲסוּרָה וְשִׁגְּגַת נְדָרִים מוּתֶּרֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי בָּא רִבִּי עֲקִיבָה לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. עַד שֶׁבָּא רִבִּי עֲקִיבָה וְלִימֵּד שֶׁנֶּדֶר שֶׁהוּתָּר מִכְּלָלוֹ הוּתָּר כּוּלּוֹ. אָמַר לֵיהּ. מַה אִם תַּמָּן נֶדֶר שֶׁהוּא צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם אַתְּ אָמַר. נֶדֶר שֶׁבָּטַל מִקְצָתוֹ בָטַל כּוּלּוֹ. כָּאן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם לֹא כָּל שֶׁכֵּן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. מִשּׁוּם נֶדֶר טָעוּת. שֶׁאִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאַבָּא וַאֲחַי שָׁם לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל. דליתא דע''כ טעמייהו דב''ה לאו משום הכי הוא דא''כ קשיא מאי קמ''ל מה אם התם שנדר שצריך חקירת חכם הוא אמרינן ביה נדר שהותר מקצתו הותר כולו הכא דנדר שגגות הוא שהרי לא ידע שהיו אביו ואחיו עמהן ומארבעה נדרים שאין צריך חקירת חכם הוא לכ''ש אלא דטעמייהו דב''ה כר' יוסי בשם ר' הילא דמשום נדר טעות הוא כגון שאמר אילו הייתי יודע שאבא ואחי שם לא הייתי נודר כלל ור''ע התם אשמעינן דנדר שהותר מקצתו הותר כלו:
ר''ע להוסיף על דברי ב''ה. אם ר''ע להוסיף על דברי ב''ה דמתני' קאתי ומפרש הי ר''ע כהא דתנינן תמן בפ''ט פותחין בי''ט ושבתות אם נדר שלא יאכל כל ימות השנה פותחין לו בכבוד שבתות ויו''ט בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא ר''ע ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו והשתא בעי דקס''ד דטעמייהו דב''ה במתני' דאמרי אלו ואלו מותרין נמי משום שנדר שהותר מקצתו הוא ומה בא ר''ע להוסיף בזה דקאמר עד שבא ר''ע ולימד הא כבר שמענו זה מב''ה במתני':
זה חומר בשבועות מבנדרים. אמתני' קאי דנדרי שגגות מותרין ושבועות שגגות אסורין. אבל בבבלי פרקין וכן התם מסקינן דשבועות שגגות מותרין:
ה''ג כמו שהוא בשבועות אשכח תני על תרתיהון זה חומר לשעבר משלבא שהאומר לא אוכל לא אוכל אינו חייב אלא אחת לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל אחת ואחת. כלומר מצינו בריית' דפליגא על שמואל דקחשיב נמי להא שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה וקאמר עלה זה חומר בלשעבר משלבא שנוהגות בלשעבר אע''פ שאין נוהגות בלהבא וכן בלא אוכל לא אוכל חומר בלשעבר הוא דלהבא אינו חייב אלא אחת שאין שבועה חלה על שבועה אבל בלשעבר לא אכלתי לא אכלתי שבשעה שנשבע יצאה השבועה מפיו לשקר חייב על כל אחת ואחת כדאמרי' הכא בריש מכילתין:
תַּמָּן תַּנִּינָן. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זֶה. דָּבָר שֶׁאִילּוּ בִנְדָרִין אָסוּר וּבִשְׁבוּעוֹת מוּתָּר. לֹא הָדָא אָֽמְרָת אֶלָּא עַל הָדָא. אֶחָד דְּבָרִים שֶׁלְּעַצְמָן וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁלָּאֲחֵרִים. אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. שְׁבוּעָה שֶׁנָּתַן פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי מָנֶה. וְנִמְצָא שֶׁלֹּא נָתַן. 10a מֵאַחַר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לָבֹא אֵין בְּיָדוֹ לְשֶׁעָבַר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאחר שאין בידו לבא. שאין בידו לישבע להבא שיתן פלוני לפלוני מנה:
וה''ג ודבר שאילו בשבועות אסור בנדרי' מותר לא על הדא איתאמרת אלא על הדא אחד דברים כו'. לא על זו מתני' קאי אלא על האי מתני' דתנן שם אחד דברים של עצמו ואחד דברים של אחרים אחד דברים שיש בהן ממש וא' דברים שאין בהן ממש כגון שאמר שבוע' שלא אישן דהשבועה חלה עליהן אבל הנדר אינו חל אלא על דבר שיש בו ממש כדאמרי' בפירקין דלעיל:
דבר שאלו בנדרים אסור ובשבועות מותר. כלומר מה ששנינו בברייתא התם חומר בשבועו' מבנדרים וחומר בנדרים מבשבועות ומפרש דהיינו רישא דבר שאלו בנדרים אסור דיש נדר בתוך נדר ואין שבועה חלה על השבועה כדתנן בפרקין דלעיל:
שבועה שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת שאין שבועה חלה על השבועה:
תמן תנינן. פ''ג דשבועות וגי' הדפוס חסרה בכאן והגהתי כמו שהוא שם:
אין בידו לשעבר. אין השבועה חלה בכה''ג אפי' נשבע לשעבר משום דבשבועת ביטוי בעינן שיהא שייך בה להבא ולשעבר ומילתא דליתי' בלהבא ליתי' בלשעבר. והיינו מילתי' דשמואל בבבלי שבועות דף כ''ה:
משנה: נִדְרֵי אוֹנְסִין הִדִּירוֹ חֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ וְחָלָה הוּא אוֹ שֶׁחָלָה בְנוֹ אוֹ שֶׁאִיכְּבוֹ נָהָר הֲרֵי אֵילּוּ נִדְרֵי אוֹנְסִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שעיכבו נהר. שגדל הנהר מהפשרת שלגים דלא שכיח ולא ה''ל לאסוקי אדעתיה להתנות:
או שחלה בנו. וצריך לשמרו:
מתני' נדרי אונסין. דמעיקרא לא היה בדעתו שיחול הנדר אם יעכבנו אונס ובכה''ג שהדברים מוכיחים דברים שבלב הוי דברים:
הלכה: נוֹדְרִין לֶהָרָגִים וְלֶחָרָמִים כול'. לֶהָרָגִים בֶּהָרָגָה. לֶחָרָמִים בִּשְׁעַת הַחֶרֶם. תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה דָבָר שֶׁלַּסַּכָּנָה מוּתָּר. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה דָבָר שֶׁל יִישׁוּב אָסוּר. תַּנֵּי. תּוֹלִים בַּגּוֹיִים וּבְמַלְכוּת אֲבָל לֹא בְיִשְׂרָאֵל. שֶׁבַּעֲלֵי זְרוֹעַ מְצוּיִין לִיפּוֹל. וְלָא יַפֵּל וִיגַלְגֵּל עֲלוֹהִי קַדְמִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' להרגים כו' כדפרישית במתני':
אם היה דבר של סכנה מותר כלומר שידע שיש בדבר סכנה אם לא יתן לו אז מותר לידור אבל לא בסתמא:
אם הי' דבר של יישוב אסור. אם היה דבר שיכול למצוא האנס בישוב ואין צריך לחזור אחר זה כ''כ אסור לידור דאפשר שלא יקפיד האנס ע''ז ביותר הואיל ויכול למצוא דבר כזה בישוב:
תולין בגוים ובמלכות. תולין לומר להמוכס שפירות אלו של גוי אלם או של מלכות הן אבל אין תולין לו לומר של פלוני ישראל אלם הן:
שבעלי זרוע. לפי שישראל כשהם בעלי זרוע מצוין הן ליפול:
דלא יפול ויגלגל עלוהי קדמייתא. דשמא אח''כ יפול בעל זרוע הזה שתלה עליו ויבא המוכס ויגלגל עליו את המכס שהפסיד בשבילו כשהיה בגדולתו:
כן אורחא דבר נש מימור לחבריה כורסותי בייה. בתמיה כלומר ר' הילא מפרש טעמייהו דחכמים דבסתם לא אמרי' שהמדיר מפני כבודו נתכוון וכי דרך בן אדם המזמין או נותן מתנה לחבירו לומר לו בחשיבותי וכבודי אני חפץ ולפיכך תקבל ממני אלא ודאי מסתמא אמרינן לכבוד המקבל נתכוון עד שיפרש דבריו. כורסותי מלשון כסא וחשיבות כמו עד די כרסין רמיו ודוגמתו. בייה כמו בייעה ולשון קצר הוא. ובבבלי דף כ''ד קאמר טעמא דאמר מפני כבודי הא לאו הכי נדר הוי ולא הוי נדרי זירוזין דמצי אמר לי' לאו כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית מינאי והיינו נמי כדפרישי' דבסתם חלוקין דקאמ' שהמדי' לא השיב לו כלום דאלו גם המודר לא אמר כלום לא פליגי רבנן דנדרא הויא:
אם בזה אומר מפני כבודי. והמדי' הודה לדבריו ואמר כן הוא מפני כבודך אמרתי ד''ה מותר אלא ע''כ כן אנן קיימין בסתם שהמדי' לא השיב לו כלום דר''מ סבר סתמן כמאן דאמר המדי' מפני כבודי הוא ורבנן אמרי סתמן כמה דאמר מפני כבודך והודה לדבריו ולפיכך אין כאן נדר כלל אבל מתני' דהכא ד''ה היא:
ד''ה אסור. דהרי לנדר גמור נתכוון:
אם בזה אומר כו'. כלומר אם כשהמוד' אומר כלום אמרת אלא מפני כבודי חוזר המדי' ואומר לא כי אלא מפני כבודי נתכוונתי שאתכבד בזה אם תקבל ממני מתנה:
כהאי דאמר ר' זעירא בסתם חלוקין. כדמוקי ר''ז התם פלוגתייהו דאינן חלוקים אלא בסתם כדמפרש ואזיל דבמה אנן קיימין:
ולמה לית אנן פתרין. למתני' דהכא דברי הכל היא ואפילו רבנן דהתם מודו דבכה''ג לא הוי נדר זירוזין והא דאמרי' בריש פרקין המדי' את חבירו שיאכל אצלו דנדרי זירוזין הויא ראב''י היא כדתנן התם אבל בהא דלקמן טעמא אחרינא הוא ובמילתא אחריתא פליגי:
דר''מ היא. דתנן לקמן פ''ח האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אין את בא ונוטל לבנך כור אחד של חיטין ה''ז יכול להפר נדרו שלא ע''פ חכם שאומר לו כלום אמרת אלא מפני כבודי שרוצה אתה לכבדני זהו כבודי שלא אקבל ממך וכן האומר לחבירו קונם שאת נהנה לי אם אין את בא ונותן לבני כור א' של חטין ר' מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים אף זה יכול להפר נדרו שלא ע''פ חכם שיאמר לו הריני כאלו התקבלתי וקאמר ר' יוחנן התם בהא תלמודא אף הראשון במחלוקת דחלוק היה ר''מ אף ברישא ואסור עד שיתן אלמא דס''ל לר''מ בהדיר חבירו שיאכל ויהנה ממנו לא הוי נדרי זירוזין:
גמ' מפני שחלה. קושיא היא טעמא דחלה הוא דקאמרת דלא הוי נדר דאנוס הוא הא לא חלה לא ואמאי הא בלאו הכי נדרי זירוזין הויא כדתנן לעיל אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו נדרי זירוזין הוא:
משנה: נוֹדְרִין לֶהָרָגִים וְלֶחָרָמִים וְלַמּוֹכְסִין שֶׁהִיא תְרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תְּרוּמָה שֶׁהֵן שֶׁלְּבֵית הַמֶּלֶךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שֶׁלָּהֶן. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בַּכֹּל נוֹדְרִין חוּץ מִבִּשְׁבוּעָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף בִּשְׁבוּעָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִפְתַּח לֹו בְנֶדֶר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף יִפְתַּח לוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בַּמֶּה שֶׁהוּא מַדִּירוֹ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ מַדִּירוֹ. כֵּיצַד אָֽמְרוּ לוֹ קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי וְאָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי וּבָנַי נֶהֱנִין לִי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת וּבָנָיו אֲסוּרִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵילּוּ וָאֵילּוּ מוּתָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולמוכסין. בבבלי מפרש דוקא במוכס העומד מאיליו אבל במוכס שהעמידו המלך ולוקח דבר קצוב בחוק המלכות דינא דמלכותא דינא ואסור לברוח מן המכס וכ''ש שאסור לדור לו ולישבע בשקר:
שהן של תרומה. שאע''פ שהן הורגין וגוזלין אין אוכלין דבר האסור אי נמי תרומה לא חשיבא להו שהיא נמכרת בזול הרבה מתוך שאינה נאכלת אלא לכהנים טהורים:
אף בשבועה. יאסרו פירות שבעולם עלי בשבועה אם אינן של תרומה:
לא יפתח לו בנדר. אם לא שאל ממנו האנס לדור לא יתחיל הוא בנדר:
במה שהוא מדירו. אם שאל ממנו האנס לדור לא ידור אלא במה ששאל בלבד ולא ידור בדבר אחר:
וב''ה אומר אף במה שאינו מדירו. דלא תימא אע''ג דקאמרי ב''ה שהוא פותח לו בנדר ה''מ היכא דפתח ליה ואמר ליה אין דור לי בזה אבל זה שהוא מוסיף לו ולא ידע הלה כלום שהוא רוצה לידור בזה אימא נדר הוי קמ''ל:
לחרמין. בשעת החרם שמחרימין ושוללין אבל אינן הורגין ולא זו אף זו קתני:
מתני' נודרין להרגין. כדמפרש בגמ' בהרגה כלומר שהורגין את האדם ונוטלין את ממונו:
הלכה: נִדְרֵי אוֹנְסִין. הִדִּירוֹ חֲבֵירוֹ כול'. מִפְּנֵי שֶׁחָלָה. הָא אִם לא חָלָה לֹא. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אָסוּר עַד שֶׁיִּתֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְלָמָּה לֵית אֲנָן פָּֽתְרִין לָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל. כַּיי דָמַר רִבִּי. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּזֶה אוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְזֶה אוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. 10b אִם בְּזֶה אוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְזֶה אוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדָךְ אָמַרְתִּי. דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אָמַר רִבִּי הִילָא. כֵּן אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נָשָׁה מֵימוֹר לְחַבְרֵיהּ. בורוסתי בייה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' להרגים כו' כדפרישית במתני':
אם היה דבר של סכנה מותר כלומר שידע שיש בדבר סכנה אם לא יתן לו אז מותר לידור אבל לא בסתמא:
אם הי' דבר של יישוב אסור. אם היה דבר שיכול למצוא האנס בישוב ואין צריך לחזור אחר זה כ''כ אסור לידור דאפשר שלא יקפיד האנס ע''ז ביותר הואיל ויכול למצוא דבר כזה בישוב:
תולין בגוים ובמלכות. תולין לומר להמוכס שפירות אלו של גוי אלם או של מלכות הן אבל אין תולין לו לומר של פלוני ישראל אלם הן:
שבעלי זרוע. לפי שישראל כשהם בעלי זרוע מצוין הן ליפול:
דלא יפול ויגלגל עלוהי קדמייתא. דשמא אח''כ יפול בעל זרוע הזה שתלה עליו ויבא המוכס ויגלגל עליו את המכס שהפסיד בשבילו כשהיה בגדולתו:
כן אורחא דבר נש מימור לחבריה כורסותי בייה. בתמיה כלומר ר' הילא מפרש טעמייהו דחכמים דבסתם לא אמרי' שהמדיר מפני כבודו נתכוון וכי דרך בן אדם המזמין או נותן מתנה לחבירו לומר לו בחשיבותי וכבודי אני חפץ ולפיכך תקבל ממני אלא ודאי מסתמא אמרינן לכבוד המקבל נתכוון עד שיפרש דבריו. כורסותי מלשון כסא וחשיבות כמו עד די כרסין רמיו ודוגמתו. בייה כמו בייעה ולשון קצר הוא. ובבבלי דף כ''ד קאמר טעמא דאמר מפני כבודי הא לאו הכי נדר הוי ולא הוי נדרי זירוזין דמצי אמר לי' לאו כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית מינאי והיינו נמי כדפרישי' דבסתם חלוקין דקאמ' שהמדי' לא השיב לו כלום דאלו גם המודר לא אמר כלום לא פליגי רבנן דנדרא הויא:
אם בזה אומר מפני כבודי. והמדי' הודה לדבריו ואמר כן הוא מפני כבודך אמרתי ד''ה מותר אלא ע''כ כן אנן קיימין בסתם שהמדי' לא השיב לו כלום דר''מ סבר סתמן כמאן דאמר המדי' מפני כבודי הוא ורבנן אמרי סתמן כמה דאמר מפני כבודך והודה לדבריו ולפיכך אין כאן נדר כלל אבל מתני' דהכא ד''ה היא:
ד''ה אסור. דהרי לנדר גמור נתכוון:
אם בזה אומר כו'. כלומר אם כשהמוד' אומר כלום אמרת אלא מפני כבודי חוזר המדי' ואומר לא כי אלא מפני כבודי נתכוונתי שאתכבד בזה אם תקבל ממני מתנה:
כהאי דאמר ר' זעירא בסתם חלוקין. כדמוקי ר''ז התם פלוגתייהו דאינן חלוקים אלא בסתם כדמפרש ואזיל דבמה אנן קיימין:
ולמה לית אנן פתרין. למתני' דהכא דברי הכל היא ואפילו רבנן דהתם מודו דבכה''ג לא הוי נדר זירוזין והא דאמרי' בריש פרקין המדי' את חבירו שיאכל אצלו דנדרי זירוזין הויא ראב''י היא כדתנן התם אבל בהא דלקמן טעמא אחרינא הוא ובמילתא אחריתא פליגי:
דר''מ היא. דתנן לקמן פ''ח האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אין את בא ונוטל לבנך כור אחד של חיטין ה''ז יכול להפר נדרו שלא ע''פ חכם שאומר לו כלום אמרת אלא מפני כבודי שרוצה אתה לכבדני זהו כבודי שלא אקבל ממך וכן האומר לחבירו קונם שאת נהנה לי אם אין את בא ונותן לבני כור א' של חטין ר' מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים אף זה יכול להפר נדרו שלא ע''פ חכם שיאמר לו הריני כאלו התקבלתי וקאמר ר' יוחנן התם בהא תלמודא אף הראשון במחלוקת דחלוק היה ר''מ אף ברישא ואסור עד שיתן אלמא דס''ל לר''מ בהדיר חבירו שיאכל ויהנה ממנו לא הוי נדרי זירוזין:
גמ' מפני שחלה. קושיא היא טעמא דחלה הוא דקאמרת דלא הוי נדר דאנוס הוא הא לא חלה לא ואמאי הא בלאו הכי נדרי זירוזין הויא כדתנן לעיל אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו נדרי זירוזין הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source