משנה: נוֹדְרִין לֶהָרָגִים וְלֶחָרָמִים וְלַמּוֹכְסִין שֶׁהִיא תְרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תְּרוּמָה שֶׁהֵן שֶׁלְּבֵית הַמֶּלֶךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שֶׁלָּהֶן. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בַּכֹּל נוֹדְרִין חוּץ מִבִּשְׁבוּעָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף בִּשְׁבוּעָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִפְתַּח לֹו בְנֶדֶר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף יִפְתַּח לוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בַּמֶּה שֶׁהוּא מַדִּירוֹ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ מַדִּירוֹ. כֵּיצַד אָֽמְרוּ לוֹ קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי וְאָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי וּבָנַי נֶהֱנִין לִי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת וּבָנָיו אֲסוּרִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵילּוּ וָאֵילּוּ מוּתָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
וב''ה אומר אף במה שאינו מדירו. דלא תימא אע''ג דקאמרי ב''ה שהוא פותח לו בנדר ה''מ היכא דפתח ליה ואמר ליה אין דור לי בזה אבל זה שהוא מוסיף לו ולא ידע הלה כלום שהוא רוצה לידור בזה אימא נדר הוי קמ''ל:
במה שהוא מדירו. אם שאל ממנו האנס לדור לא ידור אלא במה ששאל בלבד ולא ידור בדבר אחר:
לא יפתח לו בנדר. אם לא שאל ממנו האנס לדור לא יתחיל הוא בנדר:
אף בשבועה. יאסרו פירות שבעולם עלי בשבועה אם אינן של תרומה:
שהן של תרומה. שאע''פ שהן הורגין וגוזלין אין אוכלין דבר האסור אי נמי תרומה לא חשיבא להו שהיא נמכרת בזול הרבה מתוך שאינה נאכלת אלא לכהנים טהורים:
ולמוכסין. בבבלי מפרש דוקא במוכס העומד מאיליו אבל במוכס שהעמידו המלך ולוקח דבר קצוב בחוק המלכות דינא דמלכותא דינא ואסור לברוח מן המכס וכ''ש שאסור לדור לו ולישבע בשקר:
מתני' נודרין להרגין. כדמפרש בגמ' בהרגה כלומר שהורגין את האדם ונוטלין את ממונו:
לחרמין. בשעת החרם שמחרימין ושוללין אבל אינן הורגין ולא זו אף זו קתני:
הלכה: נִדְרֵי אוֹנְסִין. הִדִּירוֹ חֲבֵירוֹ כול'. מִפְּנֵי שֶׁחָלָה. הָא אִם לא חָלָה לֹא. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אָסוּר עַד שֶׁיִּתֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְלָמָּה לֵית אֲנָן פָּֽתְרִין לָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל. כַּיי דָמַר רִבִּי. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּזֶה אוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְזֶה אוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. 10b אִם בְּזֶה אוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְזֶה אוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדָךְ אָמַרְתִּי. דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אָמַר רִבִּי הִילָא. כֵּן אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נָשָׁה מֵימוֹר לְחַבְרֵיהּ. בורוסתי בייה.
Pnei Moshe (non traduit)
דלא יפול ויגלגל עלוהי קדמייתא. דשמא אח''כ יפול בעל זרוע הזה שתלה עליו ויבא המוכס ויגלגל עליו את המכס שהפסיד בשבילו כשהיה בגדולתו:
שבעלי זרוע. לפי שישראל כשהם בעלי זרוע מצוין הן ליפול:
תולין בגוים ובמלכות. תולין לומר להמוכס שפירות אלו של גוי אלם או של מלכות הן אבל אין תולין לו לומר של פלוני ישראל אלם הן:
אם הי' דבר של יישוב אסור. אם היה דבר שיכול למצוא האנס בישוב ואין צריך לחזור אחר זה כ''כ אסור לידור דאפשר שלא יקפיד האנס ע''ז ביותר הואיל ויכול למצוא דבר כזה בישוב:
אם היה דבר של סכנה מותר כלומר שידע שיש בדבר סכנה אם לא יתן לו אז מותר לידור אבל לא בסתמא:
גמ' להרגים כו' כדפרישית במתני':
גמ' מפני שחלה. קושיא היא טעמא דחלה הוא דקאמרת דלא הוי נדר דאנוס הוא הא לא חלה לא ואמאי הא בלאו הכי נדרי זירוזין הויא כדתנן לעיל אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו נדרי זירוזין הוא:
דר''מ היא. דתנן לקמן פ''ח האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אין את בא ונוטל לבנך כור אחד של חיטין ה''ז יכול להפר נדרו שלא ע''פ חכם שאומר לו כלום אמרת אלא מפני כבודי שרוצה אתה לכבדני זהו כבודי שלא אקבל ממך וכן האומר לחבירו קונם שאת נהנה לי אם אין את בא ונותן לבני כור א' של חטין ר' מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים אף זה יכול להפר נדרו שלא ע''פ חכם שיאמר לו הריני כאלו התקבלתי וקאמר ר' יוחנן התם בהא תלמודא אף הראשון במחלוקת דחלוק היה ר''מ אף ברישא ואסור עד שיתן אלמא דס''ל לר''מ בהדיר חבירו שיאכל ויהנה ממנו לא הוי נדרי זירוזין:
ולמה לית אנן פתרין. למתני' דהכא דברי הכל היא ואפילו רבנן דהתם מודו דבכה''ג לא הוי נדר זירוזין והא דאמרי' בריש פרקין המדי' את חבירו שיאכל אצלו דנדרי זירוזין הויא ראב''י היא כדתנן התם אבל בהא דלקמן טעמא אחרינא הוא ובמילתא אחריתא פליגי:
כהאי דאמר ר' זעירא בסתם חלוקין. כדמוקי ר''ז התם פלוגתייהו דאינן חלוקים אלא בסתם כדמפרש ואזיל דבמה אנן קיימין:
אם בזה אומר כו'. כלומר אם כשהמוד' אומר כלום אמרת אלא מפני כבודי חוזר המדי' ואומר לא כי אלא מפני כבודי נתכוונתי שאתכבד בזה אם תקבל ממני מתנה:
ד''ה אסור. דהרי לנדר גמור נתכוון:
אם בזה אומר מפני כבודי. והמדי' הודה לדבריו ואמר כן הוא מפני כבודך אמרתי ד''ה מותר אלא ע''כ כן אנן קיימין בסתם שהמדי' לא השיב לו כלום דר''מ סבר סתמן כמאן דאמר המדי' מפני כבודי הוא ורבנן אמרי סתמן כמה דאמר מפני כבודך והודה לדבריו ולפיכך אין כאן נדר כלל אבל מתני' דהכא ד''ה היא:
כן אורחא דבר נש מימור לחבריה כורסותי בייה. בתמיה כלומר ר' הילא מפרש טעמייהו דחכמים דבסתם לא אמרי' שהמדיר מפני כבודו נתכוון וכי דרך בן אדם המזמין או נותן מתנה לחבירו לומר לו בחשיבותי וכבודי אני חפץ ולפיכך תקבל ממני אלא ודאי מסתמא אמרינן לכבוד המקבל נתכוון עד שיפרש דבריו. כורסותי מלשון כסא וחשיבות כמו עד די כרסין רמיו ודוגמתו. בייה כמו בייעה ולשון קצר הוא. ובבבלי דף כ''ד קאמר טעמא דאמר מפני כבודי הא לאו הכי נדר הוי ולא הוי נדרי זירוזין דמצי אמר לי' לאו כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית מינאי והיינו נמי כדפרישי' דבסתם חלוקין דקאמ' שהמדי' לא השיב לו כלום דאלו גם המודר לא אמר כלום לא פליגי רבנן דנדרא הויא:
הלכה: נוֹדְרִין לֶהָרָגִים וְלֶחָרָמִים כול'. לֶהָרָגִים בֶּהָרָגָה. לֶחָרָמִים בִּשְׁעַת הַחֶרֶם. תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה דָבָר שֶׁלַּסַּכָּנָה מוּתָּר. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה דָבָר שֶׁל יִישׁוּב אָסוּר. תַּנֵּי. תּוֹלִים בַּגּוֹיִים וּבְמַלְכוּת אֲבָל לֹא בְיִשְׂרָאֵל. שֶׁבַּעֲלֵי זְרוֹעַ מְצוּיִין לִיפּוֹל. וְלָא יַפֵּל וִיגַלְגֵּל עֲלוֹהִי קַדְמִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
דלא יפול ויגלגל עלוהי קדמייתא. דשמא אח''כ יפול בעל זרוע הזה שתלה עליו ויבא המוכס ויגלגל עליו את המכס שהפסיד בשבילו כשהיה בגדולתו:
שבעלי זרוע. לפי שישראל כשהם בעלי זרוע מצוין הן ליפול:
תולין בגוים ובמלכות. תולין לומר להמוכס שפירות אלו של גוי אלם או של מלכות הן אבל אין תולין לו לומר של פלוני ישראל אלם הן:
אם הי' דבר של יישוב אסור. אם היה דבר שיכול למצוא האנס בישוב ואין צריך לחזור אחר זה כ''כ אסור לידור דאפשר שלא יקפיד האנס ע''ז ביותר הואיל ויכול למצוא דבר כזה בישוב:
אם היה דבר של סכנה מותר כלומר שידע שיש בדבר סכנה אם לא יתן לו אז מותר לידור אבל לא בסתמא:
גמ' להרגים כו' כדפרישית במתני':
גמ' מפני שחלה. קושיא היא טעמא דחלה הוא דקאמרת דלא הוי נדר דאנוס הוא הא לא חלה לא ואמאי הא בלאו הכי נדרי זירוזין הויא כדתנן לעיל אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו נדרי זירוזין הוא:
דר''מ היא. דתנן לקמן פ''ח האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אין את בא ונוטל לבנך כור אחד של חיטין ה''ז יכול להפר נדרו שלא ע''פ חכם שאומר לו כלום אמרת אלא מפני כבודי שרוצה אתה לכבדני זהו כבודי שלא אקבל ממך וכן האומר לחבירו קונם שאת נהנה לי אם אין את בא ונותן לבני כור א' של חטין ר' מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים אף זה יכול להפר נדרו שלא ע''פ חכם שיאמר לו הריני כאלו התקבלתי וקאמר ר' יוחנן התם בהא תלמודא אף הראשון במחלוקת דחלוק היה ר''מ אף ברישא ואסור עד שיתן אלמא דס''ל לר''מ בהדיר חבירו שיאכל ויהנה ממנו לא הוי נדרי זירוזין:
ולמה לית אנן פתרין. למתני' דהכא דברי הכל היא ואפילו רבנן דהתם מודו דבכה''ג לא הוי נדר זירוזין והא דאמרי' בריש פרקין המדי' את חבירו שיאכל אצלו דנדרי זירוזין הויא ראב''י היא כדתנן התם אבל בהא דלקמן טעמא אחרינא הוא ובמילתא אחריתא פליגי:
כהאי דאמר ר' זעירא בסתם חלוקין. כדמוקי ר''ז התם פלוגתייהו דאינן חלוקים אלא בסתם כדמפרש ואזיל דבמה אנן קיימין:
אם בזה אומר כו'. כלומר אם כשהמוד' אומר כלום אמרת אלא מפני כבודי חוזר המדי' ואומר לא כי אלא מפני כבודי נתכוונתי שאתכבד בזה אם תקבל ממני מתנה:
ד''ה אסור. דהרי לנדר גמור נתכוון:
אם בזה אומר מפני כבודי. והמדי' הודה לדבריו ואמר כן הוא מפני כבודך אמרתי ד''ה מותר אלא ע''כ כן אנן קיימין בסתם שהמדי' לא השיב לו כלום דר''מ סבר סתמן כמאן דאמר המדי' מפני כבודי הוא ורבנן אמרי סתמן כמה דאמר מפני כבודך והודה לדבריו ולפיכך אין כאן נדר כלל אבל מתני' דהכא ד''ה היא:
כן אורחא דבר נש מימור לחבריה כורסותי בייה. בתמיה כלומר ר' הילא מפרש טעמייהו דחכמים דבסתם לא אמרי' שהמדיר מפני כבודו נתכוון וכי דרך בן אדם המזמין או נותן מתנה לחבירו לומר לו בחשיבותי וכבודי אני חפץ ולפיכך תקבל ממני אלא ודאי מסתמא אמרינן לכבוד המקבל נתכוון עד שיפרש דבריו. כורסותי מלשון כסא וחשיבות כמו עד די כרסין רמיו ודוגמתו. בייה כמו בייעה ולשון קצר הוא. ובבבלי דף כ''ד קאמר טעמא דאמר מפני כבודי הא לאו הכי נדר הוי ולא הוי נדרי זירוזין דמצי אמר לי' לאו כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית מינאי והיינו נמי כדפרישי' דבסתם חלוקין דקאמ' שהמדי' לא השיב לו כלום דאלו גם המודר לא אמר כלום לא פליגי רבנן דנדרא הויא:
הלכה: הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵילּוּ קָרְבָּן כול'. רָאָה קְצִיעוֹת הַמֶּלֶךְ מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין. רָאָה דְלֵיקָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה וְאָמַר. הֲרִי נְטִיעוֹת הָאֵילּוּ קָרְבָּן אִם אֵינָן מְקֻצָּצוֹת. טַלִּית זוֹ קָרְבָּן אִם אֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת וְנִקְרָעָה. לְמַפְרֵיעָן קָֽדְשׁוּ אוֹ מִיכָּן וְלָבֹא. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן. נֶהֱנֶה מֵהֶן. אִין תֵּימַר. לְמַפְרֵיעָן קָֽדְשׁוּ. מָעַל. אִין תֵּימַר. מִיכָּן וְלָבֹא. לֹא מָעַל.
Pnei Moshe (non traduit)
למפריען קדשו או מכאן ולבא. בעיא היא אם עבר הרוח או עברה הדליקה וקדשו למפרע הן קדושות משעה שאמר או מכאן ולהבא ונפקא מינה אם נהנה מהן קודם שעבר אם מעל או לא ולא איפשיטא:
גמ' ראה קציעות המלך. כמו קציצי המלך והם עבדיו ומשרתיו שהן ממשמשין ובאין והיה ירא שמא יקצצו נטיעותיו כו' וכלומר דמפרש המתני' דע''כ בהכי איירי דאל''ה אימת קדשי והילכך מוקי לה דמיירי שראה עבדי המלך ממשמשין ובאין וראה דליקה ממש משמש ובאה והיה ירא שמא יקצצו אותן עבדי המלך כדי שלא תתחזק ותתוסף הדליקה וכן בטלית הי' ירא שמא תהי' נשרפת ונקרעת ואמר אם אינן נקצצות או הטלית אינה נשרפת יהו קרבן וסד''א דלא אקדשינהו אלא אדעתא דהכי שהי' סבור שא''א להיות ניצולין והוי כמו נדרי שגגות שלא גמר בלבו להקדישן קמ''ל דדברים שבלב כי הני דלא מוכחי לא הוו דברים. וכעין דמוקי לה אמימר בבבלי דף כ''ח בקציצות כגון דאיכא זיקא נפישא ובטלית כגון דאיכא דליקה:
משנה: הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵילּוּ קָרְבָּן אִם אֵינָן נִקְצָצוֹת טַלִּית זוֹ קָרְבָּן אִם אֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן. הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵילּוּ קָרְבָּן עַד שֶׁיִּקָּצֵצוּ טַלִּית זוֹ קָרְבָּן עָד שֶׁתִּישָּׂרֵף אֵין לָהֶן פִּדְיוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
אין להן פדיון. אלא המעות נתפסין בקדושה והנטיעות חוזרות להיו' קדושות דכיון דאמר עד שיקצצו ה''ק לכשאפדה יחזרו ויקדשו עד שיקצצו:
יש להן פדיון. כשאר הקדשות ויפדו ויקנו בדמיהן קרבן דכיון דלא אמר הרי הן עלי קרבן לאו למיסרינהו עליה כקרבן איכוין אלא שיהיו לקנות בדמיהן קרבן:
מתני' הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות. ראה רוח סערה בא וירא שמא יקצצו נטיעותיו ואמר הרי אילו קרבן אם אינן נקצצות או שראה דליקה נפלה בעיר וירא על טליתו שמא תשרף ואמר הרי זו קרבן אם לא תשרף:
עָבַר וּפָתַח. עַל דְּבֵית שַׁמַּי מָהוּ. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. בֵּית שֶׁמַּאי אוֹמְרִים אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת וּבָנָיו אֲסוּרִין. הָדָא אָֽמְרָה. עָבַר וּפָתַח עַל דְּבֵית שַׁמַּי מוּתָּר. 11a הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. בִּנְדָרִים. הָא בִשְׁבוּעוֹת לֹא. אַשְׁכָּח תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. לֹא תִשָּֽׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר. נִשְׁבַּע אַתְּ לֶהָרָגִין וְלֶחָרָמִין וּלְמוֹכְסִין.
Pnei Moshe (non traduit)
אשכח. ברייתא דתני ר''י אומר לא תשבעו בשמי לשקר כתיב אבל נשבע את להרגין כו' ואפי' לפתוח לו בשבועה מותר:
הוון. בני הישיבה בעיי מימר הא דקאמרי ב''ה אף יפתח, נדרים דוקא אבל בשבועות לא דחמירי דכתיב בהו לא ינקה:
נישמעיינה מן הדא. דקתני בסיפא אם הוסיף לו במה שאינו מדירו דהוי בזה באלו פתח לו בנדר שהרי האנס לא הזכיר לו בניו ואפ''ה קאמרי ב''ש אשתו מותרת ש''מ דלא אמרי' לנדר גמור נתכוון ואפי' אם עבר ופתח מותר בדיעבד:
עבר ופתח על דבית שמאי מהו. לב''ש דקאמרי לא יפתח לו בנדר אם עבר ופתח מהו שיהא נדר דאמרי' ודאי לנדר גמור נתכוון הואיל ומעצמו פתח לו או לא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source