אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. מִדִּבְרֵיהֶן זָן אֶת עֲבָדָיו וְאֵינוֹ זָן אֶת עַבְדּוֹ. הֲווֹן בָּעֶיי מֵימַר. מָאן דָּמַר. הַטְּהוֹרָה נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ. וְזוֹ הוֹאִיל וְגוֹפָהּ וְנַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם זָן אֶת עַבְדּוֹ. מָאן דָּמַר. שֶׁאִם יִרְצֶה הֲרֵי מוֹכְרָהּ לַגּוֹיִם אוֹ מַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים. וזוֹ הוֹאִיל וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ מוֹכְרָהּ לַגּוֹיִם וְאֵינָהּ מַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים זָן אֶת עַבְדּוֹ. אַשְׁכָּח תַּנֵּי. זָן אֶת עַבְדּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
במרחץ קטנה. מותר דנסב אשונה שלוקח החמימות ממנו ואינו מהנהו לפי שאין בה אלא כדי לרחוץ בו אחד:
אבל לא באמבטי קטנה דהוא מפתח ליה. שהוא פותח ומעלה המים עליו ומהנהו:
מ''ד. ואפי' לחכמים דקאמרי אינו זן את הטמאה דניחא ליה בפיטומה שאם ירצה כו' וזה הואיל ואין גופו שלו גרסינן שהרי אינו יכול למכרו לגוים או להאכילו לכלבים אם מת מודו נמי שזן את עבדו:
אשכח. ברייתא דתני בהדיא זן את עבדו לכ''ע וכדקאמר טעמא בבבלי דף ל''ח דעבדיו ושפחותיו אין עומדין לאכילה אלא למלאכה ואינו חושש בפיטומן אבל בהמה טמאה לפיטומא עבידא:
מדבריהן. של ר' אליעזר וחכמים במתני' אנו למדין זן את עבדו ואינו זן את עבדו כלומר דפליגי נמי בעבדו דקס''ד עבד דמי לבהמה טמאה ולר''א זן את עבדו ולחכמים אינו זן את עבדו:
הוון. בני הישיבה בעי מימר דלא היא אלא לכ''ע זן את עבדו דלמ''ד הטהורה כו' ובהמה טמאה קאמר דמותר לזון דנפשה וגופה לשמים דלא לאכילה קיימא אלא למלאכה זן את עבדו:
כְּתִיב רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם 14b חוּקִּים וּמִשְׁפָּטִים. מָה אֲנִי בְחִנָּם אַף אַתֶּם בְּחִינָּם. יָכוֹל מִקְרָא וְתַרְגּוּם כֵּן. תַּלְמוּד לוֹמַר חוּקִּים וּמִשְׁפָּטִים. חוּקִּים וּמִשְׁפָּטִים אַתֶּם מְלַמְּדִים בְּחִנָּם. וְאֵי אַתֶּם מְלַמְּדִין בְּחִנָּם מִקְרָא וְתַרְגּוּם. וְכֵן חָמֵיי מַתְנִייָתָא נָֽסְבִין אַגְרִיהוֹן. אָמַר רִבּי יוּדָן בֵּירִבִּי יִשְׁמָעַאל. שְׂכָר בְּטֵילָן הֵן נוֹטְלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. דקתני רפואת גופו מותר בשאסר הרופא נכסיו על החולה אבל אם אסר החולה נכסיו על הרופא הוא חטא על נפשו דנדר ממנו ואפילו רפואת נפש אסור אם אין הרופא רוצה לרפאות בחנם:
אף אתם בחנם. והילכך מותר ללמדו מדרש והלכות אבל לא מקרא שמותר ליטול שכר עליה:
ופריך וכן חמיי מתנייא נסכין אגריהון. והא רואין אנו שמלמדי תינוקות במשנה ובגמ' נוטלין שכריהן:
שכר בטילה הן נוטלין. וזה מותר הוא כמו בשכר דין:
משנה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ וְנִכְנַס לְבַקְּרוֹ עוֹמֵד אֲבָל לֹא יוֹשֵׁב. וּמְרַפְּאֵהוּ רְפוּאַת נֶפֶשׁ אֲבָל לֹא רְפוּאַת מָמוֹן. וְרוֹחֵץ עִמּוֹ בְאַמְבָּטִי גְדוֹלָה אֲבָל לֹא בִקְטַנָּה. וְיָשֵׁן עִמּוֹ בַּמִּיטָּה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּימוֹת הַחַמָּה אֲבָל לֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְהַנֵּהוּ. וּמֵסֵיב עַמּוֹ עַל הַמִּיטָּה וְאוֹכֵל עִמּוֹ עַל הַשּׁוּלְחָן אֲבָל לֹא מִן הַתַּמְחוּי. אֲבָל אוֹכֵל הוּא עִמּוֹ מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
לא יעשה עמו באומן. לא יקצר עמו באותה שורה שהוא קוצר שגורם לו למהר לעשות מלאכתו כשמוצא המקום פנוי ונמצא מהנהו ואפילו במקום רחוק אסור גזירה אטו מקום קרוב ואין הל' כר' מאיר:
מתני' מן האבוס שלפני הפועלים. כלי גדול שממלאים אותו ואוכלים כל הפועלי' ביחד:
ורוחץ עמו כו'. מפרש בגמ':
אבל לא רפואת ממון. רפואת בהמתו וכשיש שם רופא אחר אבל רפואת גופו לעולם מותר שלא מכל אדם זוכה להתרפא כדאמרי' לעיל:
רפואת הנפש. רפואת גופו:
מתני' עומד אבל לא יושב. מתני' מיתוקמא בשנכסי המבקר אסורים על החולה ומותר ליכנס לבקרו משום דמציה דנפשיה קא עביד ולא להנות החולה נתכוין אבל לישב אסור כדקאמר בגמרא גזירה שמא ישהא הרבה בישיבה ואיכא הנאה מרובה לחולה ובבבלי מוקי לה עוד לחד אוקימתא במקום שנוטלין שכר על הישיבה עם החולה ואם אינו נוטל הרי מהנהו אבל עמידה זמן מועט הוא ואין רגילין ליתן עליה שכר:
הלכה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבִירוֹ כול'. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אָמַר. שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' שלא ישהא. בישיבה כדפרישית במתני':
מַתְנִיתָא בְּשֶׁאָסַר הָרוֹפֵא נְכָסָיו עָלָיו. אֲבָל אִם אָסַר הָחוֹלֶה נְכָסָיו עָלָיו שֶׁלָּרוֹפֵא הוּא חָטָא עַל נַפְשֵׁיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. דקתני רפואת גופו מותר בשאסר הרופא נכסיו על החולה אבל אם אסר החולה נכסיו על הרופא הוא חטא על נפשו דנדר ממנו ואפילו רפואת נפש אסור אם אין הרופא רוצה לרפאות בחנם:
אף אתם בחנם. והילכך מותר ללמדו מדרש והלכות אבל לא מקרא שמותר ליטול שכר עליה:
ופריך וכן חמיי מתנייא נסכין אגריהון. והא רואין אנו שמלמדי תינוקות במשנה ובגמ' נוטלין שכריהן:
שכר בטילה הן נוטלין. וזה מותר הוא כמו בשכר דין:
אֲבָל לֹא בְאַמְבָּטִי קְטַנָּה. דְּהוּא מְרַתֵּחַ לֵיהּ. תַּנֵּי רוֹחֵץ עִמּוֹ בְּמֶרְחַץ קְטַנָּה. דִּי נְסַב אֵישַׁתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
במרחץ קטנה. מותר דנסב אשונה שלוקח החמימות ממנו ואינו מהנהו לפי שאין בה אלא כדי לרחוץ בו אחד:
אבל לא באמבטי קטנה דהוא מפתח ליה. שהוא פותח ומעלה המים עליו ומהנהו:
מ''ד. ואפי' לחכמים דקאמרי אינו זן את הטמאה דניחא ליה בפיטומה שאם ירצה כו' וזה הואיל ואין גופו שלו גרסינן שהרי אינו יכול למכרו לגוים או להאכילו לכלבים אם מת מודו נמי שזן את עבדו:
אשכח. ברייתא דתני בהדיא זן את עבדו לכ''ע וכדקאמר טעמא בבבלי דף ל''ח דעבדיו ושפחותיו אין עומדין לאכילה אלא למלאכה ואינו חושש בפיטומן אבל בהמה טמאה לפיטומא עבידא:
מדבריהן. של ר' אליעזר וחכמים במתני' אנו למדין זן את עבדו ואינו זן את עבדו כלומר דפליגי נמי בעבדו דקס''ד עבד דמי לבהמה טמאה ולר''א זן את עבדו ולחכמים אינו זן את עבדו:
הוון. בני הישיבה בעי מימר דלא היא אלא לכ''ע זן את עבדו דלמ''ד הטהורה כו' ובהמה טמאה קאמר דמותר לזון דנפשה וגופה לשמים דלא לאכילה קיימא אלא למלאכה זן את עבדו:
תַּנֵּי. מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר. מָהוּ תַמְחוּי הַחוֹזֵר. תַּמָּן אָֽמְרִין. פִּיסְגָּתָא. רַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. תַּמֲחוּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לֶאֱכוֹל וְלִשְׂבּוֹעַ וּלהוֹתִיר. תַּנֵּי. מִן הַכּוֹס הַחוֹזֵר. אֵי זֶהוּ כוֹס הַחוֹזֵר. תַּמָּן אָֽמְרִין קוֹנְדִּיטוֹן. רַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. מָלֵיי מי סורס וְקָֽרְחִין וְשָֽׁתְייָן וּמַחֲזִירִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מליי מי סורס וקדחין. מלא מי עשבים ומיני שרשין ושותין ממנו מעט ומחזירן לבעל הבית והוי נמי כמו תמחוי החוזר לבה''ב:
קונדיטון. יין הרקח ומבושם מפני שמספיק לאדם מעט ממנו ובכוס אחד יש בו לשתות ולהותיר:
שיש בו לאכול ולשבוע ולהותיר. כלומר תמחוי הגדול שאינן יכולין לאכול כל מה שבתוכו וחוזר הוא לבעל הבית ולא מיתהני חד מחבריה:
תמן אמרין פיסגתא. הוא לשון חלק המתחלק ויבתר אותם בתוך תרגום ירושלמי ויפסיג ודרך בה''ב לחזור על כל המסובין לטעום מזה וקאמר דמותר לאכול עמו מקערה אחת אצל הבה''ב ואין חוששין שמא יניח זה נתח טוב בשבילו ונמצא מהנהו:
משנה: לֹא יֹאכַל עִמּוֹ מִן הָאֵבוּס שֶׁלִּפְנֵי הַפּוֹעֲלִים וְלֹא יַעֲשֶׂה עִמּוֹ בָאוֹמֶן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עוֹשֶׂה הוּא בְרָחוֹק מִמֶּנּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
לא יעשה עמו באומן. לא יקצר עמו באותה שורה שהוא קוצר שגורם לו למהר לעשות מלאכתו כשמוצא המקום פנוי ונמצא מהנהו ואפילו במקום רחוק אסור גזירה אטו מקום קרוב ואין הל' כר' מאיר:
מתני' מן האבוס שלפני הפועלים. כלי גדול שממלאים אותו ואוכלים כל הפועלי' ביחד:
ורוחץ עמו כו'. מפרש בגמ':
אבל לא רפואת ממון. רפואת בהמתו וכשיש שם רופא אחר אבל רפואת גופו לעולם מותר שלא מכל אדם זוכה להתרפא כדאמרי' לעיל:
רפואת הנפש. רפואת גופו:
מתני' עומד אבל לא יושב. מתני' מיתוקמא בשנכסי המבקר אסורים על החולה ומותר ליכנס לבקרו משום דמציה דנפשיה קא עביד ולא להנות החולה נתכוין אבל לישב אסור כדקאמר בגמרא גזירה שמא ישהא הרבה בישיבה ואיכא הנאה מרובה לחולה ובבבלי מוקי לה עוד לחד אוקימתא במקום שנוטלין שכר על הישיבה עם החולה ואם אינו נוטל הרי מהנהו אבל עמידה זמן מועט הוא ואין רגילין ליתן עליה שכר:
משנה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ לֹא יַלְוֶינּוּ וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ וְלֹא יִמְכּוֹר לוֹ וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ. אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי פָרָתָךְ אָמַר לוֹ אֵינָהּ פְּנוּיָה. אָמַר קוֹנָם שֶׁאֲנִי חוֹרֵשׁ בָּהּ לְעוֹלָם אִם הָיָה דַרְכּוֹ לַחֲרוֹשׁ הוּא אָסוּר וְכָל אָדָם מוּתָּרִין. אִם אֵין דַּרְכּוֹ לַחֲרוֹשׁ הוּא וְכָל אָדָם אֲסוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' לא ישאילנו. גזירה שמא ישאל ממנו והוא אסר הנאתו עליו וכן לא ילונו גזירה שמא ילוה ממנו. שאלה בכלים הלואה במעות. וכן לא ימכור גזירה שמא יקח ממנו:
אם היה דרכו לחרוש הוא אסור. דלא איכוין אלא שלא יחרוש הוא עצמו כמו שהיה רגיל אבל אחרים יחרשו בשבילו:
ואם אין דרכו לחרוש. דעתו היה שלא יחרשו בה שדהו לא הוא ולא אחרים:
לא ירד. מפרש בגמרא:
ובשביעית. בגמרא פליגי בה אהיכא קאי:
ואינו אוכל מן הנוטות. פירות תלוין הנוטין חוץ מן הפרדס שיכול ליקח מהן ואין צריך לכנוס בתוך השדה ואע''ג דהוי הפקר בשביעית מפני שאדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו והאי נמי כיון דהדירו לפני שביעית כי אתא נמי שביעית אסור בהן:
לא ירד לתוך שדהו. שאסור בדריסת הרגל:
מתני' המודר הנאה מחבירו לפני שביעית. שהדירו חבירו קודם שביעית:
רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַר מַתְנִיתָא. הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וְאִם נָדַר בַּשְּׁבִיעִית יוֹרֵד וְאוֹכֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר מַתְנִיתָא. הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית לֹא יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וְאִם נָדַר בַּשְּׁבִיעִית לֹא יוֹרֵד בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ אֲבָל אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. נָדַר מִמֶּנּוּ מַאֲכָל לִפְנֵי שְׁבִיעִית יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וְאִם נָדַר בַּשְּׁבִיעִית יוֹרֵד וְאוֹכֵל. וַתְייָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי. דּוּ רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מִפְּנֵי שֶׁקָּדַם נִדְרוֹ לְהֶפְקֵירוֹ. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר. שֶׁקָּדַם נִדְרוֹ לְהֶבְקֵירוֹ הֶבְקֵירוֹ לְנִדְרוֹ. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוֹדֶה רִבִּי יוֹסֵי בְּהֶבְקֵר תּוֹרָה שֶׁהוּא מוֹתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוחנן פתר מתני'. הא דקאמר ובשביעית לא יורד ארישא קאי בנדר לפני שביעית וה''ק המודר הנאה מחבירו לפני שביעית אינו יורד ואינו אוכל ובשביעית אם הגיע שביעית אין יורד אבל אוכל מן הפירות הנוטות:
ואם נדר בשביעית. סיפא דסיפא דקתני במודר מאכל ובשביעית יורד ואוכל אכולא מתני' קאי שאם נדר בשביעית אפילו במודר הנאה יורד ואוכל:
ור''ל פתר מתניתא. הא דקתני ובשביעית לא ירד אבל אוכל אם נדר הנאה בשביעית קאמר וסיפא אם נדר בשביעי' יורד ואוכל אנדר ממנו מאכל לחודה קאי ולקמיה מפרש במאי פליגי:
ואתייא הא דר''ל כר' יוסי. לקמן בסוף פרקין דקתני התם היו המדיר והמודר מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל מניח על הסלע ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל ור' יוסי אוסר ותני עלה התם טעמיה מפני שקדם נדרו להפקירו דכשהדירו היה ברשותו ואע''פ שהפקירו לאחר מיכן אסור אבל אם הפקירו קודם לנדרו מותר דמסתמא כי מדיר אונש אמידי דברשותיה קאי הוא מדיר ולא על מה שהפקיר:
כן ר''ש בן לקיש אמר שקדם נדרו להבקירו ולא הבקירו לנדרו. כלומר הילכך נמי מפרש ר''ל הא דקתני ובשביעית לא יורד לתוך שדהו אבל אוכל בנדר בשביעית קאמר דאלו נדר לפני שביעית אפילו הגיעה שביעית אינו אוכל דהרי קדם נדרו להפקר דשביעית וחייל ג''כ אשביעית אבל אם נדר בשביעית הוו הפקר קודם לנדר ולא חייל הנדר והילכך אוכל:
ר' יונה. אומר בשם ר''י שאני הוא הכא ולא שייכא מידי לדר' יוסי דמודה הוא בהבקר שביעית שהוא הבקר תורה ואפילו בנדר קודם להבקר מפקיע ההפקר מיד הנדר כיון דמן התורה הוא ולא קאמר ר' יוסי התם אלא בהפקיר מעצמו. ובבבלי פלוגתייהו בנוסחא אחרינא:
הלכה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית כול'. וְיֵרֵד. כִּדְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים. שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' וירד. אסיפא קאי בשביעית לא ירד לתוך שדהו אבל אוכל מן הנוטות ואמאי לא ירד כיון דהפירות הפקר הן ארעא נמי בשעת אכילה הפקר הויא:
כדאמר ר''ש בן יקים. לעיל הלכה ד' גזירה שלא ישהא ה''נ שמא ישהא בעמידה דהאי דאפקרה רחמנא לארעא לצורך אכילה הוא דאפקרא וחיישינן שמא בשעה שאינו אוכל הפירות ישהא בשדה ויתעכב שם ויהנה מגוף הקרקע דלאו הפקר הויא שלא בשעת אכילה. והכי מפרק לה בבבלי דף מ''ב:
גמ' על דעתיה דר''מ. שאוסר אפילו הנאה רחוקה ואע''פ שעכשיו אינ' נראית אלא עתיד' לבא לאחר זמן אסור נמי להמדיר ללמדו אומנות להמודר וכן אסור ללמד עליו זכות בדין:
משנה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית לֹא יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית לֹא יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ אֲבָל אוֹכֵל הוּא מִן הַנּוֹטוֹת. נָדַר הֵימֶינּוּ מַאֲכָל לִפְנֵי שְׁבִיעִית יוֹרֵד בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית יוֹרֵד וְאוֹכֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' לא ישאילנו. גזירה שמא ישאל ממנו והוא אסר הנאתו עליו וכן לא ילונו גזירה שמא ילוה ממנו. שאלה בכלים הלואה במעות. וכן לא ימכור גזירה שמא יקח ממנו:
אם היה דרכו לחרוש הוא אסור. דלא איכוין אלא שלא יחרוש הוא עצמו כמו שהיה רגיל אבל אחרים יחרשו בשבילו:
ואם אין דרכו לחרוש. דעתו היה שלא יחרשו בה שדהו לא הוא ולא אחרים:
לא ירד. מפרש בגמרא:
ובשביעית. בגמרא פליגי בה אהיכא קאי:
ואינו אוכל מן הנוטות. פירות תלוין הנוטין חוץ מן הפרדס שיכול ליקח מהן ואין צריך לכנוס בתוך השדה ואע''ג דהוי הפקר בשביעית מפני שאדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו והאי נמי כיון דהדירו לפני שביעית כי אתא נמי שביעית אסור בהן:
לא ירד לתוך שדהו. שאסור בדריסת הרגל:
מתני' המודר הנאה מחבירו לפני שביעית. שהדירו חבירו קודם שביעית:
הלכה: לֹא יֹאכַל כו'. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר אָסוּר 15a לְלַמְּדוֹ אוֹמָנוּת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר אָסוּר לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' וירד. אסיפא קאי בשביעית לא ירד לתוך שדהו אבל אוכל מן הנוטות ואמאי לא ירד כיון דהפירות הפקר הן ארעא נמי בשעת אכילה הפקר הויא:
כדאמר ר''ש בן יקים. לעיל הלכה ד' גזירה שלא ישהא ה''נ שמא ישהא בעמידה דהאי דאפקרה רחמנא לארעא לצורך אכילה הוא דאפקרא וחיישינן שמא בשעה שאינו אוכל הפירות ישהא בשדה ויתעכב שם ויהנה מגוף הקרקע דלאו הפקר הויא שלא בשעת אכילה. והכי מפרק לה בבבלי דף מ''ב:
גמ' על דעתיה דר''מ. שאוסר אפילו הנאה רחוקה ואע''פ שעכשיו אינ' נראית אלא עתיד' לבא לאחר זמן אסור נמי להמדיר ללמדו אומנות להמודר וכן אסור ללמד עליו זכות בדין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source