וַהֲלֹא הָעֲרָכִין וְהַחֲרָמִים וְהַתְּמוּרוֹת וְהַהֶקְדֵּישׁוֹת בַּפָּרָשָׁה הָיוּ. וְלֹא תַנִּינָן. כִּינּוּי עֲרָכִין וְכִינּוּי תְמוּרוֹת וְהֶקְדֵּישׁוֹת. וְאִילּוּ תַנִּינָן מַה הֲוִינָן מִיתְנֵי. עֲרָפִין עֲרָצִין עֲרָקִין. תְּמוּפָה תְּמֻרְנָה תְּמוּקָה. הֶגְדֵּר הֶגְזֵר הֶגְרֵם. נִיחָא כְּמָאן דְּאָמַר סְתָם חֲרָמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת. בְּרַם כְּמַאן דְּאָמַר. סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן כִּינּוּי תְרוּמָה. וְאִילּן תַנִּינָן מַה הֲוִינָן מִיתְנֵי. תְּרוּפָה תְּרוּצָה תְּרוּקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומשני ואילו כו':
ברם כמ''ד. התם סתם חרמים לכהנים דכתיב כשדה החרם לכהן תהיה ותנינן בהו כינויי ולמה לא תנינן ג''כ בתרומ' שהיא לכהנים להיות נמי אם הפריש בכינוי תרומה כתרומה כמו בחרמין:
ומשני ואלו תנינן מה הוינן מיתני. מה היה לנו לשנות בהו ערפין ערצין כו' הני לשונות לא שייכי וכמ''ד לקמן כינויים לשונות נכרים הם שדרכם לנדור באלו הלשונות שמנו חכמים במשנה והני לשונות לא מצינו בהו:
ניחא כמ''ד סתם חרמים לבדק הבית. פלוגתא דר''י בן בתירה וחכמים בפ''ח דערכין ולמ''ד לבדק הבית הרי הן כהקדש ולא דמו לתרומה:
והלא הערכין והתמורות וההקדשות בפרשה היו. כלומר כולהו בתורה כתיבי ולמה לא תנינן ג''כ בהו כינוי ערכין כו':
מַה מְקַייֵם רִבִּי עֲקִיבָה כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. מִיכָּן לְנֶדֶר שֶׁבָּטֵל מִקְצָתוֹ בָּטַל כּוּלּוֹ. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל כֵּן. כּוּלָּהּ מִן תַּמָּן. אִית לֵיהּ מִיכָּן שֶׁכִּינּוּי נְדָרִים כַּנְּדָרִים וְכִינּוּיֵי שְׁבוּעוֹת כַּשְּׁבוּעוֹת. אִית לֵיהּ מִיכָּן לְנֶדֶר שֶׁבָּטֵל מִקְצָתוֹ בָּטַל כּוּלּוֹ. מַה מְקַייֵם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר. מִיכָּן שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ עָלָיו נְזִירוּת בְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ. 1b וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי עֲקִיבָה כֵּן. אִית לֵיהּ כּוּלָּהּ מִתַּמָּן. אִית לֵיהּ מִיכָּן שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ עָלָיו נְזִירוּת בְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מיכן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו. ודריש לה הכי אם הנדר חל ככל היוצא מפיו יעשה ואם לאו בטל כולו:
ולית ליה לר' ישמעאל כן. בתמיה:
כולה מן תמן אית ליה. תרוייהו דריש להו מהאי קרא לכינויי נדרים כנדרים ולנדר שהותר מקצתו הותר כולו מדהוי מצי למיכתב כל וכתיב ככל:
מה מקיים ר' ישמעאל נדר נזיר להזיר. דהכא לא שייכא דברה תורה כלשון בני אדם דהא לא כתיב לנזיר נזיר:
מיכן שאדם קובע. שאם היה נזיר ואמר הריני נזיר חל עליה נזירות וכשהשלים נזירות הראשון צריך להיות עוד נזיר פעם אחרת:
ולית לר''ע כן. דהא לדידיה איצטריך לכינויי נזירות וג''ש לא גמיר:
אית ליה וכולה מתמן אית לי'. מדכתי' נדר נזיר לרבות כינוי נזירות ומדכתיב להזיר ללמד שאדם קובע נזירות בתוך נזירות:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי אֶלְעָזָר. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לוֹקִין עַל הָאִיסָּרוֹת. וְרִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. אֵין לוֹקִין. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי יוֹחָנָן אֶת רִבִּי אֶלְעָזָר. עַל דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ אָמַר. אֵין לוֹקִין עַל הָאִיסָּרוֹת. וְהָא תַנִּינָן. הַמּוּדָר הַנָּייָה מֵחֲבֵירוֹ וְנִכְנַס לְבַקְּרוֹ. לֹא יִכָּנֵס. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. שַׁנְייָה הִיא תַמָּן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִם מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם אֲפִילוּ בִשְׁבוּעוֹת יְהֵא מוּתָּר. וְתַנִּינָן. נְדָרִים אָסוּר וּשְׁבוּעוֹת מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותנינן נדרים אסור ושבועות מותר. כל זה מן השאלה כלומר דתנינן לקמן פ''ב אמר קונם סוכה שאני עושה כו' בנדרים אסור ובשבועות מותר שהנדר חל על דבר מצוה והשבועה אינה חלה על דבר מצוה והכא מאי אם נימא דדרכי שלום מצוה דרבנן הוא והשבועה חלה או דאפי' בשבועה מותר דמה נדר שהוא חל על מצוה דאורייתא אפ''ה התירו מפני דרכי שלום שבועה לכ''ש. א''נ י''ל דהאי ותנינן פשיטות הבעיא דר' יוסי היא דמדתנן אפי' במצוה דאוריית' שבועות מותר ואפי' מה שבנדרים אסור מכ''ש במה שהתירו חכמים מפני דרכי שלום אפילו בנדר:
אם מפני דרכי שלום אפי' בשבועות יהא מותר. דרך שאלה הוא אם נימא דאפילו בשבועות שנשבע שלא יכנס לבית חבירו אם התירו לבקר מפני דרכי שלום:
שנייא היא תמן. דהתירו מצות ביקור חולים מפני דרכי שלום:
על דעתך דאת אמר לוקין והא תנינן. לקמן פ''ד המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו עומד אבל לא יושב כדמפרשינן התם טעמא ולדידך דחמירא וחייב עליו מלקות לא יכנס כלל:
ה''ג דר' יוחנן אמר אין לוקין על האיסרות וכן הוא לקמן בריש נזיר. דלא קאי אלא באיסור בל יחל ואיך לוקין על הקונמות ר''א אמר לוקין:
אֵי זֶהוּ אִיסָּר. כִּכָּר זֶה עָלַי כַיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אַבָּא. כַּיּוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ פְּלוֹנִי. כַּיּוֹם שֶׁרָאִיתִי יְרוּשָׁלֵם חֲרֵיבָה. זֶהוּ אִיסָּר שֶׁאָֽמְרָה הַתּוֹרָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרַב. תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. וְהוּא שֶׁיְּהֵא נָדוּר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִם בִּשֶׁיְּהֵא נָדוּר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לָמָּה לִי אִיסָּר. וְיֹמַר. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וימר כאותו היום. כלו' אפילו אינו אומר אלא הריני כאותו היום בלבד נמי מתפיס בנדר הוא דהא כבר נדור הוא באותו יום:
אם בשיהא נדור באותו היום למה לי איסר. למה לו לומר עכשיו אסור עלי כיום שמת בו אביו:
והוא שיהא נדור באותו יום. שקיבל עליו בנדר שלא לאכול ביום שמת בו אביו או שנהרג בו פלוני ועכשיו מתפיס יום זה כיום שמת בו אביו והוי מתפיס בדבר הנדור:
איזהו איסר. האמור בתורה:
מוּדָּר אֲנִי מִמָּךְ. רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה אָמַר. שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין זֶה בַזֶּה. כְּמָאן דְּאָמַר. וַאֲנָא מִינָּךְ. אָמַר. הַכִּכָּר הַזֶּה נָדוּר מִמֶּנִּי וַאֲנִי מִינָּהּ. הֲרֵינִי נָדוּר מִכִּכָּר זֶה וְהוּא מִמֶּנִּי. הִיא הִימָּךְ הִיא מִמָּךְ. אָמַר. הִיא הֲרֵי אֲנִי לָךְ הִיא הֲרֵי אֲנִי עָלַיִךְ. הִיא הֲרֵי אַתְּ לִי הִיא הֲרֵי אַתְּ עָלַי.
תַּנֵּי. כָּלוּי אֲנִי מִמָּךְ. פָּרוּשׁ אֲנִי מִמָּךְ. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן נָטוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְתַנִּיתָהּ בְּסוֹפָהּ וּנְטוּלָה אֲנִי מִן הְיְּהוּדִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מודר אני ממך. קתני במתני' וקאמר ר''י בן חנינה בכה''ג שניהם אסורים זה בזה דהוי כמו שאמר ואנא מינך שמדיר את חבירו ג''כ ממנו והיינו דמסיים התנא במתני' שאיני אוכל לך כו' משום דאי לאו הכי אלא שאמר מודר אני ממך לחוד ולא אמר שאיני אוכל לך שניהם אסורין:
אמר הככר הזה כו'. כלומר הרי זה דומה למי שאומר הככר הזה בדור ממני דודאי ואנא מינה קאמר שהרי הככר לאו בר הנאה מיניה הוא וכאומר הריני נדור מככר זה והוא ממני:
הוא הימך היא ממך. בין שאמר מודר אני הימך או ממך שניהם אסורין:
אמר היא כו'. כלומר בין שאמר הרי אני לך או הרי אני עליך ובין הרי את לי ובין הרי את עלי כל אלו הלשונות אסורין משום ידות נדרים. אבל בבבלי דף ה' מסיק דלא כר' יוסי ב''ח והא דמסיים התנא שאיני אוכל לך משום דאי לאו הכי מודר אני ממך ולא משתעינא בהדך משמע כו' כדפרישית במתני':
תנא כלוי. כלומר אם אמר לשונות אלו כלוי אני ממך נכלא ומנוע הוא ממנו או פרוש ממנו כולן ידות נדרים הן:
ולמה לא תנינן. נמי נטול הוא ממנו דהוי כנדר:
ותניתא בסופה. כלומר דהרי תנינן בסוף מכלתין אם אמרה ונטולה אני מן היהודים גבי שלש נשים כז' ושמעינן דהוי כלשון נדר:
שאיני אוכל לך כו' תופסין אותו משום יד לקרבן. כלומר אפילו לא אמר קונם אלא שאיני אוכל לך ושאיני טועם לך לחוד הוי יד לקרבן ואסור משום ידות נדרים:
רִבִּי יוֹסֵי פָתַר לֶאְסוֹר אִסָּר. הֲרֵי הוּא עָלַי. אָסוּר. הֲרֵי עָלָיו אִסָּר. אָסוּר. שְׁבוּעָה הֲרֵי הוּא עָלַי. אָסוּר. הֲרֵי עָלָיו בִּשְׁבוּעָה. אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. בִּנְדָרִים אָסוּר וּבִשְׁבוּעוֹת מוּתָּר. אִסָּר הֲרֵי עָלַי. אָסוּר. הֲרֵי עָלָיו אִסָּר. אָסוּר. שְׁבוּעָה הֲרֵי עָלַי. אָסוּר. הֲרֵי שְׁבוּעָה עָלַי. מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי פתר. קרא דכתיב לאסור אסר בשבועה ובא ללמדינו דאחד שאסרו עליו בלשון נדר ואחד שאסר עליו בלשון שבועה דשבועה בלשון נדר נמי מהני כדמפרש ואזיל:
הרי הוא עלי אסור הרי עליו אסור. כלומר בין שאסר עליו בין שאסר דבר על חבירו אסור וזהו לשון נדר:
שבועה. וכן אם אמר אסור שבועה הרי הוא עלי או אסור הרי עליו בשבועה אסור דשבועה שהוציאה בלשון נדר הויא ומהני:
ר' יודן. פליג וקאמר בנדרים אסור באומר עלי דוקא דהוא לשון נדר אבל אם אמר בלשון שבועה מותר כדמפרש ואזיל:
אסר הרי עלי או אסר הרי עליו אסור. אבל אמר אסור שבועה הרי עלי או אסור שבועה הרי עליו מותר משום דהזכיר שבועה ואמר עלי הוי שבועה בלשון נדר ושבועה שהוציאה בל' נדר לאו כלום היא:
אִיסָּר זוֹ שְׁבוּעָה. מִבְטָא זוֹ שְׁבוּעָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ. אִיסָּר זוֹ שְׁבוּעָה. חַייָב עַל כָּל אִיסָּר וְאִיסָּר וְעַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ. אִסָּר מִין שְׁבוּעָה. חַייָב עַל זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ. אִסָּר זוֹ שְׁבוּעָה. וְתֹמַר. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. תְּרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חַד תַּנַּיי הוּא. אֲמָרוֹ בִלְשׁוֹן נֵדֶר אַתְּ תּוֹפְסוֹ בִלְשׁוֹן נֵדֶר. אֲמָרוֹ בִלְשׁוֹן שְׁבוּעָה אַתְּ תּוֹפְסוֹ בִלְשׁוֹן שְׁבוּעָה. 2a אָסַר הֲרֵי הוּא עַל יָדִי. אם תּוֹפְסוֹ בִּלְשׁוֹן נֶדֶר. אִסָּר וְאֵינִי טוֹעֲמוֹ. אם תּוֹפְסוֹ בִּמְקוֹם שְׁבוּעָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ. אִסָּר מִין שְׁבוּעָה. חַייָב עַל כָּל אִיסָּר וְאִיסָּר וְעַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לָא אַתְייָא אֶלָּא בַחֲמִשָּׁה כִּכָּרִין. אֲבָל בְּכִכָּר אֶחָד מִכֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר עָלָיו שְׁבוּעָה עֲשָׂאוֹ כִנְבֵילָה. מִיכָּן וָאֵילַךְ בִּמְייַחֵל שְׁבוּעוֹת עַל הָאִיסָּרִין וְאֵין שְׁבוּעוֹת הָלוֹת עַל הָאִסָּרִין. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. אֲפִילוּ בְכִכָּר אֶחָד אַתְייָא הִיא. כְּהָדָא דְתַנֵּי. זֶה חוֹמֶר לְשֶׁעָבַר מִלָּבֹא. שֶׁאִם אָמַר. לֹא אָכַלְתִּי לֹא אָכַלְתִּי. חָב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. לֹא אוֹכֵל לֹא אוֹכֵל. אֵינוֹ חָב אֶלֵּא אַחַת. אִם אוֹמֵר אַתְּ. אֵין אִסָּר מִין שְׁבוּעָה. חָב עַל זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וְהוּא שֶׁהִזְכִּיר נֶדֶר וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר שְׁבוּעָה. אֲבָל אִם הִזְכִּיר שְׁבוּעָה וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר נֶדֶר נְדָרִן חָלִין עַל הָאִסָּרִין וְאֵין שְׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל הָאִסָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יודן. אדלעיל קאי הא דאמרינן אין שבועות חלות על האיסרין דוקא שהזכיר נדר ואח''כ שבועה:
נדרים חלין על האיסרין. כלומר אפילו על מה שאסר עליו בלשון שבועה ואין שבועות חלין על האיסרין אפילו על מה שאסר עליו בלשון נדר וטעמא דמילתא משום דשבועה איסור גברא הוא שאוסר עצמו מן החפץ ונדר איסור חפצא הוא שאוסר החפץ עליו והילכך אם הזכיר לשון שבועה מתחילה דהוא איסור גברא ואח''כ נדר מוסיף איסור חפצא נמי עליה אבל אם הזכיר בלשון נדר ליכא למימר דניתוסף אח''כ איסור גברא עליה דמכיון שאסרו עליו בנדר קאי עליה בלא יחל דברו ואית ביה בהאי לאו נמי איסור גברא ככל לא תעשה שבתורה והילכך אין מקום לשבועה שתחול:
אם אומר את אין איסר מין שבועה. שהוציאו בלשון נדר כדמפרש לעיל לעולם חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו דיש נדר בתוך נדר:
כהדא דתני. בתוספתא וכן קאמר בבבלי שבועות דף כ''ח גבי עיפה דתני שבועות בי רבה:
ר' חנניה אמר. אפי' בככר אחד משכחת לה וכגון שנשבע לשעבר דלא שייכא אין שבועה חלה על שבועה בלשעבר שמיד שיצתה שבועה הראשונה מפיו יצתה לשקר והלכה לה והשניה שבועה אחרת היא וחייב לעצמה ואין לך לפוטרו משום אין שבועה חלה על השבועה אלא בלהבא שחוזר ואוסר עליו את האסור והוי ליה נשבע לקיים את המצות:
עשאו כנבילה. דכבר מושבע ועומד הוא ומכאן ואילך אם נשבע עליו כמיחל שבועות על האיסרין ואין שבועה חלה על האיסר כשם שאין שבועה חלה על שבועה כדאנן בפ''ב:
אם אומר כו'. כמו אמר מר וקאמר ר' יוסי עלה לא אתייא הא דאמרי' דחייב על כל איסר ואיסר אלא בחמשה ככרין והיינו דקאמר ועל כל שבועה ושבועה כלומר בהאי ענינא דחייב על כל שבועה ושבועה חייב על כל איסר ואיסר והוא בחמשה ככרין:
אסר ואיני טועמו את תופסו במקום שבועה. אם אמר אסר ככר זה שאיני טועמו את תופסו בלשון שבועה וחייב עליו קרבן אם אכלו. והכי מסיק לה אליבא דרבא בבבלי שבועות ריש פ''ג:
אסר הרי הוא על ידי את תופסו בלשון נדר. כלומר אם אמר אסור הוא על ידי לשון נדר הוא:
ר' ירמיה. אמר לעולם חד תנא הוא וסיפא פירושא דרישא היא וה''ק איסורו של איסר כך הוא פעמים הוא כנדר ופעמים כשבועה אמרו בלשון נדר שאמר איסר ככר זה עלי את תופסו בלשון נדר ואם אמר בלשון שבועה את תופסו במקום שבועה כדמפרש ואזיל:
תרי תניין אינון. תנאי היא דתנא דרישא סבירא ליה איסר כשבועה הוא ותנא דסיפא מספקא ליה:
אסר זו שבועה. כמו אמר מר הוא ופריך ותימר אם אומר את כן בתמיה דברישא קאמר איסר כשבועה והדר קאמר כמסתפק אם אומר את כן:
אם אומר את כו'. לקמיה מפרש לה:
איסר זו שבועה. אם אמר איסר ככר זה עלי או מבטא ככר זה עלי שבועה היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source