כְּתִיב בְּכָל לְבָבוֹ הֵכִין לִדְרוֹשׁ הָאֱלֹהִים אֵל אֲבוֹתָיו וגו'. רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. חַד אָמַר אֲפִילוּ כַמָּה עָשָׂה לְטָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ לֹא יָצָא יְדֵי טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ. וְחָרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשָׂה לֹא יָצָא כְדֵי טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ. כְּתִיב וַיָּחֵילוּ בְּאֶחָד לַחוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וגו'. וּכְתִיב וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כִּלּוּ. וַהֲלֹא לְיוֹם אֶחָד יְכוֹלִין הָיוּ לְבָעֵר כָּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה שָׁם. אָמַר רִבִּי אִידִי. מִפְּנֵי צַלְמֵי כַּשְׂדִים שֶׁחֲקוּקִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מפני צלמי כשדים שחקוקים. היו שם שעשאום לע''ז והיו טרודין למחקם ולבטלן:
כתיב כל לבבו הכין לדרוש האלהים ה' אלהי אבותיו ולא כטהרת הקדש. ופליגי ר' סימון ור' שמואל חד אמר הא דקאמר ולא כטהרת הקדש שלא יצא ידי חובתו לענין טהרת הקדש ואפי' באמת כמה וכמה עשה לצורך טהרת הקדש מ''מ לא יצא ידי חובתו לגמרי:
וחרגה אמר. בטהרת הקדש לא עשה כלום אלא כל לבבו הכין לדרוש בשאר כל מעשים טובים:
תַּנֵּי. אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מְעַבְּרִין. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְחִזְקִיָּה שֶׁעִיבֵּר אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. שֶׁנֶּאֱמַר כִּי מַרְבִּית הָעָם וגו'. רִבִּי שִמְעוֹן אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁעִיבְּרוּ נִיסַן אֵינוֹ מְעוּבָּר אֶלָּא אֲדָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. חִזְקִיָּה הֶעֱשִׂי לְצִיבּוּר לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁינִי. אִית תַּנָּיַי תַנֵּי. מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. אִית תַּנָּיַי תַנֵּי. אֵין מְעַבְּרִין. 22b מָאן דְּאָמַר אֵין מְעַבְּרִין מִינָהּ כִּי אָֽכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב. וּמָאן דְּאָמַר (אֵין) מְעַבְּרִין מַה מְקַייֵם כִּי אָֽכְלוּ אֶת הַפֶּסַח. שֶׁעִיבְּרוּ אֶת נִיסַן וְאֵינוֹ מְעוּבָּר אֶלָּא אֲדָר. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי. גּוּלְגּוֹלְתּוֹ שֶׁלְּאָרְנָן הַיְּבוּסִי מָֽצְאוּ תַּחַת הַמִּזְבֵּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
מפני הטומאה. כגון שהיו רובן טמאי מתים בסוף אדר וכלתה אפר הפרה ואין יכולין למצוא עכשיו פרה אדומה אין מעברין משום כך ועושין הפסח בטומאה:
כי מרבית העם וגו'. לא הטהרו וכדכתיב לעיל מינה ויועץ המלך וגו' לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא ולקמן מפרש מאי מפני הטומאה. ובבבלי סנהדרין שם מפרש לפלוגתייהו דה''ק אין מעברין מפני הטומאה ואם עיברוה מעוברת ר' יהודה אומר אינה מעוברת שכן מצינו בחזקיה שעיבר מפני הטומאה וביקש רחמים על עצמו שנאמר כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל חזקיה עליהם וגו'. ורבי שמעון פליג וסבירא ליה דאפילו לכתחילה מעברין ומפני מה ביקש חזקי' רחמים על עצמו שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן והיינו ביום שלשי' שראוי לקבעו ניסן ואפילו בדיעבד אינה מעוברת והיינו נמי דקאמר הכא אע''פ שעברו לניסן אינו מעובר אלא אדר:
חזקיה העשי. עישה להם לעשוי' פסח שני כדמפרש התם כגון שהיו ישראל מחצה טמאין ומחצה טהורין ולאו דוקא מחצה שאז ודאי בטומאה עושין אלא שהזכרים טמאין יותר מן הטהורין ונשים משלימות לטהורין ועודפין על הטמאין מעיקרא סבר נשים בראשון חובה והוי להו טמאין מיעוטא ומידחו לפסח שני ולבסוף סבר נשים בראשון רשות והוו להו טמאין רובא ורובא לא מידחו לפסח שני וביקש רחמים על עצמו:
ה''ג מאן דאמר אין מעברין מינה דכתיב כי אכלו וגו' וביקש רחמים על עצמו. ומ''ד מעברין מה מקיים כו'. וכן הוא בסנהדרין:
ואתיא. הא דאמר מפני הטומאה כהאי דאמר ר' סימון בסוטה:
גלגלתו של ארנון היבוסי מצאו. ולא היה הדבר מזומן להם להטהר עד הפסח:
שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּה מֵֶלֶךְ יְהוּדָה. עַל שְׁלֹשָׁה הוֹדוּ לוֹ וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. גִּירֵר עַצְמוֹת אָבִיו וְהוֹדוּ לוֹ. כִּיתֵּת נְחַשׁ הַנְּחוֹשֶׁת וְהוֹדוּ לוֹ. גָּנַז טַבֶּלָּה שֶׁל רְפוּאוֹת וְהוֹדוּ לוֹ. וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. סָתַם מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וְלֹא הוּדוֹ לוֹ. קִיצֵּץ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל וְלֹא הוּדוֹ לוֹ. עִיבֵּר נִיסַן בְּנִיסַן וְלֹא הוּדוֹ לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
עיבר ניסן בניסן. ביום ל' של אדר שראוי לקובעו ניסן נמלך ועשאו אדר ולא הודו לו דכתיב הזה זה ניסן ואין אחר ניסן:
ולא הודו לו. שהיה לו לבטוח בהקב''ה:
סתם מימי גיחון העליון. כדכתיב למען לא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות:
גנז טבלא של רפואות. שהיו חקוקות עליו צורות הנעשים על פי חכמת הכוכבים לעתים ידועים לרפואה וכיוצא בו מדברים המטעים וכאשר השחיתו בני אדם דרכם והיו מתרפאין מהן באותן הדברים הסירו וגנזו. ובבבלי סוף פ' מקום שנהגו גרס גנז ספרי רפואות:
כיתת נחש הנחשת. לפי שהיו טועין אחריו:
גירר עצמות אביו. משום כפרה ומפני קידוש השם שיתגנה על רשעו ויוסרו הרשעים:
אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָׁנָה קוֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאִם עִיבְּרוּהָ אֵינָהּ מְעוֹבֶּרֶת. אֲבָל מִפְּנֵי הַדְּחַק הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מְעַבְּרִין אוֹתָהּ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִיַּד. אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְעוּבָּר אֶלָּא אֲדָר. רִבִּי אוֹמֵר. נִיסַן לֹא נִתְעַבֵּר מִיָּמָיו. וְהָתַנִּינָן. אִם הָיָה הַחֹדֶשׁ מְעוּבָּר. [אִם בָּא לֹא בָּא. רַב אָמַר תִּשְׁרֵי לֹא נִתְעַבֵּר מִיָּמָיו וְהָא תַנִּינָן אִם הָיָה חוֹדֶשׁ מְעוּבָּר.] אִם הָיָה לֹא הָיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
והתנינן. בפ''י דשביעית אם היה חדש תשרי מעובר משמט בר''ה משום דשביעית משמטת לסוף ומשני נמי אם היה קאמר אבל מעולם לא היה שלא נזדמן להיות כך:
והתנינן. בספרי הדפוס נחסר כאן וצ''ל כמו דגרי' בשביעית ובר''ה ובסנהדרין. והתנינן אם בא חדש בזמנו. מתני' היא בפ''ד דשקלי' מותר הקטור' כו' אם בא תרומה חדשה בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה מפני שבאחד בניסן היו צריכין להביא כל הקרבנות מתרומה חדשה כדאמרי' בר''ה חדש והביא קרבן כו' וכן הוא בתוספתא בפ''ק דר''ה ניסן ר''ה למלכים כו' כיצד לתרומת שקלים כל קרבנות ציבור קריבין באחד בניסן אם בא חדש בזמנו קריבין מן החדשה ואם לאו קריבין מן הישנה וס''ל להמקשה דה''ק אם בא החדשה בזמנו כלומר שלא בא אלא עד זמנו שהוא יום שלשים קריבין למחר מן החדשה שעל כרחך היו צריכין לעבר ניסן ולקבוע ר''ח ביום ל''א כדי שיקרבו תמיד של שחר וכן הקטורת בא' בניסן מתרומה חדשה ואם לאו שלא בא עדיין קרבין מן הישנה לפי שא''א בענין אחר ועכ''פ ש''מ דלפעמים עושין ר''ח ניסן ביום ל''א ומשני אם בא קאמר אבל באמת מעולם לא נזדמן להיות כך לפי שהיו מקדימין להביא שקליהן מקודם שהרי באחד באדר משמיעין על השקלי':
ניסן לא נתעבר מימיו. לא הוקבע ר''ח ניסן מעולם ביום ל''א שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר:
אינו מעובר. אין מעברין שום חדש אחר אלא אדר:
מפני הדחק. שלא יתעכבו מחמת העכו''ם:
אין מעברין. אין ב''ד יושבין לעיין בשביל העיבור קודם ר''ה שלא ישתכח הדבר קודם שיגיע העיבור ואתי לזלזולי בחמץ. ובבבלי התם מסיק דחשובי מחשבי גלויי לא מגלו:
יִרְמְיָה עִיבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ. יְחֶזְקְאֵל עִיבֵּר חוּצָה לָאָרֶץ. בָּרוּךְ עִיבֵּר חוּצָה לָאָרֶץ. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִיבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ. שָׁלַח לֵיהּ רִבִּי תְלַת אִיגְרָן גַּבֵּי רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי נָתָן. בְּחָדָא כָתַב. לִקְדּוּשַׁת חֲנַנְיָה. וּבְחָדָא כָתַב. גְּדָיִים שֶׁהִינַּחְתָּה נַעֲשׂוּ תַּייָשִׁים. וּבְחָדָא כָתַב. אִם אֵין אַתְּ מְקַבֵּל עָלֶיךָ צֵא לְמִדְבַּר הָאָטָד וּתְהֵא שׁוֹחֵט וּנְחוֹנְיוֹן זוֹרֵק. קַדְמִיתָא וְאִיקְרוֹן. תִּינְייָתָא וְאִיקְרוֹן. תְּלִיתִייָא בָעֵי מַבְסַרְתּוֹן. אָֽמְרִין לֵיהּ. לֵית אַתְּ יְכִיל דִּכְבָר אִיקְרָתִנּוֹן. קָם רִבִּי יִצְחָק וְקָרָא. כְּתִיב בָּאוֹרַיתָא אֵלָּא מוֹעֲדֵי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָֽמְרִין לֵיהּ. מוֹעֲדֵי י֨י. אָמַר לוֹן. גַּבָּן. קָם רִבִּי נָתָן וְאַשְׁלִים. כִּי מִבָּבֵל תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר י֨י מִנְּהַר פְּקוֹד. אָֽמְרִין לֵיהּ. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר י֨י מִרוּשָׁלַיִם. אָמַר לוֹן. גַבָּן. אָזַל וְקָבַל עֲלֵיהּ גַּבֵּי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה לִנְצִיבִין. אָמַר לֵיהּ. אֲחַרֵיהֶם אַחַרֵיהֶם. אָמַר לֵיהּ. לִינָה יְדַע מַה שָֽׁבְקִית תַּמָּן. מָאן מוֹדַע לִי דְאִינּוּן חַכְמִין מְחַשְּׁבָה דִכְוָותִי. מִכֵּיוָן דּוּ אָמַר. לָא חַכְמִין דִּכְוָותִי. יִשְׁמְעוּן לֵיהּ. מִכֵּיוַן דִּינּוּן חַכְמִין מְחַשְּׁבָה יִשְׁמַע לְהוֹן. קָם וְרָכַב סוּסְיָא. מִן דְּמָטָא מָטָא, הֵב דְלָא מָטָא נוֹהֲגִין בְּקִילקוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
חנניה בן אחי ר' יהושע. האי עובדא מייתי לה ברכות סוף הרואה קצת בנוסחא אחרת:
גבי. על ידי ר' יצחק ור' נתן:
בחדא כתב לקדושת חנניה. שהיו משבחו ומזהירו שיחזור בו מחמת קדושתו וחסידתו:
גדיים שהנחת נעשו תישים. ולא תאמר שלא הנחת כמותך בא''י שעכשיו יש גדולים כמותך:
ובחדא כתב. להראות לו אח''כ כשלא יקבל:
ונחוניון. הוא נחוניא שהיה ראש הגולה בימיו:
קדמיתא. כשקרא כתב הראשין כיבדם להשלוחים וכי בשני וכשראה אגרת הג' רצה לבזותם ואמרו לו שוב אין אתה יכול לבזות אותנו שכבר נתפרסם מהכבוד שכיבדתנו:
אמר לון גבן. אצלינו כך הוא כתוב מועדי ה' אבל אצליכם אינם אלא מועדי חנניה מאחר שהוא קובע שנים בח''ל ואינם מוסכמים מהשם:
אזל. חנניה וקבל עליה דרבי לפני ר''י ב''ב על שכתב לו כן:
אחריהם אחריהם. ראוי לילך ויפה כתב לך שאין ראוי לקבוע שנים בח''ל:
לינה ידע. וכי איני יודע למי הנחתי שם שאינם חכמים כמותי ומי מודיעני שהן חכמים ויודעים לחשב תקופות ומזלות כמוני ועליהם להביא ראיה שיודעים הם:
מכיון. הם דברי ר''י בן בתירא שהשיב לו וכי מכיון דאת אמר שהן אינם יודעים לחשב ישמעון לך אדרבה מכיון שהם אומרים שיודעים הם לחשב כמותו להם שומעין שאין לחשב ולקבוע בח''ל אלא במי שנודע ודאי שאין כמותו בא''י:
קם. ר''י ורכב סוסיה להודיע לגולה זמן קביעת המועדות על פי חשבון א''י:
הן דמטא מטא. במקום שהיה יכול להגיע הגיע ובמקום שלח הגיע עדיין נוהגין בקילקול שעושין ע''פ קביעות ח''ל:
אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בִיהוּדָה. וְאִים עִיבְּרוּהָ בַגָּלִיל מְעוּבֶּרֶת. הֵעִיד רִבִּי חֲנַנְיָה אִישׁ אוֹנוֹ. אִם אֵינָהּ יְכוּלָה לְהִתְעַבֵּר בִּיהוּדָה שֶׁמְּעַבְּרִין אוֹתָהּ בַּגָּלִיל. אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשְָּׁנָה בַּגָּלִיל. וְאִים עִיבְּרוּהָ מְעוּבֶּרֶת. אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בְחוּצָה לָאָרֶץ. וְאִים עִיבְּרוּהָ אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. בְּשֶׁיְּכוֹלִים לְעַבְּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּשֶׁאֵין יְכוֹלִין לְעַבְּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְעַבְּרִין אוֹתָהּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
אם אינה כו'. ובבבלי שם גריס העיד חנניה איש אונו אם עיברוה בגליל אינה מעוברת:
אלא ביהודה. בב''ד הקבוע ביהודה:
קִידְּשׁוּהוּ קוֹדֶם זְמַנּוֹ אוֹ לְאַחַר עִיבּוּרוֹ יוֹם אֶחָד יָכוֹל יְהֵא מְעוּבָּר. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָם אוֹתָם אֵלֶּא הֵם [מוֹעֲדָי]. אֵין אֵלֶּא מוֹעֲדָי. לִפְנֵי זְמַנּוֹ עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יָמִים. לְאַחַר עִיבּוּרוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם. וּמְנַיִין שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַל הַגָּלִיּוֹת שְׁיָּֽצְאוּ וַעֲדַיִין לֹא הַגִּיעוּ לִמְקוֹמָן. תַּלְמוּד לוֹמַר וַידַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי יי֨ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עֲשֵׂה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּם כָּל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְהֵן שֶׁהִגִּיעוּ לִנְהַר פְּרָת.
Pnei Moshe (non traduit)
והן שהגיע לנהר פרת. שנשמע שכבר באו עד הגבולי א''י ובבבלי שם לא קאמר אלא מפני גליות שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו:
על הגליות שיצאו. בני גולה הרחוקים שיצאו לעלות לרגל ואינן יכולין להגיע ולעשות פסחיהן בזמנו:
אותם הם מועדי. אשר תקראו אותם במועדם בזמנן ואין שלא בזמנן מועדי:
יכול יהיה מעובר. או יכול יהי' מקודש בכ''ט:
קידשוהו. החדש קודם זמנו כו' כדמפרש ואזיל קודם זמנו בכ''ט ולאחר עיבורו ביום ל''ב:
וּכְשֶׁקִּידְּשׁוּ אֶת הַשָּׁנָה בְּאוּשָׁה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עָמַד רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אָמַר כְּדִבְרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן בְּיַבְנֶה. בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי עָבַר רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי וְאָמַר כְּדִבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. כֵּן הָיִינוּ נוֹהֲֲגִין בְּיַבְנֶה. וְהָתַנֵּי. קִידְּשׁוּהוּ בָרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁינִי. רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא 23a אוֹתָהּ שָׁנָה נִתְקַלְקְלָה. מַה בֵּין הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁינִי. רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב. שָׁנָה הָרִאשׁוֹנָה וְשָׁנָה הַשְּׁנִייָה. וְהָתַנֵּי יוֹם הָרִאשׁוֹן יוֹם הַשֵּׁנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' בא מתרץ מאי ביום הראשון וביום השני דקאמר שנה הראשונה ושנה השניה וליום השני לשנה הבאה הוא כדמתרץ בבבלי שם. ודחי לה הש''ס והא תני יום הראשון יום הב' אלא כדר' זעירא דאותה השנה נתקלקלה:
אותה השנה נתקלקלהמה בין הראשון לשני. כלומר שאירע להם קילקול בחשבון וטעו בין הראשון לשני ולפיכך עשו גם ביום השני קדש וכך הגי' בשביעית ועיקר:
והתני קידשוהו כו'. כלו' הרי מברייתא זו שמעינן דעשאו שני ימים ר''ה וקשיא לרב:
כדברי ר''י בן נורי. פלוגתא דריב''ן ור''ע בר''ה שם דף ל''ב לריב''ן כולל מלכיות עם קדושת השם ואינו תוקע ור''ע סבר כולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע:
כשקידשו. תוספתא בפ''ד דר''ה ולקמיה מקשה מהא אדאמר רב תשרי לא נתעבר מימיו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source