הלכה: גְּרִיס גְּרִיסִין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם כול'. תַּנֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. קוֹנָם גְּרִיס שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אָסוּר לָכוֹס וּמוּתָּר בִּמִקְפָּה. גְּרִיסִים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בִּמִקְפָּה וּמוּתָּר לָכוֹס. חִיטָּה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אָסוּר לָכוֹס וּמוּתָּר בְּפַת. חִיטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אָסוּר בְּפַת וּמוּתָּר לָכוֹס.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מיסבר סבר ר''ע. קס''ד דטעמא דר''ע משום דקסבר הואיל ומימלך שלוחא עליה שאומר מצאתי דלועין ולא מצאתי ירק וא''כ מעתה הנודר מן הבשר יהא אסור בבשר ודגים וחגבים דהא נמי אימלך שלוחא עלייהו שכן אדם כו' ואנן קי''ל דמותר בדגים וחגבים ואם ר''ע פליג נמי עלה:
אלא. היינו טעמיה דר''ע דקסבר שהדלועין בכלל ירק ולאו משום דמימלך עלה:
אף למידת הדין כן. וכן לענין דיני ממונות פליגי ר''ע ורבנן אם הדלועין מכורים בכלל ירק:
ובהבקר ובהקדש כן. וכן אם הקדיש או הפקיר ירק גינה שלו פליגי נמי אם הדלועין בכלל:
גמ' תני רבי יודה אומר כו'. לפי גי' הספר פליג אדמתני' ובתוס' סוף פ''ג גרי' הכי גריס שאיני טועם מותר בחיים ואסור במבושלין חטה שאיני טועם מותר לכוס ואסור לאפות חטין שאיני טועם אסור לכוס ואסור לאפות ע''כ בתוספתא וצ''ל שם ומותר לאפות והיא הגירסא הנכונה:
חטה. קאמר ואת אמר אכן שאסור בפת בתמיה:
משנה: 24a חִיטָּה חִיטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בָּהֶן בֵּין קֶמַח בֵּין פַּת. גְּרִיס גְּרִיסִין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בָּהֶן בֵּין חַיִין בֵּין מְבוּשָּׁלִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר קוֹנָם גְּרִיס אוֹ חִיטָּה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם מוּתָּר לָכוֹס חַיִים.
Pnei Moshe (non traduit)
אסור בפול המצרי לח. דכל שהוא לח ירק הוי:
לא מצאתי אלא דילועין. ואם מין ירק הוא אמאי לא זבין ליה:
וכן הדבר. ומשם אני מביא ראיה או שמא אומר לא מצאתי אלא קטנית ומדקא אתי להמלך על הדלועין אלמא מין ירק הוא והלכה כר''ע:
מתני' חטה. משמע פת אפויה כדמפרש בגמרא:
מותר לכוס חיים. דחטה או גריס מבושלין משמע ולא חיין ור' יודה לא פליג את''ק:
מתני' הנודר מן הירק מותר בדילועי'. דלא הוו ירק אלא פרי:
ור''ע אוסר. דקסבר דילועין בכלל ירק:
חטים. משמע לכוס:
חִיטָּה וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. אֲמַר רִבִּי יוֹסֵי. כֵּן אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשׁ מִי חֲמִי פִיתָּה נְקִייָה וּמֵימַר. בָּרוּךְ דְּבָרָא הָדֵין חִיטְּתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
וכן היה רשב''ג אומר. עוד דבר אחד קרבייא לאו בשר ואכליהון לאו אינש כדמפרש בבבלי לענין זביני שהקונה קרביים בדמים שיכול לקנות בשר לאו בר אינש הוא ובטלה דעתו אצל כל האדם:
אתיא דיחידייא דהכא. ר''ע דמתני' כסתמא דתמן בתוספתא דסתים לן ת''ק דבריית' כר''ע:
ודיחידייא דתמן. רשב''י בתוספתא כחכמים דמתני':
דתני הנודר כו'. חסר כאן דברי הת''ק ובתוספתא הכי איתא הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר אסור בראש וברגלי' ובקרביים בקנה ובעופות ומותר בבשר דגים וחגבים רשב''ג אומר הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר ומותר בראש כו' וסתמא דהתם היינו ת''ק כר''ע דכל הני מין בשר מיקרי ורשב''ג כרבנן דמתני' וכן אמר בבבלי ריש פרקין:
כן אורחא דבר נש. כשרואה פת יפה אומר ברוך שברא החטה זו אלמא דבל' בני אדם קורין לפת חטה:
סליק פירקא בס''ד
משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק מוּתָּר בַּדִּילּוּעִים. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹסֵר. אָֽמְרוֹ לוֹ לְרִבִּי עֲקִיבָה וַהֲלֹא אוֹמֵר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ קַח לָנוּ יָרָק וְהוּא אוֹמֵר לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דִילּוּעִין. אָמַר לָהֶם כֵּן הַדָּבָר אוֹ שֶׁמָּא אוֹמֵר הוּא לֹא מָצָאתִי אֶלָּא קִטְנִית. אֶלָּא שֶׁהַדִּילּוּעִין בִּכְלָל יָרָק. אָסוּר בְּפוּל הַמִּצְרִי לַח וּמוּתָּר בַּיָּבֵשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
אסור בפול המצרי לח. דכל שהוא לח ירק הוי:
לא מצאתי אלא דילועין. ואם מין ירק הוא אמאי לא זבין ליה:
וכן הדבר. ומשם אני מביא ראיה או שמא אומר לא מצאתי אלא קטנית ומדקא אתי להמלך על הדלועין אלמא מין ירק הוא והלכה כר''ע:
מתני' חטה. משמע פת אפויה כדמפרש בגמרא:
מותר לכוס חיים. דחטה או גריס מבושלין משמע ולא חיין ור' יודה לא פליג את''ק:
מתני' הנודר מן הירק מותר בדילועי'. דלא הוו ירק אלא פרי:
ור''ע אוסר. דקסבר דילועין בכלל ירק:
חטים. משמע לכוס:
הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק כול'. מִיסְבַּר סָבַר רִבִּי עֲקִיבָה מָצָאתִי וְלֹא מָצָאתִי. מֵעַתָּה הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר יְהֵא אָסוּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. שֶׁכֵּן אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. קַח לָנוּ בָשָׂר. וְהוּא אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דָגִים. אֶלָּא רִבִּי עֲקִיבָה סָבַר מֵימַר. הַדִּילּוּעִין בִּכְלָל יָרָק. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֵין הַדִּילּוּעִין בִּכְלָל יָרָק. אַף לְמִידַּת הַדִּין כֵּן. יָרָק גִּינָּה זֶה מָכוּר. וְהָיוּ שָׁם דִּילּוּעִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִי עֲקִיבָה מְכוּרִין. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִין אֵינָן מְכוּרִין. וּבְהֶבְקֵר וּבְהֶקְדֵּשׁ כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מיסבר סבר ר''ע. קס''ד דטעמא דר''ע משום דקסבר הואיל ומימלך שלוחא עליה שאומר מצאתי דלועין ולא מצאתי ירק וא''כ מעתה הנודר מן הבשר יהא אסור בבשר ודגים וחגבים דהא נמי אימלך שלוחא עלייהו שכן אדם כו' ואנן קי''ל דמותר בדגים וחגבים ואם ר''ע פליג נמי עלה:
אלא. היינו טעמיה דר''ע דקסבר שהדלועין בכלל ירק ולאו משום דמימלך עלה:
אף למידת הדין כן. וכן לענין דיני ממונות פליגי ר''ע ורבנן אם הדלועין מכורים בכלל ירק:
ובהבקר ובהקדש כן. וכן אם הקדיש או הפקיר ירק גינה שלו פליגי נמי אם הדלועין בכלל:
גמ' תני רבי יודה אומר כו'. לפי גי' הספר פליג אדמתני' ובתוס' סוף פ''ג גרי' הכי גריס שאיני טועם מותר בחיים ואסור במבושלין חטה שאיני טועם מותר לכוס ואסור לאפות חטין שאיני טועם אסור לכוס ואסור לאפות ע''כ בתוספתא וצ''ל שם ומותר לאפות והיא הגירסא הנכונה:
חטה. קאמר ואת אמר אכן שאסור בפת בתמיה:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָתָא דִיחִידָייָא דְחָכָא כִּסְתָּמָא דְתַמָּן. וִיחִידָייָא דְתַמָּן כִּסְתָּמָא דְהָכָא. דְּתַנֵּי. הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר אָסוּר בְּכָל מִין בָּשָׂר אָסוּר בְּרֹאשׁ וּבִכְרָעַיִם וּבְקָנֶה וּבְלֵב וּבְכָבֵד. וּמוּתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. קִרְבַייָא לָאו בָּשָׂר וְאָכְלֵיהוֹן לָאו אִינַּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
וכן היה רשב''ג אומר. עוד דבר אחד קרבייא לאו בשר ואכליהון לאו אינש כדמפרש בבבלי לענין זביני שהקונה קרביים בדמים שיכול לקנות בשר לאו בר אינש הוא ובטלה דעתו אצל כל האדם:
אתיא דיחידייא דהכא. ר''ע דמתני' כסתמא דתמן בתוספתא דסתים לן ת''ק דבריית' כר''ע:
ודיחידייא דתמן. רשב''י בתוספתא כחכמים דמתני':
דתני הנודר כו'. חסר כאן דברי הת''ק ובתוספתא הכי איתא הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר אסור בראש וברגלי' ובקרביים בקנה ובעופות ומותר בבשר דגים וחגבים רשב''ג אומר הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר ומותר בראש כו' וסתמא דהתם היינו ת''ק כר''ע דכל הני מין בשר מיקרי ורשב''ג כרבנן דמתני' וכן אמר בבבלי ריש פרקין:
כן אורחא דבר נש. כשרואה פת יפה אומר ברוך שברא החטה זו אלמא דבל' בני אדם קורין לפת חטה:
סליק פירקא בס''ד
הַכֹּל מוֹדִין בְּנוֹדֵר מִן הַדִּילּוּעִין שֶׁמּוּתָּר בְּיָרָק. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הַנּוֹדֵר מִן הָעִיקָּר אָסוּר בַּתְּפֵילָה. הַנּוֹדֵר מִן הַתְּפֵילָה מוּתָּר בָּעִיקָּר. הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר אָסוּר בַּגִידִים. הַנּוֹדֵר מִן הַגִידִים מוּתָּר בַּבָּשָׂר. מַה פְלִיגֵי. בִּדְלַעַת מִצְרִית. אֲבָל בִּדְלַעַת יְוָונִית כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא כְיָרָק. רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל אִילֵּין קַרְייָא וּכְרוּבְתָא דַאֲנָן אָֽכְלִין דְּלַעַת יְוָונִית אִינּוּן. רִבִּי יוּדָא בַּר צְרַדְייָה אוֹמֵר. קירמולין הֵּן כְּיָרָק. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי בְּעֵיי. קרמולין מַהוּ שֶׁיְּהוּ חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. קרמולין פְּטוּרִין מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר עַד שֶׁלֹּא עָשׂוּ דִילּוּעִין. אֲבָל אִם עָשׂוּ דִילוּעִין כְּיָרָק הֵן. הוֹרֵי רִבִּי יוֹסֵי בְּאִילֵּין עֲלֵי קָלוֹקַסְייָה שֶׁאָסוּר לִגְמוֹת בָּהֶן מַיִם מִפְּנֵי שֶׁהַצְּבָיִין אוֹכְלִין אוֹתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
שמותר בירק. דאין דלועין בכלל ירק:
מן הטפילה מותר בעיקר. ודילועין קרוי טפלה לגבי ירק:
מה פליגי. ר''ע ורבנן במתני' בדלעת המצרית:
דלעת יוונית אינון. ולד''ה בכלל ירק הן:
קירמולין. מן ירק:
עד שלא עשו דילועין. עד שלא גדלו ונעשו כדלועין אבל אם גדלו ונעשו כדלועין כשאר ירק הן וחייב במעשרות:
קלוקסייה. מין שורש נטע שגדל במצרי' ואוכלין אותה. הערוך:
שאסור לגמות בהן מים. לענין שביעית קאמר כדתנן פרק ז' דשביעית כל שהוא מאכל אדם או מאכל בהמה יש להן שביעית ויש להן ביעור ואלו העלין הואיל והצביים אוכלין אותן כלה לחיה מן השדה קרינן בהו וחייבין בביעור וכשהגיע זמן הביעור אסור להנות מהן ולגמות בהן מים:
משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת מוּתָּר בַּשַּׂק בַּיְרִעָה וּבַחֲמִילָה. אָמַר קוֹנָם צֶמֶר עוֹלֶה עָלַי מוּתָּר לְכַסּוֹת בְּגִיזֵי צֶמֶר. פִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלַי מוּתָּר לְכַסּוֹת בָּאֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר. טָעַן וְהֵזִיעַ וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה אָמַר קוֹנָם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלִים עָלַי מוּתָּר לְכַסּוֹת וְאָסוּר לְהַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אסור בפיל המצרי יבש. דדגן כל מיני דמידגן משמע כל דבר שעושין ממנו כרי והאי נמי מידגן הוא:
הנודר מן התבואה. הוא דאינו אסור אלא מחמשת המינין:
אסור בכל. בכל מיני קטניות שעושין מהן כרי ואין הלכה כר''מ:
מתני' מותר בשק וביריעה ובחמילה. מיני בגדים גסים ועבים ביותר ואין בני אדם רגילין להתכסות בהם:
מותר לכסות בגיזי צמר. שלא נתכויין אלא לבגד צמר:
בעניצי פשתן. דדייק ולא נפיץ:
הכל לפי הנדר. לפי שעת הנד' כיון שניכ' שמחמ' כובד משאו נדר מות' להתכסות והל' כר''י:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה אָסוּר בָּהֶן. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. הָא הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה יְהֵא אָסוּר בַּכֹּל כְּרַבָּנִין. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁהַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֵר. פַּת תּוֹרָה. מֵעַתָּה אַף הָאוֹמֵר. תְּבוּאַת תּוֹרָה סְתָם. יְהֵא אָסוּר בַּכֹּל. דִּכְתִיב וּתְבוּאַת הַכָּרֶם. אִם בְּאוֹמֵר. פַּת סְתָם. אֵין לָךְ קָרוּי פַּת סְתָם אֶלָּא חִיטִּין וּשְׂעוֹרִין בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קִייַמְתִּיהָ בְּמָקוֹם שֶׁאוֹכְלִין כָּל פַּת. אֵין קָרוּי פַּת סְתָם אֶלָּא חֲמִשָׁה מִינִין בִּלְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. בריש מסכת חלה חמשה דברים חייבין בחלה החיטים והשעורים והכוסמין ושיבולת שועל והשיפון הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן:
הא הנודר מן הפת ומן התבואה יהא אסור בכל כרבנין. בתמיה דקס''ד דחכמים פליגי אדר''מ בתרתי וקאמרי הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן אבל הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בכל ואמאי הא ודאי אין פת ותבואה נקרא אלא מחמשת המינין:
מתניתא אמרה כן שהנודר מן הדגן כו'. כלומר חכמים אדיוקא מדברי רבי מאיר פליגי דקאמר הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהן דמשמע אבל מן הדגן אסור בכל כדקאמר ר' מאיר הכא וקאמרו ליה רבנן דלא היא אלא שאף הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן:
מה אנן קיימין. הא דקאמר הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בחמשת המינין:
אם באומר פת תורה גרסינן. וכן הוא שם כלומר שאמר הנקרא פת בלשון תורה עלי אם כן מעתה אף האומר תבואת תורה יהא אסור בכל ואפילו ביין כדכתיב ותבואת הכרם:
אם באומר פת סתם. אמאי אסור בחמשת המינין הא סתם פת אינו קרוי אלא של חטים ושל שעורים בלבד:
קיימתיה. למתני' במקום שאוכלים כל פת שעושין פת מכל דבר ואפי' משאר המינין וקמ''ל דאפ''ה אינו אסור אלא בחמשת המינין שאין קרוי שם פת סתם אלא ה' המינין בלבד:
הלכה: הַנּוֹדֵר כו'. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּגָנָא דְאַרְעָא. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. דְּגָנָה מֵעֲבוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מ''ט דר''מ דגנה דארעא. כלו' דס''ל דגן משמע כל שעושין ממנו כרי על הארץ ורבנן סברי דגנה מעבורה לא מיקרי דגן אלא מעבור הארץ והיא תבואה מחמשת המינין:
משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אָסוּר בְּפוּל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַחֲמֶשֶׁת הַמִּינִין. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַחֲמֶשֶׁת הַמִּינִין אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אָסוּר בַּכֹּל וּמוּתָּר בְּפֵירוֹת הָאִילָן וּבְיָרָק.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אסור בפיל המצרי יבש. דדגן כל מיני דמידגן משמע כל דבר שעושין ממנו כרי והאי נמי מידגן הוא:
הנודר מן התבואה. הוא דאינו אסור אלא מחמשת המינין:
אסור בכל. בכל מיני קטניות שעושין מהן כרי ואין הלכה כר''מ:
מתני' מותר בשק וביריעה ובחמילה. מיני בגדים גסים ועבים ביותר ואין בני אדם רגילין להתכסות בהם:
מותר לכסות בגיזי צמר. שלא נתכויין אלא לבגד צמר:
בעניצי פשתן. דדייק ולא נפיץ:
הכל לפי הנדר. לפי שעת הנד' כיון שניכ' שמחמ' כובד משאו נדר מות' להתכסות והל' כר''י:
הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק מַהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בַּיָּבֵשׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָסוּר בְּפוּל מִצְרִי לַח וּמוּתָּר בַּיָּבֵשׁ. לֹא אָמַר אֶלָּא פוּל מִצְרִי דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גוֹרֶן. הָא דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ גוֹרֶן אָסוּר אֲפִילוּ יָבֵשׁ. הַנּוֹדֵר מִן הָאֲפִייָה אָסוּר בַּקִּישּׁוּאִין וּבְדִּילּוּעִין וּבְאֲבַטִּיחִין וּבְמֶלַפֶּפּוֹנִיּוֹת וְאָסוּר בְּכָל פֵּירוֹת הָאִלָן. הַנּוֹדֵר מִן כַּבְשָׂה מוּתָּר בִּגְדָיִים וּבְגוֹזָלִים וּבְחָלָב. וְאִם אָמַר. בְּגִידּוּלֵי שָׁנָה אָסוּר בַּכֹּל. הַנּוֹדֵר מִן הַתִּירוֹשׁ אָסוּר בְּכָל מִינֵי מְתִיקָה וּמוּתָּר בְּיַיִן. כְּמָאן דְּאָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. הַתּוֹרָה קְרָאת אוֹתוֹ תִירוֹשׁ. תִּירוֹשְׁךָ זֶה הַיַּיִן.
Pnei Moshe (non traduit)
ברם כמ''ד הילכו בנדרים אחר לשון תורה. אסור ביין דהתורה קראה אותו תירוש דכתיב תירושך. ופלוגתא היא בריש פרקין דלעיל:
כמ''ד הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם. ולפיכך מותר ביין שאין דרכן לקרות תירוש אלא לדברים מתוקים ולא ליין:
אסור בכל. דכולן גידולי שנה נינהו:
הנודר מן פירות שנה גרסינן מותר בגדיים כו'. דלאו פירות שנה מיקרו וכן הוא בתוספתא:
ואסור בכל פירות האילן. ובתוספתא מותר בפירות האילן וגי' דהכא עיקר וכן נראה מהבבלי דאמר סתם אסור בכל פירות הארץ ואפילו פרי עץ בכלל:
מן האפייה. שם הכולל מפירות הארץ הערוך. ובתוספתא גריס הנודר מן הפירי:
לא אמר אלא פול המצרי. שהוא מותר ביבש משום דדבר שיש לו גורן הוא שרגילין לעשות ממנו גורן כשהוא יבש והוי כמין דגן אבל דבר שאין לו גורן כגון ירק אסור אפי' ביבש:
מהו שיהא מותר. בירק יבש מי אמרינן הואיל דבר שאינו לח לאו בכלל ירק הוא וכן ירק יבש:
הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק מַהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר 24b בְּמִינֵי אפומלייא כְּגוֹן נבעה וּמסרולה ופלוליה וְקָלוֹקַסְיָה. רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוֹלָה וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין קוּלְקָס כְּיָרָק לְמַעְשְׂרוֹת וְלִשְׁבִעִית וּלְפֵיאָה וּלְכִלְאַיִם. וְלִנְדָרִים צְרִיכָא.
Pnei Moshe (non traduit)
קולקס כירק. הוא לענין מעשרות כו' ולענין נדרים לחוד הוא דצריכא ומיבעיא לן אם בכלל ירק הוא או לא:
במיני אפומלייא כו'. כל אלו מיני ירקות הן ידועין להם בשמותן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source