הלכה: קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם הַיּוֹם כול'. הָא מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה מוּתָּר. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. לֵית אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נָשָׁא מֵימַר לְחַבְרֵיהּ בְּרוּמְשָׁא. לֹא טְעָמִית כְּלוּם רוּמְשִׁית. וְאָמַר. אֶתְמוֹל. אֱמוֹר דְּבַתְרָא וְהוּא פְלִיגָא. לֵית אוֹרְהֵיהּ דְּבַר נָשָׁא מֵימַר לְחַבְרֵיהּ בְּצַפְרָא. לֹא טְעָמִית כְּלוּם רוּמְשִׁית. מֵימוֹר. יוֹם דֵּין הוּא. לֵית הוּא פְלִיגָא. יוֹם זֶה מִשַּׁבָּת זוֹ וְשַׁבָּת זוֹ מִיּוֹם זֶה. יוֹם זֶה מֵהַיּוֹם. כְּמָאן דָּמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. בְּרַם הָכָא כְּמָאן דָּמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה בוֹצְרַייָא. כֵּן אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נָשָָׁא מֵימַר לְחַבְרֵיהּ. סוֹבֵר לִי הָדֵין יוֹמָא.
Pnei Moshe (non traduit)
סובר. המתן לי הדין יומא ודעתו עד שתחשך:
רב יונה בוצרייא אמר. דלא היא דאפילו כמ''ד אחר לשון בני האדם אתייא דכן אורחיה דבר נש לומר לחבריה:
כמ''ד. אלא ודאי כמ''ד הלכו בנדרים אחר לשון בני האדם יום זה כמהיום הוא ואסור משחשיכה ברם מתני' דהכא אתייא כמ''ד בריש פ''ו הלכו בנדרים אחר לשון תורה והיום הולך אחר הלילה כדכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ומשחשיכה יום אחד הוא:
יום זה מהיום. כלומר ודאי יום זה שאמר דעתו מהיום וגם הלילה בכלל ואכתי קשיא מתני' לר''י אמאי מותר משחשיכה דהא בלשון בני האדם גם הלילה בכלל:
יום זה משבת זו. כלו' הרי האומר לחבירו יום זה משבוע זו או שבוע זו מיום זה תעשה לי הדבר פלוני:
לית הוא פליגא. כלומר דהדר מקשי ואכתי לית הוא פליגא על ר''י בתמיה והא ע''כ פליגא:
מימור יום דין הוא. בתמיה וכי דעתו על זה היום ודאי אין דעתו אלא על הלילה שלפניו וא''כ מצינו ג''כ בלשון בני האדם היום הולך אחר הלילה:
לית אורחיה. וכי אין דרך בן אדם לומר לחבירו בבוקר לא טעמתי כלום מערב:
ואמר אתמול. בתמיה כלומר וכי הוא אומר לו לא טעמתי אתמול שהרי הלילה מיום אחר הוא אלא רמשית אומר לו והיינו היום לעת ערב אלמא דבלשון בני אדם כשעומד בלילה אומר על היום שלפניו היום ולר' יוחנן אמאי מותר משחשיכה:
אמור דבתרה והוא פליגא. בתמיה כלומר דהדר מתמה על דמקשה מזה הלשון לר' יוחנן ומאי חזית דמקשת מזה אמור מזה הלשון אחר של בני האדם ולא פליגא על ר''י:
גמ' הא משחשיכ' מותר. כשאמר היום ומקשה הש''ס לית הדא פליגא על ר' יוחנן דאמר בנדרים הלך אחר לשון בני האדם והא בלשון בני האדם הלילה הולכת אחר היום כדמפרש ואזיל:
לית אורחיה. וכי אין דרך בני אדם לומר לחבירו בערב לא טעמתי כלום היום לעת ערב:
משנה: קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם הַיּוֹם אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. שָׁבָּת זוֹ אָסוּר בְּכָל הַשַּׁבָּת וְשַׁבָּת שֶׁעָֽבְרָה. חֹדֶשׁ זֶה אָסוּר בְּכָל הַחֹדֶשׁ וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁלָּבֹא. 26a שָׁנָה זוֹ אָסוּר בְּכָל הַשָּׁנָה וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֶעָתִיד לָבוֹא. שָׁבוּעַ זֶה אָסוּר בְּכָל הַשָּׁבוּעַ וּשְׁבִיעִית שֶׁעָֽבְרָה. וְאִם אָמַר יוֹם אֶחָד שַׁבָּת אַחַת חֹדֶשׁ אֶחָד שָׁנָה אַחַת אָסוּר מִיּוֹם לְיוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' קונם יין שאיני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך. דכיון דאמר היום לא משמע אלא עד שיגמר אותו יום דהיינו עד שתחשך:
שבת זו. היה עומד באמצע השבוע ואמר שבת זו אסור בכל ימי השבוע ושבת עצמו בכלל איסור של שבוע שעברה דכי אמר שבת זו דעתייהו על ימי החול הבאים ועל יום השבת:
חדש זה. היה עומד באמצע החודש ואמר חדש זה אסור עד תשלום החדש:
וראש חדש שלבא. אין ראש חדש מכלל ימי האיסור אלא להבא הוא נמנה ומותר ואפילו בשני ימים ראש חדש מותר ביום הראשון שהוא יום שלשים לשעבר משום דאינשי קרו ליה ריש ירחא:
שנה זו. אם עמד באמצע השנה ואמר שנה זו אסור עד תשלום השנה ומותר בראש השנה שהוא נמנה עם השנה העתידה לבא:
שבוע זה. היה עומד באמצע השמיטה ואמר שבוע זה אסור עד תשלום השמיטה והשביעית בכלל שמיטה שעברה:
ואם אמר יום אחד כו'. אם עומד באמצע היום ואמר יום אחד עלי אסור עד למחר כעת הזאת וכן אם עומד באמצע החדש ואמר חדש עלי אסור עד יום זה מחדש הבא וכן בשנה וכן בשמיטה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. עַד רֹאשׁ אֲדָר עַד רֹאשׁ אֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד סוֹף אֲדָר עַד סוֹף אֲדָר הָרִאשׁוֹן. הָדָא אָֽמְרָה. נִיסַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִנְדָרִים. תִּשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִנְדָרִים. שֶׁלֹּא תֹאמַר. יַעֲלֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר תַּחַת אֶלּוּל וִיהֵא מוּתָּר בְּאֶלּוּל. לְפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימַר. אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
לפום כן צריך מימר. דאסור אף בעיבורה ולעולם אסור עד ר''ה דתשרי ר''ה לנדרי':
תשרי ר''ה לנדרים. כלומר לעולם תשרי ר''ה הוא לנדרים והא דקאמר אסור בה ובעיבורה לאו שלא אסור אלא בה ובעיבורה קאמר אלא שלא תאמר יעלה אדר השני תחת אלול ויהא מותר באלול דהא שנה קאמר וסתם שנה י''ב חדש:
תמן תנינן. לקמן בפרקין עד ראש אדר כו' ומרישא דמתני' קא דייק דתנן קונם יין שאיני טועם לשנה נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה וקס''ד דה''ק אסור כל השנה עם חדש העיבור ועד ניסן והיינו דקתני התם בתריה עד ראש אדר כלו' אם אמר בפירוש עד ראש אדר אינו אסור אלא עד ראש אדר הראשון והיינו דקמתמה הדא אמרה ניסן ר''ה לנדרים דאינו אסור אלא עד כלות חדש העיבור בתמיה והא אנן קיי''ל דתשרי ר''ה לנדרים:
אִם אָמַר יוֹם אֶחָד שַׁבָּת אַחַת חֹדֶשׁ אֶחָד שָׁנָה אַחַת שָּׁבוּעַ אֶחָד אָסוּר מִיּוֹם לְיוֹם. מֵעֵת לְעֵת. תַּנֵּי מֵעֵת לְעֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בברייתא בהדיא מעת לעת:
אמר כו' מיום ליום מעת לעת. כלומר דמפרש מיום ליום דקתני היינו מעת לעת ואם עמד באמצע היום אסור למחרת עד אותו זמן שעמד בשעה שנדר:
משנה: עַד הַפֶּסַח אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ עַד שֶׁיְּהֵא אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא. עַד לִפְנֵי הַפֶּסַח רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַד שֶׁיַּגִּיעַ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר עַד שֶׁיֵּצֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' עד הפסח אסור עד שיגיע. דבלשון בני אדם משמע עד ולא עד בכלל:
עד שיהא אסור עד שיצא. דמשמע עד שיהא כולו:
עד לפני הפסח ר' מאיר אומר אסור עד שיגיע. משום דיש במשמעות זה שלשה ענינים איכא למימר עד לפני ימים הראשונים דהיינו עד שיגיע ואיכא למימר עד לפני הימים אחרונים ויהיה מותר בימים אחרונים ואיכא למימר עד לפני הפסח עד שיצא וקאמר ר' מאיר עד שיגיע משום דקסבר לא מעייל איניש נפשיה לספיקא ודבר מבורר קאמר עד שיגיע:
ר' יוסי אומר עד שיצא. דקסבר מעייל איניש נפשיה לספיקא ולמאי דמפכינן בגמרא דר' מאיר לדר' יוסי הלכה כרבי יוסי ואסור עד שיגיע:
יָחִיד שֶׁגָּזַר עָלָיו תַּעֲנִית אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה. וְאִם אָמַר. בְּתַעֲנִית צִיבּוּר. אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מִבְּעוֹד יוֹם. נָדַר לְהִתְעַנּוֹת וְנִמְצְאוּ יָמִים טוֹבִים וְשַׁבָּתוֹת. לוֹקֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ הֵיתֵר חָכָם. נָדַר לְהִתְעַנּוֹת וְנִמְצְאוּ יָמִים הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יוּדָן רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. חַד אָמַר. מִתְעַנֶּה וְאֵינוֹ מַשְׁלִים. וָחָרָנָה אָמַר. לוֹקֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ הֵיתֵר חָכָם. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר עַד שֶלֹּא בָֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. אֲבָל מִשֶּׁבָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית בָּֽטְלוּ כָל אֵילּוּ. רִבִּי חֲנַניָה וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרֵי. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֶמֶשׁ הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה מַעֲשֶׂה שֶׁגָּֽזְרוּ תַעֲנִית בַּחֲנוּכָּה בְלוֹד. וְאָעַל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְסִיפֵּר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרָחַץ. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. צְאוּ וְהִתְעַנּוּ עַל מַה שֶׁהִתְעַנִּיתֶם. וְאַתְּ אֲמַר. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. אָמַר רִבִּי אַבָּא. אַף עַל גַּב דְּתֵמַר בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. חֲנוּכָּה וּפוּרִים לֹא בָֽטְלוּ. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין אָֽמְרִין. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי יוֹנָתָן צִייֵם כָּל עֲרוֹבַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי אָבִין צִייֵם כָּל עֲרוֹבַת סוּכּוֹת. רִבִּי זְעוּרָא צִייֵם תְּלַת מָאוָון דְּצוֹמִין. וְאִית דְּאָֽמְרֵי. תִּשְׁעַת מָאוָון דְּצוֹמִין. וְלֹא חָשׁ עַל מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא מְפַקֵּד לְסַפְרָייָא. אִין אָתַת אִיתָא מִישְׁאֲלִינְכוֹן. אֵימְרוּן לָהּ. בַּכֹּל מִתְעַנִּין חוּץ מִשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְרָאשֵׁי חֳדָשִים וְחוֹלוֹ שֶלַּמּוֹעֵד וַחֲנוּכָּה וּפוּרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
משחשיכה. קודם יום התענית ואינו צריך להפסיק מבעוד יום:
ואם אמר. בפירוש שקיבל עליו בחומר תענית צבור צריך להפסיק מבעוד יום:
נדר להתענות. זמן ידוע ונמצאו בו שבתות ויו''ט לוקה על נדרו ואוכל וא''צ היתר חכם דממילא בטל:
חד אמר מתענה. באותן ימים הכתובים במגילת תענית הואיל ומדרבנן הוא שלא להתענות בהן אבל א''צ להשלים:
וחרנה אמר. אף באלו לוקה משום נדרו וא''צ היתר חכם:
אמר רבי אבא. לאו ראיה מחנוכה שאע''פ דאת אמר בטלה מגלת תענית בחנוכה ופורים לא בטלו. והכי מסיק לה בבבלי דר''ה דף י''ט:
מיליהון דרבנין. דלקמן ר' יונתן ור' אבין שצמו באלו הימים ש''מ בטלה מגילת תענית שאף הן כתובים במגילת תענית וכן ר''ז צם ג' מאות צומין כו' ולא חש אם ארעו בהן ימים של מגילת תענית:
מפקד. למלמדי תינוקות אם תבוא אשה לשאול אתכם אם תתענה:
בכל. בכל ימי מגילת תענית מתענין:
ובחנוכה ופורים. שלא בטלו:
מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָה. מִתְעַנִּין שָׁעוֹת. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַרְאֵינִי בְּתַעֲנִיתִי עַד דְּחָסַל פִּירְקִי. עַד דְּנֶיחְסַל פַּרָשָׁתִי. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה אָֽמְרָה. מִתְעַנִּין שָׁעוֹת. רִבִּי יוֹנָה הֲוָה בְצוֹר וְשָׁמַע דִּדְמָךְ בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. אַף עַל גַּב דְּאָכַל גּוּבְנָה וְשָׁתָה מַיָא אַסְקֵיהּ צוֹם כָּל הַהוּא יוֹמָא. מִילְתֵיהּ דְּרַב אָֽמְרָה. מִתְעַנִּין שָׁעוֹת. דְּרַב אָמַר. לוֹוֶה אָדָם תַּעֲנִיתוֹ וּפוֹרֵעַ. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל. וְכִי נֵדֶר הוּא זֶה. נָדַר לְהִתְעַנּוֹת וְשָׁכַח וְאָכַל כְּזַיִת אִיבֵּד תַּעֲנִיתוֹ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. וְהוּא שֶׁאָמַר יוֹם סְתָם. הָא אִם אָמַר יוֹם זֶה מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים. לֹא אָמַר אֶלָּא אָכַל. הָא טָעַם לֹא. רִבִּי בָּא חֲסִידָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. הָדָא מַטְעַמִּיתָה אֵין בָּהּ לֹא מִשּׁוּם בְּרָכָה וְלֹא מִשּׁוּם גֶּזֶל וְלֹא מִשּׁוּם דְּמַאי וְלֹא מִשּׁוּם הֶפְסֵק תַּעֲנִית.
Pnei Moshe (non traduit)
לא משום ברכה. אין צריך לברך כשהוא טועם בלבד ואין בה משום גזל כו':
לא אמר. ולא אמרן דאיבד תעניתו אלא כשאכל הא טעם ולא בלע לא כלום הוא:
והוא שאמר יום סתם. ואז יכול להתענות ליום אחר אבל אם אמר יום זה שוב אינו יכול ללות תעניתו ולפיכך משלים תעניתו היום אף על פי שאכל כזית:
איבד תעניתו. משום שיכול להתענות יום אחר תחתיו דקי''ל כרב דלוה ופורע:
וכי נדר הוא זה. שצריך לפרעו דהא לא קיבל עליו אלא לצעורי נפשיה אי מצי ואי לא לא ולא דמי לשאר נדר שצריך להשלים נדרו. וזה כלישנא קמא בבבלי תענית שם:
לווה אדם תעניתו ופורע. כלומר אם מתענה ואינו יכול להשלים תעניתו לווה תעניתו וחשיב היום בכלל תענית אף על פי שאכל כיון שמקצתו התענה עד שלא נמלך ללות אלמא מתענין לשעות ומיהו חייב לפורעו כיון שיום שלם קיבל עליו:
מילתיה. וכן שמענו מדר' יונה ששמע שנפטר בנו של רבי יוסי ואע''ג דכבר אכל גבינה ושתה השלים לתענית כל היום ונחשב לו לתענית:
מילתי' דר''י. שמענו מדר''י דמתענין לשעות שמקבלין התענית אפילו לשעות דר' יוחנן הוה רגיל לומר הריני בתענית עד שאסיים פירקי או הפרשה וקרי ליה תענית:
רִבִּי אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה. אָסוּר לְאָדָם לְהִתְעַנּוֹת עַד שֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָֽרְדוּ לָהֶן גְּשָׁמִים. קוֹדֶם חַצּוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ. 26b עַד כְּדוֹן צַפְרָא הוּא. אַחַר חַצּוֹת יַשְׁלִימוּ. שֶׁכְּבָר עָבַר רוּבּוֹ שֶׁלַּיּוֹם בִּקְדוּשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
אחר חצות ישלימו שכבר עבר רובו של יום בקדושה. בתענית אלמא דעד חצות יום מיחשב כתענית והילכך אין מתענין עד חצות בשבת:
מתניתא אמרה כן. סוף פרק ג' דתענית היו מתענין בשביל הגשמים וירדו להם קודם חצות לא ישלימו כדמפרש טעמא עד כדון צפרא הוא ולא חל התענית:
אסור לאדם להתענות עד ו' שעות בשבת. איידי דאיירי בנדר שבת נקט לה להאי סוגיא הכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source