וְכָל הַנְּדָרִים חֲכָמִים הֵם שֶׁהֵם מַתִּירִין. וְתַנִּינָן. אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי חִייָה רוֹבָה. אֵילּוּ אֵינָן צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם. רַב וּשְׁמוּאֵל תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אֵילּוּ הֵן צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם. הָתִיב אִיסִּי. וַהֲרֵי לֹא מָצִינוּ פֶתַח לִנְדָרִים אֶלָּא מִכָּן. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל. חֲגַר עֲלֵיהּ מוּתְנָא. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל אִיסִּי. אַף זֶה יָכוֹל לְהָפֵר נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם. פָּתַר לָהּ. כָּל הַנְּדָרִים צְרִיכִין פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר וְאֵילּוּ פִּתְחָן בְּצִידָּן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּשֶׁאֵינָן מַעֲמִידִים. אֲבָל אִם הָיוּ מַעֲמִידִין צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם. הֲרֵי זֶה מַעֲמִיד וְזֶה אֵינוֹ מַעֲמִיד. מֵאַחַר שֶׁבָּטֵל אֶצֶל זֶה יִבָּטֵל זֶה. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי חִייָה בַר לוּלִייָנִי אָמַר רִבִּי יוּדָן. שֶׁאִילּוּ הָיָה אוֹמֵר זֶה בְסֶלַע. וְזֶה אוֹמֵר לִיתֵּן לוֹ בְשָׁלֹשׁ. וְזֶה אוֹמֵר בְּשֶׁקֶל. מַעֲמִיד. מֵאַחַר שֶׁבִּיטֵּל דֵּינָר זֶה עַל זֶה יְבַטֵּל עוֹד דֵּינָר אַחֵר אֶצְלוֹ וְיִתְּנוּ לוֹ בִשְׁנַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
יבטל עוד דינר אחר אצלו. בטל הוא ג''כ אצל השני ומותר ליתן לו בשנים אם רוצה המוכר בכך ואין כאן משום נדר:
מאחר שביטל דינר זה על זה. כלומר שהמוכר ביטל דינר על זה שאומר בשלש ובטל הנדר אצלו ומותר ליתנו לו בשלש:
שאילו היה אומר זה בסלע כו'. כלומר דגם בשני לוקחין הדין כן שאם היה מוכר לשנים זה בסלע המוכר אומר בסלע וא' מהלוקחי' אומר ליתן לו בשלש דינרין והשני אומר בשקל ומעמיד בדבריו:
מאחר שבטל. הנדר אצל זה יבטל אצל זה ומותרין שניהם לקיים המקח בג' דינרין:
הרי זה מעמיד וזה אינו מעמיד. היה אחד מהן מעמיד בדבריו המוכר או הלוקח והשני לא העמיד דבריו אלא נתרצה בג' דינרין:
אבל. במעמידין דבריהם שבדוקא נדרו לד''ה צריכין היתר חכם:
הדא דאת אמר. להני אמוראי דלעיל שאין צריכין היתר חכם בשאין מעמידין דבריהם שאומרים שלא נדרו בדוקא אלא לזרז ושניהם רוצים דקאמר במתני' רוצין מתחילה קאמר:
פתר לה. הא דקאמר שלא על פי חכם ה''ק דשאני משארי נדרים שהן צריכין פתח ממקום אחר והחכם צריך להמציא לו פתח אבל אלו פתחיהן בצדן שלח נתכוון אלא לזרזו ומאליהן יש להן פתח וכמו כל הני דמתני' אבל לעולם צריכין שאלה לחכם:
אמר ליה שמואל. לאיסי חגר עליה מותנא קשרת עליה החבל כלומר שהחזקת הדבר דנשמע מדבריך שהן צריכין היתר חכם. א''נ יש לומר דאיסי הקשה לשמואל דקאמר הן צריכין היתר חכם וקס''ד דדוקא נדרים אלו צריכין היתר חכם והלא בכל הנדרים שצריכין פתח מכאן הוא דלמדו וא''ל שמואל תקשור עליה החבל כלומר למוד מכאן למקום אחר ואלו הן לאו דוקא אלא כל הנדרים שהן כאילו ניתרין בהיתר חכם:
התיב איסי. נמי על דברי ר' לעזר דקאמר שאינן צריכין היתר חכם והרי לא מצינו פתח לנדרים אלא מכאן כלו' שאין מתירין שום נדר אלא אם יש לו פתח כעין נדרים דמתני' והיינו דקסבר אין פותחין בחרטה שאין החכם מתיר לו בחרטה בלא פתח אלא דוקא בפתח שהוא ניכר שהנדר בטעות כארבעה נדרים אלו:
אלו הן צריכין היתר חכם. כלומר שצריך שאלה לחכם אע''פ שפתחיהן בצדן כדלקמן:
מתני' פליגא על איסי. דתנן לקמן פ' קונם יין האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אין את בא ונוטל לבנך כור א' של חטין ושתי חביות של יין הרי זה יכול להפר נדרו שלא על פי חכם וכן בסיפא התם אם אין את בא ונותן לבני כור א' של חטין כו' אף זה יכול להפר נדרו שלא ע''פ חכם משום דהוו כנדרי זרוזין אלמא שאין צריכין היתר חכם:
הלכה: אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים כול'. וְכָל הַנְּדָרִים לָאו חֲכָמִים הֵן שֶׁהֵן מַתִּירִין. כְּתִיב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת. 8a תָּלָה הַפָּרָשָׁה בְּרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת שֶׁיְּהוּ מַתִּירִין נִדְרֵי הָעָם. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לֹא יֵחַל דְּבָרוֹ. הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל דְּבָרוֹ. הָא אַחֵר עוֹשֶׂה דְבָרָיו חוּלִין. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה חָכָם שֶׁמַּתִיר נִדְרוֹ. חֲנַנְיָה בֶן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. נִשְׁבַּעְתִּי וָאַקַּייֵמָה. פְּעָמִים שֶׁאֲנִי מְקַייֵם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי. בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי. חוֹזֵר אֲנִי בִי.
Pnei Moshe (non traduit)
באפי נשבעתי. ולפיכך חוזר אני בי לשאול על הנדר והשתא חוזר להקושיא וכל הנדרים כו' ותנינן ד' בתמיה ומשני ר''א דה''ק אילו אינן צריכין היתר חכם שאינם צריכין שאלה מפני שהתירו חכמים לו ואין כאן נדר כלל:
פעמים שאינו מקיים. אם רצה ילך אצל חכם ויתירנו:
תלה הפרשה בראשי המטות. לומר לך שיהו ראשי המטות והן המומחים מתירין נדרי העם ורב יהודה בשם שמואל יליף לה מלא יחל דברו כו' וכן אמר בבבלי פ''ק דחגיגה:
גמ' וכל הנדרים לאו חכמים הן שהן מתירין. בתמיה דקס''ד אלו נדרים שחכמים מתירין בפתח להתיר הנדר קאמר והלא כל הנדרים מתירין כדדרשינן מקראי דכתיב וידבר משה וגו':
כֵּינִי מַתְנִיתָא. כָּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִידּוֹר הֲרֵי הוּא בָטֵל וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בְּשָׁעַת הַנֶּדֶר. בְּשֶׁלֹּא הִתְנָה. אֲבָל אִם הִתְנָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ זָכוּר. בַּנְּדָרִים. אֲבָל בַּשְּׁבוּעוֹת תְּנַיי בַּנְּדָרִים וְאֵין תְּנַיי בַּשְּׁבוּעוֹת. כְּהָדָא דְתַנֵּי. שְׁבוּעַת הַדַּייָנִין כִּתְנַייִן שֶׁבְּלִיבֵּינוּ לֹא כִתְנַייִן שֶׁבִּלְבָֽבְכֶם. אָמַר רִבִּי יוּדָה. כִּתְנַייִן שֶׁבְּלִיבּוֹ הוּא מַשְׁבִּיעוֹ. וְלָמָּה הוּא מַתְנֶה עִמּוֹ. מִפְּנֵי הַהֶדְיוֹטוֹת שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ. יֵשׁ תְּנַייִן בַּשְׁבוּעוֹת. תַּנֵּי רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָא כְתִיב כִּי אֵת אֲשֶׁר יֵשְׁנוֹ פֹּה. מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. אָמַר לֵיהּ. מַה דּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵינוּ אֵין בְּלִיבָּן תְּנַיי אַף אָנוּ אֵין בְּלִיבֵּינוּ תְּנַיי
Pnei Moshe (non traduit)
כהדא דתני כו'. מפרש לעיל בפ' אילו נאמרין וע''ש:
בנדרים. הא דאמרי' דהתנאי מהני בנדרים דוקא אבל בשבועות לא דאין תנאי בשבועות:
אע''פ שאינו זכור. כלומר אע''פ שלא הזכיר בפיו בשעת הנדר שעל דעת הראשונה הוא נודר הנדר בטל. וזהו כענין אוקימתא דרבא בבבלי דף כ''ג:
אבל בהתנה. כלומר שהתנה סתם ולא על דבר מיוחד או שיידע בודאי שעל נדר זה התנה:
כיני מתני' כו'. משום דקשיא ליה הא דקתני ובלבד שיהא זכור אדרבה אי זכור הוא לתנאו ואע''פ כן נדר עקרי' לתנאיה והנדר קיים הילכך מפרש דהא דקאמר ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר בשלא התנה כלומר שלא התנה על נדר זה וכגון שהתנה על דבר מיוחד שרגיל בו לידור ושוב שכח במה שהתנה ואינו משום אל לבו עכשיו אם התנאי היה מזה הנדר או לא ולפיכך צריך שיהא זכור לתנאו בשעת הנדר וכלומר שיזכיר בפיו ויאמר על דעת הראשונה אני עושה שאם מתחילה התניתי על נדר זה גם עכשיו אני רוצה שיהא בטל ואם נזכר אח''כ שעל דבר זה התנה הנדר בטל:
אָמַר רִבִּי אִמִּי. מָאן תַּנָּא נִידְרֵי זְרוּזִין. רִבִּי טַרְפוֹן. דּוּ פָתַר לָהּ בְּמַעֲמִידִין. 8b אָמַר רִבִּי בָּא. תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הַכֹּל שֶׁאֵין מַעֲמִידִין. אִין תֵּימַר בְּמַעֲמִידִין. נִיתְנֵי. רִבִּי אֱלִיעזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרִבִּי טַרְפוֹן שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הָרוֹצֶה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אַף הָרוֹצֶה. מָאן דָּמַר. הָרוֹצֶה. מְסַיֵעַ לְרִבִּי בָּא. מָאן דָּמַר. אַף הָרוֹצֶה. מְסַיֵעַ לְרִבִּי אִמִּי. רִבִּי פְדָת בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מָאן תַּנָּא נִידְרֵי זְרוּזִין. רִבִּי טַרְפוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' פדת כו'. מפרש לה נמי כר' אמי:
ה''ג מ''ד הרוצה מסייע לרבי אמי ומ''ד אף הרוצה מסייע לר' בא. לדר' אמי דמוקי מתני' אפילו במעמידין דבריהם קתני הרוצה ול''ק ניתני ר''א בן יעקב ור''ט שניהן אמרו דבר אחד דראב''י מילתא אחריתא קאמר ולא קאי אדברי ת''ק וטעמיה משום נדרי זירוזין ולר' בא אף הרוצה תנינן כדלעיל:
אית תניי תני. בדברי ר''א בן יעקב במתני' הרוצה להדיר כו' ולא קאי אדברי ת''ק:
אין תימר במעמידין. דאי מוקמית לה למתני' אפי' במעמידין דבריהן וטעמא משום דבעינן הפלאה וא''כ הא דקתני ר''א בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו נמי אפי' במעמיד דבריו הוא דהא אף הרוצה קאמר וטעמיה משום דאין כאן הפלאה דלא סמכה דעתיה בשעת הנדר שיקיים זה דבריו וא''כ קשיא ליתני ר''א בן יעקב ור''ע שניהן אמרו דבר אחד שלא ניתנו נדרים אלא להפלאה ואנן לא אשכחן שום תנא דס''ל הכי אלא ר''ט בלבד אלא ע''כ בשאין מעמידין מיירי וטעמא משום דמעיקרא לא נתכוונו אלא לזרז ולא משום דבעינן הפלאה וראב''י דקאמר אדברי ת''ק אף הרוצה נמי טעמיה משום דהוי נדרי זירוזין:
אמר ר' בא. דלא היא דתיפתר המתני' ד''ה ובשאין מעמידין דבריהם מיירי ואפי' לחכמים דפליגי על ר''ט וס''ל דלא בעינן הפלאה מודו הכא כיון ששניהם רוצים מעיקרא בכך ולא נתכוונו אלא לזרז לא הוי נדר כלל. והכי מוקי לה רבא בבבלי ריש פירקין:
דו פתר לה במעמידין. כלומר שהוא מפרש המתני' שאפי' במעמידין דבריהן מיירי ואפ''ה כיון שלא היה ברור לשום אחד מהן בשעת הנדר שיחול נדרו שכל אחד חשב בדעתו שמא יתרצה חבירו לו בשומת החפץ לא הוי נדר. דבעינן הפלאה בשעת הנדר כר' טרפון:
מאן תנא נדרי זרוזין ר' טרפון. דאמר בפ''ה דנזיר גבי שנים שהיו מהלכין בדרך ואחד עובר לפניהם ואמר אחד הריני נזיר שזה פלוני ואחד אמר הריני נזיר שאין זה פלוני ר' טרפון אומר אין אחד מהן נזיר שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה שיהא ברור לו הדבר בשעת קבלת נזירות בלי שום ספק וכן הוא בנדרים דאיתקש לנזירות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source