לא שֶׁהָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ לְמַפְרֵעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
לא שהיה ר''מ כו'. אמתני' קאי דקאמר ר''מ אמן שלא אטמא וה''ג לא שהיה ר''מ אומר המים בודקין אותה מעכשיו אלא המים פקודין בה כשתטמא בודקין אותה למפרע וכן הוא בתוס' שם ד''ה אמן שלא:
מַה תַּנָּא הָדָא מַתְנִיתָא. לֹא רַבָּנִן וְלֹא רִבִּי עֲקִיבָה. אֶלָּא כֵינִי. מָאן דָּמַר. מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ. דְּרַבָּנִן דְּלֹא כְרִבִּי עֲקִיבָה. וּמָאן דָּמַר. אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ. רִבִּי עֲקִיבָה דְּלֹא כְרַבָּנִן. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. שׁוֹמרֶת יָבָם שֶׁזִּינָת מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ. 13a וְתַנֵּי כֵן. וְנֶעֱלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ. וְלֹא מֵעֵינֵי יְבָמָהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. מַעֲשֶׂה הָיָה וְכֹהֶנֶת הָֽייְתָה וְהִתִּירוּהָ לְבֵיתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. אַף לֹא מַכּוֹת אֵין בָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כיני כו'. ע''כ כן אנו מפרשים לפלוגתייהו דר' לעזר וריב''ל דרבי לעזר דקאמר מותרת לביתה אליבא דרבנן קאמר דסברי דאפי' מחיים לא אלימא זיקה למיהוי כארוסה שזינתה וריב''ל כר''ע ולכ''ע מתני' כר''ע אתייא ולא כרבנן כדמוקמינן לעיל:
ותני כן. תניא כוותיה דדרשינן מקרא ונעלם וגו' ולא מעיני יבמה דאלמא לא מקנא לה משום דלא נאסרה עליו:
וכהנת היתה. זקוקה ליבם כהן ורבותא אשמעינן דאע''פ כן התירוה לביאה:
אף לא מכות. שומרת יבם שזינתה אפי' מלקות אין בה דלא תהיה אשת המת וגו' מוקמינן אהווי' שלא תינשא לאיש זר אבל לא בזנות:
תּוֹרַת הַקְּנָאוֹת. תּוֹרַת הָעוֹלָמִים זוֹ. אֵין הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה. הֵעִיד נֶחֶמְיָה אִישׁ שִׁיחִין אֶת רִבִּי עֲקִיבָה. הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֲנִי אֲפָרֵשׁ. מֵאִישׁ אֶחָד אֵין הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין מֵאִישׁ אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. כּוֹרְכְּמִית תּוֹכִיחַ. שֶׁשָּׁשָׁת וְשֵׁנָּת וְשִׁילְּשָׁה לִפְנֵי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן מֵאִישׁ אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
כורכמית תוכיח. שפחה משוחררת היתה כדאמרינן בעדיות שם מעשה בכרכמית שפחה משוחררת שהית' בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון ובבבלי גריס איפכא לרבנן בתראי:
את ר''ע. לפני ר''ע:
משני אנשים. אם מת בעלה זה שהשקה ונישאת לאחר וקינא לה ונסתרה דלא דרשינן מיעוטא אלא על איש אחד:
תורת הקנאות תורת העולמים זו. כלומר דנוהגת לדורות קאמר ולא דדרשינן ריבויא לתורת הרבה לומר שהאשה שותה ושונה וכדדריש בבבלי דף י''ח לת''ק דברייתא אלא דס''ל אין האשה כו'. א''נ זאת גרסינן דזאת מיעוטא הוא לו' דאין האשה שותה ושונה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵין מַשְׁקִין אֶת הַגִּיּוֹרֶת וכול'. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מַשְׁקִין. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת. כְּבָר כְּתִיב. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לֹא גֵרִים. אִם בְּגֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל. כְּבָר כְּתִיב וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּגֵר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת. וּמַה טַעֲמָא דְּרִבִּי עֲקִיבָה. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לֹא גֵרִים. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם. לְרַבּוֹת כָּל הַכָּתוּב בַּפָּרָשָׁה. וּמַה כְתִיב בַּפָּרָשָׁה. וְשָׁכַב אִישׁ אוֹתָהּ. שְׁכִיבָתָהּ אוֹסְרָתָהּ. בַּעֲלָהּ מְקַנֵּא וּמַשְׁקֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
לרבות כו'. כדמסיק ומה כתוב בפרשה ושכב וגו' דשכיבתה אוסרתה ובעלה מקנא לה ומשקה:
ימה טעמא דעקביא גרסי':
אלא כן אנן קיימין בגר שנשא גיורת. דמרבינן לקמיה מואמרת אליהם דאע''פ שהוא גר והיא גיורת עדיפא לן לרבות מאליהם הואיל ושניהן שוין וגר שנשא בת ישראל ממעטינן ליה מבני ישראל כן פי' שם הראב''ד ז''ל:
ואם בישראל שנשא גיורת. אפ''ה אין משקין דכבר כתיב והביא האיש את אשתו דמשמע שיהיו שניהם שווין:
מה אנן קיימין. טעמייהו דחכמים דאמרי משקין ובמאי עסקינן. וה''ג אם בגר שנשא בת ישראל כבר כתיב בני ישראל לא גרים אם בישראל שנשא גיורת כבר כתיב והביא וגו' וכן היא גירסת הראב''ד ז''ל שם. וה''פ אם הוא גר שנשא ישראלית וקרי לה גיורת שהיא אשת הגר אמאי משקין הא כתיב בני ישראל וגו' איש כי תשטה אשתו דמשמע דדוקא אם הוא ישראל:
תמן תנינן. בעדיות עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים כו' הוא הי' אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את שפחה משוחררת וחכמים כו':
וְנֶעֱלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ. פְּרָט לְסוּמֵא שֶׁאֵין לוֹ עֵינַיִם. הוּא סוּמֵא הִיא סוּמָה. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי יוּדָן. פּוֹטְרוֹ מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
וקאמר ממתני'. מברייתא דאשכחן ר' יודא פוטרו לסומא מכל מצות האמורות בתורה:
היא סומא. מנין:
הוא סומא. אין לי למעט מהמקרא אלא הוא סומא:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּכָל אָתָר הָדָא הִיא מִילְתָא צְרִיכִין לְרַבָּנִן. מַהוּ מַגִּישׁ. גּוּפָהּ שֶׁלַּמִּנְחָה גּוּפָהּ שֶׁלַּכֵּלִי.
Pnei Moshe (non traduit)
בכל אתר הדא היא מילתא צריכין לרבנן. בכל מקום שאמרו הגשה במנחה מספקא להו לרבנן דבר זה דמה הוא מגיש גופה של מנחה או גופה של כלי. ובבבלי ריש פ''ב דף י''ד פשיט ליה דגופה של כלי הוא מגיש דאמר קרא והקריבה אל הכהן וגו' והגישה אל המזבח מה הקרבה אצל הכהן בכלי אף הגשה אצל המזבח בכלי:
הלכה: הָיָה נוֹטֵל אֶת מִנְחָתָהּ כול'. כְּתִיב וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֶת מִנְחַת הַקְּנָאוֹת. וְכִי עַל יָדוֹ הוּא מֵנִיף. וְלֹא עַל יָדָהּ הוּא מֵנִיף. אֶלָּא מִכָּן שֶׁהוּא נוֹטְלָהּ מִתּוֹךְ כְּלִי חוֹל וְנוֹתְנָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת וְכֹהֵן מֵנִיחַ יָדוֹ תַחְתֶּיהָ וּמֵנִיפָהּ. וְאֵין הַדָּבָר כָאוּר. מֵבִיא מַפָּה. וְאֵינוֹ חוֹצֵץ. וּמֵבִיא כֹהֵן זָקֵן. וַאֲפִילוּ תֵימַר. יֶלֶד. שֶׂאֵין יֶצֶר הָרַע מָצוּי לְשָׁעָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. סוֹטָה גִידֶּמֶת שְׁנֵי כֹהֶנִים מֵנִיפִין עָל יָדֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כתיב ולקח הכהן וגו' והניף את המנחה וכי על ידו. בלבד הוא מניף ולא על ידה כו' דהא צריך נמי ידה דקי''ל תנופה בבעלים דגמר יד יד משלמים והתם כתיב ידיו תביאנה:
אלא מכאן שהוא נוטלה מתוך כלי חול. שהיתה שם המנחה כדאמרינן בריש פ''ב ועלה קאי ולקח הכהן וכשנותנה בכלי שרת מניח כהן את ידו תחתיה ומניפה והוי נמי תנופה בבעלים:
ואין הדבר כאור. דדבר מכוער הוא שיתן הכהן ידו תחת יד האשה:
מביא מפה. להפסיק בין ידו לידה:
ואינה חוצץ. בתמיה:
ומביא כהן זקן. ולעולם בלא מפה דבזקן אין הדבר מכוער כ''כ:
והדר קאמר ואפי' תימר. כהן ילד ואין חוששין שאין יצה''ר מצוי לשעה מועטת כזו:
שני כהנים מניפין על ידיה. בשבילה:
סליק פירקא בס''ד
אבל אם קינא לה ונסתרה כו'. כלומר אבל אם גירש אחר הסתירה שידע בה שנסתרה בזו לא קא מיבעיא לן אי הוי כמחילה דאפילו מחילה גופה אחר הסתירה אינה כלום אלא הא קא מיבעיא לן דאם החזירה ונסתרה ושתת ולא בדקוה המים מאי אם נוכל לסמוך דטהורה היא הואיל ולא בדקוה או דילמא מאחר שאין המים בודקין אותה כשהיא אסורה בחזירתה לבעלה דהרי אחר הסתירה החזירה ואינו מנוקה מעון הוא איכא למימר דטמאה היא ולא איפשיטו הני בעיות:
אין תימר. ואם נאמר דלא הוי כמחיל אין צריך לקנות לה פעם שניה אלא משקה אותה על זו הסתירה:
אין תימר. דאם נאמר דכמי שמחל הוא וקינוי הראשון אינו כלום א''כ אינו' יכול להשקותה על זו הסתירה אא''כ קינא לה פעם שניה:
היך עבידא. היכי דמי דקא מיבעיא לן כגון קינא לה ונתגרשה קודם הסתירה והחזירה ואח''כ נסתרה מאי:
גירש. הא קא מיבעיא לן אם גירש אי הוי כמי שמחל וכדמפרש ואזיל:
גמ' פשיטא. היא שאדם מוחל על קינויו דבדידיה תלה רחמנא וכגון קודם סתירה וכדאמר בבבלי דף כ''ה דלאחר סתירה אין קינויו מחול:
משנה: הָיָה נוֹטֵל אֶת מִנְחָתָהּ מִתּוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ כְּלִי שָׁרֵת וְנוֹתְנָהּ עַל יָדָהּ. וְכֹהֵן מֵנִיחַ יָדוֹ מִתַּחְתֶּיהָ וּמֵנִיפָהּ. הֵנִיף וְהִגִּישׁ קָמַץ וְהִקְטִיר. וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' היה נוטל. ב ע ל ה את מנחתה שאין מצות כהונה אלא מקמיצה ואילך והגש' נמי תחילת קמיצה היא שאין זר קרב למזבח אבל קידוש כלי ויציקה ובלילה במנחות הטעונות שמן כשר בזר:
ונותנה על ידיה. להניף:
וכהן מניח ידו תחתי'. כדיליף בבבלי דתנופות צריכי יד בעלים ויד כהן ובעלים דמנחי' סוטה היא האשה:
והגיש. לקרן מערבית דרומית:
והשאר נאכל לכהנים. שכל הנקמצות שיריהן נאכלין:
זה הכלל כל שתבעל כו'. הא אם היתה אסורה כיון אם היא יבמה וזנתה בנשואי אחיו דנאסרה עליו היה מתנה עמה הכי מסיק בבבלי:
מתני' ולא משנתגרשה. אם גירשה ונסתרה לאחר ונטמאת ואח''כ החזירה קינא לה ונסתרה לא היה מתנה עמה על זנות שלאחר הגירושין דגרושה שזנתה מותרת לבעלה דבקידושין תלה רחמנא האיסור לא בביאה דכתיב והיתה לאיש אחר לפיכך אם נתקדשה לאיש אע''פ שלא נבעלה אסורה לחזור לבעלה ואם נבעלה בלא קידושין מותרת לחזור לבעלה:
הלכה: הַכֹּל שָׁוִין שֶׁאֵין מַתְנֶה עִמָּהּ קוֹדֶם שֶׁנִּתְאָֽרָסָה וְלֹא מִשֶּׁנִּתְגָּֽרְשָׁה כול'. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. פְּשִׁיטָא שֶׁאָדָם מוֹחֵל עַל קִיּנּוּיוֹ. גֵּירַשׁ כְּמֵוֹ שֶׁמָּחַל. הֵיךְ עֲבִידָא. קִינֵּא לָהּ וְנִתְגָּֽרְשָׁה וְהֶחֱזִירָהּ וְנִסְתְּרָה. אִין תֵּימַר. גֵּירַשׁ כְּמֵוֹ שֶׁמָּחַל. צָרִיךְ לְקַנּוֹת לָהּ פַּעַם שְׁנִייָה. אִין תֵּימַר. גֵּירַשׁ כְּמוֹ שֶׁלֹּא מָחַל. אֵין צָרִיךְ לְקַנּוֹת לָהּ פַּעַם שְׁנִייָה. אֲבָל אִם קִינֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה וְיָדַע בָּהּ. וְגֵירְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ וְנִסְתְּרָה. שָׁתָת וְלֹא בָֽדְקוּ אוֹתָהּ הַמַּיִם טְהוֹרָה הִיא. אִי מֵאַחַר שֶׁאֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ טְמֵיאָה הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כתיב ולקח הכהן וגו' והניף את המנחה וכי על ידו. בלבד הוא מניף ולא על ידה כו' דהא צריך נמי ידה דקי''ל תנופה בבעלים דגמר יד יד משלמים והתם כתיב ידיו תביאנה:
אלא מכאן שהוא נוטלה מתוך כלי חול. שהיתה שם המנחה כדאמרינן בריש פ''ב ועלה קאי ולקח הכהן וכשנותנה בכלי שרת מניח כהן את ידו תחתיה ומניפה והוי נמי תנופה בבעלים:
ואין הדבר כאור. דדבר מכוער הוא שיתן הכהן ידו תחת יד האשה:
מביא מפה. להפסיק בין ידו לידה:
ואינה חוצץ. בתמיה:
ומביא כהן זקן. ולעולם בלא מפה דבזקן אין הדבר מכוער כ''כ:
והדר קאמר ואפי' תימר. כהן ילד ואין חוששין שאין יצה''ר מצוי לשעה מועטת כזו:
שני כהנים מניפין על ידיה. בשבילה:
סליק פירקא בס''ד
אבל אם קינא לה ונסתרה כו'. כלומר אבל אם גירש אחר הסתירה שידע בה שנסתרה בזו לא קא מיבעיא לן אי הוי כמחילה דאפילו מחילה גופה אחר הסתירה אינה כלום אלא הא קא מיבעיא לן דאם החזירה ונסתרה ושתת ולא בדקוה המים מאי אם נוכל לסמוך דטהורה היא הואיל ולא בדקוה או דילמא מאחר שאין המים בודקין אותה כשהיא אסורה בחזירתה לבעלה דהרי אחר הסתירה החזירה ואינו מנוקה מעון הוא איכא למימר דטמאה היא ולא איפשיטו הני בעיות:
אין תימר. ואם נאמר דלא הוי כמחיל אין צריך לקנות לה פעם שניה אלא משקה אותה על זו הסתירה:
אין תימר. דאם נאמר דכמי שמחל הוא וקינוי הראשון אינו כלום א''כ אינו' יכול להשקותה על זו הסתירה אא''כ קינא לה פעם שניה:
היך עבידא. היכי דמי דקא מיבעיא לן כגון קינא לה ונתגרשה קודם הסתירה והחזירה ואח''כ נסתרה מאי:
גירש. הא קא מיבעיא לן אם גירש אי הוי כמי שמחל וכדמפרש ואזיל:
גמ' פשיטא. היא שאדם מוחל על קינויו דבדידיה תלה רחמנא וכגון קודם סתירה וכדאמר בבבלי דף כ''ה דלאחר סתירה אין קינויו מחול:
משנה: הַכֹּל שָׁוִין שֶׁאֵינוֹ מַתְנֶה עִמָּהּ קוֹדֶם לְשֶׁנִּתְאָֽרָסָה וְלֹא מִשֶּׁנִּתְגָּֽרְשָׁה. נִסְתְּרָה לְאַחַר וְנִיטְמֵאת וְאַחַר כָּךְ 13b הֶחֱזִירָהּ לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ. זֶה הַכְּלָל. כָּל שֶׁתִּיבָּעֵל וְלֹא הָֽיְתָה אֲסוּרָה לוֹ לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' היה נוטל. ב ע ל ה את מנחתה שאין מצות כהונה אלא מקמיצה ואילך והגש' נמי תחילת קמיצה היא שאין זר קרב למזבח אבל קידוש כלי ויציקה ובלילה במנחות הטעונות שמן כשר בזר:
ונותנה על ידיה. להניף:
וכהן מניח ידו תחתי'. כדיליף בבבלי דתנופות צריכי יד בעלים ויד כהן ובעלים דמנחי' סוטה היא האשה:
והגיש. לקרן מערבית דרומית:
והשאר נאכל לכהנים. שכל הנקמצות שיריהן נאכלין:
זה הכלל כל שתבעל כו'. הא אם היתה אסורה כיון אם היא יבמה וזנתה בנשואי אחיו דנאסרה עליו היה מתנה עמה הכי מסיק בבבלי:
מתני' ולא משנתגרשה. אם גירשה ונסתרה לאחר ונטמאת ואח''כ החזירה קינא לה ונסתרה לא היה מתנה עמה על זנות שלאחר הגירושין דגרושה שזנתה מותרת לבעלה דבקידושין תלה רחמנא האיסור לא בביאה דכתיב והיתה לאיש אחר לפיכך אם נתקדשה לאיש אע''פ שלא נבעלה אסורה לחזור לבעלה ואם נבעלה בלא קידושין מותרת לחזור לבעלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source