משנה: בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּישֵּׂאת לְכֹהֵן מִנְחָתָהּ נִשְׂרֶפֶת וְכֹהֶנֶת שֶׁנִּישֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל מִנְחָתָהּ נֶאֱכֶלֶת. מַה בֵין כֹּהֵן לְכֹהֶנֶת. מִנְחַת כֹּהֶנֶת נֶאֱכֶלֶת מִנְחַת כֹּהֵן אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת. כֹהֶנֶת מִתְחַלֶּלֶת וְאֵין כֹּהֵן מִתְחַלֵּל. כֹּהֶנֶת מִטַּמְּאָה לַמֵּתִים וְאֵין כֹּהֵן מִטַּמֵּא לַמֵּתִים. כֹּהֵן אוֹכֵל בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֵין כֹּהֶנֶת אוֹכֶלֶת בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
האיש מגלח על נזירות אביו. אם נדר אביו בנזירות והפריש קרבנותיו ומת והיה בנו נזיר הרי הבן מגלח ביום מלאת ומביא קרבנות שהפריש אביו וגם זו הלכה בנזיר היא ואין לה סמך מן התורה:
מתני' האיש פורע ופורם. כשהוא מצורע פורע את ראשו ופורם את בגדיו ואין האשה כו' כדיליף בגמרא:
האיש מדיר את בנו בנזיר. בנו קטן והלכה היא בנזיר:
מקדש את בתו. מקבל קידושי בתו קטנה שלא מדעתה:
מוכר את בתו לאמה. כשהיא קטנה:
האיש נסקל ערום כו'. וטעמא דכלהו מפרש בגמרא:
גמ' איש. צרוע הוא כתיב:
ת''ל צרוע. סתם משמע בין איש כו' ובבבלי דריש מוהצרוע דבתריה והצרוע אשר בו הנגע דמיותר הוא דהא במצורע קמיירי אלא לרבות כו':
לעניין שלמטן. לאו למעוטי מטומאה אמורה אלא מענין האמור בפסוק שלאחריו דכתיב ביה פריעה ופרימה לומר לך האיש פורע כו':
את בתי נתתי. תלה הכתו' נתינתה באביה:
וסקלתם אותו. ומהכא ילפינן דהאיש נסקל ערום דאותו ולא את כסותו ומינה הא אותה בכסותה:
מעתה. הכא נמי' נימא אותם ולא את כסותם והאשה נמי נסקלת ערימה:
מאי כדון. ומאי טעם וקאמר איש כו' כלומר דלא ממיעוטא דקרא דרשינן אלא סברא הוא דהאשה ניוולה מרובה לפיכך אינה נסקלת ערומה:
האיש נמכר בגניבתו ולא בגניבתה גרסינן:
מתני' כהנת. בת כהן שנשאת לישראל וכן כהנת אלמנה וגרושה שהביאה מנחה מנחתה נאכלת כדיליף טעמא בגמ':
כהנת מיטמאה כו'. כדמפרש טעמא כגמ':
וכהן אינו מתחלל. אם נשא גרושה זונה וחללה אלא כל זמן שהוא עמה פסול לעבודה ומשגרש' חוזר להכשירו ובגמ' יליף טעמא:
כהנת מתחללת. מן התרומה ומן הכהונה אם נבעלה לפסול לה ואינה חוזרת לכשרותה לעולם:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. רָאָה רִבִּי דַעֲתּוֹ שֶׁלְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן וְשָׁנָה כְיוֹצֵא בוֹ. רִבִּי בָא בַּר כֹּהֵן בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְלָמָּה לִי כְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. אֲפִילוּ כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. אָמַר לֵיהּ. אִיכּוּל בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. וְאֵין שְׂרֵיפָה בְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. הָתִיב רִבִּי חֲנִינָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָא תַנֵּי רִבִּי חִייָה וּפְלִיג. לִיקָּרֵב כָּלִיל אֵינָהּ יְכוֹלָה מִפְּנֵי שׁוּתָפוּת שֶׁלָּאִשָּׁה. לְהֵיאָכֵל אֵינָהּ יְכוֹלָה מִפְּנֵי שׁוּתָפוּתוֹ שֶׁל אִישׁ. 18a אָמַר לֵיהּ. רִבִּי רָאָה דַעְתּוֹ שֶׁלְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. וְרִבִּי חִייָה רוֹבָה רָאָה דַעְתּוֹ שֶׁלְרִבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
ראה רבי דעתו של ר' אלעזר בר''ש ושנה כיוצא בו. במשנתינו דקאמר וכל הנשואות לכהן מנחותיהן נשרפות וכדמסיק:
ולמה לי. למה לנו לאוקמי כר''א בר''ש דהא אפי' כר''ש אתייא דאיהו סבר דיקריבו השיריים למעלן וקס''ד דלהא נמי שייך לומר נשרפות הואיל ואינן נאכלין:
א''ל דלא היא איכול בראש המזבח כו'. דלא שייך לומר בראש המזבח אלא הקרבה ועיכול אבל אין שייך לומר נשרפות על דבר שקרב בראש המזבח כר''ש אלא ודאי כר''א בר''ש אתייא דנשרפות למטן קאמר בבית הדשן:
והא תני ר' חייא ופליג. על זה מדקאמ' טעמא בברייתא בהא דנשרפת מנחת הנשואה לכהן דליקר' כליל כמנחת כהן עצמה אינה יכולה מפני שותפות' של אשה שיש לה חלק בה שלכפרתה היא באה ואין מנחת זר קריבה כליל בלא קמיצה:
להיאכל אינה יכולה מפני שותפותו של איש. שהוא מקריב' משלו וכתיב וכל מנחת כהן וגו'. וחסר כאן וגרסינן כמו שהובא לעיל ריש פ''ב וכדהובא בבבלי אלא הקומץ קרב בעצמו והשיריים קריבין בעצמן. ומדאמר קריבין בעצמן ש''מ דלמעלן הן קריבין כר''ש:
א''ל. ר' מנא לר''ת מאי קשיאלך דודאי פליגי בזה רבי דקתני במתני' נשרפת ראה דעתו של ר' אלעזר בי ר' שמעון כדאמרן ור' חייא רבה כר''ש ס''ל ולפיכך קאמר קריבין בעצמן:
הלכה: בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּישֵּׂאת לְכֹהֵן כול'. מַה בֵין כֹּהֵן לְכֹהֶנֶת. מִנְחַת כֹּהֶנֶת נֶאֱכֶלֶת. מִנְחַת כֹּהֵן אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת. דִּכְתִיב. וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל. לֹא כֹהֶנֶת. רִבִּי אַבָּהוּ בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְהָא כְתִיב וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ. מֵעַתָּה כֹהֵן וְלֹא כֹהֶנֶת. מַאי כְדוֹן. וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו. אֶת שֶׁבְּנוֹ עוֹמֵד תַּחְתָּיו. יָצָאת זוֹ שֶׁאֵין בְּנָהּ עוֹמֵד תַּחְתֶּיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
והכהן המשיח תחתיו מבניו. לעיל מהאי קרא דוכל מנחת כהן כתיבא ודרשינן מהכא למעוטי מנחת כהנת דיצאת זו כו':
מאי כדון. ומעתה מ''ט דמנחת כהנת נאכלת:
מעתה. נימא נמי דדרשינן כהן ולא כהנת דאינה מאכלת עבדיה בתרומה ואנן תנן בפ''ז דיבמות בת כהן שניסת לישראל והכניסה לו עבדים לא יאכלו כו' ש''מ דאם לא ניסת יאכלו בשבילה:
והא כתיב וכהן כי יקנה וגו'. דמאכיל עבדיו בתרומה:
גמ' דכתיב וכל מנחת כהן וגו'. ודרשינן כהן ולא כהנת כשאינה נשואה לכהן וכשהיא נשואה לכהן נהי דאינה נאכלת כליל מיהא לא הויא דהקומץ קרב בעצמו כו' כדאמרינן לעיל:
כֹהֶנֶת מִתְחַלֶּלֶת. וְאֵין כֹּהֵן מִתְחַלֵּל. דִּכְתִיב וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְעַמָּיו. אֵין לִי אֶלָּא זֶרַע שֶׁהוּא מִתְחַלֵּל. הִיא עַצְמָהּ מְנַיִין. וְדִין הוּא. מַה אִם הַזֶּרַע שֶׁלּא עָבַר עֲבֵירָה הֲרֵי הוּא מִתְחַלֵּל. הִיא שֶׁעָֽבְרָה עֲבֵירָה אֵינוֹ דִין שֶׁתִּתְחַלֵּל. הוּא עַצְמוֹ יוֹכִיחַ. שֶׁעָבַר עֲבֵירָה וְאֵינוֹ מִתְחַלֵּל. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְאִישׁ שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּל בְּכָל מָקוֹם. תֹּא̇מַר בְּאִשָּׁה שֶׁהִיא מִתְחַלֶּלֶת בְּכָל מָקוֹם. הוֹאִיל וְהִיא מִתְחַלֶּלֶת בְּכָל מָקוֹם דִּין הוּא שֶׁתִּתְחַלֵּל. מַה נַפְשֵׁךְ לוֹמַר. לֹא יָחֵל. לֹא יְחַלֵּל. אַף מִי שֶׁהָיָה כָשֵׁר וְנִתְחַלֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
שאינו מתחלל בכל מקום. אפי' בא על השפחה ועל הזונה:
תאמר באשה שהיא מתחללת ונפסלת בכ''מ. שאם בא עליה כותי חלל נתין ממזר פסולה כדילפינן ביבמות פ''ז מובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה והואיל ונפסלה בשאר ביאת איסור תיפסל אף כאן:
מה נפשך לומר. לישנא קייטא הוא ובבבלי קידושין דף ע''ז גריס ואם נפשך לומר אמר קרא לא יחלל לא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל מה אם נפשך לומר וכי תימא איכא למיפרך. דמעיקרא דדינא פירכא מהיכא ילפת לה היא עצמה מזרעה מה לזרעה שכן יצירתו בעבירה והילכך דריש מדהוי מצי למיכתב לא יחל וכתיב לא יחלל ודרשינן לא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל ועל עצמה שייך לומר כשרה ונתחללה עכשיו והויא נמי בכלל דלא יחלל:
היא עצמה מנין. שהאלמנה מתתללת בביאתו מן התרומה ומן הכהונה ללקות כהן הדיוט הבא עליה משום חללה:
היא שעברה עבירה. כדדרשינן ביבמות לא יקחו כתיב להזהיר אשה על ידי האיש:
דכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו. זרעו מתחלל והוא אינו מתחלל:
כֹּהֶנֶת מִטַּמְּאָה לַמֵּתִים. רִבִּי דּוֹסָא מִמַּלְחִיָּא רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כֹּהֶנֶת מוּתֶּרֶת לָצֵאת חוּצָה לָאָרֶץ. מַה טַעֲמָא. אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים. לֹא אֶל הַכּוֹהֲנֹת. דִּלֹכֵן מַה אֲנָן אָֽמְרִין. הוֹאִיל וְהִיא בִּכְלַל גְּזֵירָה לֹא תֵצֵא. וּתְהֵא בִּכְלַל גְּזֵירָה וְלֹא תֵצֵא. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאת מַדְחֶה פָּרָשַׁת טֻמְאוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
כהנת מותרת לצאת לח''ל. דחכמים גזרו טומאה על ארץ העמים וכהנת מותרת לטמא ומותרת לצאת:
ומתמה הש''ס דלא כן מה אנן אמרין. מאי קמ''ל רבי לעזר בזה דהא מתניתין היא דמותרת לטמא ומהיכי תיתי תאסור לצאת לח''ל:
הואיל והיא בכלל גזירה. כלומר אי לאו דאשמעינן רבי לעזר הוי אמינא דחכמים גזרו סתם ואפילו כהנת בכלל:
ותהא כו'. ואימא ה''נ דהיא בכלל גזירה:
נמצאת מדחה פרשת טמאות. דהא כתיב אל הכהנים ולא אל הכהנות:
כֹּהֵן אוֹכֵל בְּקָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים וְאֵין כֹּהֶנֶת אוֹכֶלֶת בְּקָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים. דִּכְתִיב כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכֲלֶנּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כל זכר בכהנים יאכלנו. כתיב באשם:
משנה: מַה בֵּין הָאִישׁ לָאִשָּׁה. הָאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם וְאֵין הַאִשָּׁה פוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת. הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בַּנָּזִיר וְאֵין הַאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בַּנָּזִיר. הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו וְאֵין הַאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ וְאֵין הַאִשָּׁה מְקַדֶּשֶׁת אֶת בִּתָּהּ. הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ וְאֵין הַאִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת בִּתָּהּ. הָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרוּמָּה. הָאִישׁ נִתְלֶה וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵת. הָאִישׁ נִמְכָּר בְּגְנֵיבָתוֹ וְאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בְּגְנֵיבָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
האיש מגלח על נזירות אביו. אם נדר אביו בנזירות והפריש קרבנותיו ומת והיה בנו נזיר הרי הבן מגלח ביום מלאת ומביא קרבנות שהפריש אביו וגם זו הלכה בנזיר היא ואין לה סמך מן התורה:
מתני' האיש פורע ופורם. כשהוא מצורע פורע את ראשו ופורם את בגדיו ואין האשה כו' כדיליף בגמרא:
האיש מדיר את בנו בנזיר. בנו קטן והלכה היא בנזיר:
מקדש את בתו. מקבל קידושי בתו קטנה שלא מדעתה:
מוכר את בתו לאמה. כשהיא קטנה:
האיש נסקל ערום כו'. וטעמא דכלהו מפרש בגמרא:
גמ' איש. צרוע הוא כתיב:
ת''ל צרוע. סתם משמע בין איש כו' ובבבלי דריש מוהצרוע דבתריה והצרוע אשר בו הנגע דמיותר הוא דהא במצורע קמיירי אלא לרבות כו':
לעניין שלמטן. לאו למעוטי מטומאה אמורה אלא מענין האמור בפסוק שלאחריו דכתיב ביה פריעה ופרימה לומר לך האיש פורע כו':
את בתי נתתי. תלה הכתו' נתינתה באביה:
וסקלתם אותו. ומהכא ילפינן דהאיש נסקל ערום דאותו ולא את כסותו ומינה הא אותה בכסותה:
מעתה. הכא נמי' נימא אותם ולא את כסותם והאשה נמי נסקלת ערימה:
מאי כדון. ומאי טעם וקאמר איש כו' כלומר דלא ממיעוטא דקרא דרשינן אלא סברא הוא דהאשה ניוולה מרובה לפיכך אינה נסקלת ערומה:
האיש נמכר בגניבתו ולא בגניבתה גרסינן:
מתני' כהנת. בת כהן שנשאת לישראל וכן כהנת אלמנה וגרושה שהביאה מנחה מנחתה נאכלת כדיליף טעמא בגמ':
כהנת מיטמאה כו'. כדמפרש טעמא כגמ':
וכהן אינו מתחלל. אם נשא גרושה זונה וחללה אלא כל זמן שהוא עמה פסול לעבודה ומשגרש' חוזר להכשירו ובגמ' יליף טעמא:
כהנת מתחללת. מן התרומה ומן הכהונה אם נבעלה לפסול לה ואינה חוזרת לכשרותה לעולם:
הלכה: אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם כול'. וְיַשְׁקֶינָּהּ. גְּזֵירַת הַכָּתוּב הִיא. וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן. וְלֹא יְקַנֵּא לָהּ. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה. וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲפִילוּ מִקְצַת אִשְׁתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' וישקינה. כלומר דפריך מאי חזית לומר דאימעוט ארוסה ושומרת יבם משתיה ולא מקינוי דהא מדאמרת ולא נוטלת כתובה ש''מ דמקנא לה כדפרישית במתני' וע''כ תחת אישה לאו דוקא א''כ וישקינה נמי:
גזירת הכתיב היא. גבי אשקיי' דכתיב והביא האיש את אשתו מדתנא בה קרא ולא כתב והביא האיש אותה אל הכהן ש''מ דוקא אשתו ממש בעינן:
ולא יקנא לה. ונימא ה''נ בקינוי:
וקנא את אשתו. את ריבוי הוא ואפי' מקצת אשתו ולקמן פריך עלה:
משנה: אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר תִּשְׂתֶּה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ארוסה. שקינא לה ארוס:
ושומרת יבם. שקינא לה יבם:
לא שותות. דמעטינהו קרא:
ולא נוטלת כתוב'. שהיא גרמה לאסור עצמה עליו שנסתרה אחר קינוי דמקינוי ואיסור לא אימעוט כדמפרש בגמרא:
תחת אישה. ביושבת תחתיו הכתוב מדבר:
נתינה. מן הגבעונים ואסורים לבא בקהל:
לא שותות. דלא נאמרה פרשה אלא בראוי' לקיימה כדדריש בספרי כי תשטה אשתו בראוי' לאישות הכתוב מדבר פרט לאלמנה לכ''ג כו':
ולא נוטלת כתובה. ואע''ג דשאר אלמנה לכ''ג לא קנסוה רבנן בכתובה כדאמרינן בפ' אלמנה ניזונת זו אין לה שסתירתה גרמה לה:
הָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵיבוֹ. בִּגְנֵיבוֹ וְלֹא בִּכְפֵילוֹ. בִּגְנֵיבוֹ וְלֹא בִּזְמֵימוֹ. בִּגְנֵיבוֹ אֵינוֹ נִמְכָּר וְנִשְׁנֶה. וְאֵין לוֹ עָלָיו דָּמִים. מֵעַתָּה בִּגְנֵיבָה אַחַת אֲבָל בִּשְׁתֵּי גְנֵיבוֹת נִמְכָּר וְנִשְׁנֶה. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. גָּנַב מִשֶּׁלַּשּׁוּתָפוּת מָה אַתְּ עֲבַד לָהּ. כִּגְנֵיבָה אַחַת אוֹ כִשְׁתֵּי גְנֵיבוֹת. הָיָה גוֹנֵב וּמוֹצִיא בַלָּיְלָה. נֵימַר. אִם יָֽדְעוּ בּוֹ הַבְּעָלִים בֵּינְתַייִם. שְׁתֵי גְנֵיבוֹת הֵן. וְאִם לָאו גְּנֵיבָה אַחַת הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
נימר. אם נודע להבעלים בנתיים כב' גניבות הן ונמכר ונשנה:
ואם לאו. נחשב כל מה שהוציא לגניב' אחת ואינו נמכר ונשנה:
סליק פירקא בס''ד
הי' גונב ומוציא כל הלילה. אם אתה מחשבו לגניבה א' אפי' הוציא הרבה פעמים או לא:
גנב משל שותפות. מב' שותפין אם כגניבה אחת היא הואיל ושותפין בה או כשתי גניבות הוי הואיל ושל ב' בני אדם היא ולא איפשיטא:
בשתי גניבות. גנב וחזר וגנב:
מעתה. ע''כ דה''ק בגניבה אחת הוא דאינו נמכר ונשנה כגון שלא הי' דמי מכירתו כנגד כל הגניבה אינו נמכר פעם אחרת להשלים דמיה:
ואין לו עליו דמים. בתמיה דקס''ד אפי' בשתי גניבות אינו נמכר ונשנה והרי חייב לו דמים בשביל גניבה האחרת:
בגניבו. משמע אחת ולא שתים דאינו נמכר ונשנה:
ולא בזממו. אם הוזמו עדי הגניבה ואין להם לשלם אינן נמכרין:
בגניבו. דרשינן נמי ולא בכפילו שאינו נמכר לשלם הכפל אם יש לו לשלם הקרן:
הָאִישׁ נִתְלֶה וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵת. דִּכְתִיב וְתָלוּ אוֹתוֹ. וְלֹא אוֹתָהּ.
הָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרוּמָּה. דִּכְתִיב וּסְקַלְתָּם אוֹתוֹ. לֹא אֶת כְּסוּתוֹ. רִבִּי חַגַּי בְּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְהָֽכְתִיב וּסְקַלְתֶּם אוֹתָם בָּאֲבָנִים. מֵאַתָּה אוֹתָם. לֹא אֶת כְּסוּתָם. מַאי כְדוֹן. אִישׁ עַל יְדֵי שֶׁאֵין נִיווּלוֹ מְרוּבֶּה. לְפִיכָךְ נִסְקָל עָרוֹם. אֲבָל אִשָּׁה עַל יְדֵי שֶׁנִּיווּלָהּ מְרוּבֶּה. לְפִיכָךְ אֵינָהּ נִסְקֶלֶת עֲרוּמָּה.
הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ. דִּכְתִיב וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ. דִּכְתִיב אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִשְׂנָאֶהָ.
הָאִישׁ מַדִּיר וְהָאִישׁ מְגַלֵּחַ. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְּבָרִים מְקוּלֵּי בֵית שַׁמַּי וּמְחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל וְזֶה אֶחָד מֶהֶם. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. אֵין הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְּנָזִיר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְּנָזִיר.
הלכה: 18b מַה בֵּין הָאִישׁ לָאִשָּׁה. הָאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם כול'. אִישׁ אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ. אִשָּׁה מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר צָרוּעַ. בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה בֵין קָטָן. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר אִישׁ. לְעִנְייָן שֶׁלְּמַטָּן. הָאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם. אֵין הַאִשָּׁה פוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' וישקינה. כלומר דפריך מאי חזית לומר דאימעוט ארוסה ושומרת יבם משתיה ולא מקינוי דהא מדאמרת ולא נוטלת כתובה ש''מ דמקנא לה כדפרישית במתני' וע''כ תחת אישה לאו דוקא א''כ וישקינה נמי:
גזירת הכתיב היא. גבי אשקיי' דכתיב והביא האיש את אשתו מדתנא בה קרא ולא כתב והביא האיש אותה אל הכהן ש''מ דוקא אשתו ממש בעינן:
ולא יקנא לה. ונימא ה''נ בקינוי:
וקנא את אשתו. את ריבוי הוא ואפי' מקצת אשתו ולקמן פריך עלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source