הלכה: אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה כול'. דִּלֹּכֵן מָה אֲנָן אָֽמְרִין. שָׁתָת וְלֹא בָֽדְקוּ אוֹתָהּ הַמַּיִם טְהוֹרָה הִיא. אֲנִי אוֹמֵר. הַזְּכוּת תָּלָה לָהּ. נִיחָא כְּמָאן דְּאָמַר. הַזְּכוּת תּוֹלָה וְאֵינָהּ נִיכֶּרֶת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. הַזְּכוּת תּוֹלָה וְנִיכֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. כֵּן אֲנָן קַייָמִין כְּשֶׁשָּׁתָת וְלֹא הָיוּ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ. שֶׁלֹֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְאֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין בָּאֲנוּסָה אֶלָּא בִּמְפוּתָּה. וְזוֹ אֲנוּסָה הִיא. מָה אֲנוּסָה שֶׁבִּכְהוּנָּה כְּרָצוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר. מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ. וּמְנַיִין שֶׁאוֹנְסִין פּוֹסְלִין בִּכְהוּנָּה בְּאֵשֶׁת אִישׁ. מָה אִם שְׁרָצִים הַקַּלִּים עָשָׂה בָהֶן אֶת הָאוֹנֶס כְּרָצוֹן. סוֹטָה חֲמוּרָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן. תַּנֵּי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָתָן. וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת. פְּרָט לְאוֹנְסִין. מָה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. אָמַר לֵיהּ. מַה תַּחַת אִישֵׁךְ לְרָצוֹן. אַף כָּאן לְרָצוֹן. וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה. [אֲסוּרָה]. הָא נִתְפָּשָׂה מוּתֶּרֶת. וְיֵשׁ לָךְ תְּפוּסָה בְיִשְׂרָאֵל וְהִיא אֲסוּרָה. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ שֶׁתְּחִילָּתָהּ בְּרָצוֹן וְסוֹפָהּ בְּאוֹנֶס. וְיֵשׁ לָךְ שֶׁאֵינָהּ תְּפוּסָה בְיִשְׂרָאֵל וְהִיא מוּתֶּרֶת. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ שֶׁתְּחִילָּתָהּ בְּאוֹנֶס וְסוֹפָהּ בְּרָצוֹן. כְּהָדָא אִיתְּתָא אֲתַת לְגַבֵּיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. אָֽמְרָה לֵיהּ. נֶאֱנַסְתִּי. אָמַר לָהּ. וְלֹא עָרֵב לָךְ בְּסוֹף. אָֽמְרָה לֵיהּ. וְאִם יִטְבּוֹל אָדָם אֶצְבָּעוֹ בִדְבַשׁ וְיִתְּנֶנָּהּ לְתוֹךְ פִּיו בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁמָּא אֵינוֹ רַע לוֹ וּבְסוֹף אֵינוֹ עָרֵב לוֹ. וְקִיבְּלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בני ישראל וקינא. כתיב דבר אל בני ישראל וגו' וקינא ומכאן מרבינן דב''ד מקנין לה אם אין בעלה דהציווי הוא אל כל ישראל ובבבלי יליף לה מאיש איש:
וקיבלה. והתירה רבי יוחנן לבעלה. וכגוונא דהאי עובדא אמר בבבלי נידה דף מ''ה גבי פחותה מבת ג' כו':
שמא אינו רע לו. לעבור על האיסור ובסוף שמא אינו ערב לו הטעם:
שאינה תפוסה בישראל. באשת ישראל דסופה לא נתפסה ואפ''ה מותרת דתחילתה באונס היתה ומרצון ילפינן לאונס דהכל תלוי בתחילתה. וכן אמרי' בבבלי כתובות דף נ''א דיצר אלבשה ואפי' סופה כאונס הויא:
ויש לך תפוסה בישראל. כלומר אפילו לישראל ושם תפוסה לה דסופ' באונס שחזרה בה ואע''פ כן אסורה שתחילת''ה ברצון היתה ומוהיא לא נתפשה דריש שלא נתפסה בתחילתה:
מה את ש''מ. היכי ילפת מהאי קרא:
פרט לאונסין. דחין המים בודקין תוחה:
עשה כו'. דאין חילוק לענין טומאה בין אונס לרצון סוטה. אשת איש החמורה לכ''ש:
מה אם שרצים הקלים. דקילא טימאתייהו:
מה אנוסה שבכהונה כו'. כלומר והרי אנוסה לכהן אסורה כמו ברצין לישראל לפום כן איצטריך לומר דמותרת לביתה אפי' הוא כהן דלא תלינן בהכי:
כן אנן קיימין. להאי מ''ד:
כששתת כו'. והא קמ''ל דלא תימא שזינתה באונס ולפיכך לא בדקוה המים:
גמ' דלא כן מה אנן אמרין. אמותרת לבעלה דקתני במתניתן פריך מאי קמ''ל דהא חזינן דשתת ולא בדקו אותה המים ובוודאי טהורה היא ופשיטא דמותרת אפי' הוא כהן:
אני אומר הזכות תלה לה. ומהו דתימא דתלינן בזכות קמ''ל:
ניחא כמ''ד כו'. פלוגתא דרבי ורבנן היא בפרקין דלעיל הלכה ה':
אלא למ''ד דניכרת ומתנוונה. הא חזינן דלא מתנוונה:
משנה: 20a אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה וּמוּתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ אֵשֶׁת סָרִיס שׁוֹתָה. עַל יְדֵי כָל הָעֲרָיוֹת מְקַנִּין חוּץ מִן הַקָּטָן וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
אף להשקותה. דלא בעינן וקינא והביא ואין הל' כרבי יוסי:
מתני' לא להשקותה אמרו. דהא בעינן והביא האיש את אשתו ובעלה נמי לכשיבא אינו יכול להשקותה בקיניי זה דבעינן וקינא והביא:
מתני' אשת הכהן שותה ומותר' לבעלה. אם נמצאת נקיה ובגמ' פריך פשיטא:
אשת סריס שותה. וכגון שנסתרה לאחר שנשאה דקדמה שכיבת הבעל לבועל ובבבלי קאמר דמהו דתימא מבלעדי אישך אמר רחמנא והאי לאו בר הכי הוא קמ''ל:
ע''י כל העריות כלן מקנין. אם קינא לה מאביה ומאחיה ומאחד מכל עריות שבתורה ונסתרה הוי קינוי ונאסרה עליו ושותה דלא תימא נטמאה נטמאה ב' פעמים אחד לבעל וא' לבועל היכא דמיתסרא עליה בהאי זנות. לאפוקי האי דאסירא עליה וקיימא קמ''ל:
חוץ מן הקטן. דאיש כתיב ויתן איש בך את שכבתו:
ומי שאינו איש. למעוטי בהמה דאין זנות בבהמה:
וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת. פְּרָט לְאֵשֶׁת סָרִיס. וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ. לְרַבּוֹת אֶת הַסָּרִיס. חוּץ מִן הַקָּטָן וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ. [כְּקוֹף].
Pnei Moshe (non traduit)
חוץ מן הקטן כו'. כדפרישית במתני'. ואלו שב''ד מקנין להן. אם רואין אותן שמתנהגין בפריצות:
תחת אישך וגו' לרבות אשת הסריס גרסינן כדקאמר במתני'. וכן גריס בספרי אישך לרבות אשת הסריס ויתן בך את שכבתו לרבות הסריס. כלומר דמרבינן הסריס לקינוי שמקנא לה ממנו אע''ג דלאו בר הכי הוא ולאו בר זריעה הוא מ''מ בר שכיבה הוא:
משנה: וְאֵילּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן מִי שֶׁנִּתְחָרַשׁ בַּעֲלָהּ אוֹ נִשְׁטָה אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָֽמְרוּ אֶלָּא לְפָֽסְלָהּ מִכְּתָבָּתָהּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ שֶׁכְּשֶׁיֵּצֵא בַעֲלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין יַשְׁקֵינָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
אף להשקותה. דלא בעינן וקינא והביא ואין הל' כרבי יוסי:
מתני' לא להשקותה אמרו. דהא בעינן והביא האיש את אשתו ובעלה נמי לכשיבא אינו יכול להשקותה בקיניי זה דבעינן וקינא והביא:
מתני' אשת הכהן שותה ומותר' לבעלה. אם נמצאת נקיה ובגמ' פריך פשיטא:
אשת סריס שותה. וכגון שנסתרה לאחר שנשאה דקדמה שכיבת הבעל לבועל ובבבלי קאמר דמהו דתימא מבלעדי אישך אמר רחמנא והאי לאו בר הכי הוא קמ''ל:
ע''י כל העריות כלן מקנין. אם קינא לה מאביה ומאחיה ומאחד מכל עריות שבתורה ונסתרה הוי קינוי ונאסרה עליו ושותה דלא תימא נטמאה נטמאה ב' פעמים אחד לבעל וא' לבועל היכא דמיתסרא עליה בהאי זנות. לאפוקי האי דאסירא עליה וקיימא קמ''ל:
חוץ מן הקטן. דאיש כתיב ויתן איש בך את שכבתו:
ומי שאינו איש. למעוטי בהמה דאין זנות בבהמה:
הלכה: אֵילּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן כול'. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בני ישראל וקינא. כתיב דבר אל בני ישראל וגו' וקינא ומכאן מרבינן דב''ד מקנין לה אם אין בעלה דהציווי הוא אל כל ישראל ובבבלי יליף לה מאיש איש:
וקיבלה. והתירה רבי יוחנן לבעלה. וכגוונא דהאי עובדא אמר בבבלי נידה דף מ''ה גבי פחותה מבת ג' כו':
שמא אינו רע לו. לעבור על האיסור ובסוף שמא אינו ערב לו הטעם:
שאינה תפוסה בישראל. באשת ישראל דסופה לא נתפסה ואפ''ה מותרת דתחילתה באונס היתה ומרצון ילפינן לאונס דהכל תלוי בתחילתה. וכן אמרי' בבבלי כתובות דף נ''א דיצר אלבשה ואפי' סופה כאונס הויא:
ויש לך תפוסה בישראל. כלומר אפילו לישראל ושם תפוסה לה דסופ' באונס שחזרה בה ואע''פ כן אסורה שתחילת''ה ברצון היתה ומוהיא לא נתפשה דריש שלא נתפסה בתחילתה:
מה את ש''מ. היכי ילפת מהאי קרא:
פרט לאונסין. דחין המים בודקין תוחה:
עשה כו'. דאין חילוק לענין טומאה בין אונס לרצון סוטה. אשת איש החמורה לכ''ש:
מה אם שרצים הקלים. דקילא טימאתייהו:
מה אנוסה שבכהונה כו'. כלומר והרי אנוסה לכהן אסורה כמו ברצין לישראל לפום כן איצטריך לומר דמותרת לביתה אפי' הוא כהן דלא תלינן בהכי:
כן אנן קיימין. להאי מ''ד:
כששתת כו'. והא קמ''ל דלא תימא שזינתה באונס ולפיכך לא בדקוה המים:
גמ' דלא כן מה אנן אמרין. אמותרת לבעלה דקתני במתניתן פריך מאי קמ''ל דהא חזינן דשתת ולא בדקו אותה המים ובוודאי טהורה היא ופשיטא דמותרת אפי' הוא כהן:
אני אומר הזכות תלה לה. ומהו דתימא דתלינן בזכות קמ''ל:
ניחא כמ''ד כו'. פלוגתא דרבי ורבנן היא בפרקין דלעיל הלכה ה':
אלא למ''ד דניכרת ומתנוונה. הא חזינן דלא מתנוונה:
וִיקַנֵּא וְיַשְׁקֶינָּה. גְּזֵירַת הַכָּתוּב הִיא וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן. 20b וְלֹא יְקַנֶּא לָהּ. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה. וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲפִילוּ מִקְצַת אִשְׁתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
בוא ובה. כדמפרש לקמיה דגורעין היי''ו קמא של ובאו מתחילתו לסופו וכמאן דכתיב בו ובה דמיא:
וכתיב כן. בפסוק בתמיה:
ומשני כהאי דאמר כו'. דגורעין התיבה לדרוש מתחילתה לסופה:
ואפי' באמצע התיב'. גורעין לדרוש כמו דמצינו דגורעין באמצע המקרא לדרשא כדמפרש ואזיל:
ויצקת עליה שמן. מנחה היא במנחת מחבת כתיב ודריש לה בת''כ ויצקת שמן מנחה לרבות כל המנחות ליציקה לפי שכל המנחות הנעשות בכלי טעונין שלשה מתן שמן כדתנן בפ' ז' דמנחות שבתחילה היה נותן שמן בכלי קודם נתינת הסולת ואח''כ נותן עליו את הסולת וחוזר ונותן שמן ובולל חוזר ונותן שמן לקיים מצות יציתה ומסיים שם וכן במנחות דף ע''ה יכול שאני מרבה אף מנחת מאפה ת''ל עליה כו' אלמא דגורעין מאמצע המקרא לסופו לדרשא:
ולא יקנא לה. הב''ד ומאי חזית דמרבית לקינוי:
וישקינה. ויהא הקינוי על פי ב''ד קינוי להשקותה:
גזירת הכתוב הוא. גבי השקאה והביא וגו' ובעלה לכשיבא נמי אין משקה דבעינן וקינא והביא כדפירשתי במתני' וכן אמרי' בבבלי:
התורה אמרה וקינא כו'. כלומר כמו דמצינו להלן בריש פירקין דמרבינן ארוסה לקינוי מאת אשתו אפילו מקצת אשתו ומדחזינן דרבתה התורה אצל הקינוי מרבינן נמי הכא לקינוי ב''ד:
בִּיאַת פְּסוּלִין מְנַיִין שֶׁהִיא פּוֹסֶלֶת. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּאֵשֶׁת אִישׁ חֲמוּרָה הִיא. אִם בְּאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל כְּבַר כָּתוּב וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן אֵת שֶׁזַרְעוֹ פָסוּל בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. וְאֵת שֶׁאֵין זַרְעוֹ פָּסוּל אֵין בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. וְאֵילּוּ הֵן. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד גֵּר עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי אֲדוֹמִי מִצְרִי עֶבֶד מַמְזֵר חָלָל נָתִין כּוּתִי וְגוֹי שֶׁבָּאוּ עַל בַּת כֹּהֵן עַל בַּת לֵוִי עַל בַּת יִשְׂרָאֵל פּוֹסֶלֶת מִן הַכְּהוּנָּה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. וְכָל שֶׁאֵין זַרְעוֹ פָּסוּל אֵין בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כַּל שֶׁאַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ אַתְּ מוּתָּר בְּאַלְמָנָתוֹ. וְכָל שֶׁאֵין אַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ אֵין אַתְּ מוּתָּר בְּאַלְמָנָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ואילו הן כו'. מפורש ביבמות שם:
כל שזרעו פסול. לאפוקי מצרי ואדומי שני:
כל שאת מותר בבתו כו'. ולאפוקי גר עמוני ומואבי דמותר בבתו אין ביאתו פוסלת מן הכהונה ולר' יוסי פוסל דמקצת זרעו פסול הוא וכמפורש שם:
סליק פירקא בס''ד
מניין המאררים כו'. ומכאן נמי יש רמז דהמים בודקין אותו:
הצד השוה שבהן. כלו' דילפינן ממה דמצינו הצד השוה שבהן דהרי זרען פסול דמא''א ממזר הוא ומאלמנה לכ''ג חלל כדכתיב ולא יחלל זרעו אף כל שזרעי פסול ביאתו פוסלת מן הכהונה:
ביאת פסולין מנין שהיא פוסלת. מן הכהונה:
מה אנן קיימין. כלו' מהיכא ילפת לה שאר פסולין:
אם כאשת איש. ומינה ילפת לה:
חמורה היא. לא מצינן למילף מיניה לשאר פוסלין דחמורה היא דבכרת:
אם כאלמנה לכ''ג. אם מינה ילפת לשאר פסולין:
כבר כתיב והביא וגו'. כלומר דשאני אלמנה לכ''ג דלאו אשתו כלל מיקרי כדאשכחן דממעטינן לענין השקאה מוהביא האיש את אשתו דאינה ראויה לקיימה:
משנה: כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּבָאוּ וּבָאוּ. כְּשֵׁם שֶׁהִיא אֲסוּרָה לַבַּעַל כָּךְ הִיא אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל שֶׁנֶּאֱמַר נִטְמְאָה נִטְמְאָה דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כָּךְ הָיָה דוֹרֵשׁ זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב. רִבִּי אוֹמֵר שְׁנֵי פְעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה אִם נִטְמָאָה נִטְמָאָה אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' כך המים בודקין אותי. את הבעל:
שנאמר ובאו ובאו. בגמ' מפרש לה:
נטמאה נטמאה. קרא יתירא לדרשה:
רבי אומר שני פעמים כו'. רבי לא דריש אלא ריבויא דקרא בין ובאו ובאו בין נטמאה ונטמאה ולא דריש וי''ו יתירא:
הלכה: כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ כול'. אֲנָן תַּנִּינָן בָּאוּ בָּאוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וּבָאוּ וּבָאוּ. מָאן דָּמַר בָּאוּ בָּאוּ. רִבִּי עֲקִיבָה. וּמָאן דָּמַר וּבָאוּ וּבָאוּ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אֲנָן תַּנִּינָן נִטְמְאָה נִטְמְאָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וְנִטְמָאָה וְנִטְמָאָה. מָאן דָּמַר נִטְמְאָה נִטְמְאָה. רִבִּי עֲקִיבָה. וּמָאן דָּמַר וְנִטְמְאָה וְנִטְמְאָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אנן תנינן.במתני' באו באו דמכפל המקרא דריש ולא מוי''ו יתירא:
אית תניי דתני. בברייתא ובאו ובאו ומוי''ו יתירא דריש ומפרש ואזיל דמ''ד מכפל דרשינן ר' עקיבא היא דמצינו בעלמא דפליגי ר' ישמעאל ור''ע בה דר' ישמעאל לא דריש בכ''מ כפל המקראות ס''ל דברה תורה כלשון בני אדם כדפליגי בזה בפ' הערל הלכה א' וכן לקמן פ''ו הל' ה' ור''ע דריש לשונות הכפולין ולא דריש וי''ו יתירא:
תני. אידך דהכי דרשינן דהמים בודקין אותו:
תַּנֵּי בוא ובה. וְכָתוּב כֵּן. כַּיי דָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. גּוֹרְעִין לִדְרוֹשׁ מִתְּחִילָּתָהּ לְסוֹפָהּ. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. וַאֲפִילוּ בְאֶמְצַע הַתֵּיבָה. וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן. וְיָצַקְתָּ שֶׁמֶן מִנְחָה. לְרַבּוֹת אֶת כָּל הַמְנָחוֹת לִיצִיקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בוא ובה. כדמפרש לקמיה דגורעין היי''ו קמא של ובאו מתחילתו לסופו וכמאן דכתיב בו ובה דמיא:
וכתיב כן. בפסוק בתמיה:
ומשני כהאי דאמר כו'. דגורעין התיבה לדרוש מתחילתה לסופה:
ואפי' באמצע התיב'. גורעין לדרוש כמו דמצינו דגורעין באמצע המקרא לדרשא כדמפרש ואזיל:
ויצקת עליה שמן. מנחה היא במנחת מחבת כתיב ודריש לה בת''כ ויצקת שמן מנחה לרבות כל המנחות ליציקה לפי שכל המנחות הנעשות בכלי טעונין שלשה מתן שמן כדתנן בפ' ז' דמנחות שבתחילה היה נותן שמן בכלי קודם נתינת הסולת ואח''כ נותן עליו את הסולת וחוזר ונותן שמן ובולל חוזר ונותן שמן לקיים מצות יציתה ומסיים שם וכן במנחות דף ע''ה יכול שאני מרבה אף מנחת מאפה ת''ל עליה כו' אלמא דגורעין מאמצע המקרא לסופו לדרשא:
ולא יקנא לה. הב''ד ומאי חזית דמרבית לקינוי:
וישקינה. ויהא הקינוי על פי ב''ד קינוי להשקותה:
גזירת הכתוב הוא. גבי השקאה והביא וגו' ובעלה לכשיבא נמי אין משקה דבעינן וקינא והביא כדפירשתי במתני' וכן אמרי' בבבלי:
התורה אמרה וקינא כו'. כלומר כמו דמצינו להלן בריש פירקין דמרבינן ארוסה לקינוי מאת אשתו אפילו מקצת אשתו ומדחזינן דרבתה התורה אצל הקינוי מרבינן נמי הכא לקינוי ב''ד:
הַמְאָֽרְרִים. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. מִינְייָן הַמְאָֽרְרִים. כְּנֶגֶד מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. וּכְנֶגֶד מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ואילו הן כו'. מפורש ביבמות שם:
כל שזרעו פסול. לאפוקי מצרי ואדומי שני:
כל שאת מותר בבתו כו'. ולאפוקי גר עמוני ומואבי דמותר בבתו אין ביאתו פוסלת מן הכהונה ולר' יוסי פוסל דמקצת זרעו פסול הוא וכמפורש שם:
סליק פירקא בס''ד
מניין המאררים כו'. ומכאן נמי יש רמז דהמים בודקין אותו:
הצד השוה שבהן. כלו' דילפינן ממה דמצינו הצד השוה שבהן דהרי זרען פסול דמא''א ממזר הוא ומאלמנה לכ''ג חלל כדכתיב ולא יחלל זרעו אף כל שזרעי פסול ביאתו פוסלת מן הכהונה:
ביאת פסולין מנין שהיא פוסלת. מן הכהונה:
מה אנן קיימין. כלו' מהיכא ילפת לה שאר פסולין:
אם כאשת איש. ומינה ילפת לה:
חמורה היא. לא מצינן למילף מיניה לשאר פוסלין דחמורה היא דבכרת:
אם כאלמנה לכ''ג. אם מינה ילפת לשאר פסולין:
כבר כתיב והביא וגו'. כלומר דשאני אלמנה לכ''ג דלאו אשתו כלל מיקרי כדאשכחן דממעטינן לענין השקאה מוהביא האיש את אשתו דאינה ראויה לקיימה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source