הלכה: כֵּיצַד הוּא מְקַנֵּא לָהּ כול'. סוֹף דָּבָר עַד שֶׁתְּדַבֵּר עִמּוֹ. הָא אִם נִסְתְּרָה עִמּוֹ וְלֹא דִיבְּרָה אֵין סְתִירָתָהּ כְּלוּם. דְּרוּבָּה אָתָא מֵימוֹר לָךְ. אֲפִילוּ דִיבְּרָה עִמּוֹ וְלֹא נִסְתְּרָה אֲדַיִין הִיא מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ וּמוּתֶּרֶת לוֹכַל בַּתְּרוּמָה. לָשׁוֹן נָקִי הוּא מַתְנִיתִין. אַל תִּתְייַחֲדִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' סוף דבר עד שתדבר עמו. אם אנו צריכין שתדבר נמי עם הסתירה הא אם נסתרה בלא דיבור לא תחשב הסתירה כלום בתמיה:
דיברה אתא מימר לך. דצריך להשמיענו דדיבור בלא סתירא לאו כלום הוא ואפילו הקפיד הבעל ואמר לה אל תדברי והאי אל תדברי דמתני' מפרשים אל תסתרי כדמסיק לשון נקי היא מתני' כו' ומיהו דיברה דסיפא על כרחך אית לן למימר דדיבור ממש הוא:
משנה: כֵּיצַד מְקַנֵּא לָהּ. אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי וְדִבְּרָה עִמּוֹ עֲדַיִין מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ וּמוּתֶּרֶת לוֹכַל בַּתְּרוּמָה. נִכְנְסָה עִמּוֹ לְבֵית הַסֵּתֶר 3a וְשָׁהָת כְּדֵי טוּמְאָה אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ וָאֲסוּרָה לוֹכַל בַּתְּרוּמָה. וְאִם מֵת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' כיצד הוא מקנא לה אמר לה כו'. האי אמר לה לאו פירושא דכיצד מקנא לה הוא אלא תרתי קתני וה''ק אם אמר לה אל תדברי כו' לאו כלום הוא ועדיין מותרת אלא דוקא כשאמר אל תסתרי ונכנסה עמו לבית הסתר כו' כדמפרש בגמ':
ומותרת לאכול בתרומה. אם אשת כהן היא:
ושהת כדי טומאה שיעור שהיי' מפרש בגמ':
ואם מת. בעלה קודם שישקנה:
חולצת ולא מתייבמת. כדדריש לה בבבלי מדכתיב גבי אשה שמצא בה ערות דבר והלכה והיתה לאיש אחר ודרשינן לאיש אחר ולא ליבם ואע''פ כן אינה פטורה מן החליצה כשם שאם היה בעלה חי דלא היתה מותרת בלא גט:
מַהוּ שֶׁיְּקַנֵּא לָהּ מִשְּׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּאַחַת. רִבִּי יוּדָן אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. מָאן דָּמַר. מְקַנֵּא לָהּ מֵאָבִיהָ וּמִבְּנָהּ. מְקַנֵּא לָהּ מִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּאַחַת. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. מְקַנֵּא לָהּ מִמֵּאָה בְנֵי אָדָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. אָמַר לָהּ. אַל תִּיכָּֽנְסִי לְבֵית הַכְּנֶסֶת. נִכְנֶסֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יוסי אמר לה אל תכנסי כלו'. כלומר דר' יוסי בר בון פשיט לי' בעיא דר' יוסי דלא הוי קינוי דאטו אם אמר לה אל תכנסי לבה''כ שיש שם אנשים הרבה מי הוי קינוי דודאי נכנסת:
ר' יוסי בעי. אם אמרי' נמי דמקנא לה אפי' ממאה בני אדם כא' ואע''ג דאמרינן בעלמא תרי כמאה היינו היכא דמדינא צריך תרי כגון בעדים תרי ומאה חד דינא אית להו אבל הכא דמדינא מותר להתייחד עם שנים אלא דהואיל וקפיד הבעל מי אמרינן אפי' במאה הוי קפידי' קפידא או דילמא בקפידא כ''כ אמרי' בטלה דעתו אצל כל אדם א''נ שאני בשני' דאיכא למימר קים ליה לבעל בהו דפרוצים הם ואסורה להתייחד עמהן אבל במאה אי אפשר דלית בהו תרי כשירי:
במחלוקת. היא דלמ''ד לעיל דמקנא לה מאביה ובנה ואע''פ שמותרת להתייחד עמהם ס''ל נמי דמקנא לה משני בני אדם כאחד:
מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחד. אל תסתרי עם פ' ופ' הואיל ומותר להתייחד עם שנים דבסתמא בכשרים מחזקינן להו או דילמא בקפידא דבעל תלא רחמנא והא קפיד:
עִמּוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא אָמַר אֶלָּא עִמּוֹ. הָא זֶה אַחַר זֶה לֹא. רִבִּי אָבִין אָמַר אֲפִילוּ זֶה אַחַר זֶה. מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ רַגְלַיִם לְדָבָר. לַפְּלַטֵּיָה בַלַּיְלָה. לְחוֹרְבָה בַיּוֹם. לִמְבוּאוֹת אֲפֵילוֹת בַּיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
לחורבה. הוי יחוד אפילו ביום וכן למבואות אפילות:
לפלטיא. רה''ר בלילה הוי סתירה כשנתייחדו במקום מיוחד:
אפי' זא''ז. הוי סתירה דמ''מ יש רגלים לדבר:
הא זא''ז. שנכנס הוא או היא תחלה לא:
אמר ר' מנא. דדוקא עמו שנכנסו שניהם כאחד:
עמו. לבית הסתר קתני במתני':
תַּמָּן תַּנִּינָן כָּל הָעֲרָיוֹת עָשָׂה בָהּ אֶת הַמְעָרֶה כְגוֹמֵר וְחַייָב עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. הֶחֱמִיר בְשִׁפְחָה שֶׁעָשָׂה בָהּ אֶת הַמֵּזִיד כְשׁוֹגֵג. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי בָּא בָּר מָמָל בְּשֵׁם רַב. שִׁכְבַת זֶרַע עַד שֶׁיִּפְלוֹט. הָכָא כְתִיב שִׁכְבַת זֶרַע וְהָכָא כְתִיב שִׁכְבַת זֶרַע. הָכָא אַתְּ אָמַר שִׁכְבַת זֶרַע עַד שֶׁיִּפְלוֹט. וְהָכָא אַתְּ אָמַר כֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָה הִיא דִכְתִיב וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה. כֵּיוָן שֶׁנִּסְתְרָה הַתּוֹרָה קְרָאָהּ טְמֵאָה. בְּרַם הָכָא שִׁכְבַת זֶרַע עַד שֶׁיִּפְלוֹט. לֵיי דָא מִילָּה כְתִיב שִׁכְבַת זֶרַע. לְשִׁיעוּרִין. כְּהָדָא דְתַנִּי. וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה. כַּמָּה הִיא סְתִירָה. כְּדֵי טוּמְאָה. כַּמָּה הִיא כְדֵי טוּמְאָה. כְּדֵי בִיאָה. וְכָמָּה הִיא בִיאָה. כְּדֵי הֶעֲרָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
כהדא דתני כו' וכמה היא ביאה. באיזה שיעור ביאה ובבבלי מפרש דכל הני דחשיב למעוטי שיעור ארצותה דלא צריך:
ומשני לשיעורין. לשיעור סתירה:
ליידא מילה כתיב ש''ז. וא''כ לאיזה דבר נאמר בסוטה שכבת זרע הואיל ולא הקפיד הכתוב על כך:
ומשני רבי יוסי שאני בסוטה דכתיב ונסתרה. בסתירה לבד קראה. הכתוב טמאה ואסירה עד שתשתה:
הכא כו'. דבסוטה נמי כתיב שכבת זרע וא''כ נימא נמי דלא נאסרה לה בהעראה:
שכבת זרע. כתיב בשפחה חרופה ואינו חיי' עד שיגמור ויפלו':
החמיר בשפחה. כלומר זה בלבד החמיר בשפחה שעשה בה המזיד כשוגג לענין קרבן כדדריש התם דכתיב וכפר עליו הכהן באיל האשם על חטאתו והדר כתיב ונסלח לו מחטאתו אשר חטא לרבות מזיד כשוגג:
שָׁאֲלוּ אֶת בֶּן זוֹמָא. מִפְּנֵי מַה סְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא. אָמַר לוֹן. סוֹטָה מָהִיא. אָֽמְרוּ לֵיהּ. רְשׁוּת הַיָּחִיד. אָמַר לוֹן מָצִינוּ שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְּלִיגִין. דָּמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קְטַנָּה שֶׁזִּינָת אֵין לָהּ רָצוֹן לְהֵיאָסֵר עַל בַּעֲלָהּ. 3b וְהָא תַנִּינָן. כָּל שֶׁאֵין בּוֹ דַעַת לִישָּׁאֵל סְפֵיקוֹ טָהוֹר. הָא אִם יֵשׁ בּוֹ דַעַת לִישָּׁאֵל סְפֵיקוֹ טָמֵא. בְּרַם הָכָא. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַעַת לִישָּׁאֵל סְפֵיקוֹ טָהוֹר. מִפְּנֵי מַה סְפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר. אָמַר לוֹן. מָצִינוּ שֶׁהַצִּיבּוּר עוֹשִׂין אֶת פִּסְחֵיהֶן בְּטַהֲרָה בְּשָׁעָה שֶׁרוּבָּן טְמֵיאִין. מַה טוּמְאָה יְדוּעָה הוּתְּרָה לְצִיבּוּר. קַל וְחוֹמֶר סְפֵק טוּמְאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שהציבור עושין פסחיהן בטומאה גרסי'. תמן תנינן. בכריתות דכל העריות כו' דחייב על העראה חוץ משפחה חרופה דאינו חייב על העראה כדדרי' לקמן:
מפני מה ספק רה''ר כו'. סיום הברייתא דלעיל הוא דשאלו לבן זומא:
ברם הכא. כלומר ולדברי בן זומא דמסוטה ילפי' הרי מצינו דקטנה אע''פ שיש בה דעת לשאול ספיקה טהור הילכך ע''כ הנך רבנן פליגי עלי' וס''ל דלא ילפינן מסוטה:
דאמר ר''ז כו' אין לה רצון. דפיתוי קטנה אונס היא. והא תנינן כל שאין בה כו'. כלומר דגם במשנה שם שנינו דאין בו דעת לשאול ספיקו טהור דמשמע ביש דעת לשאול ספיקו טמא:
אמרו ליה ספק גרסי' וכן הוא בתוספתא שם וכן מה שהגהתי לקמן ומכאן כו' כן סיים שם והיינו דקאמר עלה מיליהון דרבנן דלקמן פליגין על בן זומא דאמר הא דספק רה''י טמא דוקא בדבר שיש בו דעת לשאול דגמרינן מסוטה דאלמא בסוטה כל שיש בה דעת לשאול אסורה ולדידהו מצינו דאפי' יש בה דעת לשאול מותרת:
סוטה מה היא. ודאי או ספק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source