Vayedaber

בֵּית דִּין [שֶׁרָאוּ] אֶת הַהוֹרֵג. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יַעַמְדּוּ שְׁנַיִם וְיָעִידוּ לִפְנֵיהֶם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יַעַמְדּוּ כוּלָן וְיָעִידוּ בְּמָקוֹם אֶחָד. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין כָּאן כָּךְ הֵן חֲלוּקִים בְּעֵדוּת הַחוֹדֶשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כשם שהן חלוקין. הני תנאי דברייתא הכא כך הן חלוקין בעדות החדש אם ראוהו ב''ד בלבד דתנא דברייתא קמייתא סבירא ליה כתנא דמתני' ריש פ' ראוהו בית דין דיעמדו שנים כו' ותנא בתרא פליג אמתני' וסבירא ליה דכולן אינן ראוין לבית דין דאין עד נעשה דיין:

יעמדו כלן ויעידו במקום אחר. כלומר דכלן אינן ראוין עכשיו להיות בית דין הואיל והן עדים בעצמן וצריכין שנים מהן להעיד בפני ב''ד אחר:

יעמדו שנים. מהם ויעידו לפני אותו בית דין שראו את ההרוג:

ובית דין שראו את ההרוג גרסינן דצריך שיראו עדים את ההרוג כדלעיל ובבית דין של כ''ג מיירי:

דכתיב. בבית דין ועינינו לא ראו והרי ראו מכל מקום:

הלכה: עֶגְלָה עֲרוּפָה כול'. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלָא וְעָנוּ וְאָֽמְרוּ 40a בָּא לְהַתְחִיל מִתְּחִילַּת הַפָּרָשָׁה. כִּי יִמָּצֵא. לֹא בְּשָׁעָה שֶׁהֵן מְצוּיִין. כִּי יִמָּצֵא. לֹא שֶׁתְּהֵא חוֹזֵר וּמְצוֹתֵת עָלָיו. כִּי יִמָּצֵא. אֵין מְצִיאָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא בְּעֵדִים. לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. הָא אִם נוֹדַע מִי הִכָּהוּ אֲפִילוּ עֶבֶד אֲפִילוּ שִׁפְחָה לֹא הָיוּ עוֹרְפִין. [תַּמָּן אַתְּ אָמַר. אֲפִילוּ עֶבֵד אֲפִילוּ שִׁפְחָה לֹא הָיוּ עוֹרְפִין] וָכָא אַתְּ אָמַר אָכֵין. כָּאן לָהוֹרֵג כָּאן לַנֶּהֱרָג. וְדָא דְאַתְּ אָמַר אֲפִילוּ עֶבֶד אֲפִילוּ שִׁפְחָה לֹא הָיוּ עוֹרְפִין. בְּאוֹתָן שֶׁאָֽמְרוּ. אִם רוֹאִין אָנוּ אוֹתוֹ מַכִּירִין אָנוּ אוֹתוֹ. אֲבָל בְּאוֹתָן שֶׁאָֽמְרוּ. אִם רוֹאִין אָנוּ אוֹתוֹ אֵין אָנוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ. [לֹא] הָיוּ עוֹרְפִין. דִּכְתִיב וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. וַהֲרֵי רָאוּ. מִכָּל מָקוֹם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

היו עורפין. דלא נודע מי הכהו קרינן ביה. (חסר כאן וצריך להגיה כמו דגרסי' בר''ה) ב''ד שראו את ההורג ואמרו אם אנו רואין אותו אין אנו מכירין אותו לא היו עורפין דכתיב כו':

בא להתחיל. כלומר דאין ה''נ דמכאן ילפינן אלא דבא להתחיל מתחילת הפרשה הואיל ודריש לי' לכולה לק' וכן במתני' ויצאו כו' ולפיכך נקט לה הכא נמי מתחילתה וסמיך על וענו ואמרו דכתיבא לקמי':

כי ימצא. כתיב ולא בשעה שהן מצוין החללין דרבו הרוצחין כדתנן לקמן משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה ובבבלי דריש לה אנמצא סמוך לספר דכתיב כי ימצא פרט למצוי וכן אפשר לפרש הכא ולא בשעה שהן מצוין ליהרג מן העכומ''ז כדאמר לקמן הלכה ב':

כי ימצא. ועוד דרשינן כי ימצא מעצמו ולא שתהא חוזר ומצותת עליו לחזור ולפשפש אם יש כאן חלל:

ופריך לא נודע מי הכהו כתיב. ודרשינן הא נודע מי הכהו אפי' מפי עבד או שפחה לא היו עורפין כדתנן לקמן בפירקין:

וכא. והכא את אומר כן דצריך עדים בדבר בתמיה:

כאן להורג. אם יש עדים שראו ההורג ואפי' עד א' לא היו עורפין דהרי נודע מי הכהו:

כאן לנהרג. דצריכין עדים שיראו בשעת מציאת הנהרג אם ראוי הוא שיהא עורפין עליו כדמצינו כמה דברים המונעין את העריפה כגון צף על פני המים ותלוי באילן וכה''ג וצריך לראות אחר הסימנים כדאמרינן לקמן:

ודא דאת אמר כו'. זה שאמרנו דאפי' עבד אפי' שפחה נאמנין ולא היו עורפין בכה''ג דוקא שאמרו אם היו רואין אותו אנו מכירין אותו בזה הוא דלא היו עורפין:

אבל כו'. ואם אמרו שלא היו מכירין אותו דמרחוק ראוהו:

כי ימצא אין מציאה בכ''מ אלא בעדים. כדכתיב כי ימצא איש שוכב וגו' וכה''ג דבעדי' הוא וה''נ צריך שיהי' עדים בדבר וקס''ד שיהו עדים רואין:

רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. [חָלָל וְלֹא מְפַרְפֵּר.] חָלָל וְלֹא מְפַרְכֵּס. רָאוּהוּ מְפַרְפֵּר כָּן וּבָא לְאַחַר זְמָן וְלֹא מְצָאוֹ. אֲנִי אוֹמֵר. נַעֲשׂוּ לֹו נִיסִּים [וְחָייָה]. רָאוּהוּ מְפַרְכֵּס כָּן וּבָא לְאַחַר זְמָן וּמְצָאוֹ מֵת בְּמָקוֹם אַחֵר. מוֹדְדִין מִמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָא. אֲשֶׁר יי֨ אֱלֹהֶיךְ נוֹתֵן לְךָ. פְּרָט לְחוּצָה לָאָרֶץ. לְרִשְׁתָּהּ. פְּרָט לִירוּשָׁלֵם שֶׁהִיא לְכָל הַשְּׁבָטִים. וּכְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. כָּל בִּיאוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַתּוֹרָה לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֶה שָׁנָה נֶאֶמְרוּ. שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִילְּקוּ. אָמַר רִבִּי פִינְחָס בֵּירִבִּי בּוּן. נֹאמַר כָּל אוֹתָן אַרְבַּע עֶשְׂרֶה שָׁנָה [לֹא הָיוּ עוֹרְפִים. דִּכְתִיב כִּי יִמָּצֵא. וְלֹא בְּשָׁעָה שֶׁהֵן מְצוּיִין. וְכָל אוֹתָן אַרְבַּע עֶשְׂרֶה שָׁנָה מְצוּיִים] הָיוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מצוינין היו. להיות עוסקין בכיבוש ובחלוקה ולפיכך לא נתחייבו במצות שתלה הכתוב בביאת הארץ עד לאחר י''ד שנה:

ושבע שחילקו. דוירשתה מפרש לאחר שחלקת:

וכר' ישמעאל. דאיהו נמי דריש לרשתה לשון חלוקה כדאמר לעיל פ''ז דכל מקום שנא' כי תבאו וגו' לאחר ירושה וישיבה היא ויליף מדפרט לך הכתוב באחת מהן בפרשת המלך וירשתה וישבתה בה הה''ד כל מקום שנאמר ביאה בתורה:

לרשתה. דריש לשון חלוקה פרט לירושלים שאינה מביאה עגלה ערופה שלא נתחלקה לשבטי':

מודדין ממקום שנמצא. מת דכי ימצא חלל כתיב:

ראוהו מפרפר כאן. ואמדוהו למיתה ואחר כך באו ולא מצאו אין עורפין דשמא נסים נעשו לו וחיה והלך לו:

חלל. כי ימצא חלל כתיב ודרשינן בשעת מציאה צריך להיות חלל ולא שהוא עדיין מפרכס דאין מודדין עד שימות:

תַּנֵּי. כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂין. שְׁלוּחֵי בֵית דִּין יוֹצְאִין וּמְלַקְּטִין אֶת סִימָנָיו וְקוֹבְרִים אוֹתוֹ. וּמְצַייְנִין עַל קִבְרוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ בֵית דִּין מִלִּשְׁכַּת הַגָּזִית וְיָמוֹדוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ומציינין. בסימן על קברו כדי שיבאו ב''ד הגדול מירושלי' וידעו למדוד ממקום קברו:

ומוכרין. וקוברין אותו כמו בקברי אשר כריתי לי לשון חפירה כמו כי יכרה איש ובתוספתא גריס חופרין וקוברין שצריך לקברו שם דמת מצוה קנה מקומו כדלקמן הלכה ד':

ומלקטין את סימניו. רואין חאריו אם מת הוא ויש בו סימנין הראוין שיהו עורפין עליו ולאפוקי טמין וכה''ג וכדאמרי' לעיל וכן צריך לראות מקום שמונח חוטמו שמודדין ממנו ועושין סימן לזה:

כיצד היו עושין. כשמצאו החלל:

תַּמָּן תַּנִּינָן. סְמִיכַת זְקֵנִים וָעֲרִיפַת הָעֶגְלָה בִשְׁלֹשָׁה. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. בַּחֲמִשָּׁה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְסָֽמְכוּ [זִקְנֵי] שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל. מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד. הֲרֵי שְׁלֹשָׁה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוּדָה. וְסָֽמְכוּ שְׁנַיִם. זִקְנֵי שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָָׁקוּל. מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד. הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה [מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. זְקֵינֶיךָ שׁוֹפְטֶיךָ שְׁנַיִים אֵין בֵּית דִּין שָָׁקוּל. מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד. הֲרֵי שְׁלֹשָׁה. מַה טַעֲמָא] דְּרִבִּי יוּדָה. וְיָֽצְאוּ זְקֵינֶיךָ שְׁנַיִים. וְשׁוֹפְטֶיךָ שְׁנַיִים. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל. מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן. הֲרֵי כָּאן חֲמִשָּׁה. אָמַר רִבִּי. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בִּסְמִיכָה וְדִבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בָּעֲרִיפָה. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בִּסְמִיכָה. דְּלֹא דָרַשׁ וְסָֽמְכוּ. וְדִבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בָּעֲרִיפָה. דְּלֹא דָרַשׁ וְיָֽצְאוּ. אִין תֵּימַר. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדַה בְּעֶגְלָה עֲרוּפָה. דְּדָרַשׁ וְסָֽמְכוּ וְדָרַשׁ וְיָֽצְאוּ. אַשְׁכָּחַת אַתְּ אֲמַר. וְיָֽצְאוּ. שְׁנַיִם. זְקֵינֶיךָ. שְׁנַיִים. וְשׁוֹפְטֶיךָ. שְׁנַיִים. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל. מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד. הֲרֵי כָּאן שִׁבְעָה. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין זְקֵינֶיךָ וְשׁוֹפְטֶיךָ. זְקֵינֶיךָ שֶׁהֵן שׁוֹפְטֶיךָ. תַּנֵּי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. זְקֵינֶיךָ. זֶה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. וְשׁוֹפְטֶיךָ. זֶה מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תמן תנינן. פ''ק דסנהדרין:

סמיכת זקנים. על פר העלם דבר של ציבור צריך שיהא בשלשה דיינים:

בחמשה. כדמפרש ואזיל פלוגתייהו:

מה טעמא דרבי שמעון וסמכו זקני שנים גרסינן:

נראין דברי רבי שמעון בסמיכה. דלא דרש וסמכו. אלא דנפקא ליה שנים מזקני וסמכי לגופיה איצטריך ולפיכך נראין דבריו בזה דלר''י ע''כ וסמכו נמי דרשינן:

ודברי רבי יהודה בעריפה דלא דרש ויצאו כלומר בעריפה טעמא דנראין דברי ר''י משום דאיהו סבר נמי דויצאו לגופי' איצטריך כמו וסמכו לר' שמעון ואכתי אייתר זקניך ושופטיך והוו להו חמשה ולרבי שמעון שופטיך קשיא. אין תימר נראין כו'. כלומר דאי תימא דהיינו טעמא דרבי יהודה בעריפה משום דדריש ויצאו כמו שהוא דורש התם וסמכו והילכך קאמר נמי רבי נראין דברי רבי יהודה בעריפה משום דמסתבר טעמיה ושפיר דרשינן הכא ויצאו דהוי ליה למיכתב ומדדו זקניך וגו' אבל התם נראין דברי רבי שמעון דוסמכו לאו מיותר הוא א''כ קשה אשכחת אמר כו' דלפ''ז שבעה הן לר''י אם אמרינן דדריש נמי ויצאו הכא אלא ע''כ דלא דריש הכא ויצאו כמו דרבי שמעון לא דריש וסמכו והיינו טעמיה דרבי דקאמר נראין דברי רבי יהודה בעריפה דויצאו נמי איצטריך:

מה מקיים רבי שמעון זקניך כו' גרסינן. וכן הוא התם:

זקניך שהן שופטיך. מיוחדים שבשופטיך והן סנהדרי גדולה. ושופטיך זה מלך. שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ וכ''ג דכתיב ובאת אל הכהן ואל השופט וגו' כדאמר בבלי ריש פירקין:

תַּנֵּי. אֵין מְצַייְנִין עַל הַבָּשָׂר שֶׁמָּא נִיתְאַכֵּל הַבָּשָׂר. רִבִּי יוּסְטֵא בַּר שׁוּנֵם בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא נִמְצָא מְטַמֵּא טַהֲרוֹת לְמַפְרֵעַ. אָמַר לֵיהּ. מוּטָּב שֶּׁיִּתְקַלְקְלוּ בוֹ לְשָּׁעָה וְלֹא יִתְקַלְקְלוּ בוֹ לְעוֹלָם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אין מציינין על הבשר. ובבבלי שם גריס על כזית בשר אם הוא מצומצם לפי שסופו שיתעכל ויחסר:

לא נמצא מטמא טהרות למפרע. כשימצא ועדיין לא נתעכל:

מוטב שיתקלקלו בו לשעה. אם לא יציין ואל יתקלקל בו לעולם דודאי סופו להתעכל ואם יעשה עליו ציון יטמא אח''כ ע''ג כל הטהרות בחנם:

מָצָא אֶבֶן אַחַת מְצוּייֶנֶת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְקַייְמִין כֵּן. הַמַּאֲהִיל עָלֶיהָ טָמֵא. אֲנִי אוֹמֵר מֵת קַמְצוֹץ הָיָה נָתוּן תַּחְתֶּיהָ. הָיוּ שְּׁתַּיִם. הַמַּאֲהִיל עֲלֵיהֶן טָהוֹר. בֵּינֵיהֶן טָמֵא. הָיָה חָרוּשּׁ בֵּנְתַייִם. הֲרֵי הֵן כִּיחִידִיּוֹת. בֵּינֵיהֶן טָהוֹר. וּסְבִיבוֹתֵיהֶן טָמֵא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

היה חורש בנתיים. שנחרש מקום הקרקע שביניהן:

הרי הן כיחידיות. דודאי אין שום טומאה ביניהן שהרי הלך שם אדם לחרוש ולפיכך ביניהן טהור. א''נ דמיירי כגון שהיה הסיד שפוך על ראשי האבנים ומרודד לכאן ולכאן ביניהון ואי איכא מקום הנחרש בנתיים תלינן דמחמת חורש הות דנקלף מן האבנים ונפלו שם ביניהם ולא היה שם טומאה וביניהן טהור וסביבותיהן טמא:

היו שתים המאהיל עליהן טהור. דתלינן משום טומאה שביניהן עשה הסימן ואין שום טומאה תחתיהן ולפיכך ביניהן טמא:

המאהיל עליה טמא לפי שאני אומר מת קמצוץ. טומאה קמוצה וטמונה תחתיה דאע''ג שאין עושין ציון על מקום טומאה היינו אם עושה הציון על פני השדה אבל באבן שהוא גבוה מן הקרקע ורואה את הציון מיד קודם שנוגע בה ואין כאן משום הפסד טהרות ולפיכך חיישינן שמא נתן האבן ע''ג הטומאה וציין עליה:

אע''פ שאין מקיימין כן. שאין עושין אבן לסימן בתחילה:

מצא אבן מצויינת. בסיד על גבה:

מְנַיִין לְצִיּוּן. רִבִּי בְּרֶכְיָה וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר בַּת יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי חוֹנִייָא דִבְרַת חַוְורָן. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר לָהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חוֹנִיָּא דִבְרַת מַוְורָן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי עוּזִּיאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חוֹנִיָּה דִבְרַת חַוְורָן בְּשֵׁם רִבִּי חוֹנִייָא דָבְרַת חַוְורָן וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. 40b כְּדֵי שֶׁתְּהֵא טוּמְאָה קוֹרָא לָךְ בְּפִיהָ וְהִיא אוֹמֶרֶת לָךְ. פְּרוֹש. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְעָֽבְרוּ הָעוֹבְרִים בָּאָרֶץ וְרָאָה עֶצֶם. מִכָּן שֶׁמְצַייְנִין עַל הָעֲצָמוֹת. אָדָם מִכָּן שֶׁמְצַייְנִים עַל הִשִּׁיזְרָה וְעַל הַגּוּלְגּוֹלֶת. וּבָנָה. מִכָּן שֶׁמְצַייְנִים עַל אֶבֵן קְבוּעָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ עַל גַּבֵּי אֶבֶן תְּלוּשָׁה. אַף הִיא הוֹלֶכֶת וּמְטַמָּא בְּמָקוֹם אַחֵר. אֶצלוֹ. בְּמָקוֹם טָהֳרָה. צִיּוּן. מִכָּן לְצִיּוּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אצלו. ולא כתיב עליו מכאן שהציון הוא במקום טהרה ולא ממש על מקום הטומאה כדמפרש טעמא בבבלי מ''ק דף ה' שלא להפסיד את הטהרות שאם הטומאה ממש תחת הציון אינו מרגיש עד שבא פתאום על הציון ויטמאו הטהרים ולפיכך עושין הציון רחוק קצת מן הטומאה וכשבא אל הציון מרגיש ואינו הולך לשם. מיכאן לציון. של סיד ששופכין שם ע''ג הקרקע מדלא כתיב ובנה אצלו מצבה:

ובנה מיכן שמציינין על אבן קבועה. בקרקע כדרך הבנין כדמפרש ואזיל טעמא שאם את אומר ע''ג אבן חלושה אף היא הולכת ותגלגל למקום אחר ויחזיק טומאה חנם במקום טהרה ומקום הטומאה יחזיק לטהור:

שתהא טומאה קוראה לך. כלומר שיהו עושים סימנים על הטומאה כדי שיהא מרגי' ופורש. ועברי העוברי' בארץ. ביחזקאל כתיב שהי' מתנב' לעתיד לבא שיעשו ישראל ציוני' על עצמות הפגרים המושלכין ורמז הוא שלא בא הכתיב אלא להזהיר וללמד שיהיו עושין ציון. על העצמות. רובע הקב מרוב בנין או מרוב מנין שמטמאין באהל כדתנן פ''ק דאהלות. על השדרה או על הגלגולת. שהן מטמאין באהל כשהן שלימין:

רבי ברכיה. אמר ר' יעקב בר בת יעקב אמר לה בשם רבי חונייא ורבי יוסי אמר ר' יעקב בר אחא אמרה משמיה דר' חזקיה אמר ר' עוזיאל אמרה משמיה דכתיב וטמא טמא יקרא ודרשינן מכפל המקרא:

מניין לציון קברות. רמז מן התורה דתנן בריש פרק ה' ממעשר שני דמציינין על הקברות בסיד שלא יכנס כהן ונזיר לשם וגרסי' להאי סוגי' התם ואיידי דקאמר מציינין על קברו נקט לה הכא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source