מה ת''ל נופל גרסינן. וכן הוא בתוספתא דנופל אתי למעוטי אפי' הרוג הוא אם תלוי באילן לא היו עורפין:

גמ' נמצא חנוק ותלוי באילן. דתרתי לריעותא הוי לא היו עורפין אבל אם היה הרוג אע''פ שתלוי באילן ס''ל לר''א דהיו עורפין דחלל יתירי כתיבי בפרשה לומר אחלל קפיד קרא:

אצ''ל חנוק ותלוי באילן. דבזה פשיטא דלא היו עורפין. מנין אפילו מושלך בארץ והוא חנוק דלא היו עורפין:

ת''ל חלל גרסינן. דאין נקרא חלל אלא מכלי ברזל כחרב:

מתני' בגל. גל של אבנים:

סמוך לספר. אצל גבול העכומ''ז וכן בנמצא סמוך לעיר שיש בה עכומ''ז לא היו מודדין שהרי זה בחזקת שהרגוהו עכומ''ז:

או לעיר שאין בה בית דין. דבעינן זקני העיר וליכא:

מכוון. מצומצם שאין זו קרובה לו מזו אפי' כמלא חוט:

ואין שתי עיירות מביאות שתי עגלות. אלא יביאו עגלה אחת בשותפות וכן הל' וטעמייהו מפרש בגמ':

ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה. דכתיב לרשתה פרט לירושלים שלא נתחלקה לשבטים אלא מודדין משאר העיירות הסמוכות לו:

נמצא סמוך לספר. קתני במתניתין לא היו עורפין:

אלא מעיר שישיבה ב''ד. היו מודדין דלא תימא דאין מודדין כל עיקר כמו ברישא קמ''ל דבנמצא לעיר שאין בה בית דין אין מודדין לה אלא לעיר אחר' שיש בה ב''ד מודדין דכתיב זקני העיר ההיא מכל מקום:

תני. בשם רשב''י דהיו עורפין דחלל הוא ועומד ליפול והוי כנופל:

דהדא דרשב''י. סתמא דהש''ס קאמר לה דדברי רשב''י מן אילין דהכין הכין דהכין לשון לועגים ילעיגו לי תרגומו ידהכון לי הערוך וירצה על הבבליים לומר כן דרך גנאי דא''ר יוחנן כל דבריו של רשב''י מן אילין דהכין שאומרים כן ויחידין אינון ולא סמכין עליהון דלית הילכתא כוותייהו:

נמצא עומד על מטתו. ואפי' הסכין תקועה בלבו דחלל הוא לא היו עורפין דלאו נופל הוא:

בעליל לעיר. במגולה ופשוט שאין עיר קרובה כזו:

היו עורפין. נראה דהיו מודדין גרסינן דאע''פ כן היו מודדין כדי לקיים מנות מדידה וכן היא גי' הבבלי ריש פירקין ובתוספתא שם גריס לא היו עורפין שמצות עיסוק במדידה:

א''ל. ההוא סבא דאין עורפין כלל בכה''ג כדמפ' טעמא:

לתמן. לבבל:

אנא הוא בן עזאי דהכא. הרי אני מוכן להשיב דבר להשואל בעומק ובחריפות כבן עזאי דכאן. וכן הוא בבבלי בהרבה מקומות כשהיה דעתם צלולה אמרו הריני כבן עזאי בשוקי טבריא:

שני הרוגין. מונחין זה על גב זה מהו:

סבר רב שהן עורפין גרסינן. וכן הוא שם כלומר דרב סבר בדעתו שעורפין בזה אלא דהשאלה היא מהיכן מודדין מהעליון או מהתחתון ורצה לפשוט לו ענין מדידה:

התחתון משום טמון. דקסבר אע''ג דמין במינו הוא הוי כטמון באדמה ואין עורפין עליו:

והעליון. אין עורפין עליו משום דצף הוא על התחתון ולאו בשדה הוא:

כד סלק. רב לא''י ואמר זה לרבי משמיה דהאי סב אמר ליה רבי שפיר קאמר לך דאין עורפין כלל בשני הרוגים אבל לא מטעמי' אלא מדכתיב כי ימצא ולא ימצאו לשון רבים דגזירת הכתוב הוא דאין עורפין בשני הרוגים:

לא מסתברא דלאו באדמה כו'. אמתני' קאי דדריש באדמה ולא טמון בגל בשדה ולא צף על פני המים וקאמר הש''ס דלא מסתברא אלא איפכא דמבאדמה ממעטינן ולא צף ומשדה ולא טמון דבשדה משמעותיה טפי בגלוי ממשמעות באדמה וכמו דדריש ר' יהוד' גבי שכחה פרט לטמון משדך וכן לרבנן לקמן אלא דמרבו התם ממיעוט אחר מיעוט כדלקמי'. ותני דבית רבי כן. התלמידים של ר' היו גורסי' במתני' כן באדמה לא צף כו':

מחלפא שיטתון דרבנן. דתנן פ''ו דפיאה כל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים ר' יהודה אומר אין להם שכחה וחכמים אומרים יש להן שכחה וכדמפ' טעמייהו בברייתא היבאה בבבלי פירקין דר''י דריש ושכחת עומר בשדה פרט לטמון וחכמים אומרים בשדה לרבות את הטמון וקשיא דרבנן אדרבנן מסתמא דמתני' הכא:

תמן אינון אמרין כי'. הכא במתני' ודרך הש''ס הזה לומר כן וכעין דפריך התם ממתני' דב''ק:

וכא. והכא בשכחה אמרי בשדה לרבות:

תמן. בשכחה כתיב כי תקצור קצירך בשדך ושכחת וגו' דשני מיעוטי' הן שדך משמע בגלוי וקצירך בגלוי ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון. ברם הכא. דאין כאן אלא מיעוט אחד בשדה דבאדמה איצטריך לדרשה ולא צף על פני המים והילכך אתי בשדה למעט את הטמון:

מתני' ר''א אומר מטיבורו. בבבלי מפרש דקסבר עיקר חיותי' בטיבורו הוא:

ר''ע אומר מחוטמו. עיקר חיותו מחוטמו הוא דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו והכא בגמ' מפרש טעמא אחרינא:

ממקום שנעשה חלל מצוארו. כדמפרש בגמרא והלכה כר''ע:

מתני' נמצא ראשו במקום אחד. כדמפרש בגמרא דלא מיירי תנא לענין מדידה דהא כבר תני ברישא מאין היו מודדין אלא לקבור' נחלקו דקי''ל מת מצוה קנה מקומו לקבורה ואם נמצא הראש במקום אחד וגופו במקום אחר:

מוליכין הראש אצל הגוף. וקוברין אותו במקום שנמצא הגוף דקסבר ר''א גופא בדוכתי' נפל ורישא הוא דנייד:

ר''ע אומר מוליכין הגוף אצל הראש. דקסבר רישא היכא דנפיל נפיל וגופא הוא דרהיט ואזיל והלכה כר''ע:

לתת וגו'. דאין קרוי חלל אלא מן הצואר כדכתיב על צוארי חללי הרשעים הילכך ממנו היו מודדים דכתיב אל החלל:

גמ' מטיבורו ממקום שהולד נוצר. דהולד ממציעתיה מיתצר כדקאמ' בבבלי:

ממקום הכרת פנים. של אדם שהוא החוטם כדמייתי עובדא לקמי':

מאן דבעי. הרוצה שלא יהא ניכר בפניו יתן אספלנית של חוטמו ולא יהא ניכר:

הוון צפוראי. היו אנשי ציפורי נתבעין ומתבקשין מן המלכות והיו נותנין איספלנית על נחיריהון שלא יוכרו. ובסופא. ובסוף נאמר עליהם לשון הרע ונתפסו כלם מיד:

מתני' ר''א אומר מטיבורו. בבבלי מפרש דקסבר עיקר חיותי' בטיבורו הוא:

ר''ע אומר מחוטמו. עיקר חיותו מחוטמו הוא דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו והכא בגמ' מפרש טעמא אחרינא:

ממקום שנעשה חלל מצוארו. כדמפרש בגמרא והלכה כר''ע:

מתני' נמצא ראשו במקום אחד. כדמפרש בגמרא דלא מיירי תנא לענין מדידה דהא כבר תני ברישא מאין היו מודדין אלא לקבור' נחלקו דקי''ל מת מצוה קנה מקומו לקבורה ואם נמצא הראש במקום אחד וגופו במקום אחר:

מוליכין הראש אצל הגוף. וקוברין אותו במקום שנמצא הגוף דקסבר ר''א גופא בדוכתי' נפל ורישא הוא דנייד:

ר''ע אומר מוליכין הגוף אצל הראש. דקסבר רישא היכא דנפיל נפיל וגופא הוא דרהיט ואזיל והלכה כר''ע:

אין תימר כו'. ופשיט לה הש''ס דבפלוגתא דאשכחן דפליגי בה תנאי בעלמא תליא והאי פלוגתא איתא בהאי תלמודא לקמן סוף פ''ב דמכות והגי' נשתבשה שם וה''ג התם תני רבי יוסי אומר למחלוקת ניתנו ר' מאיר אומר לבית דירה ניתנו ואתייא דר' יוסי כר' יודא ודר' מאיר כדעתיה דתנינן מעלות היו שכר ללוים דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר לא היו מעלות להן שכר ע''כ. כלומר לרבי יוסי דסבר למחלוקת ניתנו היינו שניתנו ערי המקלט ללוים להיות להן לחלקן ממש תחת אחוזת' בארץ והילכך אתייא דר' יוסי כרבי יודא דאמר שם במתניתין דהרוצחים היו צריכין להעלות שכר ללוים בעד דירת ביתם ודר''מ דאמר לבית דירה לבד ניתנו הערים ללוים דדריש ערים לשבת ולא שיהיו כנחלת אחוזתם ממש והילכך ס''ל נמי דלא היו צריכין הרוצחים להעלות להם שכר מפני שיש לכל ישראל חלק בהן. והשתא קאמר נמי הכא דלמ''ד למחלוקת ניתנו שהן חלקן ואין לשאר השבטים חלק בהן מביאות עגלה ערופה:

ואין כו'. ולמ''ד דלבית דירה לבד ניתנו להם ויש לכל השבטים חלק בהן אינן מביאות עגלה ערופה כירושלים:

ערי מקלט מה הן. לעגלה ערופה בנמצא סמוך להן אם דינן כשאר עיירות או כירושלים דקתני במתניתין דאינה מביא' מפני שיש לכל השבטים חלק בה:

הערים. ל' רבים ומיעוט רבים שתים:

דכתיב והיה העיר הקרובה. אחת ולא שתים:

מ''ט דרבנן. במתני' דאמרי אין שתי עיירות מביאות שתי עגלות:

דכתיב ידינו וגו'. דצריך שיהיו שם ב''ד שיאמרו זה במקום עריפת העגלה:

או לעיר שאין בה ב''ד כו'. כלו' אבל סיפא לא תאמר דבזה נמי לא היו עורפין דאע''ג דתני להו בחד בבא לאו בחדא מחתא מחתינן להו אלא דלא היו מודדין לזו העיר אבל מודדין לעיר שיש בה ב''ד:

שאני אומר סרקיים. ישמעאלי' הרגוהו וע''ש שהישמעאלים מתפארין בעצמן שנולדו מן בן שרה הגבירה ומכנין לעצמן סארקאיים קורא בכ''מ לישמעאל סרקי וכן מסתמא מהם היה הרוצח שהן מהעומדים על הספר ולארוב אחר ישראל לומר להם ניתנה הארץ שהם בני אברהם ודאי כלומר טעמא דמתניתין דכנודע מי הכהו הוא וכדפרישי' לעיל במתני' וכן לעיר שיש בה עכומ''ז דעכומ''ז ממנה הרגוהו וכנודע הוא ובזה לא היו עורפין: