משנה: נִפְטְרוּ זִקְנֵי יְרוּשָׁלֵם וְהָֽלְכוּ לָהֶן. זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר מְבִיאִין עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עוּבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָֽשְׁכָה בְעוֹל. וְאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהּ. וּמוֹרִידִין אוֹתָה לְנַחַל אֵיתָן וְאֵיתָן כְּמַשְׁמָעוֹ קָשֶׁה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֵיתָן כָּשֵׁר. עוֹרְפִין אוֹתָהּ בַּקּוֹפִּיץ מֵאֲחוֹרֶיהָ. וּמְקוֹמָהּ אָסוּר מִלִּזְרוֹעַ וּמִלַּעֲבוֹד וּמוּתָּר לִסְרוֹק שָׁם פִּשְׁתָּן וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאחריה. ממול ערפה:
אסור. לעולם:
ומותר לסרוק כו'. שהן עבודה שאינה בגופה של קרקע כדמפרש בבבלי דכתי' אשר לא יעבד בו ולא יזרע מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע אף כל העבודה שהיא בגופה של קרקע:
ולנקות. לסתת שם אבנים:
אע''פ שאין איתן כשר. שלא נאמר איתן לעיכובא אלא למצוה:
מקופיץ. כמין סכין גדול:
מתני' נפטרו זקני ירושלי'. שאין עליהם אלא למדוד כדכתיב ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו:
אשר לא משכה בעול כו'. בגמרא מפרש:
הלכה: אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לִקְבוּרָה נֶחְלְקוּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל [בַּר נַחְמָן] בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. מַה פְלִיגִין. כְּשֶׁהָיָה הָרֹאשׁ מִלְּמַעֲלָן וְהַגּוּף מִלְּמַטָּן. אֲבָל אִם הָיָה הָרֹאשׁ מִלְּמַטָּן וְהַגּוּף מִלְּמַעֲלָן כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁמּוֹלִיכִין אֶת הָרֹאשׁ אֵצֶל הַגּוּף. הָיָה מוֹנְדְּרָן מִיכָּן וּמִיכָּן. אֲנָא אָמַר. רֵישָׁה אֲזַל לְחַד אָתָר וְגוּפָא אֲזַל לְחַד אָתָר. אוֹ הָרֹאשׁ הַזֶּה אֵין לוֹ גוּף אוֹ הַגּוּף הַזֶּה אֵין לוֹ רֹאשׁ. הָיָה שָׁוֶה. 42a כָּל מָקוֹם שֶׁדַּרְכּוֹ לִיתּוֹז גּוּף אֶחָד הוּא. וְאִם לָאו. הָרֹאשׁ הַזֶּה אֵין לוֹ גוּף וְהַגּוּף הַזֶּה אֵין לוֹ רֹאשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דר' ישמעאל אמר כו'. שנינו בברייתא דר''י כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתו' לכללו בפירוש. ופליגי בזה בפ' איזהו מקומן דף מ''ט דאיכא למ''ד התם דנעקר לגמרי מהכלל דלא כללא גמיר מיניה ולא הוא גמר מכלל':
גמ' אשר לא עבד בה. כתיב ולקחו זקני העיר ההיא עגלת הבקר אשר לא עבד בה וקרינן לא עובד ודרשינן מה עבד דניחא ל' אף עובד דניחא לי' והיינו לדעת דאפילו ממילא צריך שיהא ניחא לדעתיה. אשר לא משכה בעול. דמשכה משמע אפי' ממילא דאעגלה קאי הילכך אין חילוק בזה דבין לדעת בין ממילא ולא ניחא ליה פוסל בה משיכ' העול ופליגי ר' יונה ור' יוסי בפירושא דסיפא דהאי ברייתא:
ר' יונה פתר מתניתא כו' והוא שימשוך. אותה בעול כלומר שתטלטל המשא מעט דבעגלה אין העול פוסל עד שתמשוך כמלא העול כדאמר לקמן וקאמר ר' יונה דאפי' לדעת צריך עד שתמשוך:
ר' יוסי פתר מתניתא. דהא דקאמר בין לדעת בין שלא לדעת לומר שהכל פוסל בעול אבל מ''מ יש חילו' בענין הפסול דלדעת אם הניח עליה עול אפי' לא משכה פסולה ושלא לדעת אם עלה עליה ממילא צריך עד שתמשוך:
ואתייא דר' יונה כו'. פלוגתייהו אזלא בפלוגת' דר''י ורבנן:
נעקר מכללו כו'. דר''י סבר דאין לך בו אלא חידושו ולא גמרינן מידי מהכלל והכא נמי דאשר לא עבד בה הוי כלל כל העבודות פוסלין בה סתם ויצא עול מן הכלל ולידון בדבר החדש דכתיב ביה אשר לא משכה וצריך עד שתמשוך:
לפום כן צריך מימר כו'. הילכך צריך לפרש הברייתא דה''ק דבעול בין לדעת בין שלא לדעת פוסלין בה ולעולם צריך עד שתמשוך דלא גמרינן מידי מכללא:
דרבנן אמרין הרי הוא בכללו והרי הוא בחידושו. דסברי לא נעקר לגמרי מן הכלל אלא גמרינן מיניה למקצת והילכך צריך לפרש דאפילו בעול אם הוא לדעת פוסל אפי' לא משך דבזה גמרינן מהכלל הואיל ולדעת הוא כוותיה ושלא לדעת הוא דצריך עד שימשוך:
גמ' לקבורה נחלקו. כדפרישית במתני':
מה פליגין. במה פליגי רבי אליעזר ורבי עקיבה בשהיה מקום מדרון ונמצא הראש מלמעלן והגוף מלמטה ואפ''ה סבר רבי אליעזר מוליכין הראש אצל הגוף דהראש הואיל והוא קל מהגוף נוח לנוד ולהתגלגל הוא אפילו מלמטה למעלה ולר''ע הגוף אצל הראש דגופא מיתגנדר ואזיל מלמעלה למטה:
אבל. בנמצא הראש מלמטה והגוף מלמעלה אפילו רבי עקיבה מודה שמוליכין את הראש אצל הגוף דגופא ודאי לא מיתגנדר מלמטה למעלה אלא הראש הוא דנתגלגל מלמעלה למטה וקוברין אותו במקום הגוף:
היה מנדרן. כמו מדרון. כלו' במקום גבוה ולו מדרון מכאן ומכאן וכגון שנמצא הראש במדרון מצד זו והגוף במדרון מצד האחר:
אנא אמר כו'. כלומר דיש כאן שתי ספיקות או שאני אומר דהראש הלך לו למקום אחד והגוף למקום אחר ושניהן לאו במקומן שנפלו מתחילה הן ואין אתה יכול להוליכן זה אצל זה דלא ידעינן מקום נפילתן בראשונה:
או הראש כו'. אי נמי דיש כאן חשש שהן משני חללים והראש הזה אין לו גוף שאבד מכאן:
או הגוף. כלומר והגוף הזה אין לו ראש וכל אחד ואחד נקבר במקומו:
היה שוה. נמצאו במקום שוה והראש במקום אחד והגוף במקום אחר:
כל מקום. רואין אם הן קרובין זה לזה כ''כ מקום שדרכו ליתזו זה מזה גוף אחד הוא ותליא בפלוגתא דר''ע ור''א במתני':
ואם לאו. דרחוקין הן זה מזה יותר ממקום שדרכו ליתזו בזה חיישינן נמי לומר הראש הזה כו' וכל א' ואח' נקבר במקומו:
הלכה: אֲשֶׁר לֹא עוּבַּד בָּהּ. לְדַעַת. אֲשֶׁר לֹא מָֽשְׁכָה בְעוֹל. בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. רִבִּי יוֹנָה פָתַר מַתְנִיתָא. אֲשֶׁר לֹא עוּבַּד בָּהּ. לְדַעַת. אֲשֶׁר לֹא מָֽשְׁכָה בְעוֹל. בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. וְהוּא שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. רִבִּי יוֹסֵי פָתַר מַתְנִיתָא. לְדַעַת. אֲפִילוּ לֹא מָשַׁךְ. וְשֶׁלֹּא לְדַעַת. וְהוּא שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. וָאַתְייָא דְּרִבִּי יוֹנָה כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וּדְרִבִּי יוֹסֵי כְּרַבָּנִן. דְּרִבִּי יוֹנָה כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד נֶעֱקַר מִכְּלָלוֹ וַהֲרֵי הוּא בְחִידּוּשׁוֹ. לְפוּם כֵּן צָרִךְ מֵימַר. אֲשֶׁר לֹא עוּבַּד בָּהּ. לְדַעַת. אֲשֶׁר לֹא מָֽשְׁכָה בְעוֹל. בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. וְהוּא שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. וּדְרִבִּי יוֹסֵי כְּרַבָּנִן. דְּרַבָּנִין אָֽמְרִין. הֲרֵי הוּא בִכְלָלוֹ וַהֲרֵי הוּא בְחִידּוּשׁוֹ. לְפוּם כֵּן צָרִךְ מֵימַר. לְדַעַת. אֲפִילוּ לֹא מָשַׁךְ. וְשֶׁלֹּא לְדַעַת. וְהוּא שֶׁיִּמְשׁוֹךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דר' ישמעאל אמר כו'. שנינו בברייתא דר''י כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתו' לכללו בפירוש. ופליגי בזה בפ' איזהו מקומן דף מ''ט דאיכא למ''ד התם דנעקר לגמרי מהכלל דלא כללא גמיר מיניה ולא הוא גמר מכלל':
גמ' אשר לא עבד בה. כתיב ולקחו זקני העיר ההיא עגלת הבקר אשר לא עבד בה וקרינן לא עובד ודרשינן מה עבד דניחא ל' אף עובד דניחא לי' והיינו לדעת דאפילו ממילא צריך שיהא ניחא לדעתיה. אשר לא משכה בעול. דמשכה משמע אפי' ממילא דאעגלה קאי הילכך אין חילוק בזה דבין לדעת בין ממילא ולא ניחא ליה פוסל בה משיכ' העול ופליגי ר' יונה ור' יוסי בפירושא דסיפא דהאי ברייתא:
ר' יונה פתר מתניתא כו' והוא שימשוך. אותה בעול כלומר שתטלטל המשא מעט דבעגלה אין העול פוסל עד שתמשוך כמלא העול כדאמר לקמן וקאמר ר' יונה דאפי' לדעת צריך עד שתמשוך:
ר' יוסי פתר מתניתא. דהא דקאמר בין לדעת בין שלא לדעת לומר שהכל פוסל בעול אבל מ''מ יש חילו' בענין הפסול דלדעת אם הניח עליה עול אפי' לא משכה פסולה ושלא לדעת אם עלה עליה ממילא צריך עד שתמשוך:
ואתייא דר' יונה כו'. פלוגתייהו אזלא בפלוגת' דר''י ורבנן:
נעקר מכללו כו'. דר''י סבר דאין לך בו אלא חידושו ולא גמרינן מידי מהכלל והכא נמי דאשר לא עבד בה הוי כלל כל העבודות פוסלין בה סתם ויצא עול מן הכלל ולידון בדבר החדש דכתיב ביה אשר לא משכה וצריך עד שתמשוך:
לפום כן צריך מימר כו'. הילכך צריך לפרש הברייתא דה''ק דבעול בין לדעת בין שלא לדעת פוסלין בה ולעולם צריך עד שתמשוך דלא גמרינן מידי מכללא:
דרבנן אמרין הרי הוא בכללו והרי הוא בחידושו. דסברי לא נעקר לגמרי מן הכלל אלא גמרינן מיניה למקצת והילכך צריך לפרש דאפילו בעול אם הוא לדעת פוסל אפי' לא משך דבזה גמרינן מהכלל הואיל ולדעת הוא כוותיה ושלא לדעת הוא דצריך עד שימשוך:
גמ' לקבורה נחלקו. כדפרישית במתני':
מה פליגין. במה פליגי רבי אליעזר ורבי עקיבה בשהיה מקום מדרון ונמצא הראש מלמעלן והגוף מלמטה ואפ''ה סבר רבי אליעזר מוליכין הראש אצל הגוף דהראש הואיל והוא קל מהגוף נוח לנוד ולהתגלגל הוא אפילו מלמטה למעלה ולר''ע הגוף אצל הראש דגופא מיתגנדר ואזיל מלמעלה למטה:
אבל. בנמצא הראש מלמטה והגוף מלמעלה אפילו רבי עקיבה מודה שמוליכין את הראש אצל הגוף דגופא ודאי לא מיתגנדר מלמטה למעלה אלא הראש הוא דנתגלגל מלמעלה למטה וקוברין אותו במקום הגוף:
היה מנדרן. כמו מדרון. כלו' במקום גבוה ולו מדרון מכאן ומכאן וכגון שנמצא הראש במדרון מצד זו והגוף במדרון מצד האחר:
אנא אמר כו'. כלומר דיש כאן שתי ספיקות או שאני אומר דהראש הלך לו למקום אחד והגוף למקום אחר ושניהן לאו במקומן שנפלו מתחילה הן ואין אתה יכול להוליכן זה אצל זה דלא ידעינן מקום נפילתן בראשונה:
או הראש כו'. אי נמי דיש כאן חשש שהן משני חללים והראש הזה אין לו גוף שאבד מכאן:
או הגוף. כלומר והגוף הזה אין לו ראש וכל אחד ואחד נקבר במקומו:
היה שוה. נמצאו במקום שוה והראש במקום אחד והגוף במקום אחר:
כל מקום. רואין אם הן קרובין זה לזה כ''כ מקום שדרכו ליתזו זה מזה גוף אחד הוא ותליא בפלוגתא דר''ע ור''א במתני':
ואם לאו. דרחוקין הן זה מזה יותר ממקום שדרכו ליתזו בזה חיישינן נמי לומר הראש הזה כו' וכל א' ואח' נקבר במקומו:
כַּמָּה יִמְשׁוֹךְ. רִבִּי אוֹמֵר כִּמְלוֹאוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶן נְהוֹרַאי. מְלוֹא הָעוֹל לְרָחְבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כמה ימשוך. בעול ותפסול:
כמלואו. כמלא עול לארכו:
מלא העול לרחבו. והוא טפח כדאמר בבלי פירקין. אשר לא עבד בה כלל. כל העבודות:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. אֲשֶׁר לֹא עוּבַּד בָּהּ. כְּלָל. אֲשֶׁר לֹא מָֽשְׁכָה בְעוֹל. פְּרָט. כְּלָל וּפְרָט אֵין בִּכְלָל אֶלָּא מַה שֶׁבִּפְרָט. אָמַר לֵיהּ. אִילּוּ הֲוָה כְתִיב אֲשֶׁר לֹא עוּבְּדָה וַאֲשֶׁר לֹא מָֽשְׁכָה. יְאוּת. לֵית כְּתִיב אֶלָּא אֲשֶׁר לֹא עוּבַּד בָּהּ. אֵין כָּאן כְּלָל וּפְרָט אֶלָּא רִיבּוּיִין עוֹל עוֹל לִגְזֵירָה שָׁוָה. מַה עוֹל הָאָמוֹר בָּעֶגְלָה עָשָׂה בָהּ שְׁאָר כָּל הָעֲבוֹדוֹת כְּעוֹל. אַף עוֹל הָאָמוֹר בַּפָּרָה נַעֲשֶׂה בָהּ שְׁאָר כָּל הָעֲבוֹדוֹת כְּעוֹל. מַה עוֹל הָאָמוֹר בָּעֶגְלָה עֲבוֹדָה פוֹסֶלֶת בָּהּ בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. אַף עוֹל הָאָמוֹר בַּפָּרָה עֲבוֹדָה פוֹסֶלֶת בָּהּ בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. מַה עוֹל הָאָמוֹר בַּפָּרָה הָעוֹל פּוֹסֵל בָּהּ. אַף עוֹל הָאָמוֹר בָּעֶגְלָה הָעוֹל פּוֹסֵל בָּהּ. אִי מַה עוֹל הָאָמוֹר בַּפָּרָה הַמּוּמִין פּוֹסְלִין בָּהּ. אַף עוֹל הָאָמוּר בָּעֶגְלָה הַמּוּמִין פּוֹסְלִין בָּהּ. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם. הַמּוּמִין פּוֹסְלִין בַּפָּרָה. אֵין הַמּוּמִין פּוֹסְלִין בָּעֶגְלָה. 42b וְאָמַר אֲשֶׁר לֹא עוּבַּד בָּהּ. בָּהּ עֲבוֹדָה פוֹסֶלֶת אֵין עֲבוֹדָה פוֹסֶלֶת בַּפָּרָה. הָכָא אֲשֶׁר לֹא עוּבַּד בָּהּ. בָּהּ עֲבוֹדָה פוֹסֶלֶת אֵין עֲבוֹדָה פוֹסֶלֶת בַּפָּרָה. אִית לָךְ מֵימַר תַּמָּן. אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם. בָּהּ הַמּוּמִין פּוֹסְלִין אֵין הַמּוּמִין פּוֹסְלִין בַּמּוּקְדָּשִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה עול האמור בפרה העול פוסל בה. כלומר דפוסל בה לעולם ואפי' שלא בשעת עבודה אלא שהניח עליה להקל משא מעליו דכתיב אשר לא עלה עליה עול מ''מ:
אין בכלל אלא מה שבפרט. ונימא עול אין מידי אחרינא לא:
אילו הוה כתי'. אלו היו הכלל והפרט שוין דהוה כתיב אשר לא עובדה ואשר לא משכה ומינה הוי דרשינן דבשניהם לא צריך שיהו לדעת שפיר תיקשי דנדרוש לה במדת כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט:
לית כתיב. השתא דלא כתיב אלא אשר לא עבד בה ודרשינן עובד דומי' דעבד דדוקא שיהא לדעת ובפרטא כתיב לא משכה דאפי' ממילא כדלעיל והיכא דאין הכלל והפרט שוין לא דרשינן להו במדת כלל ופרט אלא ריבויין הוא דאשר לא עבד בה ריבויי' הוא וריבה כל העבודות:
עול עול לג''ש. נאמר בפרה אשר לא עלה עליה עול ולא מפורש בה שאר עבודות וילפינן גזירה שוה עול עול מעגלה דמפורש בה אף שאר העבודות:
מה העול האמור בעגלה עבודה פוסלת בה כו'. דילפינן נמי בגזירה שוה דעול דפרה פוסל בה אף שלא לדעת מעגלה כדאמר לעיל דעול פוסל בה אפי' שלא לדעת:
אף עול האמור בעגלה העול פוסל בה. אפי' שלא בשעת עבודה אבל מ''מ צריך עד שתמשוך דכתיב אשר לא משכה וכדלעיל. אי מה עול האמור בפרה המומין פוסלין בה. כלומר דנילף נמי בג''ש מעול עול דהמום פוסל בעגלה כמו בפרה:
ת''ל אשר אין בה מום. בה מיעוטא הוא דבה פוסל מומין ואינן פוסלין בעגלה:
ואמר אשר לא עבד בה כו'. השתא דאמרת בה מיעוטא הוא ואימר נמי דבה בעגלה למעוטי שאר עבודות דאינם פוסלין בפרה ולא נילף מג''ש דרחמנא מיעטה:
ומשני הכא אשר לא עבד בה בה עבודה פוסלת אין עבודה פוסלת במוקדשין גרסינן. כלומר לעולם בה מיעוטא. הוא אלא דבה דעגלה אתי למעוטי קדשים דלא פסלי בהו עבודה:
אית לך מימר תמן. אבל בה דפרה אם יש לך לומר דבה דנאמר אצלה למעוטי דבה המומין פוסלין ואין המומין פוסלין במוקדשין בתמיה דהא בכולהו תמימים כתיבי בהו והילכך ע''כ למעוטי עגל' אתי דאין המומין פוסלין בה:
מְחוֹסְּרֵי אֵיבָרִין מַהוּ שֶׁיִּפְסְלוּ בָהּ. אֲפִילוּ כְקָרְבְּנוֹת בְּנֵיו נֹחַ אֵינָם. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יָסָא. פָּשַׁט רִבִּי לָֽעְזָר לַחֲבֵרַייָא. וּמִכָּל הַחַי מִכָּל בָּשָׂר. [שֶׁיְּהוּ] שְׁלֵימִין בְּאֵיבָרֵיהֶן. תַּמָּן. יֵשׁ מֵהֶן לַמִּזְבֵּחַ. בְּרַם הָכָא. אֵין מֵהֶן לַמִּזְבֵּחַ. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. מִכֵּיוָן דְּאַתְּ אָמַר. כַּפָּרָה כְּתִיב בָּהּ כְּקֳדָשִׁים. כְּמִי שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן לִמִּזְבֵּחַ. טְרֵיפָה מַהוּ שֶׁתִּיפָּסֵל בָּהּ. מִכֵּוָן דְּאַתְּ אָמַר. יֵשׁ מֵהֶן לַמִּזְבֵּחַ. טְרֵיפָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ. בְּהַי פְּשִׁיטָא לָךְ שֶׁהַטְּרֵיפָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ. הָֽיְתָה רַגְלָהּ קְלוּטָה כְשֶׁלְּחַמּוֹר מַה אַתְּ עֲבַד לָהּ. כִּמְחוּסֶרֶת אֵבֶר אוֹ כְבַעֲלַת מוּם. אִין תַּעַבְדִּינָהּ כִּמְחוּסֶרֶת אֵבֶר. כְּשֵׁירָה. אִין תַּעַבְדִּינָהּ כְּבַעֲלַת מוּם. פְּסוּלָה. דָּמָהּ מַהוּ שֶׁיַּכְשִׁיר. מִן מַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. דָּמָהּ טָמֵא. דָּמָהּ מַכְשִׁיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ברם הכא. הא אין העגלה קריבה למזבח היא:
וקאמר ר' חונה. דלא קשיא מכיון דמצינו דנאמר בה כפרה כקדשים כדכתיב ונכפר להם כמי שיש ממנה למזבח דמי ומחוסרי אבר פוסלין בה:
טריפה. דאין מחוסר אבר מהו שתפסל בה ופשיט לה מכיון דאת אמר כמי שיש ממנה למזבח דמיא טריפה נמי פוסלת בה כקדשים:
בהי. כמו בהא פשיטא כו' כלומר זה ודאי פשיטא לך דהטרפה פוסלת בה מהאי טעמא דאמרן אבל הא קמיבעיא לן:
היתה רגלה קלוטה כשל חמור מה את עבד לה. לאיזה דבר את מדמית לה כמחוסרת אבר או כבעלת מום וכדמפ' ואזיל:
אין תעבדינה כמחוסרת אבר פסולה גרסינן ואין תעבדינה כבעלת מום כשירה גרסי'. דמומין אימעיטו בעגלה מבה ולא איפשיטא:
דמה מהו שיכשיר. את הזרעים לקבל טומא' אם נפל עליהן מי נימא דלכולה מילתא איתקש לקדשים ודם קדשים אינו מכשיר או לא:
מן מה דתני ר' חייא. נוכל לפשוט זה דר''ח תני דמה טמא ותני מקבל טומא' הוא ש''מ דלא איתקש לקדשים לגמרי דהא קי''ל דם קדשים דכן ואינן מכשירין וא''כ כמו כן דמה מכשיר:
תמן. וקאמר הש''ס דמשם אין ראיה דהתם יש מהן למזבח כלומר להקריב בבמה דכמזבח שלהן הוא ולפיכך אסורין:
מחוסרי אבר מהו שיפסלו בה. בעגלה דגרע טפי משאר מומין או דילמא אין פוסלין כמו דאין פוסלין בה מומין:
ומתמה הש''ס דמאי תיבעי לך הא אפי' בקרבנות בני נח דהמומין כשירין בהן אבל מחוסרי אבר אינם כשרין דלא כן אמר ר' יסא דר''א קאמר בפשיטות לחברייא דאסורין לבני נח דכתיב ומכל החי וגו' שלימין באיבריהן דאמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה דהזהיר הקב''ה לנח מלהביא מחוסר אבר בתיבה מפני שעתיד להביא מהם קרבן:
חַד סַב שְׁאַל לְרַבָּנִן דְּקַיְסָרִין. עֲרִיפָתָהּ מַהוּ שֶׁתְּטָהֵר טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ. אָֽמְרִין לֵיהּ. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא. הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵיפָה. אָמַר לוֹן. מָה אֲנָן בְּעַייָן עֲרִיפָה וְאַתּוֹן מָייְתֵי לֵיהּ שְׁחוּטָה. אָֽמְרוּן לֵיהּ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַנַּאי. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אֲפִילוּ טְרֵיפָה חַייָב. וְאָמַר לוֹן. וּמִן הָדָא דְּרִבִּי יַנַּאי אַתּוֹן מְגִיבִין לִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עריפתה. של עגלה מהו שתטהר עריפתה מטומאת נבילה שלה:
אמרין ליה. רבנן מה את בעי ולאו מתני' היא דתנן פ' אותו ואת בנו השוחט ונמצא טרפה השוחט לעכומ''ז והשוחט פרה חטא' ושור הנסקל ועגלה ערופה ר''ש פוטר וחכמים מחייבין ואמרינן בפ' כיסוי הדם מאן חכמים ר' מאיר היא דס''ל שחיט' שאינה ראוי' שמה שחיטה וש''מ דעריפת עגלה כשחיטה משוינן לה והה''ד נמי שאטהרנה מטומאתה כמו בשחיטה דקי''ל בפ''ז דזבחים ובהרבה מקומות דשחיטת טריפה מטהרתה מטומאתה:
אמר לון מה. הוא זה בלשון תמיה:
אנן בעיין טריפה. כלומר עריפה דדרך טריפה היא ואין דרך שחיטה בכך:
ואתון מייתי ליה. ראיה משחיטת טריפה דשאני התם הואיל ושחיטה בעלמא מכשרת לאכילה היא כדקאמר בזבחים שם שחיטתה שהיא מכשרתה לאכילתה מטהרת טריפתה מטומאתה:
אמרין ליה. אין דודאי ראיה גמורה היא:
דלא כן אמר ר' ינאי. לקמן הלכה ו' לדברי ר''מ דמחייב בשוחט עגלה ערופה משום אותו ואת בנו:
אפילו טריפה חייב. אפילו ערפה וטרפה חייב ולאו דוקא שחטה קא' דעריפתה זו היא שחיטתה וכן לענין טומאת נבילה דעריפתה מטהרתה כשחיטתה:
ומן הדא דרבי ינאי אתון מגיבין לי. מן דברי ר' ינאי אתם משיבין לי בתמיה דלא שמיע ולא סבירא לי כר' ינאי אלא כר''ל דאמר לקמן אפילו לדברי ר''מ ערפה פטור והשוחט דוקא קאמר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source