הלכה: בֶּן הָרַצְחָן. בְּרָא קְטוֹלָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא אילו. יוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן שימשו פרנסות עם גדולות מעלתן ושאר הזוגות יש מהן שלא שימשו פרנסות כגון הדורות דלא חשיב במתני' דחגיגה אבל הני דקחשיב התם קאמר עלייהו הראשונים היו נשיאים כו' ועל כל הזוגות קאי:
וכל הזוגות. אשר היו אחריהן כדחשיב בפ''ב דחגיגה ובאבות ואם בהם לא היו אשכולות בתמיה:
גמ' ולא עמד אשכול. אחריהן עד שעמד ר''ע:
וכתיב והיתה וגומר. ודרשינין נמי בזמן שעמה בקרוביהם שלום ולא בזמן שעמה פרוצים בעריות ובזנות וכן דריש ונקה וגו' בזמן שהאיש מנוקה מעון זנות:
גמ' בריה קטולה. בן הרוצחן הוא כמו בן הרגיל לרצח הוא זה וכמו בן פורת יוסף:
גמ' דכתיב כי הם עם הזונות יפרדו. סיפיה דקרא דבמתני' הוא כלו' ועוד טעם אחר כי הם עצמן נואפין כפרדים האלו:
משנה: 44a מִשֶּׁרַבּוּ הָרוֹצְחָנִין בָּֽטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה. מִשֶּׁבָּא אֶלְעָזָר בֶּן דִּינַאי וּתְחִינָה בֶּן פְּרִישָׁה הָיָה נִקְרָא. חָֽזְרוּ לִקְרוֹתוֹ בֶּן הָרַצְחָן.
Pnei Moshe (non traduit)
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמיי. לפי שעד ימיו היו שואלין אם הוא מעושר אי לא כדאמר בגמרא מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין ועמד הוא ואמר לבני דורו כשם שתרומה גדולה בעון מיתה כך תרומת מעשר וטבל עון מיתה ותיקן שיוציאו מן הדמאי תרומת מעשר ומעשר שני בלבד אבל מעשר ראשון ומעשר עני אינן מחויבין להוציאן שיכולין לומר ללוי או לעני הביא ראיה שהוא טבל וטול ומתקנה זו ואילך הלוקח פירות מן השוק לא היה שואל אם הם מתוקנין או לאו אלא מיד היה מפריש מהם תרומת מעשר ומעשר שני ואוכל את השאר שכל הלוקח פירות מעם הארץ בחזקת שהם דמאי הן ולא הי' אדם נמי צריך לשאול לחבירו חבר שלקח מעם הארץ הפרשת דמאי שכולן היו יודעין שצריך להפריש:
ועד ימיו היה פשיט מכה בירושלים. בחול המועד חרשי נחשת וברזל היו מכין בפטיש לעשות מלאכת האבד שהיא מותרת במועד ועמד הוא וביטלה משום דאוושא מילתא טובא ואיכא זילזול מועד:
ואת הנוקפין. מכין שהיו מסרטין לעגל של קרבן בין קרניו כדי שיפול:
ביטל את המעוררין. כדמפ' בגמ' שהיו אומרים עורה למה תישן ה' אמר וכי יש שינה לפני המקום ועמד ובטלן:
מתני' יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר. כדמפרש בגמ':
מתני' בטלו האשכולו'. איש שהכל בו כלומר תורתם היתה אמת בלי דופי:
מתני' בטלה עגלה ערופה. לפי שמכירין היו בהם מי היה רגיל להרוג:
ותחינה בן פרישה היה נקרא. מתחילה:
מתני' לא אפקוד. על ניאוף נשותיכם לבודקן ומפני מה על בנותיכם כי תזנינה:
משנה: מִשֶׁרַבּוּ הַמְנָאֲפִים פָּֽסְקוּ הַמַּיִם הַמְּאָֽרְרִין וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי הִפְסִיקָן שֶׁנֶּאֱמַר לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמיי. לפי שעד ימיו היו שואלין אם הוא מעושר אי לא כדאמר בגמרא מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין ועמד הוא ואמר לבני דורו כשם שתרומה גדולה בעון מיתה כך תרומת מעשר וטבל עון מיתה ותיקן שיוציאו מן הדמאי תרומת מעשר ומעשר שני בלבד אבל מעשר ראשון ומעשר עני אינן מחויבין להוציאן שיכולין לומר ללוי או לעני הביא ראיה שהוא טבל וטול ומתקנה זו ואילך הלוקח פירות מן השוק לא היה שואל אם הם מתוקנין או לאו אלא מיד היה מפריש מהם תרומת מעשר ומעשר שני ואוכל את השאר שכל הלוקח פירות מעם הארץ בחזקת שהם דמאי הן ולא הי' אדם נמי צריך לשאול לחבירו חבר שלקח מעם הארץ הפרשת דמאי שכולן היו יודעין שצריך להפריש:
ועד ימיו היה פשיט מכה בירושלים. בחול המועד חרשי נחשת וברזל היו מכין בפטיש לעשות מלאכת האבד שהיא מותרת במועד ועמד הוא וביטלה משום דאוושא מילתא טובא ואיכא זילזול מועד:
ואת הנוקפין. מכין שהיו מסרטין לעגל של קרבן בין קרניו כדי שיפול:
ביטל את המעוררין. כדמפ' בגמ' שהיו אומרים עורה למה תישן ה' אמר וכי יש שינה לפני המקום ועמד ובטלן:
מתני' יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר. כדמפרש בגמ':
מתני' בטלו האשכולו'. איש שהכל בו כלומר תורתם היתה אמת בלי דופי:
מתני' בטלה עגלה ערופה. לפי שמכירין היו בהם מי היה רגיל להרוג:
ותחינה בן פרישה היה נקרא. מתחילה:
מתני' לא אפקוד. על ניאוף נשותיכם לבודקן ומפני מה על בנותיכם כי תזנינה:
הלכה: דִּכְתִיב כִּי הֵם עִם הַזּוֹנוֹת יִפָּרֵדוּ. וּכְתִיב וְהָֽיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְקֶרֶב עַמָּהּ. בִּזְמַן שֶׁעַמָּהּ שָׁלוֹם. לֹא בִזְמַן שֶׁעַמָּהּ פְּרוּצִים. וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָווֹן. אֵימָתַי הָאִשָּׁה נוֹשָׂא אֶת עֲווֹנָהּ. בִּזְמַן שֶׁהָאִישׁ נָקִי מֵעַוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא אילו. יוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן שימשו פרנסות עם גדולות מעלתן ושאר הזוגות יש מהן שלא שימשו פרנסות כגון הדורות דלא חשיב במתני' דחגיגה אבל הני דקחשיב התם קאמר עלייהו הראשונים היו נשיאים כו' ועל כל הזוגות קאי:
וכל הזוגות. אשר היו אחריהן כדחשיב בפ''ב דחגיגה ובאבות ואם בהם לא היו אשכולות בתמיה:
גמ' ולא עמד אשכול. אחריהן עד שעמד ר''ע:
וכתיב והיתה וגומר. ודרשינין נמי בזמן שעמה בקרוביהם שלום ולא בזמן שעמה פרוצים בעריות ובזנות וכן דריש ונקה וגו' בזמן שהאיש מנוקה מעון זנות:
גמ' בריה קטולה. בן הרוצחן הוא כמו בן הרגיל לרצח הוא זה וכמו בן פורת יוסף:
גמ' דכתיב כי הם עם הזונות יפרדו. סיפיה דקרא דבמתני' הוא כלו' ועוד טעם אחר כי הם עצמן נואפין כפרדים האלו:
משנה: מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלֵם בָּֽטְלוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁנֶּאֱמַר אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכּוֹל בִּיכּוּרָה עִוְּתָה נַפְשִׁי.
Pnei Moshe (non traduit)
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמיי. לפי שעד ימיו היו שואלין אם הוא מעושר אי לא כדאמר בגמרא מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין ועמד הוא ואמר לבני דורו כשם שתרומה גדולה בעון מיתה כך תרומת מעשר וטבל עון מיתה ותיקן שיוציאו מן הדמאי תרומת מעשר ומעשר שני בלבד אבל מעשר ראשון ומעשר עני אינן מחויבין להוציאן שיכולין לומר ללוי או לעני הביא ראיה שהוא טבל וטול ומתקנה זו ואילך הלוקח פירות מן השוק לא היה שואל אם הם מתוקנין או לאו אלא מיד היה מפריש מהם תרומת מעשר ומעשר שני ואוכל את השאר שכל הלוקח פירות מעם הארץ בחזקת שהם דמאי הן ולא הי' אדם נמי צריך לשאול לחבירו חבר שלקח מעם הארץ הפרשת דמאי שכולן היו יודעין שצריך להפריש:
ועד ימיו היה פשיט מכה בירושלים. בחול המועד חרשי נחשת וברזל היו מכין בפטיש לעשות מלאכת האבד שהיא מותרת במועד ועמד הוא וביטלה משום דאוושא מילתא טובא ואיכא זילזול מועד:
ואת הנוקפין. מכין שהיו מסרטין לעגל של קרבן בין קרניו כדי שיפול:
ביטל את המעוררין. כדמפ' בגמ' שהיו אומרים עורה למה תישן ה' אמר וכי יש שינה לפני המקום ועמד ובטלן:
מתני' יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר. כדמפרש בגמ':
מתני' בטלו האשכולו'. איש שהכל בו כלומר תורתם היתה אמת בלי דופי:
מתני' בטלה עגלה ערופה. לפי שמכירין היו בהם מי היה רגיל להרוג:
ותחינה בן פרישה היה נקרא. מתחילה:
מתני' לא אפקוד. על ניאוף נשותיכם לבודקן ומפני מה על בנותיכם כי תזנינה:
הלכה: וְלֹא עָמַד אֶשְׁכּוֹל עַד שֶׁעָמַד רִבִּי עֲקִיבָה. וְכָל הַזּוּגּוֹת לֹא הָיוּ אֶשְׁכּוֹלוֹת. אֶלָּא אֵילּוּ שִׁמְּשׁוּ פַּרְנָסוּת. וְאֵילּוּ לֹא שִׁמְּשׁוּ פַּרְנָסוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא אילו. יוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן שימשו פרנסות עם גדולות מעלתן ושאר הזוגות יש מהן שלא שימשו פרנסות כגון הדורות דלא חשיב במתני' דחגיגה אבל הני דקחשיב התם קאמר עלייהו הראשונים היו נשיאים כו' ועל כל הזוגות קאי:
וכל הזוגות. אשר היו אחריהן כדחשיב בפ''ב דחגיגה ובאבות ואם בהם לא היו אשכולות בתמיה:
גמ' ולא עמד אשכול. אחריהן עד שעמד ר''ע:
וכתיב והיתה וגומר. ודרשינין נמי בזמן שעמה בקרוביהם שלום ולא בזמן שעמה פרוצים בעריות ובזנות וכן דריש ונקה וגו' בזמן שהאיש מנוקה מעון זנות:
גמ' בריה קטולה. בן הרוצחן הוא כמו בן הרגיל לרצח הוא זה וכמו בן פורת יוסף:
גמ' דכתיב כי הם עם הזונות יפרדו. סיפיה דקרא דבמתני' הוא כלו' ועוד טעם אחר כי הם עצמן נואפין כפרדים האלו:
תַּנֵּי. כָּל הַזּוּגוֹת שֶׁעָֽמְדוּ מִשֶּׁמֵּת מֹשֶׁה עַד שֶׁעָמַד יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלֵם אֶיפְשַׁר לִיתֵּן בָּהֶן דּוֹפִי. [מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלֵם] עַד שֶעָמַד רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אֶיפְשַׁר לִיתֵּן בָּהֶן דּוֹפִי. אָֽמְרוּ עַל רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא שֶׁהָיוּ כָל מַעֲשָׂיו לְשׁוּם שָׁמַיִם אֶלָּא שֶׁגִּידֵּל בְּהֵמה דַקָּה. וְכָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה. פַּעַם אַחַת חָלָה וְנִכְנְסוּ הָרוֹפְאִים אֶצְלוֹ לְבַקְּרוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ. אֵין לָךְ רְפוּאָה אֶלָּא חָלָב רוֹתֵחַ. שֶׁהָיָה גוֹנֵחַ. מֶה עָשָׂה. לָקַח עֵז וּקְשָׁרָהּ לְכַרְעֵי מִיטָּתוֹ וְהָיָה יוֹנֵק מִמֶּנָּה חָלָב רוֹתֵחַ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה גוֹנֵחַ. וּכְשֶׁבִּקְּשׁוּ חֲכָמִים לְהִיכָּנֵס אֶצְלוֹ אָֽמְרוּ. הֵיאַךְ אָנוּ יְכוֹלִין לְהִיכָּנֵס וְהַלֵיסְטֵיס עִמּוֹ בַבַּיִת. וּבְשָׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר. אֵין בְּיָדִי עָוֹן אֶלָּא זֶה שֶׁעָבַרְתִּי עַל דִּבְרֵי חֲבֵרַיי. וּכְשֶׁמֵּת דִּיקְדְּקוּ חֲכָמִים עַל כָּל מַעֲשָׂיו. וְלֹא מָֽצְאוּ בְיָדוֹ עָוֹן אֶלָּא אוֹתָהּ הָעֵז בִּלְבָד.
Pnei Moshe (non traduit)
והליסטי' עמו בבית. בהמה דקה שאסור לגדלה מפני שגוזלת במאכל':
שהיה גונח. צועק מכאב לב:
וכך היה מעשה. ואפילו זה ע''פ מעשה היה שציוו לו הרופאים. וכן אמר כל הא בבבלי סוף מרובה מעשה בחסיד אחד כו' וזהו ר''י בן בבא דכל היכא דתנינן מעשה בחסיד או ר''י בן בבא או ר''י בן אילעאי:
אלא שגידל בהמה דקה. ואין מגדלין בהמה דקה בא''י:
כל הזוגות שעמדו כו' אפשר כו'. והיפ''מ גריס אי אפשר ליתן בהם דופי דעד יוסי בן יועזר כו' לא היה בהן שום דופי ועד שעמד כו' אותן שעמדו מאז עד ר''י בן בבא אפשר ליתן בהם דופי שלא היו שלמים בחסידו' כמו ר''י בן בבא שהיה חסיד כדלקמן ולפי גירסת הספר נראה לפרש דמשמת משה עד יוסי בן יועזר כו' ולא עד בכלל אפשר ליתן בהם דופי חוץ מיוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן דבהם לא היה שום דופי וכן מהם עד שעמד ר''י בן בבא:
משנה: יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָייַת הַמַּעֲשֵׂר. אַף הוּא בִּיטֵּל אֶת הַמְּעוֹרְרִים וְאֶת הַנּוֹקְפִים עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלֵם וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַיי.
Pnei Moshe (non traduit)
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמיי. לפי שעד ימיו היו שואלין אם הוא מעושר אי לא כדאמר בגמרא מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין ועמד הוא ואמר לבני דורו כשם שתרומה גדולה בעון מיתה כך תרומת מעשר וטבל עון מיתה ותיקן שיוציאו מן הדמאי תרומת מעשר ומעשר שני בלבד אבל מעשר ראשון ומעשר עני אינן מחויבין להוציאן שיכולין לומר ללוי או לעני הביא ראיה שהוא טבל וטול ומתקנה זו ואילך הלוקח פירות מן השוק לא היה שואל אם הם מתוקנין או לאו אלא מיד היה מפריש מהם תרומת מעשר ומעשר שני ואוכל את השאר שכל הלוקח פירות מעם הארץ בחזקת שהם דמאי הן ולא הי' אדם נמי צריך לשאול לחבירו חבר שלקח מעם הארץ הפרשת דמאי שכולן היו יודעין שצריך להפריש:
ועד ימיו היה פשיט מכה בירושלים. בחול המועד חרשי נחשת וברזל היו מכין בפטיש לעשות מלאכת האבד שהיא מותרת במועד ועמד הוא וביטלה משום דאוושא מילתא טובא ואיכא זילזול מועד:
ואת הנוקפין. מכין שהיו מסרטין לעגל של קרבן בין קרניו כדי שיפול:
ביטל את המעוררין. כדמפ' בגמ' שהיו אומרים עורה למה תישן ה' אמר וכי יש שינה לפני המקום ועמד ובטלן:
מתני' יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר. כדמפרש בגמ':
מתני' בטלו האשכולו'. איש שהכל בו כלומר תורתם היתה אמת בלי דופי:
מתני' בטלה עגלה ערופה. לפי שמכירין היו בהם מי היה רגיל להרוג:
ותחינה בן פרישה היה נקרא. מתחילה:
מתני' לא אפקוד. על ניאוף נשותיכם לבודקן ומפני מה על בנותיכם כי תזנינה:
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי. שֶׁלְּבֵית אַבָּא הָיוּ בַעֲלֵי בָתִּים בַּגָּלִיל. וְלָמָּה חָֽרְבוּ. שֶׁהָיוּ דָנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּאֶחָד וּמְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַקָּה. וְכָךְ הָיָה. חוֹרֵשׁ אֶחָד הָיָה לָנוּ סָמוּךְ לָעִיר וְהָֽיְתָה הַשָּׂדֶה בֵּינֵינוּ וּבֵינָהּ. וְהָֽיְתָה הַצֹּאן לִכְנֶסֶת וְיוֹצְאָה וְהַדֶּרֶךְ עָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
חורש א'. יער היה סמוך לעיר ומותר להרעות בחורשין אלא שהיתה שדה בין יער ההוא לעיר והיתה הצאן נכנסת ויוצאת לעיר דרך עליה ומפני כך נענשו:
וכך היה. המעשה:
עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלֵם עַד תְּחִילַּת יָמָיו. וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַאי שֶׁהֶעֱמִיד זוּגוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
עד ימיו כו'. ומפרש עד תחילת ימיו שכל ימיו לא היה פטיש מכה ולק' פריך עלה:
שהעמיד זוגות. ממונים על זה ולהיות משגיחין על הדבר:
אֶת הַנּוֹקְפִים. אוֹתָן שֶׁהָיוּ מַכִּין עַל גַּבֵּי הָעֶגֶל בֵּין קַרְנָיו. אָמַר לָהֶם יוֹחָנָן כֹּהֶן גָּדוֹל עַד מָתַי אַתֶּם מַאֲכִילִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ נְבֵילוֹת. וְעָמַד וְעָשָׂה לָהֶן טַבָּעוֹת. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה טַבָּעוֹת עָשָׂה לָהֶן. רְחָבוֹת מִלְּמַטָּן וְצָרוֹת מִלְּמַעֲלָן.
Pnei Moshe (non traduit)
נבילות. בבבלי פריך נבילות ס''ד הא שחיט להו אלא טרפות שמא ניקב קרום של מוח:
טבעות. להכניס צואר הבהמה לתוכן כדמפרש רחבות כו' כמדת הצואר:
אֶת הַמְּעוֹרְרִין. אוֹתָן שֶׁהָיוּ אוֹמְְרִים עוּרָה לָמָּה תִישַׁן י֨י וגו'. וְכִי יֵשׁ שֵׁינָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. וּמָה תַלְמוּד לוֹמַר וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן י֨י. אֶלָּא כִבְיָכוֹל כְּאִלּוּ לְפָנָיו שֵׁינָה בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּצָרָה וְאוּמּוֹת הָעוֹלָם בִּרְוָוחָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר וּבְהַמְּרוֹתָם תָלַן עֵינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
את המעוררין כו'. כדפרישית במתני':
אלא. קרא ה''פ כביכול כאלו יש לפניו שינה:
ובהמרות'. איוב אמר על חבריו בהקנטת' תלן עיני ולבי ומחשבתי לנים בהן:
וְיִתְוַדֶּה. אָמַר רִבִּי הִילָא כַּעַס הוּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר עָשִׂיתִי וְהוּא לֹא עָשָׂה. מֵעַתָּה מִי שֶׁהוּא מַפְרִישׁ יִתְוַדֶּה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַפְרִישׁ לא יִתְוַדֶּה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. עַד הַשְׁקִיפָה הָיוּ אוֹמְרִים קוֹל נָמוּךְ. מִיכָּן וְהֵילָךְ הָיוּ אוֹמְרִים קוֹל גָּבוֹהַּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ויתודה. אדלעיל קאי שהעבי' הודיית מעשר משום דנחשדו כו' אמאי ויתודה אע''פ כן בשעת הביעור ומה בכך:
כעס הוא לפני המקום. לומר עשיתי ככל מצותך והוא לא עשה כתיקנן ודובר שקרים לא יכון לנגד עיניו:
מעתה. בניחות' הוא כלומר אמור מעתה:
מי. כמו מה דמה שהוא מפריש שאר המעשרות יתודה ומה שאינו מפריש לא יתודה וס''ל להאי ש''ס דלא לגמרי העבי' הודיי' המעשר אלא שלא יאמרו כל' הכתוב בפרשה:
כהדא דתני כו'. כדאמרי' באלו נאמרין דאדם אומר שבחו בקול נמוך כלומר דמפני טעם זה תיקנו נמי שיתודה בקול נמוך כדי שלא יתבייש מי שאינו מפריש ליתן כראוי ואינו יכול להתודות כהוגן. אבל בבבלי מסיק דאינו מתודה כלל דכל בית שאין מתודה על מעשר ראשון שוב אין מתודה על שאר מעשרות הואיל ופתח בו הכתוב תחילה. א''נ דר' יוחנן מפרש דמטעם זה העביר הודיית מעשר משום שיש מהן שאין מפרישין כלל ודקאמר מסייע ליה הא דר''ל היינו בהא דקאמר דכולן לשבח הן אבל לר''ל טעמא דלא היו נותנין כתקנן ולר''י משום דלא היו מפרישין כלל. ויתודה ומה בכך ומפרש רבי אילא דכעס הוא כו' ועלה קאמר אמור מעת' מי שהיה מפריש כו' וכדלעיל ועיקר:
מְסַייְעָא לֵיהּ דּוּ אָמַר. כּוּלָּן לִשְׁבָח. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל שָׁלַח וּבָדַק בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמְצָאָן שֶׁלֹּא הָיוּ מַפְרִישִׁין אֶלָּה תְרוּמָה גְדוֹלָה בִּלְבַד. אֲבָל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי מֵהֶן הָיוּ מִפְרִישִׁין וּמֵהֶן לא הָיוּ מִפְרִישִׁין. אָמַר הוֹאִיל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן בַּעֲוֹן מִיתָה. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי בַּעֲוֹן טֵבֵל יְהֵא אָדָם קוֹרֵא שֵׁם לִתְרוּמָה וְלִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְנוֹתְנוֹ לְכֹהֵן. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי מְחַלְּלוֹ עַל הַמָּעוֹת וְהַשְּׁאָר מַעֲשֵׂר עָנִי הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאַייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ולתרומ' מעשר. ויעכב את השאר לעצמו כדפרישית במתני':
ומעשר שני. נמי צריך להפריש ומחללו על המעות:
והשאר מעשר עני. כלומר שאר מעשר שהוא מעשר עני בזמן שהוא נוהג אין צריך להוציאו שהמוציא מחבירו עליו הראיה כדפרישית:
הואיל ומעשר ראשון בעון מיתה. מפני תרומת מעשר שבו:
הלכה: רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. 44b מַתְנִיתָא מִשֶּׁנֶּחְשְׁדוּ לִהְיוֹת נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. הָדָא מְסַייְעָא לֵיהּ לְרִבִּי יוֹחָנָן בְּחָדָא וּפְלִיגָא עָלֵיהּ בְּחָדָא. [פְּלִיגָא עֲלוֹי] דְּתַנִּינָן תַּמָּן וּבַת כֹּהֵן לְלֵוִי לֹא תֹאכַל לֹא יֹאכְלוּ בִתְרוּמָה וְלֹא בְמַעֲשֵׂר. נִיחָא בִתְרוּמָה לֹא תֹאכֵל. בְּמַעֲשֵׂר מַה נַפְשָׁךְ כֹּהֶנֶת הִיא תֹאכֵל לְוִייָה הִיא תֹאכֵל. רִבִּי אִילָא בְשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר אֵין נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. הֲוֵי דּוּ אָמַר נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מסייע לי'. בהא דאמר כולן לשבח כדפרישית וכדמפרש ר' יוחנן התקנות שהן לשבח:
הוי דו אמר. מדקאמר ר יוחנן כמ''ד אין נותנין ש''מ דאיהו לא ס''ל הכי אלא כמ''ד התם דנותנין מעשר אף לכהונה ובהא פליגא עליה הך מילתא דר''ל:
ומקשינן התם ניחא הוא דבתרומה לא תאכל דנעשית זרה אלא במעשר אמאי ממ''נ תאכל כו' ומוקי ר''י התם למתני' כמ''ד אין נותנין מעשר לכהונה אלא ללוים. ופלוגתא היא במעשר שני שם וכן היא פלוגתא דר''א בן עזריה ור''ע בבבלי התם והילכך בת כהן לא אכלה במעשר ומחמת בעלה אינה אוכלת כדמפרש התם טעמא:
ובת כהן ללוי לא תאכל. בא כהן מאורסת ללוי או שומרת יבם או מעוברת מלוי לא יאכלו לא בתרומה ולא במעשר:
דתנינן תמן. פ' יש. מותרות הל ה':
ופליגא עליה. דר' יוחנן בחדא דאיהו ס''ל לקמן דמן הדין מותר ליתן מעשר לכהונה:
משנחשדו. ישראל להיות נותנין מעשר ראשון לכהנים ורחמנא אמר ללויים דוקא ולפיכך ביטל וידוי מעשר שאינו נותנין אותו כתקנן ואין יכולין לומר וגם נתתיו ללוי. הדא. דר''ל מסייע ליה לר' יוחנן דלקמן בחדא דאמר כל התקנות שנשנו במשנותינו כולן לשבח ליוחנן כ''ג דמה העביר הודיית המעשר נמי לשבח וכטעמי' דר''ל ולאפוקי מדר' יהושע בן לוי דאמר לקמן זו לגנאי:
גמ' מתניתא. דקאמר' יוחנן כ''ג העביר הודיית המעשר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source