תַּנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. שָׁלֹשׁ טוּמְאוֹת אֲמוּרוֹת בַּפָּרָשָׁה. אַחַת לַבַּעַל וְאַחַת לַבּוֹעֵל וְאַחַת לַתְּרוּמָה. לַתְּרוּמָה. מָצִינוּ אִשָּׁה שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ וּמוּתֶּרֶת בַּתְּרוּמָה. לָמָּה לֹא. אִילּוּ בַת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְנֶאֶנְסָה שֶׁמָּא אֵינָהּ מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ וַאֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה. לֹא מָצִינוּ אִשָּׁה שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ וּמוּתֶּרֶת לוֹכַל בַּתְּרוּמָה. אָמַר רִבִּי אָבִין. אִיתְאֲמָרַת. אַחַת לַבַּעַל וְאַחַת לַבּוֹעֵל וְאַחַת לַיָּבָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מַתְנִיתִין אָֽמְרָה כֵן. וְאִם מֵת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתניתא אמרה כן. דאסורה ליבם ומנא לן אלא דילפינן מונטמאה:
א''ר אבין כן איתאמרת כו' גרסינן. דבאמת כך אמרו וא' ליבם דלתרומה לא איצטריך:
לא מצינו כו'. דאף דמצינו מותרת לבעלה ואסורה בתרומה איפכא לא מצינו דהרי חזינן דמחמרינן בתרומה אפילו כשהיא מותרת ומכ''ש כשהיא אסורה לבעלה והדרן קושיין לדוכתיה:
למה לא. ופריך אלמה לא מצינו הרי אשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה ואם בת כהן היא פסולה מן התרומה כדאמרינן ביבמות בסוף ארבעה אחין ומדחזינן דלא תלינן תרומה באיסור בעלה הה''ד נמי איפכא:
לתרומה. בתמיה מצינו אשה שהיא אסורה לבעלה ותהא מותרת בתרומה ול''ל קרא:
תַּנָּא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָתָן. וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ. פְּרָט לָאוֹנְסִין. מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. אָמַר לֵיהּ. מַה תַּחַת אִישֵׁךְ לְרָצוֹן. אַף כָּאן לְרָצוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
מה תחת אישך לרצון. אם היתה לרצון. כמו שהוא תחת אישך:
מה את שמע מינה. היכן שמענו זה מכאן:
פרט לאונסין. דאינה נבדקת:
כַּמָּה הִיא הֶעֲרָייָה. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. 4a כְּדֵי חֲזִירַת דֶּקֶל. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. בֶּן עַזַּי אוֹמֵר. כְּדֵי לִשְׁתוֹתוֹ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. כְּדֵי גִילְגּוּל בֵּיצָה. רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתֵירָה אוֹמֵר. כְּדֵי לְגִימַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים מְגוּלְגָּלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פִּינְחָס אוֹמֵר. כְּדֵי שֶׁיִּקְשׁוֹר גִּירְדִּי אֶת הַנִימָה. מִנְייָמִין אוֹמֵר. כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ וְתִטּוֹל כִּכָּר לֶחֶם מִן הַסָּל. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָייָה לְדָבָר זֵיכֶר לְדָבָר יֵשׁ. כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם וגו'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּל אִילֵּין שִׁיעוּרַייָא לְאַחַר הַתָּרַת הַסִּינָר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּעַצְמוֹ שִׁיעֵר. וּבֶן עַזַּי נָשָׂא אִשָּׁה מִיָּמָיו. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. נִתְחַמֵּם. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. בָּעַל וּפִירֵשׁ. אִית דְּבָעֵי מֵימַר סוֹד י֨י לִרֵיאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם.
Pnei Moshe (non traduit)
ובן עזאי נשא אשה מימיו. הא מצינו דאמר מה אעשה ונפשי חשקה בתורה כו':
בעצמו שיער. כמה שהוא היה שוהה בביאתו:
לאחר התרת הסינר. כלומר דמלבד שיעור התרת סינר הוא:
אע''פ שאין ראיה. גמורה לדבר דקרא לאו הושטת ידו לסל כתב ביה יש זכר ורמז במקצת דהוקשה אשה זונה לככר לחם:
גירדי. אומן גרדי את הנימא:
כדי חזירת דקל. בבבלי מפרש חזרה דר''א היינו ברוח:
נתחמם בלילה:
משנה: אֵילּוּ אֲסוּרוֹת לוֹכַל בַּתְּרוּמָה הָאוֹמֶרֶת טְמֵיאָה אֲנִי לָךְ וְשֶׁבָּאוֹ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵיאָה. וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה וְשֶׁבַּעֲלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ וְשֶׁבַּעֲלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה לָהּ. מוֹלִיכָהּ בְּבֵית דִּין שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמָּא יָבוֹא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּעֲלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
בעלה נאמן עליה. שלא יבא כדמפרש טעמא בגמרא ואין הלכה כר' יהודה:
שמא יבא עליה בדרך. שצריך להשקותה בירושלים בב''ד הגדול כדלקמן:
שני תלמידי חכמי'. שיודעי' להתרות בו:
ושבעלה בא עליה בדרך. דשוב אין המים בודקין אותה דכתיב ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון שלא בא עליה מאחר שנאסרה עליו לאחר סתירה אז האשה ההיא תשא את עונה אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו:
ושבאו לה עדים שהיא טמאה. ואפי' לאחר שתשתה ולא בדקוה המים לפי שאשה שיש לה עדים שנטמאה ואפילו הן במדינת הים אין המים בודקין אותה כדדריש בבבלי דאמר קרא ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה דליכא דידע בה לאפוקי הא דאיכא דידעי בה והה''ד לעד אחד דכל מקו' שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים:
האומרת טמאה אני לך. מפרש בגמ':
מתני' אלו אסורות לאכול בתרומ'. לעולם ואפילו היא בת כהן ואלו שאר סוטות אינן אסורות אלא עד שישתו וימצאו טהורות:
סוֹטָה כְּשֵׁם שֶׁהִיא אֲסוּרָה לַבַּעַל כֵּן אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל. כְּשֵׁם שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְאָחִיו שֶׁלַּבַּעַל כָּךְ הִיא אֲסוּרָה לְאָחִיו שֶׁלַּבּוֹעֵל. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁצָּרַת סוֹטָה אֲסוּרָה לְאָחִיו שֶׁלַּבַּעַל כָּךְ אֲסוּרָה לְאָחִיו שֶׁלַּבּוֹעֵל. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָאוּ וְאָֽמְרוּ לָהּ. מֵת בַּעֲלֵיךְ. הַוְיָא לָהּ יָבָם כָּאן וְיִבְּמָהּ וָמֵת. וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעֲלָהּ. אָסוּר בָהּ וּמוּתָּר בְּצָרָתָהּ. אָסוּר בָּהּ וּמוּתָּר בְּאֵשֶׁת אָחִיו. וְאֵשֶׁת אָחִיו לֹא כְצָרַת סוֹטָה הִיא. הָדָא הִיא אָֽמְרָת שֶׁצָּרַת סוֹטָה מוּתֶּרֶת לְאָחִיו שֶׁלַּבּוֹעֵל. אָמַר רִבִּי יוּדָן. אַתְייָא כְרַבָּנִן דְּתַמָּן. דָּמַר רִבִּי הִילָא. תַּנֵּיי תַמָּן. כָּל הַעֲרָיוֹת אֵינָן צְרִיכוֹת גֵט חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ בִּלְבָד. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. 4b אַף אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְאֵשֶׁת אָחִיו. בְּרַם כְּרַבָּנִן דְּהָכָא. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁהִיא צְרִיכָה הִימֶּינּוּ גֵט מִשּׁוּם הִילְכוֹת אֵשֶׁת אִישׁ קָנָה בָהּ. עֶרְוָה הִיא. וְעֶרְוָה פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. אֲפִילוּ כְרַבָנִן דְּהָכָא אַתְיָא הִיא. בָּהּ קָֽנְסוּ. וְלֹא קָֽנְסוּ בְיוֹרְשֶׁיהָ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. אִין כְּרַבָּנִן דְּתַמָּן. יְהֵא מוּתָּר בָּהּ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. צָרַת סוֹטָה אֲסוּרָה וְצָרַת גְּרוּשָׁה מוּתֶּרֶת. רִבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַצָּרוֹת מוּתָּרוֹת חוּץ מִצָּרַת סוֹטָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. גְּרוּשָׁה עַצְמָהּ מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ. מָהוּ פְלִיג. בְּגִין דַּהֲווֹן עָֽסְקִין בְּצָרוֹת לֹא אִדְכָּרִין גְּרוּשׁוֹת. צָרַת סוֹטָה לָמָּה הִיא אֲסוּרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מֵרֵיח עֶרְוָה נָֽגְעוּ בָהּ. רַב אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בָּהּ טוּמְאָה כַעֲרָיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
סוטה כשם שהיא אסורה לבעל כו'. סוגיא כתובה לעיל מס' יבמות פרק עשירי סוף הלכה א' ושם ביארתי היטיב ע''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source