וְכוּלָּן שֶׁהָיוּ לָהֶן נָשִׁים וָמֵתוּ מוּתָּרוֹת לְהִינָּשֵׂא לָהֶן. לֹא אָמַר אֶלָּא מֵתוּ. הָא אִם נִתְגָּֽרְשׁוּ לֹא. וְכוּלָּן שֶׁנִּישְּׂאוּ לַאֲחֵרִים וְנִתְגָּֽרְשׁוּ אוּ שֶׁנִּתְאַלְמְנוּ מוּתָּרוֹת לְהִינָּשֵׂא לָהֶם. שֶׁאֵין אָדָם מָצוּי לַחֲטוֹא לְאַחַר זְמָן. וְכוּלָּן מוּתָּרוֹת לִיבְנֵיהֶן וְלַאֲחֵיהֶן. שֶׁאֵין אָדָם מָצוּי לַחֲטוֹא לֹא מִפְּנֵי בְנוֹ וְלֹא מִפְּנֵי אָחִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
וכולן כו'. טעמא דמתני' מפרש:
וכולן כו'. לא אמרה מתני' אלא דוקא מתו הא אם נתגרשו לא דחיישינן ע''י שנתן עיניו בזו גירש את אשתו ובבבלי כ''ז מוקי דארגיל הוא קטטה ולפיכך חיישינן:
הלכה: הֶחָכָם שֶׁאָסַר אֶת הָאִשָּׁה בְּנֶדֶר עַל בַּעֲלָהּ כול'. הֶחָכָם שֶׁאָסַר אֶת הָאִשָּׁה בְּנֶדֶר עַל בַּעֲלָהּ הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. אוֹמֵר אֲנִי. לְכָךְ מִתְכַּוֵּן מִתְּחִילָּה. מֵיאֵנָה אוֹ שֶׁחָֽלְצָה בְּפָנָיו יִשָּׂאֶינָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֵּית דִּין. שֶׁאֵין שְׁנַיִם מְצוּיִין לַחֲטוֹא מִפְּנֵי אֶחָד. 15b תַּמָּן תַּנִינָן. הַמַּפְקִיד פֵּירוֹת אֵצֶל חֲבֵירוֹ אֲפִילוּ הֵן אוֹבְדִין לֹא יִגַּע בָּהֶן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יִמְכּוֹר בִּפְנֵי בֵית דִּין מִפְּנֵי הָשֵׁב אֲבֵידָה לַבְּעָלִים. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מַה יְהֵא בְדָמִים. רַב יְהוּדָה אָמַר. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי עֲקִיבָה וְרִבִּי טַרְפוֹן. תְּנַיי בֵּית דִּין. לֹא יִקְחוּ. רִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. רִבִּי חִייָה בַּר שַׁבָּתַי מַקְשֶׁה. הָכָא אַתְּ אָמַר מֵיאֵנָה אוֹ שֶׁחָֽלְצָה בְּפָנָיו יִשָּׂאֶינָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֵּית דִּין. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הַמִּקָּח דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּלֵּשׁ. בְּרַם הָכָא אֵין שְׁנַיִם מְצוּיִין לַחֲטוֹא מִפְּנֵי אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
שנייא כו'. ע''י זיקה היא איסור אחיות וכמ''ד יש זיקה אבל אין בו איסור אחיות ממש ולפיכך חולצות ולא מתייבמות:
גמ' אילו ארבעה אחין כו'. טעמא דמתניתא מפרש דאם נשואין ב' נכריות שמא אין מתייבמות בתמיה דהא מב' בתי' קאתיין:
ומשני רבי יוסי דתמן המקח דרכו להשתלש. דכל אחד יטול חלקו ואיכא חשדא אבל הכא אין שנים כו':
ר''ע בשם דר''ח כו' מקשי דהכא כו'. לא חיישינן בב''ד לחשדא והכא כו' דחיישינן:
תני ב''ד לא יקחו. הפירות לעצמן מפני החשד:
מה יהא. באותן דמים:
גמ' החכם כו'. טעמא הוא מפני החשד שאני אומר לכך נתכוין מתחלה לאסרה על בעלה ולישאנה:
מפני שהוא ב''ד. ואין שנים האחרים מצויין וכו':
תמן תנינן. פ' המפקיד הל' ז':
אפי' הן אבודין. ע''י עכברים או רקבון:
לא יגע בהן. למכרן כדמפרש בבלי שם דף ל''ח דאדם רוצה בקב שלו מט' קבין של חבירו:
מחלוקת ר''ע ור''ט. דפליגי באלו מציאות דף כ''ח בדמי אבידה דר''ט אמר ישתמש בהן ור''ע אמר לא ישתמש בהן וכן הכא לרשב''ג:
משנה: אַרְבָּעָה אַחִין שְׁנַיִים מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת. מֵתוּ אֶת הַנְּשׂוּאִין אֶת הָאֲחָיוֹת הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְייַבְּמוֹת. וְאִם קָֽדְמוּ וְכָֽנְסוּ יוֹצִיאוּ. רִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יְקַייֵמוּ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יוֹצִיאוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ב''ש אומרים יקיימו. ובגמ' אמרי דתרין תנאין ואליבא דב''ש:
מתני' ארבעה אחין כו' חולצות ולא מתייבמות. דכיון דתרווייהו זקיקן להאי ולהאי קמא דמייבם פגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו וכדמפרש בגמ':
הלכה: אַרְבָּעָה אַחִין שְׁנַיִים מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת כול'. אִילּוּ אַרְבָּעָה אַחִין שְׁנַיִים מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת שֶׁמָּא אֵינָן מִתְייַבְּמוֹת. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אִיסּוּר אֲחָיוֹת. מֵעַתָּה לֹא יְהוּ צְרִיכוֹת הִימֶּינּוּ חֲלִיצָה. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. עַל יְדֵי זִיקָה. וְאֵין בּוֹ אִיסּוּר אֲחָיוֹת בְּרוּרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
שנייא כו'. ע''י זיקה היא איסור אחיות וכמ''ד יש זיקה אבל אין בו איסור אחיות ממש ולפיכך חולצות ולא מתייבמות:
גמ' אילו ארבעה אחין כו'. טעמא דמתניתא מפרש דאם נשואין ב' נכריות שמא אין מתייבמות בתמיה דהא מב' בתי' קאתיין:
ומשני רבי יוסי דתמן המקח דרכו להשתלש. דכל אחד יטול חלקו ואיכא חשדא אבל הכא אין שנים כו':
ר''ע בשם דר''ח כו' מקשי דהכא כו'. לא חיישינן בב''ד לחשדא והכא כו' דחיישינן:
תני ב''ד לא יקחו. הפירות לעצמן מפני החשד:
מה יהא. באותן דמים:
גמ' החכם כו'. טעמא הוא מפני החשד שאני אומר לכך נתכוין מתחלה לאסרה על בעלה ולישאנה:
מפני שהוא ב''ד. ואין שנים האחרים מצויין וכו':
תמן תנינן. פ' המפקיד הל' ז':
אפי' הן אבודין. ע''י עכברים או רקבון:
לא יגע בהן. למכרן כדמפרש בבלי שם דף ל''ח דאדם רוצה בקב שלו מט' קבין של חבירו:
מחלוקת ר''ע ור''ט. דפליגי באלו מציאות דף כ''ח בדמי אבידה דר''ט אמר ישתמש בהן ור''ע אמר לא ישתמש בהן וכן הכא לרשב''ג:
תַּמָּן תַּנִּינָן. 16a שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּידֵּשׁ אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ. מִשּׁוּם רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתֵירָה אָֽמְרוּ. אוֹמֵר לוֹ. הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה. חָֽלְצוּ אַחִים אוֹ כָֽנְסוּ (…) מֵת הַיָּבָם מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה. לֹא אָמַר אֶלָּא מֵתָה יְבִמְתּוֹ מוּתָּר בְּאִשְׁתּוֹ. אֲבָל מֵתָה אִשְׁתּוֹ אָסוּר בִּיבִמְתּוֹ. [אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי לִעֶזֶר. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים מֵתָה אִשְׁתּוֹ מוּתָּר בִּיבִמְתּוֹ. מֵתָה יְבִמְתּוֹ מוּתָּר בְּאִשְׁתּוֹ.] אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי חֲכָמִים כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בָא מַחְמַת הַגּוֹרֵם בָּטַל הַגּוֹרֵם בָּטַל הָאִיסּוּר. וּדְרִבִּי לִעֶזֶר. אֲפִילוּ בָּטַל הַגּוֹרֵם הָאִיסּוּר בִּמְקוֹמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. פ''ד הל' י':
שומר' יבם כו'. המתן. מלכנוס דקפגעת באחות זקוקה:
מתה היבמה יכנוס את אשתו. דאפי' כנסה ומתה מותר באחותה:
וקאמר הש''ס לא אמר במתני' אלא מתה יבמתו כו' אבל מתה אשתו אסור ביבמתו. דאע''ג דפקע איסור אחות אשה הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בשעה שהיא זקוקה ליבם ואין אני קורא בה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה עליו לעולם:
ה''ג כמו שהוא שם. אמר רבי יוחנן זו דברי ר' לעזר אבל דברי חכמים מתה יבמתו מותר באשתו מתה אשתו מותר ביבמתו. וכדמפרש פלוגתייהו לקמיה וכן פליגי רב ושמואל בזה בבלי דף מ''א:
דברי חכמים. טעמייהו דחכמים דסברי כל דבר שהוא בא כו' דאשתו היתה הגורם לאסור יבמתו עליו וכיון שבטל הגורם בטל האיסור וכדאמר שם דהוי כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה:
ודרבי לעזר. וטעמיה דר''א דסבר אפי' כו' דר''א לטעמיה דאמר בפ' ב''ש הל' ו' המגרש את אשתו והחזירה דאסורה ליבם הואיל ועומדת עליו שעה אחת באיסור גרושת אח:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source