הלכה: חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן כול'. כְּתִיב מַצּוֹת תֵּאָכֵל. לְפִי שֶׁהָֽיְתָה בִּכְלַל הֵיתֵר וְנֶאֶסְרָה וְחָֽזְרָה וְהוּתְּרָה. יָכוֹל תַּחֲזוֹר לְהֵיתֵירָהּ הָרִאשׁוֹן. תַּלמוּד לוֹמַר מַצּוֹת תֵּאָכֵל. מִצְוָה. כְּיוֹצֵא בוֹ יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ. מִצְוָה. לְפִי שֶׁהָֽיְתָה בִּכְלַל הֵיתֵר וְנֶאֶסְרָה וְחָֽזְרָה וְהוּתְּרָה. יָכוֹל תַּחֲזוֹר לְהֵיתֵירָהּ הָרִאשׁוֹן. תַּלְמוּד לוֹמַר יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ. מִצְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
לפי שהית' כו'. בריית' בספר' פ' צו פרק ב' ומייתי לה בבלי החולץ דף מ' וקרא יתירא קדריש דהא כתי' ברישא דקרא והנותרת מן המנחה יאכלו ופליגי ר' יוסי ור' חונא בפירוש הבריית' דר' יוסי מפרש להמתניתא דה''ק מצות תאכל לקבוע עליו מצוה שהכהן המקריב הוא יאכל ממנה:
גמ' כתי' מצות תאכל. בשירי מנחה:
אַתְיָא דְרִבִּי חוּנָא כְּאַבָּא שָׁאוּל. דְּתַנָּא אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. הַכּוֹנֵס אֶת יְבִימְתּוֹ לְשׁוּם נוֹי אוֹ לְשׁוּם דְּבָרִים אֲחֵרִים הֲרֵי זֶה בְּעִילַת זְנוּת וְקָרוֹב לִהְיוֹת הַוְולָד מַמְזֵר.
רִבִּי הוּנָא פָּתַר מַתְנִיתָא. מַצּוֹת תֵּאָכֵל. מִצְוָה. לְפִי שֶׁהָֽיְתָה בִּכְלַל הֵיתֵירָה עַד שֶׁלֹּא הִקְדִּישָׁהּ. רוֹצֶה לוֹכַל חָמֵץ אוֹכֵל. מַצָּה אוֹכֵל. תַּלְמוּד לוֹמַר מַצּוֹת יֵאָכֵל. מִצְוָה. כְּיוֹצֵא בוֹ יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ. מִצְוָה. לְפִי שֶׁהָֽיְתָה בִּכְלַל הֵיתֵר עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת לְאָחִיו. רָצָה לִכְנוֹס לְשֵׁם תּוֹאָר כּוֹנֵס. לְשֵׁם מָמוֹן כּוֹנֵס. נִישֵּׂאת לְאָחִיו וְנֶאֶסְרָה. מֵת אָחִיו בְּלֹא בָנִים חָֽזְרָה וְהוּתְּרָה. יָכוֹל תַּחֲזוֹר לְהֵיתֵירָהּ הָרִאשׁוֹן. רָצָה לִכְנוֹס לְשֵׁם תּוֹאָר כּוֹנֵס. לְשֵׁם מָמוֹן כּוֹנֵס. תַּלְמוּד לוֹמַר יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ. מִצְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ורב הונא מפרש המתניתא דהני תרי גווני דמעטי' קרא לחד מינייהו הכין הוא. וה''ק מצוה לפי שהיתה כו' רצה לוכל חמץ כו' ומשהוקדשה נאסרה לאכול חמץ קרב קומצה יכול תחזור להיתיר' הראשון דרצה לאכול חמץ כו' והאי חמץ לאו דוקא דהא בהדיא כתיב לא תאפה חמץ חלקם דאפי' שירי מנחה של כהנים לא תאפה חמץ אלא רצה לאכול חלוט ברותחין דלאו מצה מעלייתא היא וה''א דאוכל קמ''ל דאע''ג דחלוט מצה הוא לצאת אדם י''ח בפסח כי הדר אפיי' בתנור הכא שנה הכתוב מצות תאכל לעכב לומר דמצה מעלייתא בעינן למצו' ולא חלוט. וכר' יצחק בר אבדימי דמוקי שם לבריית' כאבא שאול דאמ' הכונס כו' וכדמסיק לקמן. וזהו דקאמר כיוצא בו יבמה יבא עליה כו' דביבום גופי' נמי אשכחן תרי גווני לשם מצוה או לשם תואר כו' כמו במנחה דבאכיל' גופא תרי גווני איכא ומעטי' קרא דדוקא לשם מצוה והילכך אמרי' שם לאבא שאול דסבר מצות חליצה קודמת מטעם זה שלא יבא לפגוע בערוה וכסתם מתני' דסוף פ''ק דבכורות דאתיא כוותי' וכן סתמא דמתני' דהכא דקאמר מן החליצה ומן היבום כדאמר בבלי ריש מכילתין וכדעת הר''י ור''ח שם תוס' ד''ה אמר רב:
ת''ל יבמה יבא עליה מצוה עליו לייבם. והיינו דקאמר כיוצא בו כמו דהתם בתרי גווני מישתעי דמעטי' קרא דלא תימא רצה לאכול הוא רצה שלא לאכול ממנה כלום אלא אחר וקמ''ל שצריך המקריב עכ''פ לאכול ממנה מקצת למצוה לומר שמצוה בו יותר מבאחר והכא נמי דלא תימא רצה לייבם רצה לחלוץ שיהא רשות בידו ולהיות שניהן שוין למצוה קמ''ל יבמה יבא עליה מצוה שתהא מצות יבום עליו יותר מן החליצה. וכרבא שם דמפרש הברייתא הכי ואליבא דרבנן דאמרי מצות יבום קודמת. וכן פסק הרמב''ם ז''ל פ''א מהלכות יבום הלכה ב':
לפי שמתחל' היתה בכלל היתר כו' יכול תחזור להיתירה הראשון. שיהא רשות בידו רצה לכנוס כונס רצה שלא לכנוס אלא לחלוץ דהא ע''כ אגידא בי' ובכדי לא תיפוק:
כיוצא בו. דרשינן יבמה יבא עליה לקבוע עליו מצות יבום שתהא קודמת למצות חליצה:
רִבִּי יוֹסֵי פָּתַר מַתְנִיתָא. מַצּוֹת תֵּאָכֵל. מִצְוָה. לְפִי שֶׁהָֽיְתָה בִּכְלַל הֵיתֵר עַד שֶׁלֹּא הִקְדִּישָׁהּ. רוֹצֶה לוֹכַל אוֹכֵל. שֶׁלֹּא לוֹכַל אֵינוֹ אוֹכֵל. הִקְדִּישָׁהּ וְנֶאֶסְרָה קָרַב קוּמְצָהּ וְחָֽזְרָה וְהוּתְּרָה. יָכוֹל תַּחֲזוֹר לְהֵיתֵירָהּ הָרִאשׁוֹן. רוֹצֶה לוֹכַל אוֹכֵל. שֶׁלֹּא לוֹכַל אֵינוֹ אוֹכֵל. תַּלְמוּד לוֹמַר מַצּוֹת תֵּאָכֵל. מִצְוָה. כְּיוֹצֵא בוֹ יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ. מִצְוָה. לְפִי שֶׁהָֽיְתָה בִּכְלַל הֵיתֵר עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת לְאָחִיו. רָצָה לִכְנוֹס כּוֹנֵס. שֶׁלֹּא לִכְנוֹס אֵינוֹ כוֹנֵס. נִישֵּׂאת לְאָחִיו וְנֶאֶסְרָה וּמֵת אָחִיו בְּלֹא בָנִים חָֽזְרָה וְהוּתְּרָה. יָכוֹל תַּחֲזוֹר לְהֵיתֵירָהּ הָרִאשׁוֹן. רָצָה לִכְנוֹס כּוֹנֵס. שֶׁלֹּא לִכְנוֹס אֵינוֹ כוֹנֵס. תַּלְמוּד לוֹמַר יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ. מִצְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
יכול תחזור להיתיר' הראשון. כלומר שלא יאכל המקריב דוקא אלא רצה הוא לאוכלה רצה שלא לאוכל' הוא אלא כהן אחר. דשלא לוכל לגמרי לא מצי' אמרת דהא כתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שכהנים אוכלים והבעלים מתכפרין וכדאמר בבלי שם:
משנה: 1a חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם עַד סוֹף העוֹלָם. וְאֵלּוּ הֵן בִּתּוֹ וּבַת בִּתּוֹ וּבַת בְּנוֹ בַּת אִשְׁתּוֹ וּבַת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו אֲחוֹתוֹ וַאֲחוֹת אִמּוֹ וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ וְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ וְכַלָּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
וכלתו. מפרש בגמרא:
אשת אחיו שלא היה בעולמו. כגון ראובן שמת בלא בנים ונולד לו אח לאחר מיתה ושמו לוי ויבם שמעון אשת ראובן ולו אשה אחרת ומת בלא בנים ונפלו שתיהן לפני לוי שתיהן פטורות לפי שאשת ראובן שנישאת לשמעון אסור' ללוי בכרת לפי שמיעט' הכתו' מיבו' ללוי כדיליף טעמא בגמרא וקיימא עליה באיסור אשת אח וכשם שהיא אסורה כך צרתה אסורה רש''י. ולאו דוקא נולד ואח''כ יבם דהא קי''ל כרבנן בפ''ב דבין נולד ואח''כ יבם בין יבם ואח''כ נולד אסור' עליו אלא משום דבעי לפרושי לדברי הכל נ''י:
אחותו מאמו כו'. מפרש בגמר':
חמותו ואם חמותו כו'. כל אלו אסורות לו משום ערות אשה ובתה וגו' ויש בכלל זה חמותו ואם חמותו ואם חמיו:
חמותו. שמת בעלה ונשאה אחיו ומת בלא בנים:
בתו כו'. בבתו מאנוסתו וכן בת בתו ובת בנו דאלו בתו מאשתו היינו בת אשתו דכיון דכתיב ערות אשה ובתה לא שנא ממנו ולא שנא מאיש אחר אבל בתו מאנוסתו לא נפק' מהאי קרא דאשה ע''י קידושין משמע אלא נפקא מדכתיב ערות בת בנך וכדאמר בבלי דף ג' אתיא הנה הנה כו' כתיב הכא כי ערותך הנה וכתי' בקרא אחרינא דאישות שארה הנה מה להלן בתו כבת בתו אף כאן בתו כבת בתו:
מתני' חמש עשרה נשים פוטרות כו'. שאם היתה אחת מהן נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים שתיהן פטורות כדיליף טעמא בגמרא מלצרור. והא דנקט פוטרות צרותיהן דאלו הן עצמן דפטורות מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למתני דודאי לא אתי עשה דיבום ודוחה לא תעש' שיש בו כרת כדמסי' רבא בבלי דף ח' דערו' גופא לא צריכ' קרא כי איצטריך קרא דעליה למיסר צרה והיינו לדיוקא וה''ק במקו' עליה לא תקח לצרור הא שלא במקום מצוה שריא צרה דאלו לאסור הרי יש כרת בצרה כמו בערוה תוס' שם ד''ה כי איצטריך:
1b מַה אַבָּא שָׁאוּל כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. יֵשׁ מַמְזֵר בִיבָמָה. מַה דְאָמַר רִבִּי עֲקִיבָה בִּיבָמָה שֶׁזִּינָת. מַה דְאָמַר אַבָּא שָׁאוּל בִּיבִמְתּוֹ. אַתְיָא כְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא. דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא יִיבֶּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו. חָמֵשׁ חֲרִישׁוֹת חָרַשׁ וְחָמֵשׁ נְטִיעוֹת נָטַע וְדֶרֶךְ סַדִּין בָּעַל. אֵילּוּ הֵן. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי רִבִּי מְנַחֵם בֵּירִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי חֲלַפְתָּא בֵּירִבִּי יוֹסֵי רִבִּי אֵבְדִּימוֹס בֵּירִבִּי יוֹסֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
מה אבא שאול כר''ע. לשון שאילה הוא אם אבא שאול כר''ע דאמר יש ממזר ביבמה. וכהאי תנא דאמר בבלי דף צ''ב דלר''ע אפי' בחייבי לאווין גרידי דלאו דשאר נינהו וכגון ביבמה לשוק הוי ממזר:
וקאמ' הש''ס דלא היא דלא אתי' דאבא שאול כר''ע דמה דאמר ר''ע ביבמה שזינתה דס''ל לר''ע דחייבי לאווין כחייבי כריתות נינהו לענין לאסור על בעלה כי היכי דהבא על א''א שהיא בכרת אוסרה על בעלה כן הבא על שומר' יבם שהיא בלאו לא תהי' אשת המת וגו' אוסרה על יבמה וכן הולד ממזר מיבמה כמו מא''א וכרב המנונא בבבלי בהרבה מקומות ועיקרה בסוטה דף י''ח:
מה דאמר אבא שאול ביבמתו. וזה מטעם אחר שפוגע בערוה אם כונסה שלא לשם מצוה ולא שייכא כלל להא דר''ע:
אתיא. הא דאבא שאול כר' יוסי כו' ובבבלי פי' כל כתבי דף קי''ח גרסינן אר''י ה' בעילות בעלתי ונטעתי ה' ארזים בישראל ומתמה שם למימרא דר' יוסי מצות עונה לא קיים אלא אימ' ה' בעילות בעלתי ושניתי. וכתבו התו' שם ובירושלמי משני דיבמו' היו ולא רצה לקיים בהן מצו' עונה אלא רק כדי לקיי' מצות יבום דהיינו ביא' ראשונה עכ''ל וצ''ל לפי זה דה''נ גרסי' ויבם את נשי אחיו א''נ דחדא מינייהו נקט ובאמת כולן יבמות היו וטעמ' דס''ל כאבא שאול ואפי' לאחר שכבר בא עליה ויבמה לא אמרינן דנעשית כאשתו לענין זה ולפיכך לא רצה לקיי' בהן מצות עונה:
ודרך סדין בעל. למעט הנאתו שלא יהא כוונתו אלא לשם מצוה ואפשר דהוא כעין שפי' הראב''ד ז''ל בנדרים בההיא דר''א מגלה טפח ומכסה טפח על הסינר שהיתה חוגרת בו אף בשעת תשמיש ומגלה רק טפח ומכסה מיד והכל כדי למעט הנאתו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source