תַּמָּן תַּנִּינָן. קָטָן הַחוֹלֶה אֵין מוּלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ אָחַזָתוֹ הַחַמָּה שָׁעָה אַחַת מַמְתִּינִין לוֹ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאוֹתָן שְׁלֹשִׁים יוֹם מַהוּ לְהַאֲכִילוֹ מֵחֲלָבָהּ שֶׁלַּתְּרוּמָה. מַהוּ לְסוֹכוֹ שֶׁמֶן שֶׁלַּתְּרוּמָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הֶעָרֶל וְכָל הַטְּמֵאִים לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה נְשֵׁיהֶם וְעַבְדֵיהֶם יֹאכְלוּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בֵּירִבִּי חִייָה. אֵין עָרְלָה אֶלָּא מִשְּׁמִינִי וְהָלְאָה. וְתַנֵּי כֵן. כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם אָסוּר לְהַאֲכִילֹה חֲלָבָהּ שֶׁלַּתְּרוּמָה וְאָסוּר לְסוֹכוֹ בַשֶּׁמֶן שֶׁלַּתְּרוּמָה. לֵילֵי שְׁמִינִי מַה אַתְּ עֲבַד לָהּ. מִן מַה דְתַנֵּי. לֵילֵי שְׁמִינִי הַנִּכְנַס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. הָדָא אָֽמְרָה. לֵילֵי שְׁמִינִי כִשְׁמִינִי הוּא. וְתַנֵּי כֵן. כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים מוּתָּר לְהַאֲכִילוֹ חֲלָבָהּ שֶׁלַּתְּרוּמָה וְאָסוּר לְסוֹכוֹ בַשֶּׁמֶן שֶׁלַּתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותני כן כל שבעת ימים כו'. ולא ליל שמיני:
ופשיט לה מן מה דתני כו'. ברייתא היא בפ''ק דזבחים דף י''ב דסבר לילה אין מחוסר זמן וכן נמי הכא ליל שמיני כשמיני וערלה הוי:
לילי שמיני מה את עבד לה. אם כהגיע זמנה מחשבינן או דילמא כיון דלילה לאו זמן מילה היא ערלה שלא בזמנה כו':
ותני כן. דמשמיני והלאה הוי ערלה:
משמיני והלאה. דאז הוי ערלה ואע''ג דאי אפשר למול מחמת אונס:
אין ערלה כו'. דאע''ג דאמרי' בתוך שלשים דלאו בר מימהל הוא מעוכב הוא מן התרומה מ''מ קודם ח' לאו ערלה היא דעדיין לא הגיע זמנה:
נשמעיניה כו'. ופשיט לה ממתניתין דקאמר הערל לא יאכל ומשמע דאפילו ערל שמתו אחיו מחמת מילה ואע''ג דאי אפשר לו למול מפני הסכנה הוי ערל כיון שהגיע הזמן וה''נ לא שנא. וכפירש רש''י ז''ל במתני וכן הביאו התו' שם ראיה לפירושו מההיא דהכא:
מהו להאכילו מחלבה. מחלב הנעשה מחטי תרומה כלומר אי כערלה שלא בזמנה היא ואמרינן לקמן דלא מעכבא בתרומה או דלמא הואיל שכנגדו בריא בר מימהל הוא ערלה הויא ומעוכב מן התרומה:
תמן תנינן. פר''א דמילה:
שעה אחת. ונתרפא אפ''ה ממתינין לו עד ל' יום מפני הסכנה. ובבבלי שם קאמר ז' ימים מע''ל מיום שחלצתו חמה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַכֹּל חַייָבִין בִּרְאִייָה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינֹס. מַה אָמַר בָּהּ רִבִּי יוּדָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יוּדָה. אַף הַסּוּמֶא. לֵית בַּר נַשׁ אָמַר אַף אֶלָּא דוּ מוֹדֶה עַל קַדְמִייָתָא. מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִי יוּדָה. תַּמָּן אָמַר פְּרָט. וְהָכָא אָמַר לְרַבּוֹת. רִבִּי יוּדָה וְרַבָּנִין מִקְרָא אֶחָד הֵן דּוֹרְשִׁין. 45b רַבָּנִן דּוֹרְשִׁין. עָרֵל. מַה תַלְמוּד לוֹמַר זָכָר. עַד שֶׁיְּהֵא כוּלּוֹ זָכָר. רִבִּי יוּדָה דָרַשּׁ. זָכָר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר עָרֵל. וַאֲפִילוּ מִקְצָתוֹ עָרֵל. בְּרָם הָכָא כָּל זְכוּרְךָ. פְּרָט לָאַנְדְּרוֹגִינֹס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. בריש חגיגה:
מה אמר בה רבי יודה. אם פליג הוא באנדרוגינוס ומחייבו בראייה כמו דמחשיב ליה לזכר ודאי לענין מילה:
נישמעינה. לזה מן זו הברייתא:
אף הסומא. פטור מן הראייה ואמתני' דהתם קאי:
לית בר נש. לא שייך לו' אף אא''כ דמודה הוא בדברי הראשון וש''מ דלרבי יודה אנדרוגינוס פטור מן הראיה:
תמן. דהתם בראיה מודה לרבנן דזכורך למעט אנדרוגינוס:
והכא. במילה אמר זכר לרבות אנדרוגינוס:
ומשני דשאני הכא דר''י ורבנן מקרא א' הן דורשין. אלא דרבנן נקטי לרישא דקרא לדוקא ור''י לסיפי' וכדמפרש ואזיל:
רבנן דורשין ערל. דכתיב וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה וגו' ומדכתי' ערל מה תלמוד לומר זכר אלא לדרשא אתא עד שיהא כולו זכר ולמעט אנדרוגינוס:
ורבי יודה דריש זכר. לדוקא לומר דביה לחוד סגי ומה תלמוד לומר ערל אלא לדרשא ואפילו מקצת ערל חייב כרת:
כל זכורך כו'. ולא משמע ליה כל לרבות:
ופריך מחלפא שיטתיה. קשיא דר''י אדר''י:
תַּמָּן תִּנִּינָן. אֵילּוּ הֵן הַצִּיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. רִבִּי אֲבִינָא בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. בְּחוֹפֶה רוֹב גּוֹבְהָהּ שֶׁלָּעֲטָרָה. רִבִּי יוֹסֵי בֶן יוֹסֵי אָמַר. בְּחוֹפֶה רוֹב גַּגָּהּ שֶׁלָּעֲטָרָה. רִבִּי טֵבִי בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַקְשֶׁה. מָל וְלֹא פָרַע אֶת הַמִּילָה כִּילּוּ לֹא מָל. תַּנֵּי וְאָנוּשׁ כָּרֵת. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁאֵין בַּיּוֹם כְּדֵי לְמָרֵק. אֲבָל אִם יֵשׁ בַּיּוֹם כְּדֵי לְמָרֵק מְמָרֵק וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואינו חושש. הראשון משום דאמר להו אנא עבידנא פלגא דמצוה אתון עבדיתון פלגא דמצוה:
אבל אם יש. שהות כדי לגמור ג''כ הפריעה אפילו איש אחר ממרק:
בשאין ביום. שאין עוד שהות בשבת כדי לגמור הפריעה דעביד חבורה בלא מצוה:
וענוש כרת. בבבלי שם דף קל''ג מוקי אאומן גבי ציצין המעכבין ובבין השמשות דשבת משום דעביד חבורה ולא קיים המצוה וכן הכא לענין פריעה וכדלקמיה:
שהוא מקשה. האבר שמתוך הקישוי מתפשט בשרו ואם אז נראה מהול א''צ למולו. וכן הוא שם:
רוב גגה. במקום גובהה ביותר ומיקל מדרבי אבינא:
בחופה רוב גובהה. לא תימא רוב עטרה דקתני רוב היקיפה אלא אפילו רוב גובהה במקום אחד וכן הוא בבבלי שם:
משנה: אֵי זֶהוּ פְּצוּעַ דַכָּא. כָּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּצִים שֶׁלּוֹ וַאֲפִילוּ אַחַת מֵהֶן. וּכְרוּת שָׁפְכָה כַּל שֶׁיִּכָּרֵת הַגִיד וְנִשְׁתַּייֵר בָּעֲטָרָה אֲפִילוּ כְּחוּט כָּשֵׁר. פְּצוּעַ דַכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה מוּתָּרִין בַּגִּיּוֹרֶת וּבַמְשׁוּחְרֶרֶת וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלָּבוֹא בַקָּהָל שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יָבוֹא פְּצוּעַ דַכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל י֨י.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' ואם נשתייר בעטרה. שנחתך מהעטרה ואילך כשר שאין גיד אלא מהעטרה ולמעלה לצד הגוף. עטרה היא שורת בשר המקפת במקום המילה ובין שנכרת בגיד או בבצים ובין בחוטי הבצים כולן פסולין וה''מ בידי אדם אבל בידי שמים כשר ואם ניטל מחמת חולי לדעת הרמב''ם ז''ל מיקרי בידי שמים ולדעת רש''י והרא''ש ז''ל מיקרי בידי אדם ופסול וכדמפרשינן בגמ':
מותרין בגיורת. דלא איקרו קהל ובגמ' פליגי בה:
גמ' פצוע. אילו נאמר פצוע לבד:
אִם לֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁנַּעֲשָׂה פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה הֲרֵי אֵילּוּ יֹאכְלוּ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁלֹּא הוֹסִיף בָּהּ קִינְייָן אֶחָד לִפְסוֹל. אַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְּאִינּוּן פְּלוּגְוָותָא. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שׁוֹמֶרֶת יָבָם כּוֹהֶנֶת שֶׁנָּֽפְלָה לִפְנֵי שְׁנֵי כֹהֲנִים יְבָמִים. עָשָׂה בָהּ אֶחָד מֵהֶן מַאֲמָר. לא הִסְפִּיק לְכוֹנְסָהּ לַחוּפָּה שֶׁלַּנִּישׂוּאִין עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא זְקוּקָה לְבִיאָה פְסוּלָה פּוֹסֶלֶת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לִכְשֶׁיִּבְעוֹל. הָיָה אֶחָד מֵהֶן כָּשֵׁר וְאֶחָד פָּסוּל אַף רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדֶה. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. עָשָׂה בָהּ הַכָּשֵׁר מַאֲמָר. אָמָר לֵיהּ. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ד''ה היא. ואפילו תימא ר''מ היא דאמר שם משתמרת לביאה פסולה לא אכלה דשנייא הכא שלא הוסיף בה קנין אחר לאחר שנעשה פצוע דכא לפוסלה דהרי לא בעלה אחר כך. ובבלי פירקין אמר לרבי יוחנן טעמא דכבר אכלה והיינו הך:
אתיין אילין פלוגוותא. דר''ל ורבי יוחנן אליבא דרבי מאיר כהאי פלוגתא דפליגי לקמיה:
שומרת יבם כהנת. אשת כהן:
לפני שני כהנים. משום דלקמיה נקט לה ב' כהנים:
מכיון שהיא זקוקה לביאה פסולה. של זה שעשה בה מאמר פוסלה מהתרומה לר''מ ואע''פ שכבר אכלה:
לכשיבעול. ואפי' לר' מאיר דהואיל וכבר אכלה בפני בעלה וזה לא הוסיף בה קנין לאחר שנעשה פצוע דכא:
וא' פסול. מתחילה ועשה בה הפסול מאמר:
אף ר''י מודה. דפסלה דהרי עשה בה קנין אחר פסולו:
עשה בה הכשר מאמר. מהו אי מדמינן לה כמו עשה בה מאמר ונעשה פסול כדלעיל דהא הכא נמי עדיין לא נקנית להכשר דהרי אין מאמר קונה קנין גמור:
מחלוקת ר''י ור''ל. דלר''ל פסלה אליבא דר''מ כיון דעדיין לא בא עליה כזקוקה לפסול מיקריא ולר''י לא פסלה:
דרבי לעזר ור''ש היא. דאמרי בפרק הבא על יבמתו אלמנה לכ''ג כו' מן האירוסין יאכלו בתרומה משום דמשתמרת לביאה פסולה אוכלת בתרומה:
אם לא ידעה כו' הרי אלו יאכלו. ואע''ג דמצפה ומשתמרת לביאתו:
תַּנֵּי. כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּמִילָה חוֹזֵר. בֵּין עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה בֵּין עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. פֵּירַשׁ אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ פֵּירַשׁ חוֹזֵר אֲפִילוּ עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. הֵיידָן רִבִּי יוֹסֵי הַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁלֶּחָג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שָׁכַח וְהוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב בִּרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִרְשׁוּת. אַף בְּסַכִּין שֶׁלַּמִּילָה כֵן. אַף בְמַצָּה כֵן. מִן מַה 46a דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ פִּירַשׁ חוֹזֵר אֲפִילוּ עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. הָדָא אָֽמְרָה. אַף בְּסַכִּין שֶׁלַּמִּילָה כֵן אַף בְמַצָּה כֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ופשיט לה ממה דאמר כו'. דאלמא אפי' לשאינו עיכוב מצוה חוזר כמצוה עצמה הואיל וניתנה שבת לדחות וכן במכשירי מצוה פטור לר''י אם שכח מחמת טירדא כמצוה עצמה:
אף בסכין כו'. לשון שאילה הוא אם אף בסכין של מילה או במצ' ושכח והוציאן לרה''ר מחמת טירדא פטור לרבי יוסי:
מפני שהוציאו ברשות. מצוה שהיה טרוד במצוה וכדמוקי האי תלמודא שם טעמי' דרבי יוסי כדתני' כך הי' מנהג בירושלים אדם הולך לבה''כ לולבו בידו נכנס לבקר החולה לולבו בידו כו' דאלמא אע''פ שעשה המצוה ואינו אלא משום חיבוב מצוה בעלמא טעה בדבר מצוה קרינן ביה ופטור אם הוציא לר''ה בשבת ומדחזינן דר' יוסי מיקל בגמר מצוה הכא נמי חוזר אע''פ שעשה המצוה דכולה גמר מילתא היא:
ההיא דתנינן תמן. סוף פ''ג דסוכה:
היידן ר''י. הי ר' יוסי:
דברי ר''י. ולדברי ר' יוסי לעולם חוזר ואפי' על שאינן מעכבין:
אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין. דהרי הן כמילה עצמה אבל על שאינן מעכבין אינו חוזר דהוי כהתחלה בפני עצמה:
פירש. שסילק ידיו:
כל שעה שהוא עוסק. שלא סילק ידו חוזר בשבת ואפילו על ציצין שאינן מעכבין דכולה חדא מילתא היא וניתנה שבת לדחות אצלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source