אִם לֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁנַּעֲשָׂה פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה הֲרֵי אֵילּוּ יֹאכְלוּ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁלֹּא הוֹסִיף בָּהּ קִינְייָן אֶחָד לִפְסוֹל. אַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְּאִינּוּן פְּלוּגְוָותָא. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שׁוֹמֶרֶת יָבָם כּוֹהֶנֶת שֶׁנָּֽפְלָה לִפְנֵי שְׁנֵי כֹהֲנִים יְבָמִים. עָשָׂה בָהּ אֶחָד מֵהֶן מַאֲמָר. לא הִסְפִּיק לְכוֹנְסָהּ לַחוּפָּה שֶׁלַּנִּישׂוּאִין עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא זְקוּקָה לְבִיאָה פְסוּלָה פּוֹסֶלֶת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לִכְשֶׁיִּבְעוֹל. הָיָה אֶחָד מֵהֶן כָּשֵׁר וְאֶחָד פָּסוּל אַף רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדֶה. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. עָשָׂה בָהּ הַכָּשֵׁר מַאֲמָר. אָמָר לֵיהּ. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מחלוקת ר''י ור''ל. דלר''ל פסלה אליבא דר''מ כיון דעדיין לא בא עליה כזקוקה לפסול מיקריא ולר''י לא פסלה:
עשה בה הכשר מאמר. מהו אי מדמינן לה כמו עשה בה מאמר ונעשה פסול כדלעיל דהא הכא נמי עדיין לא נקנית להכשר דהרי אין מאמר קונה קנין גמור:
אף ר''י מודה. דפסלה דהרי עשה בה קנין אחר פסולו:
וא' פסול. מתחילה ועשה בה הפסול מאמר:
לכשיבעול. ואפי' לר' מאיר דהואיל וכבר אכלה בפני בעלה וזה לא הוסיף בה קנין לאחר שנעשה פצוע דכא:
מכיון שהיא זקוקה לביאה פסולה. של זה שעשה בה מאמר פוסלה מהתרומה לר''מ ואע''פ שכבר אכלה:
לפני שני כהנים. משום דלקמיה נקט לה ב' כהנים:
שומרת יבם כהנת. אשת כהן:
אתיין אילין פלוגוותא. דר''ל ורבי יוחנן אליבא דרבי מאיר כהאי פלוגתא דפליגי לקמיה:
ד''ה היא. ואפילו תימא ר''מ היא דאמר שם משתמרת לביאה פסולה לא אכלה דשנייא הכא שלא הוסיף בה קנין אחר לאחר שנעשה פצוע דכא לפוסלה דהרי לא בעלה אחר כך. ובבלי פירקין אמר לרבי יוחנן טעמא דכבר אכלה והיינו הך:
אם לא ידעה כו' הרי אלו יאכלו. ואע''ג דמצפה ומשתמרת לביאתו:
דרבי לעזר ור''ש היא. דאמרי בפרק הבא על יבמתו אלמנה לכ''ג כו' מן האירוסין יאכלו בתרומה משום דמשתמרת לביאה פסולה אוכלת בתרומה:
תַּנֵּי. כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּמִילָה חוֹזֵר. בֵּין עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה בֵּין עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. פֵּירַשׁ אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ פֵּירַשׁ חוֹזֵר אֲפִילוּ עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. הֵיידָן רִבִּי יוֹסֵי הַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁלֶּחָג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שָׁכַח וְהוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב בִּרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִרְשׁוּת. אַף בְּסַכִּין שֶׁלַּמִּילָה כֵן. אַף בְמַצָּה כֵן. מִן מַה 46a דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ פִּירַשׁ חוֹזֵר אֲפִילוּ עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. הָדָא אָֽמְרָה. אַף בְּסַכִּין שֶׁלַּמִּילָה כֵן אַף בְמַצָּה כֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל שעה שהוא עוסק. שלא סילק ידו חוזר בשבת ואפילו על ציצין שאינן מעכבין דכולה חדא מילתא היא וניתנה שבת לדחות אצלה:
פירש. שסילק ידיו:
אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין. דהרי הן כמילה עצמה אבל על שאינן מעכבין אינו חוזר דהוי כהתחלה בפני עצמה:
היידן ר''י. הי ר' יוסי:
ההיא דתנינן תמן. סוף פ''ג דסוכה:
מפני שהוציאו ברשות. מצוה שהיה טרוד במצוה וכדמוקי האי תלמודא שם טעמי' דרבי יוסי כדתני' כך הי' מנהג בירושלים אדם הולך לבה''כ לולבו בידו נכנס לבקר החולה לולבו בידו כו' דאלמא אע''פ שעשה המצוה ואינו אלא משום חיבוב מצוה בעלמא טעה בדבר מצוה קרינן ביה ופטור אם הוציא לר''ה בשבת ומדחזינן דר' יוסי מיקל בגמר מצוה הכא נמי חוזר אע''פ שעשה המצוה דכולה גמר מילתא היא:
אף בסכין כו'. לשון שאילה הוא אם אף בסכין של מילה או במצ' ושכח והוציאן לרה''ר מחמת טירדא פטור לרבי יוסי:
ופשיט לה ממה דאמר כו'. דאלמא אפי' לשאינו עיכוב מצוה חוזר כמצוה עצמה הואיל וניתנה שבת לדחות וכן במכשירי מצוה פטור לר''י אם שכח מחמת טירדא כמצוה עצמה:
דברי ר''י. ולדברי ר' יוסי לעולם חוזר ואפי' על שאינן מעכבין:
משנה: אֵי זֶהוּ פְּצוּעַ דַכָּא. כָּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּצִים שֶׁלּוֹ וַאֲפִילוּ אַחַת מֵהֶן. וּכְרוּת שָׁפְכָה כַּל שֶׁיִּכָּרֵת הַגִיד וְנִשְׁתַּייֵר בָּעֲטָרָה אֲפִילוּ כְּחוּט כָּשֵׁר. פְּצוּעַ דַכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה מוּתָּרִין בַּגִּיּוֹרֶת וּבַמְשׁוּחְרֶרֶת וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלָּבוֹא בַקָּהָל שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יָבוֹא פְּצוּעַ דַכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל י֨י.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' פצוע. אילו נאמר פצוע לבד:
מותרין בגיורת. דלא איקרו קהל ובגמ' פליגי בה:
מתני' ואם נשתייר בעטרה. שנחתך מהעטרה ואילך כשר שאין גיד אלא מהעטרה ולמעלה לצד הגוף. עטרה היא שורת בשר המקפת במקום המילה ובין שנכרת בגיד או בבצים ובין בחוטי הבצים כולן פסולין וה''מ בידי אדם אבל בידי שמים כשר ואם ניטל מחמת חולי לדעת הרמב''ם ז''ל מיקרי בידי שמים ולדעת רש''י והרא''ש ז''ל מיקרי בידי אדם ופסול וכדמפרשינן בגמ':
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בִּידֵי אָדָם פָּסוּל בִּידֵי שָׁמַיִם כָּשֵּׁר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בֵּין בִּידֵי אָדָם וּבֵין בִּידֵי שָׁמַיִם פָּסוּל. מָּאן דְּאָמַר. בִּידֵי אָדָם פָּסוּל בִּידֵי שָׁמַיִם כָּשֵּׁר. יְלִיף לָהּ מִמַּמְזֵר. לֹא יָבֹא מַמְזֵר. לא יָבוֹא פְצוּעַ דַּכָּא. מַה מַמְזֵר בִּידֵי אָדָם אַף פְּצוּעַ דַכָּא בִידֵי אָדָם. מָּאן דְּאָמַר. בֵּין בִּידֵי אָדָם וּבֵין בִּידֵי שָׁמַיִם פָּסוּל. מְנָן לֵיהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. מֵהָכָא. לא יָבוֹא פְצוּעַ דַּכָּא לְעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִי בּוּן. עוֹד הוּא יְלִיף לָהּ מִמַּמְזֵר. לֹא יָבֹא מַמְזֵר. לא יָבוֹא פְצוּעַ דַּכָּא. מַה מַמְזֵר בִידֵי שָׁמַיִם. אַף פְּצוּעַ דַכָּא בִידֵי שָׁמַיִם. וּמַמְזֵר בִידֵי שָׁמַיִם. יְצִירָתוֹ בִידֵי שָׁמַיִם. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָּאן דְּאָמַר. בִּידֵי אָדָם פָּסוּל בִּידֵי שָׁמַיִם כָּשֵׁר. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁלְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. מָּאן דְּאָמַר. בֵּין בִּידֵי אָדָם וּבֵין בִּידֵי שָׁמַיִם פָּסוּל כְּרַבָּנִן. אָמַר רִבִּי אָחָא בַּר פַּפַּי קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. כּוּלָּהּ דְּרַבָּנִן. הֲרֵי שֶׁעָלַת חַטָּטִין מְחָכֵּךְ בָּהּ אוֹ מַסַּייָת. וַהֲרֵי הוּא בִידֵי אָדָם כְּמִי שֶׁהוּא בִידֵי שָּׁמַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בידי שמים כשר. וכשמואל שם:
מנן ליה. מנין לו לפסול אף בידי שמים:
לעולם. דסתמא כתיב ואף בידי שמים משמע:
עוד הוא יליף. דהאי מ''ד נמי יליף מממזר כדמסיק דיצירתו בידי שמי'.
וממזר בידי שמים. בתמיה:
הוון. היו רוצים בני הישיבה לומר דמאן דמכשר בידי שמים כרבי ישמעאל דאמר לעיל והוא סריס חמה דאלמא בידי שמים איירי:
כולה דרבנן. תרווייהו אליבא דרבנן ומאן דפסל אפילו בידי שמים ע''י חולי מיירי ולפיכך קרי לה בידי שמים אע''פ שהיא ניטלת ע''י אדם כדמפרש ואזיל:
הרי כו' מחכך או מסיית. כמו מחתך ומסת':
והרי הוא בידי אדם. ולפיכך פסול:
כמי שהוא בידי שמים. כלומר דלהכי קרי לה בידי שמים מפני שבאת לו ע''י חולי אבל פסול הוא דאין כשר בידי שמים אלא כשהוא לקוי ממעי אמו או ע''י רעמים וברד:
הלכה: אֵי זֶהוּ פְּצוּעַ דַכָּא כול'. פְּצוּעַ. הָיִיתִי אוֹמֵר. עֵינוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר שָׁפְכָה. פָּצוּעַ שֶׁבְּצַד שָׁפְכָה. אִם פָּצוּעַ שֶׁבְּצַד שָׁפְכָה עֵינוֹ שֶׁבְּצַד חוֹטְמוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר דַּכָּא. שֶׁבָּא בֵּין עֲקֵיבָיו. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אֵין לָךְ נָמוּךְ בָּאָדָם בְּשָּׁעָה שֶׁהוּא יוֹשֵׁב אֶלָּא בֵּיצָיו בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְיֵאוּת. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. שֶׁבְּכוּלָּן כְּתִיב דּוֹרוֹת חוּץ מִזֶּה שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד. וְלֹא סוֹף דָּבָר נִפְצְעָה אֶלָּא אֲפִילוּ נִימוֹקָה אֲפִילוּ יְבֵשָׁה אֲפִילוּ חֲסֵרָה. תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. שָׁמַעְתִּי בְכֶרֶם בְּיַבְנֶה. כָּל שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא בֵיצָה אַחַת 46b אֶינוֹ מוֹלִיד וְהוּא סָרִיס חַמָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שָׁמַעְתִּי הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. וְלֶית אֲנָא יְדַע מִן מַה שְׁמָעִית. אָמַר רִבִּי אִימִּי. לֹא הֲוָה רִבִּי יוֹסֵי שְׁמַע לָהּ מִן בַּר נַשׁ זָעִיר. שְׁמוּאֵל אָמַר. אִם יָבוֹא לְפָנַיי בַּעַל בֵּיצָה אַחַת אֲנִי מַכְשִּׁירוֹ. רִבִּי חוּנָה אָמַר. דּוּ סָבַר כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר חָנִין. וּבִלְבַד שֶׁל יָמִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. אָמַר לָהּ. אִין בְּרַתִּי דְּאַתְּ שַׁרְייָה לֵיהּ. אֶלָּא הֲוֵי יְדָעָה דְלָא מוֹלִיד. וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מְקַלֵּס לָהּ דּוּ מֵשִׂים מִילְּתָא עַל בְּרָרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין ברתי. הן בתי דאת מותרת לו אבל תהא יודעת דלא מוליד הוא:
והוה ר''ז. משבח ליה לרבי אמי שהוא משי' הדבר על בוריו מפני שרמז לה בדבריו שתבין לפרוש ממנו ואע''פ דמותרת לו מן הדין:
אתא עובדא. כהאי לפני רבי אימי באיש אחד שהיה בעל ביצה אחת ושאלה האשה אם מותרת לו:
ובלבד שלימין. שהיו שתיהן שלימים ואפילו אותה שנטלה היתה שלימה כשנטלה דאלו נפצעה גרע טפי מנטלה. א''נ דגריס של ימין והיא הגירסא הנכונה לתוס' והרא''ש כלומר דצריך שיהא של ימין קיימת:
דסבר כרבי ישמעאל. וכרבי יוסי דפסק הלכתא כוותיה:
לא הוה ר' יוסי שמע לה כו'. דודאי מאדם גדול שמע מכיון ששגור בפיו היה:
אינו מוליד. אבל סריס חמה הוא וכשר:
אלא אפילו נימוקה. מחמת מכה:
ולא סוף דבר נפצעה. שהוא ממכת חרב או סכין:
ויאות. שפיר הוא דבאותו מקום הוא מדלא מנה כאן דורות ש''מ שאינו מוליד ובבבלי דף ע''ה מקשי עלה דדילמא איהו לחודיה הוא דאסור ואיפכא מסיק שם דילפינן פצוע דכא מכרות שפכה דודאי באותו מקום הוא דאינו שופך אלא ע''י כריתה:
שבא בין עקיביו. במקום נמוך כדמסיק אין לך נמוך כו':
שבצד שפכה. במקום ששותת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source