רִבִּי יוּדָן בְּעָא. כְּמַה דְּאָמַר. בֵּין הוּא בֵין אַחִין אֵין חַייָבִין עַל הַחֲלוּצָה אֲבָל חַייָבִין עַל הַצָּרָה. 4b נִיחָא הוּא אֵינוֹ חַייָב עַל הַחֲלוּצָה. שֶׁכְּבָר נִרְאֶה לִפְטוֹר בָּהּ. וְחַייָב עַל הַצָּרָה. שֶׁלֹּא נִרְאֶה לִפְטוֹר בָּהּ. אַחִין מַה בֵּין חֲלוּצָה אֶצְלוֹ מַה בֵּין צָרָה אֶצְלוֹ. חָזַר וְאָמַר. אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מִשֵּׁם מַה אַתְּ מְחַייְבוֹ. אִי מִשּׁוּם אִשְׁתּוֹ שֶׁלְּחוֹלֵץ אִי מִשּׁוּם אִשְׁתּוֹ שֶׁל מֵת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַה אַתְּ סָבוּר חֲלִיצָה קִנְייָן. אֵינָהּ אֶלָּא פְטוֹר. אֵין הָאַחִין חַייָבִין עָלֶיהָ מִשֵּׁם אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחוֹלֵץ אֲבָל חַייָבִין עָלֶיהָ מִשֵּׁם אִשְׁתּוֹ שְׁלַּמֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כמ''ד בין הוא כו'. והיינו להנך רבנן דמחלקין בין צרה לחלוצה וקאמרי הכל מודים בצרה כו' וא''כ אליבייהו לר''ל בין הוא בין אחין אין חייבין על החלוצה אבל על הצרה חייבין ולפיכך בעי:
ניחא הוא. בשלמא לגבי דידיה איכא לחלק בין חלוצה שכבר נראה כו' וחייב על הצרה שלא נראה לפטור בה וכדקיימא קיימא:
אלא אחין מה חילוק אצלן לבין צרה וחלוצה. דקס''ד לגבי אחין כדקיימא קיימא בין הצרה בין החלוצה:
חזר ואמר כו'. כמסתפק אם החליצה עומדת באיסור כרת על האחין אפי' לאחר חליצה ומשום דכאשתו של חולץ היא או דוקא קודם חליצה ומשום אשתו של מת
ואמר לו ר' יוסי מה את סבור כו'. דלאחר חליצה אין חייבין עליה דקיל איסורה וכדאמרן. וצ''ל לפ''ז דמחלקינן בין חלוצה דאיהו שליחותא דאחין קעביד. ובין צרה דלא אמרינן בה שליחותא דצרה קעבדא. וטעמא דבחלוצה כבר נראה לפטור בה ואפי' לגבי אחין וכדלעיל. אבל בבבלי ליתא להאי מ''ד לחלק בין צרה לחלוצה לגבי האחין. אלא אי לר''ל אמר שם דחייבין על הכל. אי לר''י אמרינן נמי בצרה שליחותה קעבדה כמו בחלוצה דאיהו שליחותא עביד ואין חייבין על הכל בין הוא בין האחין:
אֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ. נְשׂוּאָה לְאָחִיו מֵאָבִיו. אֲחוֹת אִמּוֹ. גְּבַר וּבְרֵיהּ נָֽסְבִין תַּרְתֵּין אַחֲוָון. אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. תְּרֵין אַחִין נְסִיבִין לְתַרְתֵּין אַחֲוָון.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אחות אמו גבר וברי' כו'. ראובן נשא אחות אמו של שמעון שנולד ליעקב מאשה אחרת הרי יעקב וראובן בנו נשאו שתי אחיות:
אחותו מאמו כו'. לפרושי המתני' קאי דבכולן משכחת לה שנופלת לפניו ליבום:
רִבִּי יוּדָן בְּעָא. כְּמָאן דְּאָמַר. הוּא אֵינוֹ חַייָב עַל הַחֲלִיצָה אֲבָל חַייָב הוּא עַל הַצָּרָה. חֲלִיצָה פְּטוֹר. בִּיאָה פְּטוֹר. כְּמַה דְתֵימַר. חָלַץ לָהּ נֶאֶסְרָה לָאַחִין. וְדִכְוָותָהּ בָּא עָלֶיהָ נֶאֶסְרָה לָאַחִין. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. מֵת הָרִאשׁוֹן יְיַבֵּם הַשֵּׁינִי. מֵת הַשֵּׁינִי יְיַבֵּם הַשְּׁלִישִׁי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַה אַתְּ סָבַר. הִיא חֲלִיצָה הִיא בִּיאָה. כֵּיוָן שֶׁחָלַץ לָהּ נֶעֶקְרָה הִימֶּינָּה זִיקַת הַמֵּת לְמַפְרֵיעָה. לְמַפְרֵיעָה חָל עָלֶיהָ אִיסּוּרוֹ שֶׁלְּמֵת אֵצֶל הָאַחִין. אֲבָל אִם בָּא עָלֶיהָ אִשְׁתּוֹ הִיא. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. מֵת הָרִאשׁוֹן יְיַבֵּם הַשֵּׁינִי. מֵת הַשֵּׁינִי יְיַבֵּם הַשְּׁלִישִׁי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותני ר''ח כו'. כלומר ומהשתא שפיר תני ר''ח כן:
אבל בביאה. אם בא עליה כבר אשתו היא ואם מת זה מתייבמת לשני מכח זיקת זה:
מה את סבור היא חליצה היא ביאה. בתמיה דודאי אין שוין בזה דשאני חליצה דכיון שחלץ לה נעקרה הימנה הזיקה למפרע מן האחין. וא''כ למפרע חל עלי' איסורו של מת דתאסור משום אשת האח לגבי האחין וכר' יוחנן לדעת ר' יוסא לעיל:
תני ר''ח. מסקנת הקושיא היא אלמה תני ר''ח דאם מת הראשון לאחר שייבמה ייבם השני כו' ואמאי הואיל ובא עליה נאסרה לאחין לעולם כמו בחליצה:
חליצה פטור וביאה פטור. כלומר לדידי' דסבר חלוצה פטור ואפ''ה אסורה על האחין לעולם. וא''כ כמה דתימר חלץ לה נאסרה על האחין לעולם ונימא נמי דכוותה בביאה דפטור היא לפוטרה מזיקת האחין דאם בא עליה נאסרה לאחין לעולם:
כמ''ד כו'. למ''ד לעיל דחילוק יש בין חלוצה לצרה ומטעמא דחליצה פטור היא ולא קנין. והיינו למ''ד דמחלק בין הוא לאחין דהן חייבין על החלוצה:
רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. כְּמָאן דְּאָמַר. הַכֹּל מוֹדִין בְּצָרָה שֶׁהוּא חַייָב. קִידֵּשׁ אֶחָד מִן הַשּׁוּק אֶת אַחַת מֵהֶן וּבָא הַיָּבָם וְחָלַץ לָהּ וּבָא עָלֶיהָ. וּפָֽקְעוּ מִמֶּנּוּ קִידּוּשִׁין. חָלַץ לַחֲבֵירָתָהּ וּבָא עָלֶיהָ. לְמַפְרֵיעָה חָלוּ עֲלֶיהָ קִידּוּשִׁין. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַנַּאי. נִימְנוּ שְׁלֹשִׁים וְכַמָּה זְקֵינִים. מְנַיִין שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בִּיבָמָה. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר. שֶׁלֹּא יְהֵא לָהּ הֲוָייָה אֵצֶל אַחֵר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְלֹא מַתְנִיתָה הִיא. אוֹ לְאַחַר שֶׁיַּחֲלוֹץ לֵיךְ יַבְּמֵיךְ. אֵינֶהּ מְקוּדֶּשֶׁת. 5a וְהָיָה רִבִּי יוֹחָנָן מְקַלֶּס לָהּ. הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס. בְּנִי אַל יָלוּזוּ מֵעֵינֶיךָ. חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי. תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד. יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֵף לֶקַח. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּתַר כָּל אִילֵּין קִילּוּסַייָא יְכוֹל אֲנָא פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. יֵשׁ מַמְזֵר בִּיבָמָה. אֶלָּא תַּמָּן יְבָמָה אַחַת וְהָכָא שְׁתֵּי יְבָמוֹת. שַׁנְייָא הִיא אִיסּוּר יְבָמָה אַחַת שַׁנְייָא הִיא אִיסּוּר שְׁתֵּי יְבָמוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא תמן כו'. כלומר בלאו הכי לא מוכחא מהאי מתני' מידי לבעיא דר' יודן דהתם ביבמה אחת כו' ושנייא היא איסור יבמה א' דיש זיקה ואין קידושין תופסין בה אבל הכא בבעיא דר' יודן בשתי יבמות ואין זיקתן כ''כ דנימא דלא תפסי קידושין בהו כלל. וכן מחלק לקמן פ' ד' אחין:
בתר כו'. לאחר כל השבח הזה אומר אני דלא מוכחא מידי משם דיכולני לפרש המתני' כר''ע דאמר לעיל יש ממזר ביבמה דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין. וכן דחי לה בבלי שם:
בני אל יליזו מעיניך. שכל זמן שאתה הוגה בהן אתה מוצא בהן טעמים הרבה. ועל שהוציא זה הטעם ממשנה זו:
הזלים זהב מכיס. היא התורה החמודה מזהב:
והי' ר' יוחנן משבח בעצמו כו'. ובפ''ב דסוטה הל' ה' גרסינן והוה ר' ינאי מקלס לי' וכן הוא בבלי שם:
או לאחר כו'. מתני' היא פ''ג דקידושין האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת דכיון דהשתא לא תפסי בה קידושין לקמיה נמי לא תפסי בה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:
ולא מתניתא היא. ואמאי אמרת נמנו כו' דמשמע דהם דרשו זה מהמקרא וכן מקשה ר' יוחנן שם:
אמר רבי שמי לא כן כו'. דסבירא ליה כרב שם דאין קידושין תופסין ביבמה כלל וא''כ לא משכחת לה הך בעיא דר' יודן:
למפרע כו'. כלומר מי נימא דמעתה חלו קידושי קמא למפרע אם לא נתן לה עדיין הגט הואיל ונאסרה עכשיו על היבם. והאי ובא עליה דבתרייתא לאו דוקא דהה''ד אם לא בא עליה אלא משום קמייתא נקט דהתם חלץ ובא עליה דוקא. דאי חלץ לחוד אכתי לא פקעי קידושין דקמא. ואי בא עליה לחוד כבר קנאה ותו לא מיקרי צרת חלוצה לאחר מכאן. והיינו דר' יודן סבר לה כשמואל בבלי צ''ב דאמר שם בקידושי יבמה לשוק בעניותינו צריכה גט דמספקא ליה אם קידושין תופסין בה והלכך משכחת לה האי בעיא:
ר' יודן בעי כמ''ד כו'. כלומר למ''ד דבצרה הכל מודים שהוא חייב ובחלוצה פליגי דלר''י אינו חייב על החלוצה כרת. ומעתה נסתפק אם א' מן השוק קידש את אחת מהן וקידושי ספק הן ביבמה לשוק וכדלקמן. ובא היבם אח''כ וחלץ לה ובא עליה אח''כ וביאתו ביאה דהא אינו חייב על החלוצה וא''כ ודאי פקעי קידושי קמא לענין זה שתהא מותרת ליבם אחר שיתן לה זה גט דהא עכ''פ צריכה גט מספק מהראשון. ואם אח''כ חזר היבם וחלץ לחבירתה ובא עליה דעכשיו נעשית הראשונה צרת חלוצה וחייב עליה היבם כרת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source