הלכה: בַּת יִשְׂרָאֵל מְאוֹרֶסֶת לְכֹהֵן. כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ. וְלֵית הִיא גַו בֵּייתֵהּ. מִכֹּהֵן. לִילִיד בַּית. אֵין בֵּין יְלִיד בַּיִת. לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֶן. כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ. וְלֵית הִיא גַו בֵּייתֵהּ. וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל. וּבַת כֹהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. מְעוּבֶּרֶת מִיִּשְׂרָאֵל שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְיִשְׂרָאֵל. וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ פְּרָט לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. כִּנְעוּרֶיהָ. פְּרָט לִמְעוּבֶּרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בת ישראל כו'. ומפרש טעמא דארוסה לא אכלה:
דכתיב כל טהור בביתך יאכלנו ולית היא גו בייתה. דעדיין לא הכניסה לביתו:
מכהן. מעוברת מכהן לא אכלה דכתיב ויליד בית ואין כאן יליד בית גרסי':
לשומר' כו'. דנמי לאו בביתי' היא:
וכן בת כהן לישראל דכתיב ובת כהן וגומר היא בתרומת הקדשים לא תאכל:
שומרת יבם. בת כהן לישראל דכתיב ושבה אל בית אביה כנעוריה ודרשינן ושבה פרט לשומרת יבם דאגידא ביה כנעוריה פרט למעוברת דדוקא בזמן שהיא דומה לנעוריה וכדדריש פרק אלמנה שם:
משנה: בַּת יִשְׂרָאֵל מְאוֹרֶסֶת לְכֹהֵן מְעוּבֶּרֶת מִכֹּהֵן שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֶן. וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת יִשְׂרָאֵל מְאוֹרֶסֶת לְלֵוִי מְעוּבֶּרֶת מִלֵּוִי שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְלֵוִי וְכֵן בַּת לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל 52b בַּמַּעֲשֵׂר. בַּת לֵוִי מְאוֹרֶסֶת לְכֹהֵן מְעוּבֶּרֶת מִכֹּהֵן שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֶן וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְלֵוִי לֹא יֹאכְלוּ לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בת ישראל כו' מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה. דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו וכל זמן שבנה קיים מאכילה בתרומה:
מתני' מת בנה מישראל. הדרה אכלה במעשר דילפינן מבת כהן:
נישאת ללוי. אחר שילדה מכהן תאכל במעשר ולא בתרומה ואע''ג שיש לה בנה מכהן דהדר הויא לה זרה:
מת ולה ממנו בן תאכל במעשר. בשביל בנה מלוי אבל לא תאכל בתרומה בשביל בנה מכהן דבנה מן הלוי פסלה דכתיב וזרע אין לה ושבה והרי יש לה זרע ואע''ג דקרא בבת כהן כתיב מרבינן מיניה בגמרא נמי בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר שחוזרת ואוכלת בשביל בנה והילכך כי היכי דבת כהן כי אית לה זרע מישראל לא הדרה בת ישראל נמי האוכלת בשביל בנה כי אית לה זרע מלוי או מישראל לא הדרה אוכלת בשביל בנה כהן:
מתני' בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה. דמפסל לה מדקאמר רחמנא וזרע אין לה ושבה מכלל דבחיי בעלה לא אכלה:
מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה. דפסיל לה בנה מלוי:
מתני' בת ישראל כו' לא תאכל בתרומה. כדתנן פרק אלמנה הלכה ד' העובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין:
לא תאכל במעשר. בבבלי שם מוקי לה כרבי מאיר דאמר מעשר ראשון אסור לזרים ואינה הלכה:
ולא במעשר. מפרש בגמרא:
לא יאכלו לא בתרומה. דלוי' לענין תרומה נמי זרה היא:
בַּת יִשְׂרָאֵל מְאוֹרֶסֶת לְלֵוִי. אַתֶּם וּבֵיתְכֶם וְלֵית הִיא גַּו בֵּייתֵהּ. מְעוּבֶּרֶת מִלֵּוִי. יְלִיד בַּית. וְאֵין כָּאן יְלִיד בַּיִת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כְּלוּם כְּתִיב יְלִיד בַּיִת אֶלָּא בְכֹהֵן. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן הַיְּלוּד מַאֲכִיל וְשֶׁאֵינוֹ יְלוּד אֵינוֹ מַאֲכִיל. וְהָכָא נַמֵּי הַיְּלוּד מַאֲכִיל וְשֶׁאֵינוֹ יְלוּד אֵינוֹ מַאֲכִיל. שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְלֵוִי. אַתֶּם וּבֵיתְכֶם. וְלָאו הוּא גַּו בֵּייתָהּ. וְכֵן בַּת לֵוִי. וּבַת כֹהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. וְלֹא בַּת כֹּהֵן כְּתִיב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בַּת. אַחַת בַּת כֹּהֵן וְאַחַת בַּת לֵוִי. בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן חוֹזֶרֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. מְעוּבֶּרֶת מִיִּשְׂרָאֵל שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְיִשְׂרָאֵל. וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ פְּרָט לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. כִּנְעוּרֶיהָ. פְּרָט לִמְעוּבֶּרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
ומשני כמה דתימר תמן. בתרומה דדרשינן הילוד כו' שם וגלי רחמנא בתרומה והה''ד במעשר:
וכן בת לוי לישראל. דנעשית זרה דכתי' ובת כהן וגו':
ולא בבת כהן כתיב. בתמיה:
אמר רבי יוסי בת. דכתיב עוד ובת כהן כי תהיה אלמנה והאי בת קרא יתירא הוא ללמדך אחת בת כהן ואחת בת לוי כיון שנישאו לזר כזרות הן:
חוזרת ואוכלת. כשמת בעלה ישראל ואין לה זרע:
חוזרת ואינה אוכלת. כשמת בעלה כהן ואין לה זרע וכדקתני במתני' דלקמן ואגב ריהטא מפרש לה הכא:
מעוברת מישראל כו'. ל''ג דהא תני לה לעיל:
אתם וביתכם. כתיב במעשר:
כלים כתי' כו'. ומנא לך למילף במעשר:
בַּת לֵוִי מְאוֹרֶסֶת לְכֹהֵן. כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ. וְלֵית הוּא גַו בֵּייתָהּ. מְעוּבֶּרֶת מִּכֹּהֵן. יְלִיד בַּית. וְאֵין כָּאן יְלִיד בַּיִת. שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֶן. כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ. וְלֵית הוּא גַו בֵּייתָא. וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְלֵוִי לֹא יֹאכְלוּ לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר. נִיחָא בַּתְּרוּמָה לֹא תֹאכֵל. בְּמַעֲשֵׂר. מַה נַפְשֵׁךְ. כֹּהֱנֶת הִיא תֹאכֵל. לְוִייָה הִיא תֹאכֵל. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּמָאן דְּאָמַר אֵין נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָּה. הֲוָה הוּא דְאָמַר נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
וכן בת כהן ללוי כו'. ופריך ניחא דבתרומה לא תאכל דנעשית זרה אלא במעשר ממ''נ תאכל כו':
בת לוי מאורסת לכהן כו'. כדלעיל:
ומשני כמ''ד אין נותנין מעשר לכהונה. אלא ללוים והילכך הכא דבת כהן מאורסת ללוי או מעוברת או שומרת יבם לא אכלה במעשר דהיא בת כהן ומחמת בעלה אינה אוכלת כדלעיל והא דקתני בת לוי כו' לא תאכל במעשר ע''כ מוקמינן כדאמר בבבלי דף פ''ו שאין חולקין לה בבית הגרנות גזירה משום גרושה בת ישראל והה''ד אפי' נשואה אלא משום רישא דקתני בת ישראל המאורסת לכהן דהתם דוקא מאורסת דאלו נשואה אכלה קתני נמי בסיפא גבי בת לוי מאורסת:
הוי. מדקאמר ר' יוחנן כמ''ד אין כו' ש''מ דהוא ס''ל כמ''ד נותנין מעשר אף לכהונה ופלוגת' דר''ע וראב''ע היא שם:
משנה: בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵּן תֹּאכַל בַּתְרוּמָה. נִשֵּׂאת לְלֵוִי תֹּאכַל בַּמַעֲשֵׂר. מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵּן תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. נִשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל לֹא בַּתְּרוּמָה וְלֹא בַּמַּעֲשֵׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בת ישראל כו' מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה. דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו וכל זמן שבנה קיים מאכילה בתרומה:
מתני' מת בנה מישראל. הדרה אכלה במעשר דילפינן מבת כהן:
נישאת ללוי. אחר שילדה מכהן תאכל במעשר ולא בתרומה ואע''ג שיש לה בנה מכהן דהדר הויא לה זרה:
מת ולה ממנו בן תאכל במעשר. בשביל בנה מלוי אבל לא תאכל בתרומה בשביל בנה מכהן דבנה מן הלוי פסלה דכתיב וזרע אין לה ושבה והרי יש לה זרע ואע''ג דקרא בבת כהן כתיב מרבינן מיניה בגמרא נמי בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר שחוזרת ואוכלת בשביל בנה והילכך כי היכי דבת כהן כי אית לה זרע מישראל לא הדרה בת ישראל נמי האוכלת בשביל בנה כי אית לה זרע מלוי או מישראל לא הדרה אוכלת בשביל בנה כהן:
מתני' בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה. דמפסל לה מדקאמר רחמנא וזרע אין לה ושבה מכלל דבחיי בעלה לא אכלה:
מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה. דפסיל לה בנה מלוי:
מתני' בת ישראל כו' לא תאכל בתרומה. כדתנן פרק אלמנה הלכה ד' העובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין:
לא תאכל במעשר. בבבלי שם מוקי לה כרבי מאיר דאמר מעשר ראשון אסור לזרים ואינה הלכה:
ולא במעשר. מפרש בגמרא:
לא יאכלו לא בתרומה. דלוי' לענין תרומה נמי זרה היא:
משנה: מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵן לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מִלֵּוִי תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בת ישראל כו' מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה. דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו וכל זמן שבנה קיים מאכילה בתרומה:
מתני' מת בנה מישראל. הדרה אכלה במעשר דילפינן מבת כהן:
נישאת ללוי. אחר שילדה מכהן תאכל במעשר ולא בתרומה ואע''ג שיש לה בנה מכהן דהדר הויא לה זרה:
מת ולה ממנו בן תאכל במעשר. בשביל בנה מלוי אבל לא תאכל בתרומה בשביל בנה מכהן דבנה מן הלוי פסלה דכתיב וזרע אין לה ושבה והרי יש לה זרע ואע''ג דקרא בבת כהן כתיב מרבינן מיניה בגמרא נמי בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר שחוזרת ואוכלת בשביל בנה והילכך כי היכי דבת כהן כי אית לה זרע מישראל לא הדרה בת ישראל נמי האוכלת בשביל בנה כי אית לה זרע מלוי או מישראל לא הדרה אוכלת בשביל בנה כהן:
מתני' בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה. דמפסל לה מדקאמר רחמנא וזרע אין לה ושבה מכלל דבחיי בעלה לא אכלה:
מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה. דפסיל לה בנה מלוי:
מתני' בת ישראל כו' לא תאכל בתרומה. כדתנן פרק אלמנה הלכה ד' העובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין:
לא תאכל במעשר. בבבלי שם מוקי לה כרבי מאיר דאמר מעשר ראשון אסור לזרים ואינה הלכה:
ולא במעשר. מפרש בגמרא:
לא יאכלו לא בתרומה. דלוי' לענין תרומה נמי זרה היא:
משנה: בַּת כֹּהֵן שֶּׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵן לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. נִשֵּׂאת לַלֵּוִי תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵן תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. נִשֵּׂאת לְכֹהֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. מִלֵּוִי לֹא תֹאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל חוֹזֶרֶת לְבֵית אָבִיהָ וְעַל זוֹ נֶאֱמַר וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בת ישראל כו' מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה. דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו וכל זמן שבנה קיים מאכילה בתרומה:
מתני' מת בנה מישראל. הדרה אכלה במעשר דילפינן מבת כהן:
נישאת ללוי. אחר שילדה מכהן תאכל במעשר ולא בתרומה ואע''ג שיש לה בנה מכהן דהדר הויא לה זרה:
מת ולה ממנו בן תאכל במעשר. בשביל בנה מלוי אבל לא תאכל בתרומה בשביל בנה מכהן דבנה מן הלוי פסלה דכתיב וזרע אין לה ושבה והרי יש לה זרע ואע''ג דקרא בבת כהן כתיב מרבינן מיניה בגמרא נמי בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר שחוזרת ואוכלת בשביל בנה והילכך כי היכי דבת כהן כי אית לה זרע מישראל לא הדרה בת ישראל נמי האוכלת בשביל בנה כי אית לה זרע מלוי או מישראל לא הדרה אוכלת בשביל בנה כהן:
מתני' בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה. דמפסל לה מדקאמר רחמנא וזרע אין לה ושבה מכלל דבחיי בעלה לא אכלה:
מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה. דפסיל לה בנה מלוי:
מתני' בת ישראל כו' לא תאכל בתרומה. כדתנן פרק אלמנה הלכה ד' העובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין:
לא תאכל במעשר. בבבלי שם מוקי לה כרבי מאיר דאמר מעשר ראשון אסור לזרים ואינה הלכה:
ולא במעשר. מפרש בגמרא:
לא יאכלו לא בתרומה. דלוי' לענין תרומה נמי זרה היא:
הלכה: בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל כול'. רִבִּי לֵיוֹנְטֵי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. נִיחָא בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. 53a בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן הוֹאִיל וְהִיא רְאוּיָה לוֹכַל לָמָּה אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי זְעִירָה רַב עָנָן בְשֵׁם רַב. מַהוּ בַּת כֹּהֵן. מִתְלַמֶּדָּתָהּ שֶׁלַּכֹּהֵן. כְּמַה דְתֵימַר בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה. וְכִי בַּת בָּבֶל הָֽיְתָה. אֶלָּא שֶׁנַּעֲשֵׂית כְּמַעֲשֵׂה בָבֶל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. שְׁתֵּי בָנוֹת אֲמוּרוֹת בַּפָּרָשָׁה. אַחַת חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת וְאַחַת חוֹזֶרֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן חוֹזֶרֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. אֱמוֹר מֵעַתָּה. נִשֵּׁאת לְכָשֵׁר חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. לְפָסוּל חוֹזֶרֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. רַב אָמַר הֲלָכָה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת בֶּחָזֶה וַשּׁוֹק. רִבִּי יוֹחָנָן אָםַ. אוֹכֶלֶת בֶּחָזֶה וַשּׁוֹק. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה מְסַייֵעַ לְרַב. מִלֶּחֶם. לֹא כָּל הַלֶּחֶם. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מְסַייֵעַ לְרִבִּי יוֹחָנָן. מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹאכֵל. לְרַבּוֹת חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
רבי יוסי בר בון בשם רבי קאמר דה''ט דשתי בנות אמורות בפרשה. שתי פעמים כתיב בת וחלקן הכתוב:
גמ' רבי ליונטי בעי לפני רבי יונה ניחא בבת כהן הנשואה לישראל דחוזרת ואוכלת. כשמת בנה מישראל כדכתיב וזרע אין לה וגו':
אלא בת ישראל שניסת לכהן. ויש לה הימנו בן:
הואיל והיא ראויה לאכול. בשביל בנה למה אינה אוכלת כשניסת לזר הא עדיין בנה מכהן קיים:
מהו בת כהן. דכתיב לאו דוקא בת כהן קאמר אלא מתלמדתה של כהן כלו' מתלמדת לאכול בתרומה כמו בת כהן דאוכלת בשביל בעלה ובשביל בנה ואע''פ שהי' בת ישראל והילכך הוי' דינה כמו בת כהן דכי אית לה זרע מישראל לא הדרה כו' כדפרישית במתני':
כמה דתימר. כלו' דמביא ראיה מן הכתוב דקראה בת בבל:
וכי בת בבל היתה. והרי קרא באדום משתעי כדכתי' זכור ה' לבני אדום אלא שעשתה כמעשה בבל קרי לה בת בבל וה''נ כן הוא:
אחת חוזרת ואוכל'. בת כהן כשאין לה זרע מזר דראוי' לאכול כמו מתחילה היא:
ואחת. בת ישראל אינה אוכלת אעפ''י שראויה לאכול היא בשביל בנה מכהן הואיל וניסת לזר:
אמור מעתה נישאת לכשר. אבת כהן קאי דדוקא אם נשאת לזר כשר חוזרת ואוכלת כשמת אבל לפסול אינה אוכלת דכמו בת ישראל הניסת לזר אינה אוכלת אע''פ שעדיין ראויה היתה בשביל בנה מכהן דעכשיו נעשית זרה כן נמי בבת כהן דכיון שנשאת לפסול פסלה ואינה אוכלת אפי' כשמת:
הלכה אוכלת בתרומה. בת כהן החוזרת ואינה חוזרת לחזה ושוק וכן מסיק לה בבבלי אבל אוכלת בשביל בנה דמתני' מסיק התם דחוזרת אף לחזה ושוק:
מלחם. מלחם אביה תאכל:
מלחם ולא כל לחם. פרט לחזה ושוק והאי לחם כל מאכיל משמע כדכתי' בלשצר מלכא עבד לחם רב והילכך מעטי' קרא לא כל לחם:
תאכל. לרבות הוא לחלות תודה ורקיקי נזיר וכן לחזה ושוק דכולן מורם מן הקדשים הן:
סליק פירקא בס''ד
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָאוּ וְאָֽמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ נִשֵּׂאת וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעֲלָהּ תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וּצְרִיכָה גֵט מִזֶּה וּמִזֶּה וְאֵין לָהּ לא כְּתוּבָּה. וְלֹא פֵירוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְלָאוֹת עַל זֶה וְעַל זֶה. וְאִם נָֽטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה תַּחֲזִיר וְהַוְולָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה. וְלֹא זֶה וְזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ. וְלֹא זֶה וְזֶה זַכָּאִים לֹא בִמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְלֹא בְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. הָֽיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל נִפְסְלָה מִן הַכְּהוּנָּה. וּבַת לֵוִי מִן הַמַּעֲשֵׂר. וּבַת כֹּהֵן מִן הַתְּרוּמָה. וְאֵין יוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה וְלֹא יוֹרְשָׁיו שֶּׁל זֶה יוֹרְשִׁין אֶת כְּתוּבָּתָהּ. מֵתוּ אָחִיו שֶׁל זֶֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלֹא מְייַבְּמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
תצא מזה ומזה. כדין אשת איש שזנתה דהך לאו אנוסה היא דאע''ג דהמנוהו רבנן לעד א' באשה משום עיגונא טעמא מאי משום דהיא גופה דייקא ומנסבא והך דלא דייקא קנסינן לה:
וצריכה גט מזה ומזה. וטעמא דבעי' גט מהשני מפרש בגמרא:
לא כתובה. מנה ומאתים ותוספת:
ולא פירות. מהשני מה שאכל קודם שבא הראשון כדמפרש בגמרא:
ולא מזונות. ואפילו מה שלותה ואכלה תתתיו:
ולא בלאות. ואפילו שחקי בגדים שהיו לה לא תוציא משם:
ואם נטלה מזה ומזה תחזור. בבבלי מפרש דאפילו תפס' שלא בעדי' דלא מהני לה מיגו ובגמרא דהכא מפרש דתפסה אימת:
והולד ממזר מזה ומזה. אם ילדה מהשני הוי ממזר גמור ואם שוב החזירה הראשון וילדה לו הוי ממזר מדבריהם ואסור בממזרת ובגמ' מפרש אימת החזירה:
לא זה וזה מיטמאין לה. כדמפרש בגמ':
לא במציאתה. כדמפרש בבבלי דטעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה משום איבה הכא תיהוי לה איבה ואיבה:
ולא במעשה ידיה. דטעמא מאי אמור רבנן מעשה ידיה לבעלה משום מזוני והכא לית לה מזוני:
ולא בהפרת נדריה. דטעמא מאי בעל מפר נדרי אשתו כי היכי דלא תתגנה הכא תתגנה ותתגנה:
נפסלה מן הכהונה. דזונה היא אעפ''י דאנוסה היא:
מן המעשר. משום קנסא הוא דהא בת לוי שזנתה לא נפסלה מן המעשר:
מן התרומה. ואפילו בתרומה דרבנן:
יורשין כתובתה. כתובת בנין דכרין דאפי' לזרעה קנסו רבנן כדמפרש בגמ':
חולצין ולא מיבמין. אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא ורבנן גזרו דלא לייבם ואחיו של שני חולץ מדרבנן שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאת בלא חליצה כמו דאמרינן גבי גט בגמ':
מתני' באו ואמרו לה מת בעליך. שאמר לה עד א' וכדדייק בבבלי מסיפא והאי ואמרו לה כמו ונאמר לה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source