פְּשִּׁיטָא הָדָא מִילְּתָא. פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ. וְיוֹתֵר מִבֶּן עֶשְׂרִים שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מִכָּן וְהֵילַךְ הוּא אִישׁ. מַה פְלִיגִין. בְּבֶן עֶשְׂרִים. שְׁמוּאֵל אָמַר. לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ. רַב אָמַר. מִכָּן וְהֵילַךְ הוּא אִישׁ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא בֵּין עַל דֵּין בֵּין עַל דֵּין. הַסָּרִיס אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֶּן סוֹרֶר וּמוֹרֶה שֶׁאֵין בּוֹ הַקָּפַת זָקָן. וְיַתִּיר בּוֹ שֶׁמָּא יָבִיא שְּׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִּׁים. כְּמָאן דָּמַר. אֵין מְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל הַסָּפֵק. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. אֶחָד בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְאֶחָד בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֶה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁלֹּא הֵבִיא שְּׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ. כְּמַה דְּתֵימַר. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְעַד בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֶה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ. וְדִכְוָותָהּ בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מִכָּן וְהֵילַךְ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ. מַה עֲבַד לָהּ שְׁמוּאֵל. פָּתַר לָהּ סָמוּךְ לְעֶשְׂרִים שָׁנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
סמוך לעשרים. כלומר אחר עשרים סמוך ורבותא הוא דאפילו נולדו לו סמוך לעשרים מיכן ולהבא נעשה איש אבל בשנת עשרים למפרע נעשה איש:
פתר לה. שמואל הא דקתני ואחד בן עשרים שלא הביא דמשמע אם הביא נעשה איש להבא:
ודכוותה בבן עשרים כו'. נימא נמי אם הביא מיכן והילך נעשה איש דהא במתני' מדמה להו דקתני אחד כו' וקשיא לשמואל:
כמה דתימר כו' למפרע נעשה איש. בתמיה כלומר דודאי הכא לא שייך לומר למפרע מבן ט' נעשה איש אם הביא ב' שערות בי''ב אלא מיכן ולהבא:
מתני'. משנתינו קשיא לשמואל דקתני אחד בן ט' שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שלא הביא ב' שערות. ול''ג הכא למפרע נעשה איש עד לקמן:
ומשני כמאן דמר כו' דהתראת ספק לאו שמה התראה:
מתניתא פליגא כו'. ברייתא זו פליגא על שניהם דתניא הסריס כו' בבבלי פ' הערל שם דחיוב בן סורר ומורה משיביא ב' שערו' עד שיקיף הזקן התחתון כדתנן ריש פ''ח דסנהדרין ואי אמרת דלמפרע מחשבינן ליה לאיש קשיא:
ורב אמר כו'. דמדמי ליה כמו לאחר עשרים. ובבבלי פרק הערל דף פ' פליגי רב ושמואל באכל חלב מבן י''ב ועד י''ח לתינוקות וכן לתינוק מבן י''ג עד בן כ' ובנולדו בו סימני סריס ואפי' הביא לאחר מכאן ואיפכא גריס שם דלרב נעשה סריס למפרע:
בבן עשרים. אם הביא בשנת עשרים גופה דשמואל אמר למפרע הוי איש הואיל ולא שלמו לו עשרים והביא איגלאי מילתא למפרע שהיה גדול:
מה פליגין. כי פליגי רב ושמואל לקמיה:
ויותר מבן עשרים כו'. דהואיל ולא הביא עד לאחר מכאן לא מחשבינן ליה למפרע לאיש לכ''ע:
פשיטא הדא מילתא. בשילהי פ' יוצא דופן תנן בן כ' שנה שלא הביא ב' שערות יביאו ראיה שהוא בן כ' שנה והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם וכדמפרש התם שנולדו בו סימני סריס ואז מחשבינן ליה כגדול לעונשין אלא שהוא סריס והיינו דקאמר הכא דפשיטא הוא זה וכולא עלמא מודין בה שאם הביא ב' שערות פחות מבן עשרים דלמפרע מחשבינן ליה לאיש עד בן י''ג דדוקא בן כ' שנה ולא הביא קאמר במתני' דצריך שנולדו בו סימני סריס לחשבו כגדול אבל אם הביא מקודם נעשה איש למפרע לענין אם אכל חלב מבן י''ג ויום אחד דמביא קרבן או לענין קידושין:
ויתיר בו. ויתרו בו דניחוש שמא יביא ב' שערות בתוך ג' חדשים דהן ימיו של בן סורר ומורה כדאמר התם דף ס''ט כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ג' חדשים דאז ראוי' אשה שתתעבר ממנו ובן כתיב ולא הראוי לקרותו אב והילכך קאמר בתוך ג' חדשים כלומר דאפילו אם לא הביא יתרו בו דשמא יביא עוד בתוך זמן זה:
אִילּוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּֽפְלָה לִפְנֵי כַמָּה יְבָמִים שֶׁמָּא אֵינָהּ מִתְייַבֶּמֶת. תַּנֵּי רִבִּי חִיָּא. אֵשֶׁת מֵת אֶחָד מִתְייַבֶּמֶת. לֹא אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים. 60a שְׁנִיָּה לָמָּה אֵינָהּ מִתְייַבֶּמֶת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּאָמַר רִבִּי מֵאִיר. כָּל שֶׁאֵינוֹ מְייַבְּמֵנִי אֵין מְייַבֵּם צָרָתִי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִינִּי שְׁמָעָהּ רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָֽמְרָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ. מִשֶׁהִגְדִּיל וְנָשָׂא אִשָּׁה אֲחֶרֶת. אִם לֹא יָדַע הָרִאשׁוֹן מִשֶׁהִגְדִּיל. הַשְּׁנִייָה אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְייַבֶּמֶת. הָרִאשׁוֹנָה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת. הָכָא אִתְמַר חוֹלֶצֶת. וְהָכָא אִיתְמַר מִתְייַבֶּמֶת. הֵן דְּתֵימַר חוֹלֶצֶת רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְהֵן דְתֵימַר מִתְייַבֶּמֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנִן.
Pnei Moshe (non traduit)
אילו שומר' יבם שנפלה כו'. כתוב' לעיל פ' ד' אחין הלכה י' ושם פירשתי. והקושיא אילו כו' שם אמתני' קאי ואגב גררא נסבא הכא משום דמייתי ראיה ממתני' דהכא:
משנה: נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה וְעַל הַמְפוּתָּה. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה עַל הַנְּשׂוּאָה חַייָב. נוֹשֵׂא אָדָם אֲנוּסַת אָבִיו וּמְפוּתַּת אָבִיו אֲנוּסַת בְּנוֹ וּמְפוּתַּת בְּנוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּאֲנוּסַת אָבִיו וּבִמְפוּתַּת אָבִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יודה אוסר באנוסת אביו. כדמפרש טעמיה בגמ' ואין הלכה כר' יודה:
מתני' נושאין על האנוסה. לאחר שאנס או פתה אשה מותר לישא בתה כדדריש בגמ' בכולן נאמר שכיבה וכאן נאמר לקיחה לומר לך דרך ליקוחין אסרה תורה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. שְׁחָטָהּ אֶת בַּת בִּתָּהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת בִּתָּהּ. סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. סוּמָּכוֹס אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר. סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. אָמַר רִבִּי. רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּהָא תַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר. הַבָּא עַל חֲמוֹתוֹ חַייָב עָלֶיהָ מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו. אָֽמְרוּ לוֹ. שְׁלָֹשְׁתָּן שֵׁם אֶחָד הֵן. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוֹדֶה סוּמָּכוֹס בָּרִאשׁוֹנָה. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. עוֹד הִיא מַחֲלוֹקֶת. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. מַה אִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת בִּתָּהּ בִּשְׁנֵי לָאוִין. אַף אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ בִּשְׁנֵי בְּלָאו אֶחָד. אַף לָאוִין. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. מַה בַּת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ בְּלָאו אֶחָד. אַף אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ בְּלָאו אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
דהא תנינן תמן. בכריתות שם:
חייב עליה משום חמותו ואם חמותו כו'. כגון שהיה נשוי בתה ובת בתה ובא בנה וכשבא עלי' חייב על חמותו ואם חמותו ואם חמיו וזה נמי כסומכוס דבחד מעשה עבד לכולהו:
מודה סומכוס בראשונה. במשנה ראשונה דקתני התם שחט שני בניה ואח''כ שחטה סופג את הארבעים ומודה נמי סומכוס בזה וכלומר דר' יודה בר פזי בא לחזק דברי ר' לעזר שאמר סומכוס וריב''ן אמרו דבר א' דע''כ מדמודה סומכוס בראשונה ש''מ דטעמיה דבסיפא שמות מחולקין הן אותו ואת בנו ובנו ואותו דאי טעמיה משום דגופות מחולקין הן א''כ אפילו ברישא נמי אלא ע''כ דשאני רישא דתרווייהו בנו ואותו נינהו והשתא סומכוס וריב''ן אמרו דבר א' דהתם נמי שמות מחולקין הן חמותו ואם חמותו כו':
ודחי לה הש''ס דאשכחן ברייתא דתני עוד היא במחלוקת. דחלוק סומכוס אף בראשונה וכן הביא רש''י ז''ל שם בשם תוספתא ואם כן ע''כ דטעמיה דגופות מחולקין הן אבל בחמותו דלאו גופות מחולקין הן לא. ובכריתות שם דחי לה נמי כה''ג אלא דמשם משמע דאותו ואת בנו ובנו ואותו נמי לאו שמות מחולקין קרי להו:
מ''ט דריב''ן. דחייב על כל אחת ואחת:
מה אשה ובתה. דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח וחלקן הכתוב אשה ובתה בלאו אחד ובת בנה ובת בתה בלאו אחד ללמדך שחלוקין בלאויהן ואפילו עביד לכלהו שלש כאחד נמי חלוקין בלאוין הן:
דמה אשה ובתה ובת בתה בשני לאוין. דהרי חלוקין בכתוב בשני לאוין והה''ד לבת בנה עם אשה ובתה וחדא מינייהו נקט:
אף אשה ובת בנה ובת בתה. אפילו עביד לכלהו:
בשני לאוין. כלומר נמי חלוקין בלאוין הן דכמו דאשה ובת בתה בשני לאוין כך אשה ובת בתה בשני לאוין ואי איכא לכלהו חייב בשלשה לאוין:
מה טעמון דרבנן. דהתם דפליגי על ריב''ן וסברי דאינו חייב אלא אחת דשלשתן שם אחד הן:
מה כו'. דרבנן ילפי איפכא דמה בת בנה ובת בתה בלאו אחד כללן הכתוב:
אף אשה. אפילו עביד לכולה נמי בלאו אחד הוא ואף על גב דאשה ובתה לאו בפני עצמו דילפינן מבת בנה ובת בתה:
ה''ג אמר ר' לעזר סומכוס וריב''ן שניהן כו'. וכן הוא בכריתות דף י''ד:
סופג שמנים. דס''ל לסומכוס דמיחייב בהתראה אחת ובלאו אחד ב' מלקיות:
סופג את הארבעים. דחד לאו הוא וחד התראה וחד מעשה:
ואח''כ שחט את בתה. ויש בשחיטה זו שני איסורין אותו ואת בנו משום אמה ובנו ואותו משום בתה של זו שכבר נשחטה:
שחטה ואת בת בתה. ואין כאן עדיין איסור:
תמן תנינן. פ' אותו ואת בנו דף פ''ב וגרסי' להאי סוגיא ריש פ' ואלו הן הנשרפין והגי' בכמה נוסחאות נשתנית ומשובשת וכאן תמצא הגי' נכונה וברורה שבררתי משתיהן:
הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה עַל הַנְּשׂוּאָה חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין שָׁנוּ. נָשָׂה אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ אָנַס אֶת אִמָּהּ חַייָב. נָשָׂה אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ פִּיתֶּה אֶת בִּתָּהּ חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
דרך נישואין שנו. האי על הנשואה דרך נישואין קאמר אם הראשונה דרך נשואין היא חייב על האונס והפיתוי בשניה:
הלכה: נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה כול'. 60b כֵּינִי מַתְנִיתִין. נוֹשְׂאִין אַחַר הָאֲנוּסָה וְאַחַר הַמְפוּתָּה. אָנַס אִשָּׁה מוּתָּר בְּאִמָּהּ. פִּיתֶּה אִשָּׁה מוּתָּר בְּבִתָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מותר באמה. והה''ד בבתה וכן בסיפא פיתה כו' והה''ד באמה אלא דחדא בכל גווני נקט:
גמ' כיני מתני'. כלו' דמפרש הא דקתני על האנוסה כן אנו מפרשים כמו אחר האנוסה ולישנא דעל כמו סמוך ואחר הוא כדמפרש ואזיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source