הלכה: מִצְוַת חֲלִיצָה. בָּא הוּא וִיבִמְתּוֹ כול'. וְהֵן נוֹתְנִין לוֹ עֵצָה אֶת הֶהָגוּן לוֹ. מַהוּ אֶת הֶהָגוּן לוֹ. אִין הֲוָה סָב אוֹמְרִים לָהּ. הָהֵין סָב לְאָן לֵיךְ. אִין הֲוָת סָֽבְתָא אוֹמְרִים לֵיהּ. הָדָא סָֽבְתָא לְאָן לֵיךְ. הִיא טַלִּיתָא וְהוּא סָב אָֽמְרִין לֵיהּ. טַלִּיתָא הִיא וְהִיא מַכְלְּמָה עַלָּךְ. הוּא טַלְייָא וְהִיא סָֽבְתָא אוֹמְרִים לָהּ. טַלִּייָא הוּא וְהוּא מַכְלְּמָה עַלָּךְ. הוּא רוֹצֶה וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה שׁוֹמְעִין לָהּ. הִיא רוֹצָה וְהוּא אֵינָהּ רוֹצֶה שׁוֹמְעִין לוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁלְּדָבָר. כָּל הַמְּעַכֵּב שׁוֹמְעִין לוֹ. הָיוּ שְׁנֵיהֶן רוֹצִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר אַפִּיק לְבַר..
Pnei Moshe (non traduit)
היו שניהן רוצין. להתייבם ומיירי דאין שניהם שוין מצד שנותם והילכך אמר ר' יוסי אפיק לבר. דאפ''ה אומרים שיוציאה ויחלוץ לה:
גמ' מהו את ההוגן לו. מאי עצה הוגנת:
אין הוה סב. אם היה הוא זקן אומרים לה זה הזקן למה לך:
היא טליתא. ילדה והוא זקן אומרי' לו ילדה היא והיא תבזה אותך תמיד ואל תכניס קטטה לתוך ביתך וכן הוא ילד כו':
משנה: מִצְוַת חֲלִיצָה בָּא הוּא וִיבִמְתּוֹ לְבֵית דִּין וְהֵן נוֹתְנִין לוֹ אֶת עֵצָה הֶהָגוּן לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְקָֽרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְהִיא אוֹמֶרֶת מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי. וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. 69a בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשּׁ הָיוּ אוֹמְרִים. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵינִים וְחָֽלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָֽרְקָה לְפָנָיו רוֹק שֶׁהוּא נִרְאֶה לַדַּייָנִים. וְעָֽנְתָה וְאָֽמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישּׁ אֲשֶּׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. עַד כָּאן הָיוּ מַקְרִין. וּכְשֶׁהוּקְרָא רִבִּי הוּרקָנוֹס תַּחַת הָאֵלָה בִּכְפַר אָבוּס וְגָמַר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה הוּחְזְקוּ לִהְיוֹת גּוֹמְרִין כָּל הַפָּרָשָּׁה וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל. מִצְוָה בַדַּייָנִים וְלֹא מִצְוָה בַתַּלְמִידִים. רַּבִּי יוּדָה אוֹמֵר מִצְוָה עַל כָּל הָעוֹמְדִין שָׁם לוֹמַר חֲלוּץ הַנָּעַל חֲלוּץ הַנָּעַל.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מצות חליצה כו' עצה ההגון לו. כדמפרש בגמרא:
בלשון הקודש היו אומרים. כדיליף לה מקראי במס' סוטה פרק ואלו נאמרין:
בתלמידים. היושבי' שם לפני רבן בשעת חליצה:
מצוה על כל העומדין שם. והלכה כרבי יודה:
רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. בִּיבָמָה מִי רוֹדֵף אַחַר מִי. הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר. וְהָכְתִיב וְעָֽלְתָה יְבִימְתּוֹ הַשַּׁעְרָה. כַּד שְׁמָעָהּ רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יָפֶה לִימַּדְנוּ רִבִּי לָֽעְזָר.
Pnei Moshe (non traduit)
יפה לימדנו רבי לעזר. ממקרא זה:
והכתיב ועלתה יבמתו השערה. דמשמע שהיא צריכה לילך אחריו:
ביבמה מי מרדף אחרי מי. אם הוא צריך לילך אחריה או היא צריכה לילך למקומו:
וְקִרְייָה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הָרָאוּי לְקִרְייָה אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקִרְייָה קִרְייָה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי מָנָא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר. אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת. מוֹדֶה שֶׁאִם בָּא לְאוֹמְרָן שֶׁהוּא אוֹמֵר עַל הַסֵּדֶר. וּבִלְחוּד דְּלָא תֵימַר. מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לֹא אָבָה יַבְּמִי לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. אֶלָּא מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלחוד. ובלבד שלא תאמר מאן יבמי להקים לא. אבה יבמי. כלומר שלא תפסיק בין לא לאבה יבמי דמשמע אבה יבמי וכן הוא בין לא לחפצתי אלא מאן וגו' הכל בלי הפסק וכדאביי בבבלי סוף פירקין:
אע''ג כו'. דלכתחילה אם בא לאומרן מודה דמצוה לאומרן על הסדר:
אמר ר' שמואל כו'. כלומר וכן תירץ רבי שמואל לעיל הלכה ד' גבי חרש הראוי לקריי' כו' אלמא דאינה מעכבת לכ''ע:
וקריי' מעכבת. בתמיה ואמאי דקתני היא אומרת כו' פריך דמשמע דמעכבת הואיל וקפדינן על הסדר והא תנן לעיל דאין קריי' מעכבת:
תַּמָּן אָֽמְרִין. קָֽרְבַת קַדְמָנָא וְשָֽׁלְפַת סִיָּנֵיהּ מֵעִילּוֹי רִגְלֵיהּ דִּימִינָא וְרַקָּת קַדְמָנָא רוֹק דְּמִתְחֲזֵי עַל אַרְעָא. וְאָֽמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. מִכֵּיוָן שֶׁנִּרְאֶה הָרוֹק שֶׁהוּא יוֹצֵא מִתּוֹךְ פִּיהָ אֲפִילוּ הַפְרִיחָתוֹ הָרוּחַ כָּשֵׁר. רָקָה דָם. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה רִבִּי זְרִיקָן מַטֵּי בָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם אַבָּא בַּר אַבָּא רִבִּי זְעִירָא מַטֵּי בָהּ בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. אִם יֵשׁ בּוֹ צַחְצוּחִית שֶׁלְּרוֹק כָּשֵׁר. הַגִּידֶּמֶת בְּמָה הִיא חוֹלֶצֶת. בְּשִׁינֶּיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
בשיני'. דלא כתיב וחלצה ביד והא דקאמר הכא בריש פירקין דחולצת בימין למצוה בעלמא אבל עיכובא ליכא. תוס' שם:
ר' זריקן מטי בה בשם ר' ירמיה כו' דאם יש בו צחצוחית של רוק. כגון במוצצת דאי אפשר לדם שנמצץ בלא ציחצוחי רוק כשר. וכן מוקי בבבלי דף ק''ה:
רקה דם. מהו:
ור' אבהו. פליג על זה דלא צריך מיתחזי על ארעא דמכיון שנראה הרוק יוצא מתוך פיה אפילו הפריחתו הרוח אח''כ כשר. וכן משמע בבבלי פירקין דלא קפדינן אלא להדי אפיה והתוס' כתבו דשמא למצוה מן המובחר הוא דבעינן על ארעא:
קרבת קדמנא כו' רוק דמתחזי על ארעא. וכן גריס בבבלי פ' החולץ דף ל''ט:
תמן אמרין. בבבל כשכותבין נוסח גט חליצה:
בְּנֵי סִימוֹנִייָא אָתוֹן לְגַבֵּי רִבִּי. אָֽמְרִין לֵיהּ. בְּעָא תִתֵּן לָן חַד בַּר נַשׁ דָּרִישׁ דַּייָן וַחַזָּן סַפָּר מַתְנַייָן וַעֲבַד לָן כָּל צָרְכִינָן. וִיהַב לוֹן לֵוִי בַּר סִיסִי. עָשׂוּ לוֹ בֵימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּהוּ עָלֶיהָ. אָתוֹן וְשָָׁאֲלוֹן לֵיהּ. הַגִּידֶּמֶת בְּמַה הִיא חוֹלֶצֶת. וְלֹא אַגִיבוֹן. רָקָה דָם. וְלֹא אַגִיבוֹן. אָֽמְרִין. דִּילְמָא דְּלֵית הוּא מָרֵי אוּלְפָּן. נִישְׁאוֹל לֵיהּ שָׁאֲלוֹן לֵיהּ דַּאֲגָדָה. אָתוֹן וְשָׁאֲלוֹן לֵיהּ. מַהוּ הָדֵין דִּכְתִיב אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתַב אֱמֶת. אִם אֱמֶת לָמָּה רָשּׁוּם. וְאִם רָשּׁוּם לָמָּה אֱמֶת. וְלֹא אַגִיבוֹן. אָתוֹן לְגַבֵּי דְרִבִּי. אָֽמְרוּן לֵיהּ. הָדֵין פַּיְיסוּנָא דְּפַייְסַנְתָּךְ. אָמַר לוֹן. חַייֵכוֹן. בַּר נַשׁ דִּכְוָותִי יְהָבִית לְכוֹן. שָּׁלַח אַייְתִיתֵיהּ וּשְׁאַל לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ. רָקָה דָם מַהוּ. אָמַר לֵיהּ. אִם יֵשׁ בּוֹ צַחְצוּחִית שֶׁלְּרוֹק כָּשֵּׁר. הַגִּידֶּמֶת בְּמַה הִיא חוֹלֶצֶת. אָמַר לֵיהּ. בְּשִׁינֶּיהָ. אָמַר לֵיהּ. מַהוּ הָדֵין דִּכְתִיב אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתַב אֱמֶת. אִם אֱמֶת לָמָּה רָשּׁוּם. וְאִם רָשּׁוּם לָמָּה אֱמֶת. אָמַר לֵיהּ. 69b עַד שֶׁלֹּא נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין רָשׁוּם. מִשֶּׁנִּתְחַתֵּם גְּזַר דִין אֱמֶת. אָמַר לֵיהּ. וְלָמָּה לֹא אַגִּיבְתִּינוֹן. אָמַר לֵיהּ. עָשׂוּ לִי בֵימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתִי עָלֶיהָ וְטָפַח רוּחִי עָלַי. וְקָרָא עָלָיו אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ יַד לְפֶה. מִי גָרַם לְךָ לְהִתְנַבֵּל בְּדִבְרֵי תוֹרָה. עַל שֶׁנִּשֵּׂאתָה בָהֶן עַצְמְךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
אם אמת למה רשום. דאמת משמע כתב העשוי להתקיים בכתיבה תמה ורשום אינו אלא כסי' ודרך עראי בעלמא. ובבבלי קאמר וכי יש כתב שאינו אמת:
בני סימונייא. כההיא גי' גריס בב''ר ובבבלי גריס שם לוי נפיק לקרייתא כו':
בעא תתן לן. רצוננו שתתן לנו איש אחד שיהא דורש כו' וכל המעלות הללו בו:
ולא אגיבון. ולא השיב להם כלום:
דילמא דלית הוא מרי אולפן. שמא אינו בעל הלכות וגמרא אלא בעל אגדה:
הדין פייסונא. וכי זה הוא הפיוס והרצון שבקשנו ממך ונתת לנו אדם שאינו יודע להשיב:
שלח אייתיתי'. להביאו ללוי לפניו:
עד שלא נתחתם גזר דין רשום. דיכול לבטלו בתפלה. וכר' אלעזר בבבלי פ''ק דר''ה והכי קאמר בבבלי בגזר דין שאין עמו שבועה וכדר' יצחק שם דיפה צעקה אפי' לאחר גזר דין אא''כ יש עמו שבועה:
וטפח. גבה רוחי עלי וע''י כן נכשלתי מלידע להשיבם:
תַּנֵּי. חֲלִיצָה מוּטְעֵת כְּשֵׁירָה. אֵי זוֹ הִיא חֲלִיצָה מוּטְעֵת. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כָּל שֶׁאוֹמְרִים לוֹ. חֲלוֹץ. וְהִיא נִיתֶּרֶת לָךְ לְאַחַר זְמָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֶמֶשׁ הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. הוּא מִתְכַּוֵּין וְהִיא אֵינָהּ מִתְכַּוֶונֶת. הִיא מִתְכַּוֶונֶת וְהוּא אֵינָהּ מִתְכַּוֵּין. לְעוֹלָם חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן מִתְכַּוְונִין. אֵי זוֹ הִיא חֲלִיצָה מוּטְעֵת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁאוֹמְרִים לוֹ. חֲלוֹץ. וְהִיא נוֹתֶנֶת לָךְ מֵאָה מָנֶה. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִם אָמַר. עַל מְנָת. נוֹתֶנֶת. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי הוּנָא וַעֲבַד כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כַּד שָׁמַע דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּלַג חָזַר וְכָפָה וְחָלַץ לָהּ זְמָן תִּינְייָנוּת. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר וָוא וְאָמַר לֵהּ. בְּנִי. הָאִשָּׁה הַזֹּאת אֵינָהּ רוֹצָה לְהִינָּשֵׂא לוֹ דֶרֶךְ יִיבּוּם אֶלָּא חֲלוֹץ לָהּ. עֲקוֹר זִיקָּתָךְ מִמֶּנָּה. וְהִיא נִישֵּׂאת לָךְ דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין. מִן דְּחָלַץ לָהּ אָמַר לֵיהּ. אִין אֲתֵי מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לָא שָׁרֵיי לָךְ. וְקָרָא עָלוֹי חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כד שמע. רב הונא דר' יוחנן פליג עלה חזר וכפה אותו לחלוץ לה שנית חליצה מעלייתא דהואיל ואיפסילה עליה כופין אותו לחלוץ חליצה אחרת להתירה לעלמא וכן אמר בבבלי בעובדא דר' חייא בר אבא:
מן דחלץ. לאחר שחלץ לה א''ל עכשיו אם יבאו משה ושמואל לא יוכלו להתירה לך וחליצה גמורה היא:
וקרא עלוי. עליה דר' חייא בר ווא:
להרע. על שהשיאו עצה מוטעת:
ועבד כר''ל. שאמר לו בכך אתה כונסה:
חלוץ לה והיא נתרת כו'. שבכך אתה כונסה:
עד שיהו שניהן מתכוונין. לפטור ואת אמרת דחליצה כשרה היא זו בתמיה:
ואיזו חליצה מוטעת לר' יוחנן כל שאומרים לו כו'. וכן היא פלוגתא דר''י ור''ל בבבלי ק''ו:
אם אמר על מנת. שתתן לי מאה מנה מחויבת לקיים התנאי ונותנת:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה גְנַאי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה שֶׁבַח. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה גְנַאי. כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה שֶׁבַח. כְּמִשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִילוּ תֵימַר. כָּאן וְכָאן כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. כָּאן וְכָאן כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה גְנַיי. עַל דְּבַר שֶׁפָּגַם דָּבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה יָבוֹא וְיִטּוֹל פְּגָמוֹ וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל. וּמָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה שֶׁבַח. נֶאֱמַר כָּאן קִרְייָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי. מַה קִרְייָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן שֶׁבַח אַף כָּאן שֶׁבַח.
Pnei Moshe (non traduit)
גנאי. לחולץ שלא קיים מצות יבום:
כמשנה הראשונה. בסוף פ''ק דבכורות בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה אמרו מצות יבם קודמת:
כמשנה האחרונה. שם דעכשיו שאינן מתכונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת ולפיכך שבח הוא:
אמר רבי יוסי. דלא היא דלא תוקמי הני תנאי אליבא דמשנה ראשונה ואחרונה דמטעם אחר פליגי ושניהם או למשנה ראשונה או למשנה אחרונה. דמ''ד גנאי אפי' למשנה אחרונה ע''י שפגם דבר א' מן התורה יבמה יבא עליה והיה לו להתכוין לשם מצוה:
יבא כו'. וזהו הגנאי דקאמר:
ומ''ד חליצה שבח. דלעולם אין כאן גנאי אלא שבח דילפינן מג''ש:
מה קריי' שנאמר להלן שבח. וברכה. אף קריאה שנאמר בחליצה לשבח ולברכה. ושבח וברכה לנו ולכל ישראל:
סליק פירקא בס''ד
משנה: בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים אֵין מְמֵאֲנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אֲרוּסוֹת וּנְשׂוּאוֹת. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים בַּבַּעַל וְלֹא בַיָּבָם וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בַּבַּעַל וּבַיָּבָם. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים בְּפָנָיו וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּפָנָיו וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים בְּבֵית דִּין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּבֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. אָֽמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי מְמֵאֶנֶת הִיא קְטַנָּה אֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי אֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶבְקֵר. אֶלָּא מְמֵאֶנֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד שֶׁתַּגְדִּיל וּתְמֵאֵן וְתִינָּשֵׂא.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ב''ש אומרים אין ממאנין. יתומה שהשיאוה אמה ואחי' אלא מן האירוסין וטעמייהו מפ' בגמ':
בבעל. אבל אם מת ולא מיאנה בו ונפלה לפני יבם אינה יוצאה במיאון אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ:
בב''ד ושלא בב''ד. ואפילו בפני שנים כדמסיק בבבלי ריש פירקין דלעיל:
אין בנות ישראל הבקר. ואפי' מן האירוסין לא תמאן ותארוס לאחר ותחזור ותמאן אלא ממאנת בזה ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל:
ותמאן ותנשא. בבבלי מפרש לה דלאו למיהדר ולמאן זימנ' אחריתא אלא דה''ק ממאנת וממתנת מלארס לאחר עד שתגדיל או אם רוצה להנשא ממאנת בבעלה ותנשא מיד דתו לא ממאנת לב''ש דנשואה היא ובגמ' מדייק עלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source