בִּתּוֹ. וּבִתּוֹ מְמֵאֶנֶת. וְלֹא כְנִישּׂוּאֵי תוֹרָה הִיא. אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תִּיפְתָּר בִּקְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּֽרְשָה. שֶׁהִיא כִיתוֹמָה בְחַיֵי אָבִיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
ומשני ר' הונה תיפתר כו'. דכיון שנישאת אין לאביה רשות בה ואח''כ קדשה היא את עצמה לאחי אביה ויוצאת במיאון. והכין מפרק לה בבלי פ' האיש מקדש מ''ד:
אָמַר רִבִּי זְעוּרָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. יֵאוּת אָמַר רִבִּי יוֹסֵי עַד לֹא יַחֲזוֹר בָּהּ. אִילּוּ בִתּוֹ מִן הַנִּישּׂוּאִין בְּלֹא אַיילוֹנִית צָרָתָהּ אֲסוּרָה. מִפְּנֵי שֶׁנִּיתּוֹסַף לָהּ אַיילוֹנִית צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. אָמַר לֵיהּ. אַיילוֹנִית כְּמִי שֶׁאֵינָהּ בָּעוֹלָם. אִילּוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת אַחַת אַיילוֹנִית וְאַחַת שֶׁאֵינָהּ אַיילוֹנִית וּבָא הַיָּבָם וְחָלַץ לָהּ וּבָא עָלֶיהָ. שֶׁמָּא פָטַר בַּחֲבֵרָתָהּ כְּלוּם. 6b הֲוֵי אַיילוֹנִית כְּמִי שֶׁאֵינָהּ בָּעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
קומי. לפני ר' מנא:
יאות. שפיר אמר ר' יוסי השתא דבשלא הכיר בה מיירי:
עד לא יחזור בה. בתמיה. כלומר דאת מתמה עוד על שחזר מדבריו. א''נ דכולא מילתא בלשון תמי' היא על תחלת דבריו של ר' יוסי דמה אלו בתו מן הנישואין כו' צרתה מותרת בתמיה אלא דע''כ בשלא הכיר בה מיירי וטעמא דמקח טעות הוי ולא הוי כצרת בתו:
א''ל. לעולם אפי' מן הנישואין והכיר בה דאיילונית כמי שאינה בעולם דמה אלו כו':
שמא פטר בחברתה כלום. בתמיה. דהרי לאו בת חליצה ויבום היא:
בתו. דקתני במתני' שמיאנה ובתו ממאנת בתמי'. שהרי נישואי תורה היא כו'. אם אביה השיאה וגיטא בעיא ואם היא קדשה נפשה אפי' מיאון אינה צריכה:
הוי. ע''כ איילונית כו' כלומר כיון שאין ביאתה או חליצתה פוטרת צרתה אעפ''י שאינה ערוה נמצאת שאין זיקה עליה כלל והויא לה הכא צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה ומותרת. וכן מסיק בבלי י''ב דאפי' הכיר בה צרתה מותרת:
רִבִּי אָחָא רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין קְטַנָּה יוֹלֶדֶת. דִּלֹא כֵן תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִיל וּתְמֵאֵן בְּבַעֲלָהּ וְתַתִּיר צָרָתָהּ לְחַתְנָהּ. כַּלָּתוֹ שֶׁל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מֵיאֵנָה וּבְנָהּ עַל כְּתֵיפָהּ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. תַּנֵּי. עַד אֵימָתַי הַבַּת מְמֵאֶנֶת. עַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. עַד שֶׁיַּרְבֶּה הַשָּׁחוֹר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַכַּף. רִבִּי זְעוּרָא רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַכַּף וִיהֵא הַשָּׁחוֹר רָבָה עַל הַלָּבָן.
Pnei Moshe (non traduit)
זאת אומרת. אמתני' קאי דקתני ואי את יכול לומר בחמותו כו' שאין קטנה יולדת:
דלא כן. דאל''כ תמתין עד שתגדיל ותמאן כו' כלומר שתמאן בקטנות' ותמתין עד שתגדיל ותאמר רוצה אני במיאוני' ראשונים דס''ל להאי תלמודא דחיישינן שמא תחזור משתגדיל וכשמואל בבלי ק''ז:
כלתו כו'. ובבבלי נדה נ''ב גריס בתו כלו' דר''י פליג דס''ל דאפי' בקידושי קטנות יכולה היא למאן אחר שילדה וכדמוכח שם דלאו דוקא בקידושי טעות הוא הא דאמרי' בעלמא אליב' דר''י דממאנ'. ולא מיתוקמא מתני' דהכא כוותי':
אמרו דבר א'. כדתני בברייתא דלקמי' עד אימתי כו' והובאה בבבלי שם. כלומר דלר' יודה עד שירבה השחור והיינו בריבוי שערות ואפשר לה שכבר ילדה וכן לר''ש דאמר עד שתתפשט הכף וכן גריס לה בתוספתא נדה פ''ו דברי ר''ש גבי מיאון ובבבלי יוצא דופן מ''ז תני לה גבי סימני בגרות עד שתתמעך הכף והוא מקום תפוח למעלה מאותו מקום כיון שמתגדלת מתמעך והולך:
ויהא השחור רבה. דתרווייהו בעינן ולפעמים משכחת לה זה בלא זה:
על הלבן. כן היא גי' התוס' שם לבן הוא הבשר:
רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי לָֽעֲזָר בְשֵׁם רִבִי הוֹשַׁעְיָה. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יַסָּא. אָמַר. אֵיזְלוֹן לְגַבֵּי רִבִּי אַבָּהוּ דְּאִית לֵיהּ אוּלְפָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. אֲנָן לֵית לָן אוּלְפָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי חֲנִינָה אָמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְצִיפּוֹרַייָא. אַתּוּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. וְלֵית הִיא כֵן. מַאי כְדוֹן. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מוֹדֵיי רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם נִבְעֲלָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת שֶׁאֵין יְכוֹלָה לְמֵאֵין. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מוֹדֵיי רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם נִתְקַדְּשָׁה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת שֶׁאֵינָה יְכוֹלָה לְמֵאֵין. עַל דַּעתֵיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָה דְאָמַר. נִתְקַדְּשָׁה מִשֶׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת. הָא אִם נִתְקַדְּשָׁה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת וְנִבְעֲלָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְּׁתֵי שְׂעָרוֹת יְכוֹלָה הִיא לְמֵאֵין. נִיחָא. עַל דַעְתִּין דַּחֲבֵרַיָּא דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. נִבְעֲלָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת. הָא אִם נִבְעֲלָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת יְכוֹלָה הִיא לְמֵאֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
לציפורייא. לאנשי ציפורי:
הלכה כר' יודה. והיינו מה דאמר לעיל דר''י ור' ישמעאל אמרו דבר א' דאפילו אחר שילדה:
ולית היא כן. דלא אמר ר' חנינה הכי וכדמסיק:
מאי כדון. מאי טעמא משום דפליגי חברייא בני הישיבה ור''ז בהא:
שאם נבעלה כו'. דהך ביאה הוי קידושין גמורין שהרי גדולה היא ובידה לקדש עצמה וכן אמר בבבלי שם לר''י:
על דעתי' כו' השתא מסיק למילתי' דר' יוחנן דבשלמא ע''ד דר''ז דאמר בנתקדשה בגדלות תליא מילתא אבל אם נתקדשה בקטנותה אעפ''י שנבעלה לאחר מכאן ממאנת דאמרינן על דעת קידושי הראשונים הוא בועל ולא נתכוין לחזור ולקדשה:
ניחא. דשפיר משכחת לה דילדה וחי' היא וממאנת לר''י:
על דעתין דחברייא כו'. אלא אליבא דידהו דבנבעלה תליא מילתא לר''י ואינה יכולה למאן אם לא שנבעלה קודם שהביאה ב' שערות:
הלכה כר''י. וכן אמר ריב''ל:
דאית לי' אולפן. שהוא מקובל כן:
וְזֶה אֵימָתַי. עִיבֵּרָה וְיָֽלְדָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת. וְחָיָה הִיא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי רְדִיפָא רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. אִיתָא. עִיבֵּרָה וְיָֽלְדָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת הִיא וּבְנָהּ מֵתִים. מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת הִיא וּבְנָהּ חַייִם. עִיבֵּרָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת וְיָֽלְדָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת הִיא חָיָה וּבְנָהּ מַת. מַאי כְדוֹן. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי יוּדָה. עַד שֶׁיַּרְבֶּה שָׁחוֹר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. עַל תְּנַאי קִידּוּשׁ הָרִאשׁוֹן וּבָעַל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוּדָה. דְּאָֽמְרֵי. בַּסִּימָנִין הַדָּבָר תָּלוּי. נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דּוּ אָמַר. לִכְשֶׁיּוֹסִיף בָּהּ קִנְייָן אֶחָד. מֵעַתָּה אֲפִילוּ גְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. וְכֵינִי. אֶלָּא כְדֵי שֶׁלֹּא יִתְפָּֽרְצוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּזִימָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
לא כן אמר ר' רדיפא כו'. דגבול יש לה:
וזה אימת כו'. כלומר דע''כ עיברה קודם ב' שערות דאז תוכל למאן והא דנקט וילדה לאו דוקא אלא משום דמסיק הקושיא וחי' היא כלומר דשתיהן ודאי לא מצית אמרת דהא לאו חי' היא ואם ילדה לאחר מכאן עכ''פ בנה מת וכדלקמן:
וחי' היא. בתמי' ולא משכחת לה דתמאן לאחר שתלד:
איתא עיברה. אשה שנתעברה כו':
משהביאה כו'. וזהו לאחר הזמן דרבה בר ליואי בבלי פירקין י''ב וכן פי' התוספות שם. ואע''ג דמשכחת לה שעיברה קודם ב' שערות וילדה לאחר מכאן דהיא חיה. משום דעיקר הקושי' על הא דאמר לעיל דר''י כר' ישמעאל דאפי' בנה על כתיפה ממאנת וזה לא משכחת לה לחברייא אליבא דר' יודה. ומשמע מהכא דס''ל דתוך הזמן היא ובנה מתים ודאי אבל בבבלי שם עלה דמקשי על רב ביבי מחמותו דמתני' מסיק דשמא תמות וחמותו אי אתה מוצא כו' שכבר ילדה ובנים הרי הן כסימנין כדפרישי' במתני':
מאי כדון. היכי מפרשי' השתא אליבא דחברייא הא דאמרן לעיל אמרו דבר א':
ה''ג ר' ישמעאל כר' יודה עד שירבה שחור כר''ש כו'. כלו' הא דאמרי' דאמרו דבר אחד לאו דר' יודה סבר להא דר' ישמעאל דאפי' בנה על כתיפ' כו' אלא ר' ישמעאל הוא דסבר כר' יודה וכר''ש בזה דאפי' נתגדלה יכולה היא למאן על קידושי קטנות כדמפרש טעמא דאמרי' על תנאי קידושי הראשון הוא בועל וכדלעיל:
והשתא פריך אבריית' דלעיל על דעתי' כו' ניחא. דקבעו חכמים זמן עד שתביא סימנין הללו דאז גדולה היא ואינה יכולה למאן ואפי' לר''י אפשר נמי דלא ס''ל דאף בגדלותה תמאן דעל דעת קידושי ראשון כו' אלא דלא מיקרי גדולה עד שירבה השחור:
ע''ד כו'. אלא לר''ש דאמר עד שתתפשט הכף ואפי' לאחר שריבה השחור דודאי גדולה היא וטעמי' דעל קידושי הראשון הוא בועל כדמסיק:
דו אמר. כמו דאמר:
לכשיוסיף בה קנין אחר. כלומר הא דאמרן עד שתתפשט א''כ מעתה אפי' גדולה היא תוכל למאן לעולם על קידושי קטנות בתמי':
וקאמר ר' יצחק וכיני. כן הדבר באמת לר''ש אלא שתיקנו תכמים זה הזמן כדי שלא יתפרצו כו' ואם היא גדולה כ''כ אינה יכולה למאן:
משנה: שֵׁשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרוֹת מֵאֵילּוּ מִפְּנֵי שֶׁנְּשׂוּאוֹת לָאֲחֵרִים צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. אִמּוֹ וְאֵשֶׁת אָבִיו וָאֲחוֹת אָבִיו אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו. וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. כשם שבתו פטורה. דאין שם אח אלא הוא כך צרתה פטורה כדילפינן לעיל מלצרור:
לאחיו השני. דהיכא דיש אחר שתיהן מותרות לו ומייבם לאיזו שירצה ויבם צרת בת אחיו והיה לו אשה אחרת ומת:
כשם שצרת בתו פטורה. דאסורה עליו משעת נפילה ראשונה כך צרת צרתה וכן לעולם אם יש לו אחין הרבה כדדריש לעיל דלצרור משמע צרות הרבה וכללא דהאי מתני' דנקטינן יבמה שנאסרה שעה אחת על יבמה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעולם:
מתני'. צרתה מותרת. שהרי בשעת זיקת יבום אינה צרתה:
וכל היכולה למאן. כגון שהערוה קטנה ולא מיאנ' בבעל ומת צרתה חולצת שאין קידושי' קידושי תורה לפטור צרתה אבל אינה מתייבמת דכיון דרבנן תקינו לה קידושין הרי היא כאשת אחיו וצרתה אסורה:
מתני'. חמורות. מפרש בגמ' מהו חומר שלהן:
לאחרים. ולא לאחיו מאביו שלא' בעבירה כדאמר בגמ':
צרותיהן מותרות. שאין צרת ערוה אסור' אלא בנופלת לפניו ליבום מאחיו:
אמו. שהרי היא לאחיו אשת האב ואפילו היא אנוסת אביו כדאמרינן לעיל דהאי מתני' ר' יודה היא:
ואשת אחיו מאביו. בגמ' מפרש:
הלכה: כֵּיצַד אִם מֵתוּ הֵן צְרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא כָּל הַיְּכוֹלוֹת לְמָאֵן וְלֹא מֵיאֵנָה וּמֵתָה צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
היא מתני' כו' ל''ג ואשגרת לישנא דלקמן אחר הל' ד' היא:
גמ' ה''ג כיני מתניתא כו' ומת' צרתה חולצת כו'. כלומר דכן מוקמינן למתני' כמ''ד לעיל דבמתה הערוה מיירי והיינו דדייק מדלא קתני אלא מתה בתו או נתגרשה ואח''כ מת אחיו ולא נקט נמי מיאנה ואח''כ מת אחיו צרתה מותרת וע''כ דטעמא דבמיאון יכולה לעקור זיקתו אפי' לאחר מיתתו וא''כ קשה סיפא דקאמר כל היכולה למאן כו' דתמאן השתא אלא ודאי במתה איירי ודלא כאבא מרי לעיל הלכה ב' דמוקי בקיימת וטעמא משום דבשעת נפילה נראית כצרת בתו. אבל בבבלי מוקי לה כר' אבא מרי וכאשר ציינתי שם ולפ''ז הא דלא נקט במתני' מיאנה ואח''כ כו' ע''כ צריכין לטעמא כמ''ש התוס' שם ד''ה מתה בתו משום דמתני' אתא לאשמועינן אפי' כנס אחיו את הנכרית ולבסוף גירש בת אחיו דהיו צרות קודם גירושין הואיל ובשעת נפילה לא היתה צרה ובמיאנה או שנמצאת איילונית אין שום חידוש דבטלי להו קידושי קמאי וכך לי כנס ולבסוף מיאנה כמו מיאנה ולבסוף כנס:
משנה: בְּאֵי זֶה צַד אִם מֵתוּ הֵן צְרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. הָֽיְתָה בִתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵילּוּ נְשׂוּאָה לְאָחִיו וְלוֹ אִשָּׁה אֲחֶרֶת מֵתָה בִתּוֹ אוֹ נִתְגָּֽרְשָׁה וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. וְכָל הַיְּכוֹלָה לְמָאֵן וְלֹא מֵיאֵינָה וּמֵתָה צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. כשם שבתו פטורה. דאין שם אח אלא הוא כך צרתה פטורה כדילפינן לעיל מלצרור:
לאחיו השני. דהיכא דיש אחר שתיהן מותרות לו ומייבם לאיזו שירצה ויבם צרת בת אחיו והיה לו אשה אחרת ומת:
כשם שצרת בתו פטורה. דאסורה עליו משעת נפילה ראשונה כך צרת צרתה וכן לעולם אם יש לו אחין הרבה כדדריש לעיל דלצרור משמע צרות הרבה וכללא דהאי מתני' דנקטינן יבמה שנאסרה שעה אחת על יבמה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעולם:
מתני'. צרתה מותרת. שהרי בשעת זיקת יבום אינה צרתה:
וכל היכולה למאן. כגון שהערוה קטנה ולא מיאנ' בבעל ומת צרתה חולצת שאין קידושי' קידושי תורה לפטור צרתה אבל אינה מתייבמת דכיון דרבנן תקינו לה קידושין הרי היא כאשת אחיו וצרתה אסורה:
מתני'. חמורות. מפרש בגמ' מהו חומר שלהן:
לאחרים. ולא לאחיו מאביו שלא' בעבירה כדאמר בגמ':
צרותיהן מותרות. שאין צרת ערוה אסור' אלא בנופלת לפניו ליבום מאחיו:
אמו. שהרי היא לאחיו אשת האב ואפילו היא אנוסת אביו כדאמרינן לעיל דהאי מתני' ר' יודה היא:
ואשת אחיו מאביו. בגמ' מפרש:
הלכה: כֵּיצַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. הָֽיְתָה בִתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵילּוּ כול'. הִיא מַתְנִיתָא כָּל הַיְּכוֹלוֹת לְמָאֵן וְלֹא מֵיאֵינָה צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
היא מתני' כו' ל''ג ואשגרת לישנא דלקמן אחר הל' ד' היא:
גמ' ה''ג כיני מתניתא כו' ומת' צרתה חולצת כו'. כלומר דכן מוקמינן למתני' כמ''ד לעיל דבמתה הערוה מיירי והיינו דדייק מדלא קתני אלא מתה בתו או נתגרשה ואח''כ מת אחיו ולא נקט נמי מיאנה ואח''כ מת אחיו צרתה מותרת וע''כ דטעמא דבמיאון יכולה לעקור זיקתו אפי' לאחר מיתתו וא''כ קשה סיפא דקאמר כל היכולה למאן כו' דתמאן השתא אלא ודאי במתה איירי ודלא כאבא מרי לעיל הלכה ב' דמוקי בקיימת וטעמא משום דבשעת נפילה נראית כצרת בתו. אבל בבבלי מוקי לה כר' אבא מרי וכאשר ציינתי שם ולפ''ז הא דלא נקט במתני' מיאנה ואח''כ כו' ע''כ צריכין לטעמא כמ''ש התוס' שם ד''ה מתה בתו משום דמתני' אתא לאשמועינן אפי' כנס אחיו את הנכרית ולבסוף גירש בת אחיו דהיו צרות קודם גירושין הואיל ובשעת נפילה לא היתה צרה ובמיאנה או שנמצאת איילונית אין שום חידוש דבטלי להו קידושי קמאי וכך לי כנס ולבסוף מיאנה כמו מיאנה ולבסוף כנס:
משנה: בְּאֵי זֶה צַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. הָֽיְתָה בִתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵילּוּ נְשׂוּאָה לְאָחִיו וְלוֹ אִשָּׁה אֲחֶרֶת וָמֵת כְּשֵׁם שֶׁבִּתּוֹ פְּטוּרָה כָּךְ צָרָתָהּ פְּטוּרָה. הָֽלְכָה צָרַת בִּתּוֹ וְנִשֵּׂאת לְאָחִיו הַשֵּׁנִי וְלוֹ אִשָּׁה אֶחֶרֶת וָמֵת כְּשֵׁם שֶׁצָּרַת בִּתּוֹ פְּטוּרָה כָּךְ צָרַת צָרָתָהּ פְּטוּרָה אֲפִילוּ הֵן מֵאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. כשם שבתו פטורה. דאין שם אח אלא הוא כך צרתה פטורה כדילפינן לעיל מלצרור:
לאחיו השני. דהיכא דיש אחר שתיהן מותרות לו ומייבם לאיזו שירצה ויבם צרת בת אחיו והיה לו אשה אחרת ומת:
כשם שצרת בתו פטורה. דאסורה עליו משעת נפילה ראשונה כך צרת צרתה וכן לעולם אם יש לו אחין הרבה כדדריש לעיל דלצרור משמע צרות הרבה וכללא דהאי מתני' דנקטינן יבמה שנאסרה שעה אחת על יבמה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעולם:
מתני'. צרתה מותרת. שהרי בשעת זיקת יבום אינה צרתה:
וכל היכולה למאן. כגון שהערוה קטנה ולא מיאנ' בבעל ומת צרתה חולצת שאין קידושי' קידושי תורה לפטור צרתה אבל אינה מתייבמת דכיון דרבנן תקינו לה קידושין הרי היא כאשת אחיו וצרתה אסורה:
מתני'. חמורות. מפרש בגמ' מהו חומר שלהן:
לאחרים. ולא לאחיו מאביו שלא' בעבירה כדאמר בגמ':
צרותיהן מותרות. שאין צרת ערוה אסור' אלא בנופלת לפניו ליבום מאחיו:
אמו. שהרי היא לאחיו אשת האב ואפילו היא אנוסת אביו כדאמרינן לעיל דהאי מתני' ר' יודה היא:
ואשת אחיו מאביו. בגמ' מפרש:
7a אַתְייָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר יִבְדְקוֹ דַדֶּיהָ. מַה. כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. עַד שֶׁיַּרְבֶּה שָׁחוֹר. וְהוּא דְאָמַר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֵין בֶּין יְמוֹת הַנַּעֲרוּת לִימוֹת הַבַּגְרוּת אֶלָּא וֹ חֳדָשִים בִּלְבַד. וְאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִִבִּי יוֹחָנָן. אֵין עוֹשִׂין מַעֲשֶׂה. הָדָא דְתֵימַר בְּתוֹךְ הַזְּמָן. אֲבָל לְאַחַר הַזְּמַן עוֹשִׂין מַעֲשֶׂה. בְּרַם הָכָא סָפֵיק רָבָה שָׁחוֹר סָפֵיק לֹא רָבָה שָׁחוֹר כּוֹפוֹ אֲנִי לִיתֵּן גֵט. רָבָה הַשָּׁחוֹר אֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּגֵּט.
Pnei Moshe (non traduit)
רבה השחור. דודאי גדולה היא:
אינו נוגע בגט. דמשנבעלה אח''כ חלו קידושי ראשונים ואינה צריכה גט משני. וזה מסתייע למאי דפרישית לעיל דלר''י לא סבירא ליה דעל דעת קידושי ראשונים הוא בועל. וכן מוכח ממסקנת הבבלי שם לדידן דב' שערות הוו סימני נערות ואם בעל לאחר שגדלה לא אמרינן על דעת קידושי ראשונים הוא בועל וכרב בבלי מכילתין דף ק''ט:
כופו אני. להשני ליחן גט משום דספק אם היתה גדולה ואינה יכולה למאן ואין נישואיה כלום ספק לא:
ברם הכא. לר' יודה נמי דספק ריבה כו' היתה בההיא עובדא:
ומשני הדא דתימר בתוך הזמן. תוך שנת י''ב אבל לאחר הזמן עושי מעשה לחשבה כגדולה דחיישינן שמא נשרו. וכדמסיק שם דהיכא דקדשה בתוך הזמן ובעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא דחוששין והכא נמי כדמסיק:
ואמר ר' אבהו כו' אין עושין מעשה. מסקנת הקושיא היא דאין חוששין שמא נשרו אם בדקו ולא אשכחו סימנין לחשבה כגדולה. וכרב פפי פ' יוצא דופן דף מ''ו:
הוא דאמר ריב''ל כו'. כלומר דמעתה מסימני בגרות נוכל להבין מאימתי חלפו ימי הנערות ואע''ג דלר''י אין כאן סימנים מ''מ לגדולה מחשבין לה דחיישינן שמא נשרו:
מה כרבי יודה כו'. כלומר דמתמה מה דעתיך כר''י דאמר עד שירבה שחור דאז מיחשבא גדולה והכא ספק ריבה שחור ספק לא ריבה הויא כדלקמ' ולכן צוה לבדוק בדדי' כדמפרש ואזיל:
אמר יבדקו דדיה. אם נראו בה סימני בגרות כדתנן פ' בא סימן משיטו הדדים וכדמסיק:
אתא עובדא לפני רבי יוסי. בקטנה שלא מיאנה והגדיל' ועמדה ונישאת הויא כדמוכח מדלקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source