הלכה: וּמוֹדִין חֲכָמִים כול'. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי לִעֶזֶר. מִפְּנֵי שֶׁעָֽמְדָה עָלָיו בְּאִיסּוּר שָׁעָה אַחַת. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי לִעֶזֶר בִּקְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּֽרָשָׁה שֶׁהִיא כִיתוֹמָה בְּחַיֵי אָבִיהָ. קִידּוּשֶׁיהָ וְגֵירוּשֶׁיהָ תוֹרָה. חֲזָרָתָהּ אֵינָהּ תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מודים כו'. דקידושיה וגירושיה תורה וחזרתה אינה מן התורה דאין לה יד וכדפרישית במתני':
גמ' מאי טעמא דר''א. דאוסר ברישא:
שעה אחת. כשגירשה קמה עליו באיסור גרושת אחיו שהיא בכרת. ובבבלי לא קם הך טעמא דאי הכי חליצה נמי לא תיבעי ושמעינן ליה לר''א דאמר בברייתא חולצת אלא דטעמא דגזר בהני משום יתומה בחיי האב:
משנה: 73a הַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהֶחֱזִירָהּ מוּתֶּרֶת לְיָבָם וְרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹסֵר. וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת הַיְּתוֹמָה וְהֶחֱזִירָהּ מוּתֶּרֶת לְיָבָם וְרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹסֶר. קְטַנָּה שֶּׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּֽרְשָׁה כִּיתוֹמָה בְּחַיֵי הָאָב הֶחֱזִירָהּ אֲסוּרָה לְיָבָם. וּמוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי לִעֶזֶר בִּזְמַן שֶׁגֵּירְשָׁהּ קְטַנָּה וְהֶחֱזִירָהּ קְטַנָּה מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ גֵירוּשֶׁיהָ גֵירוּשִׁין גְּמוּרִין וְלֹא הָֽיְתָה חֲזָרָתָהּ גְּמוּרָה. אֲבָל אִם גֵּירְשָׁהּ קְטַנָּה וְהֶחֱזִירָהּ גְּדוֹלָה אוֹ שֶׁגִּידְּלָהּ תַּחְתָּיו מוּתֶּרֶת לְיָבָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' המגרש כו' מותרת ליבם. ולא אמרינן נישואין הראשונים מפילים היבמה לפני היבם והרי נאסרו עליו אותן נישואין דמשעה שגירשה אחיו קיימא עליה באיסור אשת אח דהויא לה גרושת אחיו:
ור''א אוסר. מפרש טעמי' בגמ':
וכן המגרש את היתומה. קטנה שהשיאוה אמה ואחי' והחזירה בין בקטנותה בין בגדלותה מותרת כדאמרי' דמיתה מפנת ובשעת מיתה היתה אשתו:
כיתומה בחיי האב. אע''פ שהאב חי הרי היא כיתומה לענין קידושיה דשוב אין לאב כח לקבל קידושין כדאמרינן פרק נער' אם משהשיאה אין לאביה רשות בה:
ד''ה אסורה ליבם. ואפילו לרבנן דקידושי חזרה אינן כלום הואיל ופקע רשות האב מינה והיא אין לה יד והויא כגרושה ועומדת:
ומודין חכמים כו'. הך ומודי' ליתא בשום נוסחא דמתני'. ותוספתא היא ומייתי לה בבבלי בגמרא דף ק''ט וכלומר דהא דמודים חכמים לר''א בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה דוקא כשהחזירה כשהיא קטנה כדמפרש טעמא דגירושיה היו גירושין גמורין וחזרתה לא היתה גמורה דאין לה יד:
אבל אם כו'. דהחזרה היתה בגדלותה או שגדלה תחתיו מותרת ליבם דאמרינן ביאה הראשונה משגדלה היתה לשם קידושין וכאשתו היא ובהא לא מודו חכמים לר''א אבל לר''א אמרי' בתוספתא דפליג ואפילו בכי הא גזר וס''ל חולצת ולא מתייבמת וכן הוא בבבלי בברייתא שם:
והחזירה. ולקמיה מפרש דהחזירה בקטנותה ומת בקטנותה:
צָרָתָהּ מַהוּ. רַב אָמַר. צָרָתָהּ אֲסוּרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. צָרָתָהּ אֲסוּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ אָמַר. צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. חוֹזְרִת בֵּין עַל רַבָּנִן דְּהָכָא בֵּין עַל רַבָּנִן דְּתַמָּן לָא אַשְׁכָּחִית בַּר נַשׁ דִּכְוָותִי אֶלָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ דּוּ אָמַר. צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. רַב הַמְנוּנָא הֲוָה יְתִיב קוֹמֵי רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה. אָמַר. צָרָתָהּ מַהוּ. אָמַר לֵיהּ. מוּתָּר. אָמַר. גֵּירוּשִׁין. אָמַר. אֲסוּרָה. אָמַר. חָֽזְרָיו. אָמַר רַבָּא בַּר מָמָל. מִסְתַּבְּרָא כְּמָאן דְּאָמַר. צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. צָרָתָהּ אֲסוּרָה. מַה נַפְשֵׁךְ. צַד שֶׁקָּנָה בָהּ כְּנֶגְדוֹ אָסוּר בְּצָרָתָהּ וְצַד שֶׁלֹּא קָנָה בָהּ כְּנֶגְדוֹ הִתִּיר בְּצָרָתָהּ. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. וְכִי יֵשׁ מַה נַפְשֵׁךְ בָּעֲרָיוֹת. מַהוּ כְדוֹן. כָּל יְבָמָה שֶׁאֵין כּוּלָּהּ לַחוּץ צַד הַקָּנוּי שֶׁבָּהּ נִידּוֹן מִשּׁוּם עֶרְוָה. וְעֶרְוָה פוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
צד הקנוי נידון משום ערוה. דס''ל לר' שמי הואיל ויש בהצד קנוי וצד שאינו קנוי עשאוה כקנוי' ומשויירת ואסורה עליו משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וכתב הרמב''ן ז''ל שם דלדידן דקי''ל דקטנה קנוי' ואינה קנוי' ממש היא אזלא ליה טעמיה דר' שמי ומותרת צרתה ממה נפשך וכן פסק שם רב אלפס ז''ל דצרת יתומה בחיי האב מותרת לרבנן. הך דר' שמי גרסינן לה נמי לעיל פ' כיצד סוף הל' ב' ושם גריס כל יבמה שאין כולה לפנים והיינו הך:
דאמרינן כל יבמה שאין כולה לחוץ. שאינה פטורה לגמרי אלא נשאר בה צד הקנוי:
מה כדון. מ''ט:
וכי יש מ''נ. וכי אומרין מ''נ בעריות בתמיה:
וצד שלא קנה בה. והיא עצמה אסורה משום הך צד אבל לצרתה כנגדו נמי מותר דלא הויא צרת ערוה דאינה קנוי' לו הך צד:
וצד שלא קנה בה כנגדו התיר בצרה. כלומר דהרי קטנה קנוי' ואינה קנוי' היא וממ''נ צרתה מותרת דמצד שקנה בה הויא כאשתו וחזרתה חזרה גמורה ואפילו היא עצמה מותרת מצד זה וצרתה פשיטא מותרת:
מסתברא כמ''ד צרתה מותרת. דאלו למ''ד צרתה אסורה קשה מה נפשך צד שקנה בה כנגדו התיר בצרה גרסינן וכן הוא בחידושי הרשב''א וכן הביא הרמב''ן ז''ל בספר המלחמות:
אמר חזריו. כלו' שחזר ושאלה מה טעמא אם היא אסורה הויא צרתה צרת ערוה. ובחידושי הרשב''א לא גריס להך דאמר גירושין כו' וכן ליתא להא בהרא''ש שהביאו שם:
אמר גירושין. כלומר ששאלו היא עצמה שנתגרשה מהו ואמר אסורה:
חזרתי. על כל רבנן בין דהכא בין של בבל ולא מצאתי לאדם שאמר כמותי אלא לר''ל בהא דאמר ג''כ צרתה מותרת:
אמר רבי לעזר. הוא ר' אלעזר בן פדת אמורא:
צרתה מותרת. דלא גזרינן וכדלקמן:
צרתה אסורה. דעד כאן לא אמר ר' אליעזר דצרתה מתייבמת כדמסיק בבבלי על דבעא מיניה רבא מרב נחמן והתם בצרת מוחזרת גדולה מיירי כדקאמר התם דהיא גופה גזירה היא משום יתומה בחיי האב ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה אבל הכא מיירי בצרת יתומה בחיי האב דהיא ודאי ערוה היא וגזרינן צרתה אטו היא:
צרתה. של יתומה בחיי האב מהו:
הלכה: כְּקִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ כֵּן קִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ וּכְקִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ כֵּן קִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ. וְלֹא כֵן תַּנִּינָן קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת. מֵת בַּעַל הַקְּטַנָּה בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת מוֹצִיאָהּ בַּגֵּט וְהַקְּטַנָּה תַּמְתִין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתַחֲלוֹץ. וְתַחֲלוֹץ מִיָּד. לֵית יָכִיל בְּגִין דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אֵין חוֹלְצִין וְאֵין מְייַבְּמִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁמָּא תִימָּצֵא אַייְלוֹנִית. מֵת בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת בַּעַל הַקְּטַנָּה מוֹצִיאָהּ בַּגֵּט וְהַחֵרֶשֶׁת אֲסוּרָה אִיסּוּר עוֹלָם. עָבַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת יוֹצִיא בְגֵט וְהוּתְּרָה. כְּהַהִיא דְאָמַר רִבִּי הִילָא. מִפְּנֵי תַקָּנָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כקנינה של זו כו'. טעמא דמתני' מפרש דשתיהן קניינן שוות והוי' אחות זקוקתו ותצא משום אחות אשה:
ולא כן תנינן קטנה וחרשת. כלומר דבקטנה וחרשת אחיות אין הדין כן אלא כדתני ר''ח לקמיה:
תני ר' חייה. דתני ר''ח בתוספתא פ' י''ג ומייתי לה בבבלי לקמן דף קי''א שני אחין נשואין שתי אחיות קטנה וחרשת מת בעל הקטנה החרשת יוצאת בגט משום דקי''ל קטנה קנוי' ואינה קנוי' וחרשת קנוי' ומשויירת והילכך זיקת הקטנה אוסרת על החרשת דשמא קטנה קנוי' לגמרי והויא לה חרשת אחות זקוקתו:
והקטנה תמתין כו'. כדמפרש טעמא דלחלוץ מיד לית את יכיל בשביל דר' מאיר כו' דאתיא כוותיה:
בעל הקטנה מוציאה בגט. דזיקת אחותה חרשת אוסרתה דשמא קטנה אינה קנוי' כלל והויא כמפותה וחרשת קנוי' ומשויירת והויא לה אשתו אחות זקוקתו:
והחרשת אסורה איסור עולם. דלכונסה אי אפשר שמא קטנה קנוי' היא וזו אחות גרושתו ובחליצה אי אפשר דלאו בת חליצה היא:
עבר ובא על החרשת. אחר שגירש הקטנה מוציאה בגט:
והותרה. לשוק ממה נפשך אי קטנה קנוי' היא הא נפקא לה מעיקרא משום אחות אשה והך כניסה זנות בעלמא היא ואי קטנה לאו קנוי' היא שפיר ייבם להחרשת:
כההיא דאמר ר' הילא מפני תקנתה. כעין דאמר ר' הילא לקמן דאין לה תקנה אחרת באם עבר ובא על החרשת אלא שמוציאה בגט והכא לא שייך למיפרך כדלקמן דהא אחיות נינהו:
משנה: שְׁנֵי אַחִים נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת מֵת בַּעֲלָהּ שֶׁלְּאַחַת מֵהֶן תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה מֵת בַּעֲלָהּ שֶׁלַּקְּטַנָּה תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת בַּעֲלָהּ שֶׁלַּגְּדוֹלָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם מֵיאֵנָה מֵיאֵנָה וְאִם לָאו תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֵצֵא הַלֵּזוּ מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ וְאִי לוֹ לְאֵשֶׁת אָחִיו מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ג אומר אין זיקת גדולה אוסרת הקטנה. דלא אלימא זיקה לאסור את אשתו עליו הילכך אם מיאנה מיאנה ותתייבם הגדולה:
ואם לאו. תמתין הקטנה אצלו עד שתגדיל ויהיו נשואיה דאורייתא ואח''כ תצא הגדולה משום אחות אשה אבל לחלוץ הגדולה לא דפסל את הקטנה עליו משום אחות חלוצה:
אי לו. אוי לו על אשתו שמוציאה בגט ואין מלמדין אותה למאן דאמרינן שיתרחק אדם מן המיאונין ומיתב נמי לא יתבא תותי' דקסבר יש זיקה ואשת אחיו נמי לא תתייבם משום אחות גרושה אלא תצא בחליצה:
מלמדין הקטנה שתמאן בו. ותעקור נשואי' ויהא מייבם את הגדולה וכן הלכה:
מת בעלה של גדולה. ונופלת לפני בעל הקטנה זיקתה של הגדולה שהיא מן התורה אוסרת הקטנה עליו משום דנשואיה מדרבנן הוו ולא אלימי לאפקועי זיקה דאורייתא והויא לה אחות זקוקתו ומה יעשו:
תצא. הקטנה משום אחות אשה:
מתני' שני אחין כו' תצא משום אחות אשה. ופטורה מן החליצה ומן היבום כדמפרש טעמא בגמ' דקניינן שוות:
73b שְׁנֵי אַחִים נְשׂוּאִין כול'. רִבִּי יוּדָן. כְּמַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָּן בָּעֵי. וְיַחֲלוֹץ צַד הַקָּנוּי שֶׁבָּהּ וְיִפְטוֹר צָרָתָהּ. אַף הָכָא. וְיַחֲלוֹץ צַד הַקָּנוּי שֶׁבַּקְּטַנָּה וְיַכְנִיס צָרָתָהּ. עַד דְּאַתְּ מַקְשֵׁי לֵיהּ עַל דְּרִבִּי לָֽעְזָר קַשִׁייָתָה עַל דְּרִבִּי לִעֶזֶר. לֵיתְנֵי יָכוֹל לְמִיקְשֵׁי לָהּ עַל דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר שַׁמֻּתִּי. בֵּית שַּׁמַּי אוֹמְרִים. אֵין מְמֵאֵנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דרבי אליעזר שמתי. כלו' מתלמידי ב''ש הוא וב''ש אומרין אין ממאנין אלא ארוסות והכא נשואה היא ואי אפשר במיאון:
ומשני ליתני יכול למיקשי על דר''א אין אני יכול להקשות לדבריו כן ולמיהדר בתקנתא דמיאון הכא:
עד דאת מקשי לה על דרבנן גרסינן קשייתה על דרבי ליעזר. כלומר דמתמה על דמקשי אליבא דמ''ד צרת יתומה בחיי האב אסורה לרבנן ומהדר אתקנתא דצרה אליבייהו ולמה לא מקשי נמי לר' אליעזר דלדידיה אפי' בקטנה דעלמא אסורה כשגירשה והחזירה וכן צרתה אסורה אליבא האי מ''ד דחד טעמא הוא ואמאי והא אפשר בתקנת צרה לר''א דאמר לקמן גבי שתי אחיות אחת קטנה ואחת גדולה ומת בעלה של גדולה דמלמדין את הקטנה למאן בו ויהא מיבם את הגדולה והכא נמי ילמדו את הקטנה למאן ותעקור נשואיה למפרע ולא הויא הך צרת ערוה ותתייבם:
אף הכא נמי ויחלוץ צד הקנוי. שבקטנה זו דהא אין איסור בחליצה ומעתה יהא מותר לכנוס צרתה ולקמן בעי נמי כהאי גוונא גבי קטנה וחרשת ומשני התם דלא מצינו ב' יבמות מבית אחד אחת חולצת ואחת מתייבמת וכן שייך האי שנויא גם כן הכא:
אמר המפרש בכאן גי' הספר נשתבשה וצריך להפוך הגי' כמו שהביאו התוס' פ' מצות חליצה דף ק''ד ד''ה מר סבר דהרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם. וגרסינן הכא הא דכתוב בגי' הספר אחר מתני' דלקמן רבי יודן בעי כמה דאת אמר כו' עד אלא ארוסות. וה''פ דרבי יודן בעי אמאי דאמר דצרתה אסורה מפני צד קנינה של קטנה הא אפשר לה בתקנה דכמה דאת אמר תמן לקמן במתני' גבי מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת דביאתה וחליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה כדמפרש התם דכקנינה של זו כך קנינה של זו וכשחולץ צד הקנוי שבה פוטרת צד הקנוי שבצרתה וכן אם בא על אחת מהן וטעמא דנקט הכא חולץ משום דכאן אי אפשר בביאה דהרי ערוה היא לו מצד שאינו קנוי בה כדפרישית לעיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source