משנה: הַכֹּל נֶאֱמָנִים לְהַעִידָהּ חוּץ מֵחֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעֲלָהּ. מַה בֵין גֵּט לְמִיתָה שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ. עֵד אֶחָד אוֹמֵר מֵת וְנִשֵּׂאת. וּבָא אַחֵר וְאָמַר לֹא מֵת חֲרֵי זוֹ לֹא תֵצֵא. עֵד אוֹמֵר מֵת וּשְׁנַיִם אוֹמְרִין לֹא מֵת אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת תֵּצֵא. שְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא מֵת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת תִּינָּשֵׂא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובת חמותה. אומרת זאת תירש כל עמל אבי ואמי:
יבמתה. יראה שמא סופה להיות צרתה:
ובת בעלה. אומרת זאת באה במקום אמי ותאכל כל עמלה:
מה בין גט למיתה. דאמרינן סוף פ''ב דגיטין אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה:
שהכתב מוכיח. דהעיקר סמכינן על הגט ובגמ' פריך דהא עלייהו נמי סמכינן שצריכות לומר בפני נכתב ובפני נחתם ומשני לה:
עד אומר מת ונישאת. בבבלי מפרש לאו דוקא נשאת אלא כיון שהתירוה לינשא אע''פ שלא נשאת ואח''כ בא עד א' ואמר לא מת לא תצא מהתירה הראשון:
עד אומר מת ושני' אומרים לא מת כו'. בבבלי פריך פשיטא אין דבריו של א' במקום שנים ומשני בפסולי עדות מיירי דהואיל והאמינה התורה כאן עד אחד אין כאן תורת עדות וכי היכי דחד חשיב פסולי עדות נמי חשיבי והלך אחר רוב דיעו' וכגון דאתי אשה מעיקרא ואשמעינן דתצא ע''פ שתי נשים הבאות אח''כ אבל אם אתא עד כשר מעיקרא והתירוה ואח''כ באו הפסולים לא תצא דשתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמי:
שנים אומרים מת כו'. הא קמ''ל דאזלינן אחר רוב דיעות בפסולי עדות בין לקולא בין לחומרא:
מתני' הכל כו' חוץ מחמותה. טעמא דכולהו מפני ששונאות אותה ומתכוונות לקלקלה:
חמותה. שונאתה שומרת בלבה זאת תאכל כל עמלי:
הַיּוֹרֵד לְנִיכְסֵי אִשְׁתּוֹ וְנָתַן עֵינָו בָּהּ לְגָֽרְשָׁהּ וְקָפַץ וְתָלַשׁ מִן הַקַּרְקַע הֲרֵי זֶה זָרִיז וְנִשְׂכָּר. הַיּוֹרֵד לְנִיכְסֵי שְׁבוּיִין וְשָׁמַע עֲלֵיהֶן שֶׁהֵן מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין וְקָפַץ וְתָלַשׁ מִן הַקַּרְקַע הֲרֵי זֶה זָרִיז וְנִשְׂכָּר. וְאֵילּוּ הֵן נִיכְסֵי שְׁבוּיִים. כָּל שֶׁהָלַךְ אָבִיו אוֹ אָחִיו אוֹ אֶחָד מִכָּל הַמּוֹרִישִׁן אוֹתוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמַע עֲלֵיהֶן שֶׁמֵּתוּ וְיָרַד לוֹ לְנַחֲלָה. אֲבָל נִיכְסֵי נְטוּשִׁין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ. וְאֵילּוּ הֵן נִיכְסֵי נְטוּשִׁין. כָּל שֶׁהָלַךְ אָבִיו אוֹ אָחִיו אוֹ אֶחָד מִכָּל הַמּוֹרִישִׁין אוֹתוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְלֹא שָׁמַע עֲלֵיהֶן שֶׁמֵּתוּ וְיָרַד לוֹ לְנַחֲלָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. שָׁמַעְתִּי הוּא שְׁבוּיִים הוּא נְטוּשִׁים. אֲבָל נִיכְסֵי רְטוּשִׁין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וְאֵילּוּ הֵן נִיכְסֵי רְטוּשִׁין. כָּל שֶׁהָלַךְ אָבִיו אוֹ אָחִיו אוֹ אֶחָד מִכָּל הַמּוֹרִישִׁין אוֹתוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְאֵין יָדוּעַ אֵיכָן הוּא. שְׁמוּאֵל אָמַר שָׁבוּי זֶה שֶׁיָּצָא שֶׁלֹּא לְדַעַת. שֶׁאִילּוּ יָצָא לְדַעַת הָיָה מְצַוֵּיהוּ. נָטוּשׁ זֶה שֶׁיָּצָא לְדַעַת. תֵּידַע לָךְ שֶׁעִילָּה הָיָה רוֹצֶה לְהַבְרִיחוֹ מִנְּכָסָיו. הֲרֵי לְדַעַת יָצָא וְלֹא צִיוָּהוּ. רִבִּי אָחָא רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הַמְטַלְטְלִין אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם נִיכְסֵי רְטוּשִׁין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. קָמָה עוֹמֶדֶת לְהִיקָּצֵר וּגְפָנִים עוֹמְדוֹת לְהִיבָּצֵר מִמְטַלְטְלִין הֵן. רַב שֵׁשֶׁת שָׁאַל. 79a אִילֵּין דִּקְלַיָּא דְבָבֶל דְּלָא צְרִיכִין מֻרְכָּבָה לֹא מִסְתַּבְּרָא מֵיעַבְּדִינָן כְּקָמָה עוֹבֶרֶת לְהִיקָּצֵר וּגְפָנִים עוֹבְרוֹת לְהִיבָּצֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היורד לנכסי אשתו. נכסי מלוג שאוכל הפירות והקרן שלה:
ה''ז זריז ונשכר. ואע''פ שנתן עיניו לגרשה הואיל ותלש הפירות קודם שגירשה ואיידי דלקמן נקט לה:
היורד לנכסי שבוין. ברייתא בבבלי פ' המפקיד דף ל''ח:
ושמע עליהן. ואפי' שמע שממשמשין ובאין:
ואילו הן נכסי שבוין. שאין מוציאין מידו הפירות שתלש כששמע עליהן שמתו:
אבל נכסי נטושין. שהנכסים נטושין:
אבל נכסי רטושין. שהנכסין רטושין וכדמפרש לה לקמיה שעזבום בעלי' מדעתם כדאמר התם דכתיב אם על בנים רוטשה וכשיצא בע''כ קרי לה נטישין כמו השביעית תשמטנה ונטשתה דאפקעתא דמלכא היא:
ואין ידוע איכן הלכו. דכיון דהיה לו לצוות הורידו קרובי לנכסי ולא צוה ש''מ לא ניחא ליה:
שמואל אמר שבוי כו'. כלומר טעמא דת''ק מפרש דמחלק בין שבוי לנטוש דלדידיה נטוש נמי יצא לדעת הוא ולפיכך מוציאין מידו וכדמפרש ואזיל:
תדע שעילה. מצא להבריח לזה הקרוב מנכסיו דהרי לדעת יצא ולא צוה כלום:
המטלטלין אין בהן משום נכסי רטושין. לאו דוקא אלא כלומר שאין בהן דין נכסי שבוין או רטושין דמחלק לעיל אלא לעולם אין מורידין קרוב להמטלטלין כ''א יהיו מופקדים ביד נאמן על פי בית דין וכן פסק הרמב''ם ז''ל בפ''ז מהל' נחלות:
ממטלטלין הן. דכבצורות הן וכמטלטלין דמו וכדאמר שם דמעמידין אפוטרופוס וקוצר ובוצר ומוכר הפירות ומניח דמיהן עם שאר המטלטלין בבית דין דאין מורידין קרוב אלא לקרקעות כדי שלא יפסדו:
אילין דיקלייא. תמרים שבבבל דלא צריכין להתרכך עוד מהו:
וקאמר לא מסתברא כו'. כלומר דודאי מסתברא הוא דנעשין אותן כקמה כו' וכמטלטלין הן:
שמעתי הוא שבוי' הוא נטושין. ובשתיהן אין מוציאין מידו:
הלכה: הַכֹּל נֶאֱמָנִים לְהַעִידָהּ כול'. תַּנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת עָלֶיהָ כָּךְ אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת עֲלֵיהֶן. בֶּן חֲמוֹתָהּ כְּבַת חֲמוֹתָהּ. בֶּן בַּעֲלָהּ כְּבַת בַּעֲלָהּ. צָרָתָהּ אֲפִילוּ נְשׂוּאָה. יְבִמְתָּהּ אֲפִילוּ אֲחוֹתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָ‍ֽמְרָה כֵן שֶׁלֹּא עָשׂוּ זְכָרִים כִּנְקֵיבוֹת. דְּתַנִינָן תַּמָּן. שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר. מֵת יְבָמִי. שֶׁתִּינָּשֵׂא. וְלֹא מֵתָה אֲחוֹתוֹ. שֶׁתִּיכָּנֵס לְבֵיתָהּ. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ בָנִים. אֲבָל אִם יֵשּׁ לָהּ בָּנִים נֶאֱמֶנֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בן חמותה. כלומר דלאו דוקא נקבות אלא אפילו זכרים ובך חמותה אין נאמן עליה כבת חמותה ואע''ג דלא שייך גביה לומר זו תירש כל עמל אבי ואמי מ''מ שונאה הואיל והיא תירש עמו:
גמ' תני כשם כו'. ואין הכלה נאמנת לחמותה ולא אשת האב לבת הבעל וכך משמע מהבבלי:
בן בעלה. דאיכא נמי טעמא זו באה במקום חמי:
צרתה אפילו נשואה. כלומר אפילו כבר נישאת לאחר מ''מ עדיין השנאה כבושה ביניהן וכ''פ הרמב''ם ז''ל בפ''ז מהל' גירושין הלכה ג':
יבמתה. אשת יבמה אפי' אחותה היא דליכא טעמא שמא סופה להיות צרתה אפ''ה אינה נאמנת עליה דלא פלוג רבנן. הרמב''ם שם:
א''ר יוסי. דר''י פליג אהא דקאמר עשו זכרים כנקבות דממתניתא דלקמן סוף פירקין מוכח דלא עשו דהרי לדידך דאמרת דבן חמותה אין נאמן עליה וא''כ היא אינה נאמנת ג''כ להעיד עליו לפי האי כללא דכשם שאין נאמנות כו':
והא תנינן שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתינשא. ומדקאמר שתנשא ש''מ מפני שאין לה בנים הוא דאינה נאמנת לפטור עצמה מזיקתו הא אם יש לה בנים נאמנת עליו להשיא אשתו והרי יבמה בן חמותה הוא דמי לא עסקינן שהיה יבמה אח בעלה מן האב ומן האם ועוד דעכ''פ בן חמיה הוא ובת חמיה נמי אינה נאמנת ואפ''ה אמרינן כשיש לה בנים נאמנת וא''כ ע''כ דהוא נאמן נמי עליה מכח האי כללא דכשם כו':
וְהַכְּתָב מוֹכִיחַ. וְלַּא מִפִּיהָ מַאֲמִינִים אוֹתָהּ. שֶׁאִילּוּ לֹא אָמְרָה. בְּפָנַיי נִכְתָּב וּבְפָנַיי נֶחְתָּם. אַף אַתְּ שֶׁמָּא מַתִּירָהּ לְהִינָּשֵׂא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כְּהַהִיא דְאָמַר רִבִּי בּוּן. אֵינוֹ חָשׁוּד לְקַלְקְלָהּ בִּידֵי שָׁמַיִם. בְּבֵית דִּין חָשׁוּד לְקַלְקְלָהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם בָּא (וְעֵידָיו עִמּוֹ) [וְעִרְעֵר עִרְעוּרוֹ] בָּטֵל אַף הוּא מַחְתִּמוֹ בְעֵדִים כְּשֵׁירִים. וְהָכָא מִתּוֹךְ שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁלֹּא עָשׂוּ בָהּ דְּבָרֶיהָ אֶצֶל חֲבֵירָתָהּ כְּלוּם אַף הִיא אוֹמֶרֶת אֱמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והכתוב מוכיח. בתמי' דקתני מתני' מה בין גט למיתה כו' וכי הכתב בלבד מוכיח:
ולא מפיה. נמי מאמינין אותה שהרי צריכה לומר בפ''נ ובפ''נ ואילו לא אמרה שמא את מתירה להנשא ומעתה ניחוש דילמא משקרת:
ומשני רבי יוסי כההיא דא''ר בון. בריש גיטין על הא דאמרינן שם דחומר שהחמרת עליה מתחלתה שהצריכו לומר בפ''נ ובפ''נ הקלתה עליה בסופה שאם בא הבעל ועירער ערערו בטל ופריך שם וחש לומר שמא חתמו בעדים פסולין. כלו' דעדיין חששא זו לא מיתקן באמירה בפ''נ ובפ''נ ושמא יכוין הבעל לקלקלה ולחתום הגט בעדי פסולין ומשני שם ר' בון אינו חשוד לקלקלה בידי שמים בב''ד הוא חשוד לקלקלה שמתוך שהוא יודע שאם בא ועירער ערעורו בטל אף הוא מחתמו בעדים כשרים כלומר דלא חיישינן שיבא לקלקלה באמת שתנשא שלא כדין אלא דחיישינן שיבא לערער בב''ד ויאמר מזויף הוא שלא יניחוה להנשא ומעתה אמרינן מתוך שהוא יודע שאין מאמינין לערעורו שהרי כבר אמר השליח בפ''נ ובפ''נ אף הוא מחתמו בעדים כשרים שלא יבא קילקול בידי שמים על ידו:
והכא. נמי לא חיישינן דתהא משקרת דמתוך שהיא יודעת שלא עשו כו' ואין סומכין על דבריה לחוד כ''א העיקר על הכתב אף היא אומרת אמת בפ''נ ובפ''נ:
משנה: אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת וְאַחַת אוֹמֶרֶת לֹא מֵת זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת מֵת תִּינָּשֵׂא וְתִיטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ וְזוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת לֹא מֵת לֹא תִינָּשֵׂא וְלֹא תִיטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ. אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת וְאַחַת אוֹמֶרֶת נֶהֱרַג רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הוֹאִיל וּמַכְחִישּׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ הֲרֵי אֵילּוּ לֹא יִנָּשֵׂאוּ. רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִין זוֹ וְזוֹ מוֹדוֹת שֶׁאֵינוֹ קַייָם יִנָּשֵׂאוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אחת אומרת מת. ש ת י צרות הבאות ממדינת הים אחת אומרת מת בעלי ואחת אומרת לא מת:
וזו שאמרה לא מת לא תינשא. בבבלי פריך הא אישתיקא תנשא הא אין צרה מעידה לחברתה וכדפי' התוס' שם דליכא למימר דאשמועינן דאפי' היא מכחשת צרתה תנשא דא''כ לא הוה ליה למיתני אלא תנשא ואנא ידענא דאאומרת מת קאי דההיא דלא מת שוויי' נפשה חתיכה דאיסורא ומשני הא קמ''ל דמהו דתימא כיון דאתיא ומערערה גליא דעתה דלצעורא קאתיא ולעגנה שלא תנשא ותמות נפשי עם פלשתים קעבדה והילכך אם חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה תהא נאמנת ואפילו היא תשתרי ולא אמרינן לעיל דאין צרה מעידה לחברתה אלא כי שתק' השניה קמ''ל:
הואיל והן מכחישות כו'. ובגמרא פליגי בה אי מודה ר' מאיר בראשונה ואין הלכה כר''מ:
עֵד אֶחָד אוֹמֵר כול'. עֵד אֶחָד אוֹמֵר מֵת. וְנִשֵּׂאת. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. לֹא מֵת. הֲרֵי זוֹ לֹא תֵצֵא. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר מִשֶּׁנִּישֵּׂאת. 79b הָא אִם עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת וְנִישֵּׂאת תֵּצֵא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי מְנַחֵם בֵּירִבִּי יוֹסֵי. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים בֵּין אָמַר מִשֶּׁנִּישֵּׂאת בֵּין שֶׁאָמַר עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. רַב נַחמָן בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רַב. נִישֵּׂאת עַל פִּי עֵדִים שְׁנַיִם אֲפִילוּ אָתוֹן. אָֽמְרִין לֵהּ. לֵית אַתְּ נוֹ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי. הַגַּע אַצְמָךְ שֶׁהוּא אָדָם מְסוּייָם כְּגוֹן אִימִּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֵית כְּמָן בַּר נַשּׁ דָמֵיי לְרִבִּי אִמִּי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי דְרַבָּנִן דְּתַמָּן. אָֽמְרִין לֵיהּ. לֵית (אתנו). קָם אַבָּא בַר בָּא וְלָחַשׁ גַו אוּדְנֵהּ. אָמַר לֵהּ. בְּחַיֶּיךָ. הַב לָהּ גֵּט מִסָּפֵק. קָמוּ תַלְמִידוֹי דְרַב וּמְחוֹנֵיהּ. אָמַר. עַרְקְתָא יְקַד וְסַפְסְלָא יְקַד. שְׁמוּאֵל אָמַר. תַּמָּן הֲוֵינָא וְלָא עַרְקְתָא יָֽקְדָת וְלָא סַפְסְלָא יָֽקְדָת אֶלָּא אַבָּא הוּא דְלָקָה. וְקָם לֵהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. אָמַר לֵיהּ. אִין בָּרִיא דְהִיא שַׁרְיָא לָךְ אֶלָּא תְהֵא יוֹדֵעַ דִּבְנֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא מַמְזֵירָא קוֹמֵי שְׁמַייָא וַהֲוָא רִבִּי זְעִירָא מְקַלֵּס לֵיהּ דוּ מֵקִים מִילְּתָא עַל בְּרָרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ימחוניה. הכוהו לאבא בר בא על שהתריס נגד רב שלא לקיים דבריו שהורה להיתר:
אמרי ערקתא יקד. הרצועה בוערת וכן הספסל כלומר ראוי להלקותך מלקות בשביל זה:
תמן הוינא כו'. שלא אמרו מזה כלום:
אלא אבא הוא דלקה. שהכוהו כך בלא רצועה וספסל:
וקם ליה. עמד והלך לו. א''נ וקם לה שהבעל קיים אותה ויצא הדבר בהיתר:
אתא עובדא. כהאי קמיה דר' אימי וא''ל להבעל שנשאה אין בני ודאי דשריא לך מדינא:
אלא תהא יודע דבניך ממזירים קמי שמיא. כלומר דאכתי ידי שמים לא יצאת דאפשר אמת הוא שזה בעלה:
והוה ר''ז. משבח ליה לר' אימי:
דו מקיים. שהוא מקיים הדבר על בוריו ולצאת נמי ידי שמים:
קם אבא בר בא. הוא אבוה דשמואל ולחש ליה להבעל מתוך אזנו שיתן לה גט מספק:
אתא עובדא. כזו שנשאת בב' עדים ובא בעלה והורו כן:
ולית כמן כו'. אם אין בן אדם דומה לר' אמי בתמי':
כגון אימי. כמו רב אמי שהיה מפורסם בדורם אם נאמר נמי איני מכירך:
הגע עצמך שהוא אדם מסויים. מפורסם:
אמרין ליה לית אתנו. אין את אתנו כלומר שיכולה לומר איני מכירך וכגון שאנו נמי אין מכירין אותו וכן אמרינן לעיל פ''י הלכה ה' וכאשר ציינתי שם:
נישאת ע''פ עדים שנים אפי' אתא גרסינן. אפי' בא הבעל:
אבל דברי חכמים. דסברי בין בא עד השני משנשאת בין בא עד שלא נשאת לא תנשא לכתחילה ואם נשאת לא תצא:
הא. אם בא עד השני עד שלא נשאת ונשאת תצא ופליג בזה אאוקימתא דבבלי אליבא דעולא דאפילו התירוה לינשא כו' כדפרישית במתני':
עד אחד אומר מת ונישאת כו'. ומפרש הש''ס דדוקא מפני שאמר השני לא מת משנישאת הוא דלא תצא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source