תַּנֵּי עולָּא שַׁכָּפָא קוֹמֵי רִבִּי דוֹסָא. דָּג טָמֵא מַשְׁרִיץ. דָּג טָהוֹר מַטִּיל בֵּיצִים. חָזַר וְתַנָּא קוֹמוֹי. מֵעֵי דָגִים וְקִירְבֵי דָגִים אֵינָן נֶאֱכָלִין אֶלָּא עַל פִּי מוּמְחֶה. אָמַר לֵיהּ. חֲזוֹר בָּךְ. הָדָא תְנִי אוֹ הָדָא. הֲוָה בָּעֵי מִיחְזוֹר בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא. לֹא תַחֲזוֹר בָּךְ. בִּיצִיאָתָן הֵן נִגְמָרוֹת. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. אִם אָמַר לָךְ. מְלַחְתִּים. נֶאֱמָן. נָתָן בַּר בָּא אָמַר קוֹמֵי שְׁמוּאֵל. יְדַע אֲנָא מִפְרְשָׁה בֵין עוּבָּרֵי דָגִים טְמֵאִין לְעוּבָּרֵי דָגִים טְהוֹרִין. עוּבָּרֵי דָגִים טְמֵאִין עֲגוֹלִין. עוּבָּרֵי דָגִים טְהוֹרִין אֲרוֹכִין. אַחֲוֵי לֵיהּ חָדָא סַלְפִּיתָא. אָמַר לֵהּ. כָּזֶה מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. טָמֵא. אָמַר לֵיהּ. לֹא בִּישׁ לִי דְּאָמַרְתָּ עַל טָהוֹר טָמֵא. אֶלָּא סוֹפָךְ דְאָמַר עַל טָמֵא טָהוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
לא תחזור בך. דהא דקתני דג טמא משריץ לעולם הוא ג''כ יש לו בצים אלא שמשריץ מבפנים לאחר שנגמרו הבצים במעיו וביציאתן הן נגמרות הדגים ויוצאין נגמרין אבל דג טהור לאחר שהוטלה ביצתו משרצת מבחוץ מאיליה כשהיא בחול:
אם אמר לך. המוכר מלחתים אני והן מן הטהורים נאמן:
עגולים. השלחופית שלהן ושבטהורין הן נראין כארוכין מעט:
הדא סלפיתא. שלחופית אחת הראה לו ושל דג טהור היה:
לא ביש לי דאמרת על הטהור טמא. אלא שמתוך שאין אתה בקי וסומך על עצמך סופך דאמרת על טמא טהור:
חזר ותנא. ברייתא אחריתא לפניו מעי דגים אלו הן הבצים שלהן וקרביהן אינן נאכלין אלא על פי מומחה הבקי להכיר בהן אם הן מן הטהורין:
חזור בך. מזו הברייתא או מזו הראשונה דתרתי דסתרן אהדדי נינהו דמברייתא האחרונה ש''מ דגם דג טמא מטיל בצים הוא:
עולא שכפא. כך שמו:
משריץ. דג עצמו ואינו מטיל בצים:
אֵי זוֹ הַטָּרִית שֶׁאֵינָהּ טְרוּפָה. כָּל שֶׁהָרָאשִׁים וְהַשִּׁיזְרוֹת שֶׁלָּהּ קַייָמִין. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מַעֲשֶׂה בִּסְפִינָּה אַחַת מִשֶׁלְּבֵית רִבִּי שֶׁהָיוּ בָהּ יוֹתֵר מִשְּׁלשׁ מֵאוֹת חָבַיּוֹת. וּבָדַק רִבִּי אֶת כּוּלְּהוֹן וְלֹא מָצָא אֶלָּא אַחַת שֶׁהָרָאשִׁים וְהַשִּׁיזְרוֹת שֶׁלָּהּ קַייָמִין. וְהִתִּיר אֶת כּוּלְּהֹן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. רִבִּי אַסִּי מַקְשֵׁי. לֹה מִסְתַּבְּרָה דְלֹא אֹתָהּ חָבִית תְּהֵא מוּתֶּרֶת וּשְׁאָר כָּל חָבִיּוֹת יְהוּ אֲסוּרוֹת. אֶלָּא עַל יְדֵי עִילָּא. זִבִינְתָא אִיתְקַלְקְלָת. שָׁאָל רִבִּי חַגַּיי לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. אָמַר לֵיהּ. אֵין דָּבָר שֶׁלְּרַבִּים נֶאֱסָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי אָמַר. רִבִּי יִצְחָק 17b מַקְשֵׁי. וְאִילֵּין אִיגַּרְתָּא לֹא גַּיוּם לוּקִין כְּתִיב בָּהֶן. וְאַתְּ אָמַר. עַל יְדֵי עִילָּא. וְהָכָא עַל יְדֵי עִילָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
והתיר את כולהון. על ידי אחת שראש ושדרה שלהן שבתוכה ניכר שהיא ממין טהור:
מסתברא דלא אותה חבית תהא מותרת. ואמאי התיר את כלן הא מן הסברא אינה מותרת אלא אותה החבית שנמצאו בה ראש ושדרה שלהן ניכר:
אלא על ידי עילא. כלומר אלא דבלאו הכי אין לאסור המרובה כל כך מספק כדלקמן ועילא בלבד ביקש רבי ולתלות ההיתר באותה החבית:
גבינתא איתקלקלת. גבינתא. חבית שמכונסין בתוכה מיני חגבים הרבה ומלשון הגובאי הוא ונתקלקלה ולא היו יכולין להכיר אם אין בה תערובת מיני חגבים טמאים והורה ר' בא אין דבר של רבים כלומר דבר המרובה אינו אסור מספק שאין מחמירין בהפסד מרובה:
מקשי. לדידך דאמרת דע''י עילא אנו תולין ההיתר בדבר הספק א''כ נתלה נמי בהא דלקמיה:
ואלין איגרתא. אלו השטרות:
לא נכרים לוקין כתיב בהן. בפ''ק דגיטין בהלכה א' אמרינן בהאי תלמודא בעו קומי ר' יוחנן צריך שיהא מכיר שמותן של עדים בשעת חתימתן אמר לון נכרים לוקין חתומין עליו ואתם אמרין אכין. כלומר דבעי מיניה אם אנו רואין לפנינו שמות העדים כשמות הנכרים אי חיישינן דילמא נכרים נינהו וצריך שיכירו ולהעיד בפנינו דישראל הן שחתמו או לא חיישינן לזה והשיב להם רבי יוחנן נכרים לוקין כולם שמות נכרים הפסולין אנו רואים חתומין כאן ואתם אומרים אכין בתמיה שאתם מסופקים בזה ורוצים להכשיר אע''פ שאינם מכירן ומאי קא מיבעיא לכו. והשתא מקשי ר' יצחק מאי שנא האי דינא מדינא דהכא דאת אמר ע''י עילא בעלמא סומכין להתיר ספק תערובת מיני טמאים ואמאי לא נימא הכא גבי ספק אם שמות הנכרים הן לעדים או נכרים חתמו עליו נמי כן דע''י עילא בעלמא נתיר דמסתמא לא היה אותו הב''ד מניחין לנכרים לחתום ואמאי אמרינן דצריך שיעיד בפנינו שמכיר אותן העדים בשעת חתימתן:
זבינתא. בפ''י דתרומות גרסינן להא וגריס התם גבינתא איתקלקלת ועל המתני' דתנינן התם קאמר לה דתנן דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זוז וכו' דג טמא צירו אסור ר' יהודה אומר רביעית בסאתים וגריס בגמרא שם רובע ציר בסאתים דגים וציר אתא עובדא קומי ר' יאשיה והורי כן ותני כן בד''א בזמן ששולה ראשון ראשון ומניח לפניו שמותר לעשות כסדר הזה כלו' אם שולה ראשון ראשון ומניח הכל לפניו אז מותר לעשות כסדר הזה דוקא כמו ששנינו במתני'. אבל אם היה שולה ראשון ראשון ומניח לאחריו אפי' יותר מכסדר הזה מותר ע''י עילה כלומר אבל אם לא היה שולה הכל ומניח לפניו אלא שולה ראשון ראשון לאכול ומניח השאר לאחר זמן אפי' יותר מסדר השנוי במתני' מותר לפי שהוא דבר מרובה ואין אוסרין מספק ומתירין ע''י עילה כל דהוא שנוכל לתלות ההיתר כההוא עובדא דלקמיה:
תַּנֵּי. אֵין לוֹקְחִין מֵעֵי דָגִים וְקִירְבֵי דָגִים אֶלָּא עַל פִּי מוּמְחֶה. אֵין לוֹקְחִין תְּכֵלֶת אֶלָּא עַל פִּי מוּמְחֶה. אֵין לוֹקְחִין גְּבִינָה ותינייקי אֶלָּא עַל פִּי מוּמְחֶה. אֵין לוֹקָחִין יָיִן בְּסוּרִיָּא אֶלָּא עַל פִּי מוּמְחֶה. אֵין לוֹקְחִין בָּשָׂר שֶׁאֵין בּוֹ סֵימָן אֶלָּא עַל פִּי מוּמְחֶה. וְכוּלָּן נֶאֱכָלִין אֶצֶל מִי שֶׁאֵינוֹ מוּמְחֶה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא ספ''ה:
אין לוקחין גבינה מבית ויתינייקי אלא מן המומחה וכו' :
ואינו חושש. דכיון שהוא אוכל בעצמו אינו חושש דספי ליה איסורא:
רִבִּי אָחָא רִבִּי תַּנְחוּם בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שִׁילַּח לוֹ חִילְתִּית נֶאֱמָן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שִׁילַּח לוֹ תְּכֵלֶת נֶאֱמָן. טַלְייָא דְּלֵוִי צַנְבָּרַייָא הֲוָה מַזְבִּן פֵּירִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. עַבְדּוֹ שֶׁלְּנֶאֱמָן נֶאֱמָן. גֶּרְמָנָא עַבְדֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא הֲוָה לֵיהּ תּוֹכְלָא. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַבְדּוֹ שֶׁל מוּמְחֶה כְּמוּמְחֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
שלח לו חלתית נאמן. לומר שאינה חתוכה בסכין של נכרים:
שילח לו תכלת נאמן. לומר זה מן התכלת כשר הוא:
טלייא. בניו קטנים של לוי צנברייא היו מוכרין פירות בחזקת מעושרין וסמכו עליהן מכיון שאביהם בחזקת נאמן היה:
עבדו של נאמן. על המעשרות כנאמן עצמו ויכולין ליקח ממנו:
גרמנא. שם העבד של רבי יודן נשיאה היה לו תכלת למכור סמכו עליו כר' יסא בשם ר' יוחנן:
וּמֶלַח סַלוֹקָנְרִית. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁחוֹרָה אֲסוּרָה וּלְבָנָה מוּתֶּרֶת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לְבָנָה אֲסוּרָה וּשְׁחוֹרָה מוּתֶּרֶת. מָאן דָּמַר. שְׁחוֹרָה אֲסוּרָה. שֶׁנּוֹתֵן לְתוֹכָהּ שֶׁרֶץ שָׁחוֹר. וּמָאן דָּמַר. לְבָנָה אֲסוּרָה. שֶׁנּוֹתֵן לְתוֹכָהּ שֶׁרֶץ לָבָן. רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יְהוּדָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. זוֹ וְזוֹ אֲסוּרָה. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. שָׁכֵן חַד הֲוָה לָנָא וְהָיָה נוֹתֵן לְתוֹכָהּ שׁוּמָּן שֶׁלְּחַזִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
ומלח סלוקנרית. דתנינן במתני' לעיל אית תניי תני וכו' ומפרש דחד טעמא אית להו דלהאי מ''ד מחשש שמושחין אותו בשומן של שרץ שחור הוא ואין חוששין לשל לבן ששם אינו מצוי ולהאי מ''ד בשל לבן ואין חוששין לשחור:
זו וזו אסורה. דאיכא חששא לשומן של חזיר ואינו ניכר כדא''ר חנינא שראה מהשכן שלו עושה כן:
הֵן סְכָכוֹת הֵן פְּרָעוֹת. הֵן רְפָפוֹת הֵן רְעוּלוֹת. הֵן אִיסְטָגִיּוֹת הֵן סָפָיוֹת. הֵן כּוֹסוּת הֵן גּוּמוֹת. הִיא מָקוֹם תַּחַת הַכּוֹסוֹת הִיא מְקוֹם הֲנָחַת חֲתִיכוֹת. 18a הֵן זֵיתֵי קֻלוּסְקָא הֵן זֵיתִים מְגוּלְגָּלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
הן סככות הן פרעות. איידי דזיתי גלוסקא דמתני' קחשיב לכל הני שהן במלות שונות וענין אחד להן:
הן רפפות הן רעולות. בפ' במה אשה ערבית יוצאות רעולות ומדיות פרופות:
הן איסטניות הן ספיות. בפ''ח דכלים פורנה אם יש לה ליזבז טמאה ר' יהודה אומר אם יש לה אסטגיות רבן גמליאל אומר אם יש לה שפיות והן ענין אחד וכל אחד שונה בלשון רבו:
הן כוסות הן גומות. בפ''ב דפרה היו בה שתי שערות שחורות או לבנות בתוך גומא אחת פסולות ר' יהודה אומר בתוך כוס אחד:
היא מקום הנחת כוסות. ברפ''ב דכלים השלחן והדלופקי שנפחתו או שחיפן בשיש ושייר בהם מקום הנחת כוסות טמאים ר' יהודה אומר מקום הנחת חתיכות:
הן זיתי קלוסקא. דבמתני' קתני קלוסקא המגולגלין ומפרש לה דהיינו קלוסקא והיינו המגולגלין שנעשו עגולין כמו גלוסקא:
וְהַשְּׁלוּחִין אֲסוּרִין. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִין הוּא וְהֵן נוֹתְנִין לְתוֹכָן חוֹמֶץ שֶׁיְּהוּ חוֹלְצִין אֶת גַּלְעִינֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
מין הוא. מין א' של זיתים הוא שהן נעשים רכים מיד וכשהוא נותן עליהן חומץ יכולין לחלוץ ולשלח את גלעיניהן מהן:
הדרן עלך אין מעמידין
משנה: כָּל הַצְּלָמִים אֲסוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶעֱבָדִין פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה דִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כָל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַקֵּל אוֹ צִפּוֹר אוֹ כַדּוּר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כָּל דָּבָר׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' כל הצלמים אסורין. בהנאה:
מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה. כשהשמש באותה מעלה שהצלם עשוי בו דאע''ג דאיכא טובא שאינן אלא לנוי ואינן נעבדין ר''מ לטעמיה דחייש למיעוטא:
מקל וכו'. דהני ודאי נעבדין הן ועושין להן סימן מקל שרודה את עצמן תחת כל העולם כלו כמקל. צפור שתופס את עצמו תחת כל העולם כלו כצפור. כדור שתופס עצמו תחת כל העולם כלו ככדור הוסיפו עליהן בברייתא חרב ועטרה וטבעת והלכה כחכמים ואינו אסור אלא כשעומדין על פתח המדינה. ובכפרים שאין דרכן לעשות צורות לנוי דברי הכל אסורין ואפי' אין בידו דבר דלמפלחינהו עבדי להו:
הלכה: כָּל הַצְּלָמִים אֲסוּרִין כול'. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּרַ בָּא. מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶעֱבָדִין בְּכָרָךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמֵי פַּעֲמַיִים בַּשָׁבוּעַ. מֵעַתָּה בְּמָקוֹם שֶׁנֶּעֱבָדִין יְהוּ אֲסוּרִין וּמָקוֹם שֶׁאֵינָן נֶעֱבָדִין יְהוּ מוּתָּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִכֵּיוָן שֶׁנֶּאֶסְרוּ בְמָקוֹם אֶחָד נֶאֱסָר מִינָן בְּכָל מָקוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
נאסר מינן. מה שנעבדין בכרך גדול נאסרו בכל מקום:
ומקום שאינן נעבדין יהו מותרין. ואמאי קתני סתמא כל הצלמים אסורין:
גמ' פעמיים בשבוע. בשבע שנים עובדין פעמיים לכל הצלמים:
מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁהֵן שֶׁל מְלָכִים. דִּבְרֵי הכֹּל. אָסוּר. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁהֵן שֶׁלְּשִׁלְטוֹנוֹת. דִּבְרֵי הכֹּל. מוּתַּר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. סְתָמָן שֶׁלִּמְלָכִים. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. סְתָמָן שֶׁלְּשִׁלְטוֹנוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אם דבר ברי שהן של מלכים. שהן אנדרטי של מלכים שעושין אותן לעבדן אפי' רבנן מודו דאסורין הן ואם ידוע בודאי שאינן אלא של שלטנות ואינן עשוין אלא לנוי בעלמא אפי' ר''מ מודה שהן מותרין לא נחלקו אלא בסתם:
מה אנן קיימין. במאי עסקינן דפליגי בה ר''מ ורבנן:
אַשִּׁייָאן נַגָּרָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵיקוֹנִיּוֹת לָמָּה הֵן אֲסוּרוֹת. מִפְּנֵי שֶׁמַּקְטִירִין לִפְנֵיהֶן בְּשָׁעָה שֶׁהֵן עוֹלוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מוּתָּר לִרְאוֹתָן בְּשָׁעָה שֶׁהֵן יוֹרְדוֹת. מַה טַעַם. בְּהִכָּרֵ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃ כְּתָב הַמְהַלֵּךְ תַּחַת הַצּוּרוֹת אוֹ תַחַת הָאֵיקוֹנִיּוּת אֵין מִסְתַּכְּלִין בָּהֶן בַּשַּׁבָּת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אַף בַּחוֹל אֵין מִסְתַּכְּלִין בָּאֵיקוֹנוֹת. וּמַה טַעַם. אַל תִּפְנוּ֙ אֶל הָ֣אֱלִילִ֔ם. אַל תִּפְנֶה לְעוֹבְדָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַל תִּפְנֶה לִרְאוֹתָן מַמָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
בשעה שהן יורדות. כשהן נופלין מותר לראותן ולא כשהן עומדין כדלקמן לר' יהודה:
בשעה שהן עולות. בשעה שמעמידין אותן דרכן להקטיר לפניהן:
איקוניות. הצורות מפני מה הן אסורו':
כַּד דְּמָךְ רִבִּי נָחוּם בַּר סִימַאי חָפוּן אִיקוֹנָתָא מְחַצְלִן. אָֽמְרֵי. כְּמַה דְלָא חֲמָתָן בְּחֵיוַיי לָא יַחֲמִינוֹן בְּדָֽמְכוּתֵיהּ. וְחַכֲמִין אִינּוּן כְּלוּם. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אֵין בֵּינֵינוּ וְלַצַּדִּיקִים אֶלָּא דִיבּוּר פֶּה בִּלְבָד. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. שׁוֹמֵעַ הוּא הַמֵּת קִילּוּסוֹ כְּמִתּוֹךְ חֲלוֹם. אָמַר רִבִּי אַשְׁייָן. שׁוֹמֵעַ הַמֵּת קִילּוּסוֹ כְּמִתּוֹךְ הַחֲלוֹם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נָחוּם אִישׁ קוֹדֶשׁ קָדָשִׁים. שֶׁלֹּא הִבִּיט בְּצוּרַת מַטְבֵּעַ מִיָּמָיו. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ. שֶׁלֹּא הִבִּיט בְּמִילָתוֹ מִיָּמָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
ותכמין אינון כלום. וכי מכירין ורואין המתים כלום:
חפון איקונתא מחצלן. כיסו את הצורות שבכתלים במחצלות אמרו כמו שהיה נוהג בחייו שלא להסתכל בצורות כך לא יראה אותם במותו:
כד דמך. כשנפטר ר' נחום בר סימאי שהיה איש קדש קדשים כדלקמן:
אלא דיבור פה בלבד. ושאר החושים לא נתבטלו מהם:
כַּד דְּמָךְ רִבִּי אָחָא אִיתְחֲמִי בְטִיהֲרָא כוֹכְבָא. כַּד דְּמָךְ רִבִּי חָנָן אִיתָכְפּוּן אַנְדָּרְטַיָּא. כַּד דְּמָךְ רִבִּי יוֹחָנָן אִיתַכָּפּוּן אֵיקוֹנַייָא. אָֽמְרִין. דְּלָא הֲווָת אֵיקוֹנִין דִּכְווָתֵהּ. כַּד דְּמָךְ רִבִּי חֲנִינָא דִבְרַת חַווְרָן אִיתְבְּזַע יַמָּא דְטִיבֵּרִיָּא. אָֽמְרִין. כַּד הֲוָה סְלִיק לְעִיבּוּרָא הֲוָה יַמָּא מִתְבְּזַע קוֹמוֹי. כַּד דְּמָךְ רַב הוֹשַׁעְיָה נְפַל קָלוֹן דְּטִיבֵּרִיָּא. כַּד דְּמָךְ רִבִּי יִצְחָק בֶּן אֵלְיָשִׁיב אִיתְעַקְּרוּן שׁוּבְעִין אִיסְקוֹפִין מְבַּעֲלֵי בָתִּים דְּגָלִילִאָ. אָֽמְרִין. דַּהֲווּ תַלְייָן בִּזְכוּתֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ר''ז וכו'. וכן אמר ר' אשיין:
בטיהרא. בצהרים על דרך והבאתי את השמש בצהרים:
איתכפון. נכפפו אנדרייטא והן תבנית אדם שעושין למלכים מאבן שיש וכיוצא:
איתכפון איקוניא. נכפפו הצורות כעין שעושין על הכתלי' ואמרו לרמז להראות שלא נראית צורה יפה כדר' יוחנן כדאמרינן פ' הפועלים:
אמרין. שזה היה לרמז שאירע לו נס הזה כשעלה פעם אחת לעיבור שנה נקרע ימא דטיברייא בפניו:
קלוון דטיברייא. דקל חשוב שהיה בטיברייא במ''ר פ' בשלח חד קלוון. דקל:
איתעקרון. שבעים איסקיפות שלהם שהיו רעועו' ולא היו תולין אלא בזכותו:
כַּד דְּמָךְ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אִיתְעַקְּרוּן אַרְזַייָא דְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. אָֽמְרִין. דַּהֲווָה נְסִיב שׁוֹשִׁיבְתָא וּמְקַלֵּס קוֹמֵי כַלַּייָה. וַהֲווֹן רַבָּנִן מְרַנָנִין בֵּיהּ. אֲמַר לוֹן רִבִּי זְעִירָא. אַרְפּוֹן לֵיהּ. לֵית אָהֵן סַבָּא יְדַע מָה עֲבִיד. כֵּיוָן דִּדְמָךְ נַחְתַּת אֵישְׁתָּא מִן שָׁמַייָא וְאַפְסְקַת בֵּין עַרְסָא לִקְהָלָא וַהֲווֹן תְּלַת שָׁעִין קָלִין וּבִרָקִין בְּעָֽלְמָא. חייא דְּאָהֵן סַבָּא דְּעָֽבְדָת לֵיהּ שׁוֹשִׁבְתָא. וְנַפְקַת בַּת קָלָא וְאָֽמְרָה. ווַי דִדְמָךְ שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק גְּמִיל חִיסְדָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרין. עליו שהיה נוהג ליקח שיבשין של הדס ומרקד לפני הכלה והיו רבנן מרננין בו על שמבזה את עצמו ואמר להן ר''ז הניחו לו וכי הזקן הזה אינו יודע מה הוא עושה ודאי אין כונתו אלא לשם שמחת מצוה:
חייא דאהן סבא. כלומר באו וראו החיים והמנהג של אותו הזקן ומה זכות גרם לו מעשיו שעשה עם שיבשי הדס:
כַּד דְּמָךְ רִבִּי יָסָא בַּר חַלְפוּתָא מָֽשְׁכוּ צִינּוֹרוֹת דָּם בָּלַדוֹקֵיָא. אָֽמְרִין. דִּיהַב נַפְשֵׁיהּ עַל גְּזוּרְתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרין. אמרו עליו לפי שהיה דרכו למסור נפשו על גזורתא מצות מילה ולרמז זה משכו הצינורות כמראה דם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source