גַּסּוּת רוּחוֹ שֶׁלְּיָרָבְעַם הִיא הֶחֱלִיטָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר יַעֲקֹב. בְּמוֹצָאֵי שְׁמִיטָּה מָלַךְ יָרָבְעַם עַל יִשְׂרָאֵל. הָדָא הִיא דִכְתִיב מִקֵּ֣ץ ׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים בְּמוֹעֵד שְׁנַ֥ת הַשְּׁמִיטָּה בְּחַ֥ג הַסּוּכּוֹת׃ בְּב֣וֹא כָל יִשְׂרָאֵ֗ל לֵרָֽאוֹת֙ אֶת פְּנֵי֙ יְי אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֭וֹם אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֑ר תִּקְרָ֞א אֶת הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את נֶ֥גֶד כָּל יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאָזְנֵיהֶֽם׃ אָמַר. אֲנָא מִיתְבָּעֵי מִיקְרֵי קָאִים אֲנָא. וְאִינּוּן אָֽמְרִין. מַלְכָּא דְאַתְרָא קָדַם. וְאִין מִיקָרִי תִּינָייָן גְּנַאי הוּא לִי. וְאִין לָא נִיקְרִי בִּיזָּיוֹן הוּא לִי. וְאִין מַרְפִּינוֹן אָֽזְלָן סָֽלְקוֹן אִינּוּן שַׁבקוֹן יָתִי. אָֽזְלִין לוֹן גַּבֵּי רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה. הָדָא הִיא דִּכְתִיב אִם יַֽעֲלֶ֣ה ׀ הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה לַֽעֲשׂ֨וֹת זְבָחִ֤ים בְּבֵֽית יי בִּיר֣וּשָׁלַ֔ם יָשׁוּב לֵ֣ב הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶל אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם אֶל רְחַבְעָ֖ם. מֶה עָשָׂה. עָשָׂה שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וְכָתַב עַל לִיבָּן. וַהֲרָגוּךָ. אָמַר. כָּל מֶלֶךְ דִּיקוּם יִסְתַּכֵּל בּוֹן. אָמַר רִבִּי חוּנָה. חוֹבֵ֖ר חֲבָרִ֣ים מְחוּכָּם. כָּל מִי שֶׁהָיָה חוֹבְרוֹ הָיָה חוֹבְרוֹ. אָמַר רִבִּי חוּנָה. וְשַֽׁחֲטָ֥ה שֵׂטִ֖ים הֶעְמִ֑יקוּ. שֶׁהֶעֱמִיק בְּרֶשַׁע. אֲמַר. כָּל דִּמְפַרְסֵים אֲנָא קְטִיל לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
במוצאי שמטה. והוא זמן הקהל הה''ד מקץ שבע שנים במועד וגו' ולפיכך נתן בלבו לזה ואמר אם נעלה לרגל ועומד אני לקרות במשנה התורה יאמרו מלכא דאתרא הוא קודם ואם אקרא שני לו זה הוא גנאי לי ואם לא אקרא כלל ביזיון הוא לי. גנאי נקרא מה שמתגנה אדם על פי מעשיו ודבריו ובזיון מה שמתבזה מאליו בפני הבריות ואינם חוששין לכבודו:
ואין מרפינון אזלון סלקון. ואם אני מניח את העם לעלות לבדם לירושלים בודאי יעזבוני וילכו אצל רחבעם אדוניהם:
והרגוך. לרמז להמלך אשר יקום אחריו שיסתכל בזה כי עיקר עצת הרשע הזה שלא ימרדו בו ויהרגוהו:
אמר ר' חונה. היינו דכתיב חובר חברים מחוכם ורישיה דקרא אשר לא ישמע לקול מלחשים כלומר שאינו צריך לשמוע מקול הלוחש באזניו אלא שזה מרמז בדבר וחובר ומחכים את חבירו וכל מי שהיה חוברו ובא אחריו למלוך היה חוברו לזה ומבין ברמיזת המלה והרגוך ונעשה לו חבירו ללכת בחטאתו אשר החטיא את ישראל:
ושחטה שטים העמיקו. ושחטה מלשון חץ שחט לשונם ושהעמיק ברשע למען הסטות אותם מן הדרך ואמר כל דמפרסם כוונת המלה אנא קטיל ליה והמון העם היו סבורים כי הכוונה על הע''ז שמי אשר לא יעבוד אותה והרגוך:
היא החליטתו. החליטה דעתו לעשות כך. א''נ טמאתו ומלשון מצורע הוא:
מַה מְקַייֵם רִבִּי יוּסֵי אָהֵן קִרְייָה וְהָבִ֤יאוּ לַבֹּ֨קֶר֙ זִבְחֵיכֶ֔ם וגו'. בְּמַלְכוּת יָרָבְעַם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. כֵּיוָן שֶׁמָּלַךְ יָרָבְעַם עַל יִשְׂרָאֵל הִתְחִיל מְפַתֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶן. בּוֹאוּ וְנַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה. עֲבוֹדָה זָרָה ווַתְרוֹנִית הִיא. הָדָא הִיא דִּכְתִיב נַֽעֲלֶ֤ה בִֽיהוּדָה֙ וּנְקִיצֶינָּה וְנַבְקִיעֶנָּה אֵלֵי֑נוּ וְנַמְלִ֥יךְ מֶ֨לֶךְ֙ בְּתוֹכָ֔הּ אֵ֖ת בֶּן טָֽבְאַֽל. אָמַר רִבִּי אַבָּא. חִיזַרְנוּ בְּכָל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצִינוּ מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ טָֽבְאַל. אֶלָּא שֶׁעוֹשֶׂה טוֹבָה עִם עוֹבְדָיו. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה וּבָחוֹר אוֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵ֨י יִשְׂרָאֵ֥ל לִי֙ לְכֹהֵ֔ן. וַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹמֶרֶת וַיַּ֤עַשׂ כֹּֽהֲנִים֙ מִקְצ֣וֹת הָעָ֔ם. אָמַר רִבִּי לָא. מִן הַקּוֹצִים שֶׁבָּעָם וּמִפְּסוֹלֶת שֶׁבָּעָם. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה וְלֹֽא יָלִ֥ין חֵֽלֶב חַגִּ֖י עַד בּוֹקֶר׃ וַעֲבוֹדָה זָרָה אָֽמְרָה וְהָבִ֤יאוּ לַבּוֹקֶר זִבְחֵיכֶ֔ם. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה בְּי֧וֹם זִבְחֲכֶ֛ם יֵֽאָכֵל֭ וּמִֽמָּֽחֳרָ֑ת. וַעֲבוֹדָה זָרָה אָֽמְרָה לִשְׁל֥שֶׁת יָמִ֖ים מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶֽם׃ הַתּוֹרָה אָֽמְרָה לֹֽא תִזְבַּ֥ח עַל חָמֵ֖ץ דַּם זִבְחִ֑י. וַעֲבוֹדָה זָרָה אָֽמְרָה וְקַטֵּ֤ר מֵֽחָמֵץ֙ תּוֹדָ֔ה. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה כִּֽי תִדּוֹר נֶ֙דֶר֙ לַֽיהוָֹ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תְאַחֵר֖ לְשַׁלְּמ֑וֹ. וַעֲבוֹדָה זָרָה אָֽמְרָה וְקִרְא֥וּ נְדָב֖וֹת הַשְׁמִ֑יעוּ. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְייָה. לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהַזְכִּיר גְּנַייָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. י֣וֹם מַלְכֵּ֔נוּ הֶחֱל֥וּ שָׂרִ֖ים חֲמַ֣ת מִיָּיִ֑ן מָשַׁ֥ךְ יָד֖וֹ אֶת לוֹצְצִים׃ יוֹם שֶׁמָּלַךְ יָרָבְעַם עַל יִשְׂרָאֵל אֲתוֹן כָּל יִשְׂרָאֵל לְגַבֵּיהּ בְּפַתֵּי רַמְשָׁא. אָֽמְרוּ לֵיהּ. קוּם עֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה. אֲמַר לוֹן. אֲפַתֵּי רַמְשָׁא הוּא אַשְׁתִּי וְלָא אַשְׁתִּי. כָּל עַמָּא שְׁתוּ אֶלָּא אִם אַתּוּן בְּעָן אָֽזְלוֹן וַאֲתוֹן בְּצַפְרָא. הָדָא הִיא דִכְתִיב כִּי קֵֽרְב֧וּ כַתַּנּ֛וּר לִבָּם֭ בְּאָרְבָּ֑ם כָּל הַלַּ֨יְלָה֙ יָשֵׁ֣ן אֽוֹפֵיהֶם. כְּל הַלַּיְלָה לֹא יָשַׁן אוֹפֵיהֶם. בּוֹקֶר ה֥וּא בוֹעֵר כְּאֵ֥שׁ לֶהָבָֽה׃ בְּצַפְרָא אֲתוֹן לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לוֹן. כְּדוֹן אֲנָא יְדַע דְּאַתַּוּן בְּעָן אֶלָּא דַאֲנָא דְחִיל מִסַּנְהֶדְרִין דִּדְכוֹן דְּלָא יִקְטְלוּנְנִי. אָֽמְרוּ לֵיהּ. אֲנָן קָֽטְלִיו לוֹן. הַהִיא דִכְתִיב כּוּלָּם יֵחַ֨מּוּ֙ כַּתַּנּ֔וּר וְאָֽכְל֖וּ אֶת שׁוֹפְטֵיהֶם. רִבִּי לֵוִי אָמַר. הֲרָגוּם. הֵיךְ מַה דְתֵימַר כִּֽי יִמָּצֵ֣א חָלָ֗ל. רִבִּי לָא אָמַר. הוֹרִידָן מִגְּדוּלָּתָן. י֣וֹם מַלְכֵּ֔נוּ הֶחֱל֥וּ שָׂרִ֖ים חֲמַ֣ת מִיָּיִ֑ן. יוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בוֹ שָׂרִים חוּלִין. 1b מִי גָרַם לָהֶן. חֲמַ֣ת מִיָּיִ֑ן. שֶׁהָיוּ לְהוּטִין אַחַר הַיַּיִין. מָשַׁ֥ךְ יָד֖וֹ אֶת לוֹצְצִים. כַּד הֲוָה חֲמִי בַּר נַשׁ כָּשֵׁר הֲוָה מֵייתִיב גַּבֵּי תְּרֵין לֵיצָנִין וְאָֽמְרִין לֵיהּ. אֵי זֶה דוֹר חָבִיב מִכָּל הַדּוֹרוֹת. אֲמֲרַ לָהֶן. דוֹר הַמִּדְבָּר. וְאִינּוּן אָֽמְרִין לֵיהּ. וְלָא עָֽבְדוֹן עֲבוֹדָה זָרָה. וְהוּא אֲמַר לוֹן. בְּגִין דַּחֲבִיבִין לָא אִתְעַנְּשׁוֹן. וְהִינּוּן אָֽמְרִין לֵיהּ. חֲשִׁי. דְּמַלְכָּא בָעֵי מֵיעֲבֲד כֵּן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אִינּוּן עָֽבְדוֹן חַד וְדֵין עֲבַד תְּרֵין. וַיָּ֥שֶׂם אֶת הָֽאֶחָ֖ד בְּבֵיתאֵל וְאֶת הָֽאֶחָ֖ד נָתַ֥ן בְּדָֽן׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והינון אמרין ליה חשי. שתוק אחרי אשר הדברים כן תדע שגם המלך רוצה לעשות כן ורוצה להוסיף ולעשות שני עגלי ע''ז כדכתיב וישם וגו':
מה מקיים רבי יוסי. האי קרא והביאו וגו' דמשמע דר' יוסי לית ליה כלל להסמך מהמקרא בזה:
במלכות ירבעם הכתוב מדבר. והנביא מגיד בתוכחתו בהפיתוי הדברים שהי' מפתה את ישראל ואמר להו ראו ע''ז וותרני' היא שהיא מתרת לכם מה שאסרה התורה כדמסיים לקמיה שהיא עושה טובה וכו' והתורה אמרה וכו':
וקטר מחמץ תודה. אע''פ שיש עדיין מחמץ קטר התודה:
וקראו נדבות השמיעו. אינו מקפיד עליכם מתי תביאו רק קראו נדבות והשמיעו אותן ולכשתרצו תביאו:
לא בא הכתוב. דמייתי לקמיה אלא להזכיר גנותן של ישראל ואיידי דאיירי בירבעם דריש לה לקראי דהושע דמספר בגנותן ביום אשר הקימו אותו למלך עליהם:
כל הלילה ישן אופיהם. בתמיה וכי סבורי' אתם ישן אופיהם והוא היצה''ר המחממם לע''ז בודאי כל הלילה לא היה ישן אופיהם לחשוב מחשבות רשע עד בוקר הוא בוער וגו' לגמור הדבר:
כדון. עכשיו יודע אני שבלב שלם אתם חפצים להדבר אבל מתירא אני מדין הסנהדרין שלכם:
ואכלו את שפטיהם. שכילו אותם מן העולם:
רבי לוי. וכן דרש ר' לוי שהרגום ומקרא דהחלו שרים הוא דדריש מלשון חלל היך מה דאת אמר כי ימצא חלל:
ור' לא. דריש לה מלשון חולין יום מלכנו נעשו השרים חולין שהורידן מגדולתן ולא הרגום:
מי גרם להן. לשמוע לעצת ירבעם:
חמת מיין. גרם להן:
שהיו להוטים וכו'. שעשה להן ירבעם משתה והושיב איש כשר בין שני לצנין ורשעים כדמסיים ואזיל:
אפתי רמשא הוא. עתותי ערב הוא ואני כשיכור ולא שיכור וכן רוב העולם שתו שיכור המתינו עד הבקר והיה מתכוין שיסכימו לזה בנפש חפיצה ושלא יאמרו אנוסים מחמת שיכרות היינו:
אָמַר רִבִּי אַבִּין בַּר כָּהֲנָא. אַף שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מָצִינוּ שֶׁבָּדָה לָהֶם יָרָבְעַם מִלִּיבּוֹ. הָדָא הִיא דִּכְתִיב וַיַּ֣עַשׂ יָֽרָבְעָ֣ם ׀ חָ֡ג בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִ֣י בַּֽחֲמִשָּֽׁה עָשָׂר֩ י֙וֹם ׀ לַחוֹדֶשׁ כֶּחָ֣ג ׀ אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֗ה וַיַּ֨עַל֙ עַל הַמִּזְבֵּ֔חַ כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בְּבֵֽית אֵ֔ל לִזְבּוֹחַ בַּחוֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָ֣א מִלִּיבּוֹ. מלבד כְּתִיב. כְּמַה דְאַתְּ אֲמַר מִלְּבַ֖ד שַׁבְּתוֹת יְי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף שבתות וכו'. ודריש ליה מן הכתיב מלבד:
כמה דאת אמר מלבד שבתות ה'. והכוונה לבלבל את העם בחשבון הימים ויהיו נבוכים גם במספר ימי החדש מחמת זה למען לא ישימו אל לבם לעלות לרגל בזמנו:
תַּנֵּי. עָבַר וְנָשָׂא וְנָתַן עִמּוֹ מוּתָּר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וַאֲפִילוּ בְיוֹם אֵידוֹ. וְתַנֵּי כֵן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּגוּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ. אֲבָל בְּגוֹי הַמַּכִּירוֹ מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמַחֲנִיף לָהֶן. תַּנֵּי. נִכְנַס לָעִיר וּמְצָאָן שְׂמֵחִין שַׂמֵּחַ עִמָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְמַחֲנִיף לָהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותני כן. תניא נמי הכי דהקילו בדיעבד כמו שהקילו בעכו''ם המכירו אפי' לכתחילה:
תני. בברייתא:
עבר ונשא ונתן עמו מותר. ליהנות לו באותן מעות דלא אסרו חכמים אלא לכתחילה:
ואפילו ביום אידו. מותר בדיעבד:
מפני שהוא כמחליף להן. דלא מיחזו מה דנושא ונותן עמו אלא כמו טובה וחנופה מפני שהוא מכירו ועוד אם לא ישא ויתן עם עכו''ם המכירו יעזוב אותו וילך לישא וליתן עם אחר והוה כמחניף לו שישא ויתן עמו תמיד:
כמחניף להן. שמצאן שמחין ולא משום יום אידן הוא שמח:
חַד דּוּקֵינָר אוֹקִיר לְרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא חַד דִּיסְקוֹס מָלֵא דֵינָרִין. נְסַב חַד מִינְּהוֹן וְשָׁלַח לֵיהּ שְׁאָרָא. שָׁאַל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אָמַר. יוֹלִיךְ הֲנָייָה לְיַם הַמֶּלַח. הֲרֵי בְמַכִּירוֹ הֲרֵי לְשֶׁעָבַר. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. יוֹלִיךְ הֲנָאָה לְיַם הַמֶּלַח. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וַאֲנִי לֹא שְׁאָלַנִי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בֵּרִבִּי. מָהוּ לֵילֵךְ לִירִיד. וְאָסַרְתִּי לוֹ. וְהָתַנֵּי. הוֹלְכִין לִירִיד וְלוֹקְחִין מִשָּׁם עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לֹא סוֹף דָּבָר עֲבָדִים יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲפִילוּ גוֹיִם. מִפְּנֵי שֶׁמְקָֽרְבָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. מַאי כְדוֹן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אָדָם קָטָן הָיָה וּבִיקֵּשׁ רִבִּי אַבָּהוּ לְגוֹדְרוֹ. אֲבָל רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא אָדָם גָּדוֹל הָיָה וּבִיקֵּשׁ רֵישׁ לָקִישׁ לִגְדּוֹר הַדָּבָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חד דוקינר. קסדור אחד כיבד לר' יודן נשיאה ביום אידו תיבה אחת מלאה דינרין וקיבל ממנו אחד ושלח לו השאר בחזרה:
שאל לר''ל. בשביל דינר אחד שקיבל ממנו והורה לו שיוליך הנאה לים המלח:
ופריך הרי במכירו הוה עובדא עוד הרי לשעבר דבדיעבד שכבר קבל הוה ואמאי אמר לו ר''ל יוליך הנאה לים המלח:
א''ר אבהו. תדע דגם בדידי הוה עובדא ששאל אותי ר''ג ברבי מהו לילך ליריד של עכו''ם לשאת ולתת עמהן ואסרתי לו ואע''ג דהתני בתוספתא פ''א הולכין ליריד של עכו''ם ולוקחין מהם עבדים ושפחות מפני שהוא כמציל מידם ור''ל אמר לא סוף דבר וכו':
מאי כדון. והשתא מאי טעמא דר''ל דאסר לרב יודן נשיאה את הדינר:
ר''ג אדם קטן היה. כלומר ניחא הא דר' אבהו דר''ג קטן היה באותה שעה וביקש רב אבהו לגודרו שלא ירגיל עצמו לשאת ולתת ביום אידם אבל ר' יודן נשיאה אדם גדול היה ומ''ט דר''ל:
וביקש. אע''פ כן ביקש גם ר''ל לגדור הדבר שלא יראו אחרים וירגילו עצמן בכך ויבאו להתיר אפי' לכתחיל' ובעכו''ם שאינו מכירו:
אוּמָנִים יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין עִם הַגּוֹי בָּאִידָן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אָסוּר. בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶן מוּתָּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. בְּתָלושׁ מִן הַקַּרְקַע. אֲבָל בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע אָסוּר. בְּעִיר אֲחֶרֶת בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מוּתָּר. מָהוּ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מוּתָּר. בֵּין בְּתָלוּשׁ בֵּין בִּמְחוּבָּר בֵּין בְּשָׂכִיר בֵּין בְּקִיבּוֹלֶת. אָמַר רִבִּי לָא. בֵּין בְּתָלוּשׁ בֵּין בִּמְחוּבָּר וּבִלְבַד בְּקִיבּוֹלֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. בְּשַׁבָּת וּבְאֵבֶל וּבַעֲבוֹדָה זָרָה הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אומנין ישראל. תוספתא בפ''ק דמכלתין ובספרי הדפוס נשתבשה הגי' שם והגי' נכונה כדמייתי האי ש''ס בפ''ק דשבת ושם היא שנויה והסוגיא דהכא:
בתוך ביתו. של ישראל אסור ובתוך בתיהן מותר:
א''ר שמעון בן אלעזר במה דברים אמורים בקבולת אבל בשכיר יום אסור. והכי הוא בתוספתא ובפ''ק דשבת. דלא התירו בתוך בתיהן אלא א''כ קיבל המלאכה בקיבולת לשלם לו בעד כל המלאכה כך וכך וכיוצא בו שאינו ניכר לפי שמובלע שכר יום אידם בהן אבל בשכר יום אסור שניכר שכר יום אידם שנותן לו:
בד''א בתלוש מן הקרקע. הא דהתירו בקבולת בבית הנכרי בתלוש מן הקרקע דוקא:
אבל במחובר לקרקע. כגון שעושה לצורך מחובר לקרקע שמסתת אבנים לשקען בבנין אסור אפי' בביתו של נכרי:
בין כך ובין כך. כדמפרש ואזיל:
בין בתלוש בין במחובר בין בשכירות בין בקיבולת. דכיון דבעיר אחרת הוא ואינן יודעין שהמלאכה של ישראל הוא מותר אפי' בשכירות ובמחובר:
רבי לא. פליג ומפרש דהאי בין כך ובין כך לא קאי אסיפא במה דברים אמורים בתלוש וכו' ובעיר אחרת מותר בין בתלוש בין במחובר ובלבד בקיבולת אבל בשכירות אפי' בעיר אחרת אסור:
תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אִשָׁה לֹא תָּסוּד מִפְּנֵי שֶׁנִּיבוּל הוּא לָהּ׃ רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. בְּסִיד שֶׁהוא מַתִּירָתוֹ בְמוֹעֵד נֶחְלְקוּ. אֲבָל בְּסִיד שֶׁמַּתִּירָתוֹ אַחַר הַמּוֹעֵד אָסוּר. וְחָרָנָה אָמַר. בְּסִיד שֶׁהִיא מַתִּירָתוֹ אַחַר הַמּוֹעֵד נֶחְלְקוּ. אֲבָל בְּסִיד שֶׁמַּתִּירָתוֹ בְתוֹךְ הַמּוֹעֵד מוּתָּר. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי חֲנִינָה רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי יְהוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. כְּמַה דְרִבִּי יְהוּדָה אָמַר תַּמָּן. נִיבוּל שָׁעָה נִיבוּל. כֵּן הוּא אָמַר הָכָא. צָרַת שָׁעָה צָרָה. הֲווֵי דוּ אָמַר. בְּסִיד שֶׁהוּא מוּתָּר בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד נֶחְלְקוּ. אֲבָל בְּסִיד שֶׁהוּא מוּתָּר אַחַר הַמּוֹעֵד אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בסיד שהוא מתירתו במועד נחלקו. שהיא נוטלתו מעל פניה לאחר יום או יומים ובתוך המועד בהא הוא דשרי ת''ק מכיון דאיכא הנאה במועד גופיה ורב יהודה אוסר דלפי שעה היא מצטערת במועד כל זמן שהוא על פניה:
אבל בסיד שמתירתו לאחר המועד אסור. לדברי הכל כיון דבמועד אין לה הנאה כ''א ניוול:
ואחרינא אמר דל''פ אלא במתירתו עד לאחר המועד ובהא הוא דר' יהודה אוסר ולת''ק אפי' בכה''ג שרי מפני ששמחה לאחר זמן:
מותר. אפי' לר' יהודה:
ולא ידעין. אנו מאן מינייהו דר' חנינא ור' מנא אמר דא ומאן אמר דא:
מן מה דאמר ר' חנינא וכו' ר' יהודה כדעתיה. דלשיטתיה אזיל כמה דקרי ליה התם ניבול שעה ניבול וכן הוא אמר הכא דצרת שעה צרה היא ואע''פ ששמח לאחר זמן מותר להפרע ממנו מפני שהוא מיצר לו עכשיו:
הווי דהוא אמר וכו'. ש''מ דרב חנינא הוא דמוקי פלוגתייהו דפליגי בסיד שהיא מתירתו בתוך המועד ואסר ר' יהודה משום דס''ל ניבול שעה הוי ניבול בשעה שמניחתו על פניה במועד:
ר' חנינא ור' מנא. פליגי במה נחלקו ר' יהודה וחכמים:
תמן תנינן. בפ''ק דמ''ק ועושה אשה תכשיטיה במועד ר' יהודה אומר אשה לא תסוד. לא תתן סיד על פניה במועד דאע''פ כשנוטלתו מאדימה ומצהיל פניה כיון דהנאה שבאה לאחר זמן הויא ובמועד ניוול הוא לה אסור:
נִיחָא מִלְּהַשְׁאִיל. 2a מִלִּשְׁאוֹל מֵהֶן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמַשִּׂיאוֹ שֵׁם. נִיחָא מִלְּהַלְווֹתָן. מִלִּהַלְווֹת מֵהֶן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמַשִּׂיאוֹ שֵׁם. נִיחָא מִלְּפוֹרְעָן. מִלִּיפָּרַע מֵהֶן. שֶׁלֹּא יֹאמַר. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ סִייְעָה. רִבִּי בָּא בַּר טֶבְלַיי בְשֵׁם רַב. אִם הָֽיְתָה מִלְוָה אוֹבֶדֶת מוּתָּר. וְתַנֵּי כֵן. מִלְוָה אוֹבֶדֶת בְּעֵדִים. אֵין מִלְוָה אוֹבֶדֶת בִּשְׁטָר. אֲפִילוּ מִלְוָה בִשְׁטָר אוֹבֶדֶת הִיא. שֶׁלֹּא בְּכָל שָׁעָה אָדָם זוֹכֶה לִפְרוֹעַ חוֹבוֹ. מַאי כְדוֹן. מִלְוָה אוֹבֶדֶת שֶׁלֹּא בְמַשְׁכּוֹן. אֵין מִלְוָה אוֹבֶדֶת בְּמַשְׁכּוֹן. אַשְׁכַּח תַּנֵּי עַל קַדְמִיתָא. מִלְוָה אוֹבֶדֶת בְּעֵדִים. אֵין מִלְוָה אוֹבֶדֶת בִּשְׁטָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אשכח תני על קדמיותא. אשכח ברייתא דתני לה כמו דתנינן בקדמייתא דמלוה שאינה אובדת בשטר היא ואסור:
אין מלוה אובדת. אם היא במשכון ואסור:
מלוה אובדת שלא במשכון. ובין בע''פ ובין בשטר מותר:
מאי כדון. והשתא במאי איירי במתני' דלמאי קרינן מלוה שאינה אובדת ואסור:
אין מלוה אובדת. אם היא בשטר ואסור וקאמר הש''ס דלפעמים אפי' היא בשטר אובדת היא שלא בכל שעה אדם זוכה לפרוע חובו:
ותני כן. תניא נמי הכי וכדמפרש לה בברייתא דמלוה אובדת היינו אפי' אם היא בעדים אלא שבע''פ היא מותר מפני שהוא כמציל מידו:
שלא יאמר ע''ז שלו סייעה. אותו לפרוע חובו ואזיל ומודה:
מליפרע מהן. מאי טעמא דת''ק דאסר:
מפני שהוא כמשיאו שם. שהוא גומל חסד והאי בר ישראל צריך ליה ואזיל ומודה:
מלשאול מהן. מאי טעמא:
ניחא מלהשאיל. דאסרו חכמים דמהני ליה ואזיל ומודה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source