רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. זִמְנִין דְּאַתְּ אָמַר. שִׁבְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה אֵין לָהֶן בִּיטּוּל. וְזִמְנִין דְּאַתְּ אָמַר. מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה אֵין לָהֶן בִּיטּוּל. מָאן דְּאָמַר. מְשַׁמְּשִׁין. כָּל שֶׁכֵּן עֲבוֹדָה זָרָה. וּמָאן דָּמַר. עֲבוֹדָה זָרָה. הָא מְשַׁמְּשִׁין לֹא. רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רַב. אַבְנֵי מֶרְקוּלִיס שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ אֵין לָהֶן בִּטּוּל לְעוֹלָם מִשׁוּם עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה זָרָה. שָׁמַע רִבִּי יוֹחָנָן וָמַר. יָפֶה לִימְּדָנוּ רַבֵּינוּ. שֶׁכֵּן הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּאֹבלִים אֵין לָהֶן בִּטּוּל לְעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
זימנין דאת אמר. זימנין שמע מיניה שברי ע''א שנשברה מאיליה אין להן ביטול בשביל כך וזמנין דאמר משמיה משמשי ע''א אין להן ביטול בשביל כך:
שמע ר' יוחנן. להא דרב ואמר יפה לימדנו רבי שכן המשתחוה לע''א של אוכלים כלומר תקרובת ע''א של אוכלין אין להן ביטול לעולם וה''נ משום דתקרובת אין לה ביטול:
אין להן ביטול לעולם משום עבודת ע''א. כלומר הואיל ותקרובת ע''א הן וס''ל תקרובת ע''א אין לה ביטול לעולם:
וָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְייָה. אִם הָיוּ מוּנָּחִין בִּמְקוֹמָן כְּמִי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכָלְייָן. 26a וְאֵילּוּ בִמְקוֹמָן.
כֵּיצַד הוּא מְבַטְּלָהּ. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא דְּאָמַר. בְּרוֹק. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אַבְנֵי מֶרְקוּלִיס שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ אֵין לָהֶן בִּטּוּל. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. כָּאן בְּנִזְרָקוֹת לָהּ וְכָאן בְּשֶׁאֵין נִזְרָקוֹת לָהּ. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי הֲוָה לֵיהּ מֶרְקוּלִיס גַּו חַקְלָא. אֲתַא גַבֵּי בּוּרְגָּנָרֵהּ. אֲמַר לֵיהּ. בְּגִין דִּשְׁמָעִית דְּאַרְכוֹנָה בָעֵי מֵיעֲבוֹר הָכָא לְמָחָר אֶלָּא בְחַיֶּיךָ דְאַתְּ מֵרִים אִילֵּין כֵּיפַייָא. מִן דְּרָמוֹן אֲזַל בָּעֵי מֵיסָבִינוֹן. אֲמַר לֵיהּ. דִּידִי אִינּוּן. שָׁמַע רִבִּי חִייָה בַּר ווָה וָמַר. וְאִית לְאִימֵּיהּ בַּר. וְלֹא רִבִּי חִייָה רַבָּה תַנִּיתָהּ. אֶלָּא מִן דִּשְׁמָעָהּ מִינֵּיהּ חִזֵּק וּקְבָעָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מן דשמע מיניה. דר' חייה רבה חזק הדין וקבעה להלכה למעשה ולזה היה משבחו שחילק בין אבנים הנזרקות לה ובין אבני מרקוליס עצמן ודקדק בדברי ר' חייה רבה לחלק בכך:
אלא. ה''ק:
ולא ר' חייה רבה תניתה. והא כבר תני לה ר' חייה בברייתא דלעיל ואוקימנא באבנים הנזרקות לה הוא דאין להן ביטול הא למרקוליס עצמו יש ביטול ומאי רבותיה דר''ש ברבי:
שמע ר' חייה בר ווה ואמר ואית לאימיה בר. כלומר על שעשה תחבולה זו הפליג בשבחו ואמר ויש לאמו בן חשוב וגדול בתור' כזה ועל דרך אשרי הוריו ודוגמתו בספ''ט דשביעית:
מן דרימון. לאחר שהרים ופינה אותן ממקומן והלך אותו הנכרי וביקש ליקח אותם א''ל ר''ש דידי אינון שעכשיו שביטלום הגוי מותרין לי:
א''ל. ר''ש בר' להנכרי בחייך אני מבקש ממך שתרים אותם כיפת האבנים משם:
ארכונא. שר כמו נגיד אקרבנו תרגומו כמו ארכונא:
אמר ליה. בשביל ששמעתי ששר העיר מבקש לעבור כאן למחר וצריך לפנות האבנים מן הדרך:
הוה ליה מרקוליס גו חקלא. עשו הנכרים מרקוליס בתוך היער שלו:
אתא גביה בורגנרה. ממונה על בורגנין ועיירות ונכרי היה. ובב''ר ויחל נח איש האדמה בורגרה ופי' הערוך עובד האדמה:
כיצד הוא מבטלה. לאבני מרקוליס:
ברוק. שרוקק עליהן לבזיון ומבטלה:
כאן בנזרקות לה. ואין להן ביטול דתקרובת ע''א אין לה ביטול וכאן בשאין נזרקות לה אלא ממרקוליס עצמו ויש להן ביטול כשאר ע''א:
כהדא. עובדא דשמעינן דאבני מרקוליס יש להן ביטול:
משנה: מָצָא בְרֹאשׁוֹ מָעוֹת כְּסוּת אוֹ כֵלִים הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין. פְּרַכִּילֵי עֲנָבִים וַעֲטָרוֹת שֶׁל שִׁבֳּלִים וְיֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְכָל דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אָסוּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
פרכילי הענבים. הענבים הכרותות עם הזמורות נקראו פרכילי הענבים:
מתני' מצא בראשו. של מרקוליס או שאר ע''א כסות או כלים הרי אלו מותרין והוא שלא יהו מונחין לנוי כגון שהיו המעות מונחין בכיס ותלוי לו בצוארו וכסות מקופלת ומונחת על ראשו וכן כלים כפוין על ראשו שכל אלו הוא דרך בזיון:
הלכה: מָצָא בְרֹאשׁוֹ מָעוֹת כול'. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. לֹא סוֹף דָּבָר עֲטָרוֹת שִׁבֳּלִים אֶלָּא אֲפִילוּ עֲטָרוֹת שֶׁלְּווֶרֶד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא סוֹף דָּבָר מֶרְקוּלִיס וּבְרֹאשׁוֹ מָעוֹת אֶלָּא אֲפִילוּ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין לָהּ קַנְקֵלִּין מָצָא בְתוֹכָהּ כְּסוּת אוֹ כֵלִים הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
לא סוף דבר מרקוליס ובראשו מעות. שמותרין הן אלא אפי' ע''א שאין לה קלקלין דאמרינן לעיל בפ''ב הלכה ג' ע''א שאין לה קנקלין כל הבית ידון לשם קנקלין דחוץ כפנים דמי ומהו דתימא דבכה''ג אפי' דבר שאינן של נוי אסורין קמ''ל דאפ''ה אם מצא בתוכה דבר שאינו של נוי וכגון מעות וכסות וכלים הרי אלו מותרין דלא אמרינן כל הבית ידון לשם קנקלין אלא במידי דתקרובת הואיל ואין לה קנקלין חוץ כפנים דמיא:
גמ' לא סוף דבר עטרות שיבלים. דהני הוי כעין פנים שמצינו שהיו באין במקדש לביכורים אלא אפי' עטרות של ורד דלא הוו כעין פנים אפי' הכי הואיל ודרך נוי הן אסורין:
רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַחוֹצֵב צֶלֶם לָעֲבוֹדָה זָרָה. אַף עַל גַּב דְּאַתְּ אָמַר. אֵין קַרְקַע נֶאֱסָר. מַתְרִין בּוֹ עַל כָּל סִיתּוּת וְסִיתּוּת. לִכְשֶׁיִּתָּלֵשׁ לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. הָעוֹשֶׂה צֶלֶם לָעֲבוֹדָה זָרָה. אַף עַל גַּב דְּאַתְּ אָמַר. אֵין דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים נֶאֱסַר. מַתְרִין בּוֹ עַל כָּל קוּרְנָס וְקוּרְנָס. לִכְשֶׁיִּגָּמֵר לוֹקֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
החוצב. אבן מן הקרקע לעשות צלם לע''א:
אע''ג דאת אמר. אין המחובר לקרקע נאסר להדיוט משום ע''א כדאמרינן בפ' דלעיל מתרין בו בישראל זה על כל סיתות וסיתות ולכשיתלש ויהא שם ע''א עליה לוקה:
את ש''מ. דכן הדין בעושה צלם לע''א בדבר שיש בו רוח חיים כגון שעושה הצלם להשים על הבהמה שהיא ע''א שלו:
הלכה: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּנָכְרִי אֲסוּרָה מִיָּד כול'. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בְּאוּמָּן שֶׁעוֹשֶׂה לִמְכּוֹר לַשּׁוּק הִיא מַתְנִיתָא. שֶׁכֵּיוָן שֶׁגְּמָרָהּ דָּבָר בָּרִיא שֶׁהִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁהִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ בְּדָא תַנִּינָן. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּנָכְרִי אֲסוּרָה מִיָּד וְשֶׁלְּיִשְׂרָאֵל מִשֶּׁתֵּיעָבֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
ומתניתין. נמי אמרה כן דהיכי שיש לאחרים חלק עם הע''א מקילינן בה:
גמ' באומן. נכרי שעושה למכור הע''א לשוק היא מתני' ולפיכך אסורה מיד שדבר ברור הוא שכיון שגמרה השתחווה לה שחושב לפי טעותו שתסייע לו למכרה:
ר' יוסי בעי. על זה דאי לטעמא דידך שדבר ברור הוא שהשתחוה לה א''כ היאך בדא תנינן ע''א וכו' ושל ישראל עד שתיעבד הא אמרת דמסתמא כיון שגמרה השתחוה לה ואפי' של ישראל תיאסר דכבר עבדה:
הגובה. גבאין שלהם הגובין מעות לשם ע''א אסור ליתן לו ואם היה מעלה מן גביית המעות שכר למדינה אע''פ שהוא גובה גם לע''א מותר ליתן לו. ותוספתא היא בריש פ''ז:
אסור לשוכרן. דמעלה שכר לע''א:
אם היו מעלין שכר למדינה. הוי כשלה ושל אחרים:
אסור למוכרן. דמשתכר לע''א:
חלילין של ע''א. שעשוין להמכר ולהשתכר בהן:
גמ' כיני מתניתא. בטובה דקתני בטובת הכומרין ושלא בטובה שלא בטובת הכומרי' אבל בטובת הנכרים העובדין אותה מותר להחזיק להם איזה טובה:
משנה: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נָכְרִי אֲסוּרָה מִיָּד וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל מִשְּׁתֵּיעָבֵד. נָכְרִי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלֹּן וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נָכְרִי. הַמְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה בִּיטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ. בִּיטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ מְשַׁמְּשֶׁיהָ מְבוּטָּלִין וְהִיא אֲסוּרָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ע''א של נכרי אסורה מיד. דכתיב פסילי אלהיהם משפיסלו נעשה לו לאלוה:
ושל ישראל משתיעבד. דכתיב ושם בסתר עד שיעשה לה דברים של סתר כלומר שיעבדנה שהישראל אינו עובד ע''א אלא בסתר מפני שמתיירא מהב''ד:
נכרי מבטל ע''א שלו. דכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש כשהן נוהגין בהן מנהג אלהות אבל אם בטלוה הרי אלו מותרין:
ושל ישראל. בזמן שיש להנכרי שותפות בה ואין הלכה כן אלא הנכרי אין מבטל ע''א של ישראל אפי' יש לו בה שותפות:
וישראל אינו מבטל ע''א. אפי' נתן לו הנכרי רשות:
ביטל משמשיה. דמשמשיה טפילין לה אבל אם ביטול משמשיה ע''א אינה בטילה בביטול זה ועד שיבטלנה:
היה שלה ושל אחרים נהנין ממנה. אפי' בטובת הכומרים ובלבד שלא יתן שכר:
מתני' נהנין ממנה שלא בטובה. שלא יחזיק טובה להכומרים:
הלכה: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה לָהּ גִינָּה כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. בְּטוֹבַת הַכּוֹמָרִין וְשֶׁלֹּא בְטוֹבַת הַכּוֹמָרִין. חָלִילִין שֶׁלָּעֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר לְמוֹכְרָן. אִם הָיוּ מַעֲלִין שָׂכָר לַמְּדִינָה אַף עַל פִּי שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶן צוֹרֶךְ לָעֲבוֹדָה זָרָה מוּתָּר לְמוֹכְרָן. חָנוּת שֶׁלָּעֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר לְשׂוֹכְרָהּ. אִם הָֽיְתָה מַעֲלָה שָׂכָר לַמְּדִינָה אַף עַל פִּי שֶׁעוֹשִׂין בָּהּ צוֹרֶךְ לָעֲבוֹדָה זָרָה מוּתָּר לְשׂוֹכְרָהּ. הַגּוֹבֶה לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר לִיתֵּן לוֹ. אִם הָיָה מַעֲלֶה שָׂכָר לַמְּדִינָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גוֹבֶה לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה מוּתָּר לִיתֵּן לוֹ. וּמַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הָיָה שֶׁלָּהּ וְשֶׁל אֲחֵרִים נֶהֱנִין מֵהֶן בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְטוֹבָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
ומתניתין. נמי אמרה כן דהיכי שיש לאחרים חלק עם הע''א מקילינן בה:
גמ' באומן. נכרי שעושה למכור הע''א לשוק היא מתני' ולפיכך אסורה מיד שדבר ברור הוא שכיון שגמרה השתחווה לה שחושב לפי טעותו שתסייע לו למכרה:
ר' יוסי בעי. על זה דאי לטעמא דידך שדבר ברור הוא שהשתחוה לה א''כ היאך בדא תנינן ע''א וכו' ושל ישראל עד שתיעבד הא אמרת דמסתמא כיון שגמרה השתחוה לה ואפי' של ישראל תיאסר דכבר עבדה:
הגובה. גבאין שלהם הגובין מעות לשם ע''א אסור ליתן לו ואם היה מעלה מן גביית המעות שכר למדינה אע''פ שהוא גובה גם לע''א מותר ליתן לו. ותוספתא היא בריש פ''ז:
אסור לשוכרן. דמעלה שכר לע''א:
אם היו מעלין שכר למדינה. הוי כשלה ושל אחרים:
אסור למוכרן. דמשתכר לע''א:
חלילין של ע''א. שעשוין להמכר ולהשתכר בהן:
גמ' כיני מתניתא. בטובה דקתני בטובת הכומרין ושלא בטובה שלא בטובת הכומרי' אבל בטובת הנכרים העובדין אותה מותר להחזיק להם איזה טובה:
משנה: 26b עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גִינָּה וּמֶרְחָץ נֶהֱנִין מֵהֶן שֶׁלֹּא בְטוֹבָה וְאֵין נֶהֱנִין מֵהֶן בְּטוֹבָה. הָיָה שֶׁלָּהּ וְשֶׁל אֲחֵרִים נֶהֱנִין מֵהֶן בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְטוֹבָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ע''א של נכרי אסורה מיד. דכתיב פסילי אלהיהם משפיסלו נעשה לו לאלוה:
ושל ישראל משתיעבד. דכתיב ושם בסתר עד שיעשה לה דברים של סתר כלומר שיעבדנה שהישראל אינו עובד ע''א אלא בסתר מפני שמתיירא מהב''ד:
נכרי מבטל ע''א שלו. דכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש כשהן נוהגין בהן מנהג אלהות אבל אם בטלוה הרי אלו מותרין:
ושל ישראל. בזמן שיש להנכרי שותפות בה ואין הלכה כן אלא הנכרי אין מבטל ע''א של ישראל אפי' יש לו בה שותפות:
וישראל אינו מבטל ע''א. אפי' נתן לו הנכרי רשות:
ביטל משמשיה. דמשמשיה טפילין לה אבל אם ביטול משמשיה ע''א אינה בטילה בביטול זה ועד שיבטלנה:
היה שלה ושל אחרים נהנין ממנה. אפי' בטובת הכומרים ובלבד שלא יתן שכר:
מתני' נהנין ממנה שלא בטובה. שלא יחזיק טובה להכומרים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source