משנה: אֵילּוּ אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם קָלֶנְדָּס וְסַטֻרְנָלִייָא וּקְרָטֵסִים וְיוֹם גֵּינִיסִיָּא שֶׁל מְלָכִים וְיוֹם הַלֵּידָה וְיוֹם הַמִּיתָה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כָּל מִיתָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׂרֵיפָה יֶשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. וְשֶׁאֵין בָּהּ שְׂרֵיפָה אֵין בָּה עֲבוֹדָה זָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יש בה ע''ז. כלומר חשיבא לה ואותו היום יש להם איד לע''ז וכן משנה לשנה כל ימי בנו. וכל הנך דחשבינן עד השתא חשיבא להו ואסורין ג' ימים לפניהן:
שיש בה שריפה. ששורפין עליו כל כלי תשמישו כדרך ששורפין על המלכים:
ויום הלידה. יום שנולד בו המלך:
ויום גינוסיא. יום שמעמידין בו מלך:
וקרטסים. יום תפיסת מלכות בו וקבעום יום איד:
וסטרנלייא. ח' ימים קודם התקופה. והכא בגמרא קאמר איפכא. לפי שראה אדם הראשון יום שהיה מתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי חוזר העולם לתהו ובהו עמד וישב ח' ימים בתענית כיון שנפלה התקופה וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא עמד ועשה ח' ימים טובים לשנה אחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים הוא קבעם לשמים והם קבעים לע''ז:
מתני' קלנדס. שמונה ימים אחר התקופה:
חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל מִשּׁוּם בְּרֵיהּ דְּמוֹעֲדָא. אָמַר רִבִּי 2b בָּא. כֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאָסוּר לָךְ לִישָּׂא וְלִיתֵּן עִמּוֹ הוּא מְמָעֵט בְּשִׂמְחַת אֵידוֹ. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. לִמְכּוֹר לוֹ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מִתְקַייְמִין. עַל דַּעַת חֲבֵרַייָא אָסוּר. עַל דַּעַת רִבִּי בָּא מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קִרְייָא מְסַייֵעַ לְמַה דְאָֽמְרֵי חֲבֵרַייָא. וּבְיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי נֶֽאֶסְפ֤וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵל֙ בֵּצ֣וֹם וְּבְכִי וּבְשַׂקִּ֔ים וַֽאֲדָמָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃ וְלָמָּה לֹא אָמַר בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. מִשׁוּם בְּרֵיהּ דְּמוֹעֲדָא. אִין נֵימַר דַּהֲוָה בְשׁוּבְתָא לֵית יְכִיל דְּאַתְּ מְחַשֵּׁב וְאַתְּ מַשְׁכַּח צוֹמָא רַבָּא בְּחַד בְּשׁוֹבָא. וּמַה בָהּ וְלֵית רִבִּי חוֹנִיָּה מֵיקַל לְמָאן דִּמְעַבֵּר לֵיהּ מִן אַתְרֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַדְייָא. אֲנָא חֲשַׁב יָתָהּ וְלָא הֲוָה בְשׁוּבְתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אנא חשביתה. חשבתי לפי חשבון קביעות השנים ולא היה באותו הזמן בימי עזרא כ''ג בתשרי בשבת אלא טעמא משום בריה דמועדא:
ומה בה. ופריך הש''ס דאי משום הא לא אריא דמה בכך שיהא חל יה''כ להיות בא' בשבת:
ולית רב חוניה מיקל. וכי לא היה ר' חוניה מגנה למי שרוצה בשביל זה להעביר י''ה ממקומו ולדחותו ליום שלאחריו דס''ל דאע''ג דאיקלעו תרי שבי בהדדי אין מעברין לאלול ואכתי נוכל לומר דיום כ''ג בשבת הי':
טעמא דר' ישמעאל. במתני' דאסר אף לאחריהן:
משום בריה דמועדא. בריה לשון סעודה כמו הביאי הבריה ולא ברה אתם לחם. וכלומר שלאחר החג שלהם ג''כ עושין שמחה ומתענגין בסעודת המועד שלהן שנשאר והלכך אסור ר' ישמעאל אף לאחריהן דהם שייכים להחג וכיום איד הן:
כיון שהוא יודע שאסור לך לישא וליתן עמו. אפי' לאחריהן הוא ממעט בשמחת אידו לפי שהוא דואג שלא יבא לו איזה ריוח מיד אחר יום אידו וממעט בשמחתו להשאיר לו אחרי כן עד שירויח במשא ומתן:
מה מפקה מביניהון. מאי בינייהו דחברייא ובין טעמא דר' בא כדי שימעט בשמחת אידו:
למכור לו דברים שאינן מתקיימין. ליום אידו ולמכור לו קודם יום אידו איכא בינייהו:
על דעת חבריי אסור. דכמו דחיישינן ביום שלאחר אידו מטעמא דמכל מקום מתענג הוא בבריה דמועדא ושמח אף ביום שלאחריו ה''נ בדברים שאין מתקיימין אסור מהאי חששא שיכול הוא לתקנם לסעודה ולהכין לו מיום אל יום ויהא שמח בזה ביום אידו:
על דעת רב בא. דס''ל דלא חיישינן להכי ומטעמא אחרינא הוא דאסר רבי ישמעאל לאחריהן א''כ בדברים שאינן מתקיימן ליכא למיחש שיהא שמח בהן ביום אידו ומותר למכרן לו. א''נ למכור לו דברים שאינן מתקיימין לאחריהן לרב ישמעאל איכא בינייהו דלדעת חברייא אסור דאע''פ שאינו שמח באלו דברים שאינן מתקיימין מ''מ שמח הוא מבריה דמועדא וכיון דיום שלאחריו כיום אידו דמי אסור למכור לו אפי' דברים שאינן מתקיימין אבל לר' בא דס''ל מטעמא כדי שימעט בשמחת אידו לפי שאסור לישא וליתן עמו גם לאחריהן מותר למכור לו דברים שאינן מתקיימין דבשביל שנתיר למכור לו דברים אלו לא יהא מרבה בשמחת אידו שאינו חושש להן לפי שאין הריוח מצוי בהן ועכ''פ ימעט בשמחת אידו לפי שיודע שאסור לישא וליתן עמו בדברים שהריוח מצוי בהן:
קרייא מסייע למה דאמרי חברייא. דיום שלאחר המועד כמועד הוא ורגילין לשמוח בו ולהתענג בבריה דמועדא:
וביום עשרים וארבעה לחדש וגו'. בנחמיה כתיב ויקרא בספר תורת אלהים וגו' ויעשו חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו וגו':
ולמה לא אמר בעשרים ושלשה. ולמה לא נאספו ביום כ''ג והלא לאחר החג הוא אלא משום בריה דמועדא מפני שרגילין לשמוח גם ביום שלאחר החג ולנוח בו אלמא יום שלאחריו כמו דשייך לחג דמי:
אין נימר. וכי תימא דיום כ''ג שבתא הוה ולא היו יכולין לבא:
לית יכול. אי אתה יכול לומר כן דיום כ''ג בתשרי יהיה בשבא לפי שאת מחשב דאם כ''ג בשבת אתה מוצא שהיה יום הכיפורים בחד בשבתא ואנן לא עבדינן תרי שבי בהדדי ואם ב''ד רואין שיבא יה''כ באחד בשבת מעברין לאלול כדי שידחה יה''כ לשני בשבת אלא ודאי לאו בשבת היה ומשום בריה דמועדא לא נאספו לבא:
הלכה: אֵילּוּ הֵן אֵידֵיהֶן שֶׁלְּגוֹיִם כול'. רַב אָמַר. עֵידֵיהֶן. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. אֵידֵיהֶן. מָאן דְּאָמַר. עֵידֵיהֶן. וְעֵידֵיהֶם הֵ֗מָּה. מָאן דְּאָמַר. אֵידֵיהֶן. כִּ֤י קָרוֹב֨ י֣וֹם אֵידָ֔ם. רַב אָמַר. מְאַבִּרִים. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. מְעַבְּרִין. מָאן דְּאָמַר. מְאַבִּרִין. מוֹסִיפִין לָהּ אֵבֶר. מָאן דְּאָמַר. מְעַבְּרִין. כְּאִשָּׁה עוֹבָרָה. רַב אָמַר. יְאוּתוּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. יְעוּתוּ. מָאן דְּאָמַר. יְאוּתוּ. אַךְ בְּזֹ֖את נֵא֣וֹת לָכֶ֑ם. מָאן דְּאָמַר. יְעוּתוּ. לָדַ֛עַת לָע֥וּת אֶת יָעֵ֖ף דָּבָ֑ר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מ''ד יעותו. כדכתיב לדעת לעות את יעף דבר ומלשון עת הוא ודבר בעתו מה טוב:
יאותו. אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו מלשון אך בזאת נאות לכם ומלשון רצון ונחת הוא:
מעברין. מלשון עיבור כאשה עוברה:
מאברין. כיצד מאברים את הערים שמוסיפין לה אבר:
ושמואל אמר אידיהן. לשון שבר כדכתיב כי קרוב יום אידם:
גמ' רב אמר עידיהן. מלשון ועידיהן המה שהע''ז שלהן מעיד עליהן לחובה:
רַב אָמַר. קַלֶנְדַּס אָדָם הָרִאשׁוֹן הִתְקִינוֹ. כֵּיוָן דַּחֲמַא לֵילִייָא אֲרִיךְ אָמַר. אֵי לִי. שֶׁמָּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ ה֤וּא יְשֽׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב שֶׁמָּא יָבוֹא לְנָשְׁכֵינִי. וָ֭אֹמַר אַךְ חוֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵ֑נִי. 3a כֵּיוָן דַּחֲמַא אִימָמָא אֲרִךְ אֲמַר. קַלֶנְדַּס. קַלוֹן דִּיאוֹ. וְאִיתָא כְּמָאן דְּאָמַר. בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם. יְדַע הֲוָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מָאן סָבַר. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם. רַב. דְּתַנֵּי בִתְקִיעֲתָא דְבֵי רַב. זֶה הַיּוֹם תְּחִילַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן כול'. הֲוֵי. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ברם כמ''ד בניסן נברא העולם. כבר ידע היה שמנהגו של עולם כך הוא שהיו לילות קצרות וימים ארוכים וחוזר ומתקצרים הימים והלילות מאריכות:
ואומר אך חשך ישופני. זה המזמור שאמר אדם הראשון שהיה מפחד בחשך יבא הנחש וישופו:
כיון דחמא איממא אריך. כשראה אח''כ שחוזר ומתארך היום:
אמר קלנדס קלון דיאו. קלון הוא לשון חירות. דיאו מהשם ובפרקין התם בעינא דתתעביד טבריא קלניא כלומר זה החירות והחסד מהשם יתברך וקבע הימים לי''ט. ובערוך פי' קלון הוא טוב בלשון יון ודיאס הוא יום בלשון רומי. וי''ל דשניהם אמר קלנדס על שמחת היום וקלן דיאו לשבח השם:
מאן סבר בראש השנה נברא העולם רב. כלומר רב לטעמיה דאמר אדם הראשון התקינו לי''ט באלו הימים והוא סבר כמ''ד בתשרי נברא העולם כדתנא בסדר הברכות דתקיעתא דבי רב שהתקין הפיוט בזכרונות זה היום תחלת מעשיך:
רִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא מַלְכוּת מִצְרַיִם וּמַלְכוּת רוֹמֵי הָיוּ עוֹשִׂין מִלְחָמָה אֵילּוּ עִם אֵילּוּ. אָֽמְרוּ. עַד מָתַי אָנוּ הוֹרְגִין בְּפּוֹלֶמוֹס זֶה עִם זֶה. בּוֹאוּ וּנְתַקֵּין שֶׁכָּל מַלְכוּת שֶׁתֹּאמַר לְשַׂר צָבָא שֶׁלָּהּ. פּוֹל עַל חַרְבְּךָ. וְיִשְׁמַע לָהּ. תִּתְפּוֹסּ הַמַּלְכוּת תְּחִילָּה. דְּמִצְרַיִם לֹא שָׁמַע לוֹן. דְּרוֹמֵי הֲוָה תַמָּן חַד גְּבַר סָב וַהֲוָה שְׁמֵיהּ ייַנוֹבְרִיֻּס וַהֲווּ לֵיהּ תְּרֵיסָרֵי בָנֵי. אָֽמְרוּ לֵיהּ. שְׁמַע לוֹן וְאָנוּ עוֹשִׂין בָּנֶיךָ דּוּכְּסִין וְאֵיפַּרְכִין וְאִסְטְרַטֵלֵיטִין. וְשָׁמַע לוֹן. בְּגִין כֵּן צְווָחִין לֵיהּ. קַלֶנְדַּס ייַנוֹבְרִיֻּס. מִן יוֹמָא דְבַתְרֵיהּ מִתְאַבְּלִין עֲלוּי מֵילָנֵי אִימֵּרָא. אָמַר רִבִּי יוּדָן עַנְתּוֹדְרַייָא. מָאן דִּזְרַע טְלוֹפְחִין בְּהַהוּא יוֹמָא לָא מַצְלִחִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוחנן לא אמר כן. שאדם הראשון התקין לקלנדס אלא הוא זכר למה שאירע להם במי המלחמה:
עד מתי אנו הורגין בפולמוס. בחיל אנשי מלחמה ולאבד חיל כל כך:
פול על חרבך. תפול על חרבך ותהרוג עצמך וישמע לה זה סי' כי לאומה זו הגדולה והשלטנות ותתפוס המלכות תחלה:
דמצרים. בחיל של מצרים לא היה השר צבא רוצה לשמוע להן לעשות כן:
דרומי. השר צבא של רומי היה אדם זקן ושמו יינובירוס והבטיחו לו לעשות לבניו דוכסין ואיפרכים ושלטונים ושמע להם ונפל על חרבו והרג את עצמו והיו מצווחין קלנדס יינובריס לשון שמחה וחירות שנעשה ביתו בני חורין ושרים ועל ידו גם הם תפסו המלכות והחירות ולזכר הזה עושין קלנדס קודם התחלת החדש יינובריס שנקרא על שמו:
מן יומא דבתריה. היו עושין סי' לאבילות ומתאבלין עליו והיו קורין לאותו היום מילני אימיריא ולשון ארמי הוא מילני לשון עצה לו עצה ותבונה תרגומו לי' מילכא וביונתא אימירא מלשון אימתני ותקיף כלומר עצת פחד ואימה היתה זה:
מאן דזרע טלופחין. כך היו אומרים מי שזורע עדשים ביום האבל הזה לא יצליחו:
רַב אָמַר. קַלֶנְדַּס אֲסוּרָה לַכֹּל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין אֲסוּרָה אֶלָּא לְפַלְחִין בָּהּ. סַטֻרנַלִייָה אֲסוּרָה לַכֹּל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בֵּין קַלֶנְדַּס בֵּין סַטֻרנַלִייָה אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא לְפַלְּחִין בָּהּ. חֲבֵרַייָא בָעוּ. נַשֵּׁי דְפַלְחִין כְּפַלְחִין. רִבִּי אַבָּהוּ בָעֵי. וְהָדָא טַקְסִיס דְּקַיְסָרִין מִכֵּיוָן דְּסוֹגְייָא שְׁמַרְייָן כְּפַלְחִין הִיא. הָדָה טַקְסִיס דְּדוּקִים צְרִיכָא. רִבִּי בֵּיבַי שָֽׁלְחֵיהּ רִבִּי זְעִירָא דְּיִזְבּוֹן לֵיהּ עֲזִיל קָטָן מִן סַטֻרְנָלִייָה דְבֵישָׁן. אֲתָא גַבֵּי רִבִּי יוֹסֵי. סְבַר דְּמוֹרֶה לֵיהּ כְּהָדָא דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שָׁרֵי. וְהוֹרֵי לֵיהּ כְּהָדָא דְרִבִּי יוֹחָנָן אֲסִיר. רַב אָמַר. קַלֶנְדַּס לִפְנֵי תְּקוּפָה שְׁמוֹנָה יָמִים. סַטֻרְנָלִייָה לְאַחַר תְּקוּפָה שְׁמוֹנָה יָמִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. פְּרוֹקְטוֹ רֹאשָׁהּ שֶׁלִּתְּקוּפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא לפלחין בה. לאותה אומה שהתקינה וכן עובדין ע''ז בה:
חברייא בעי. מי אמרינן נשי דפלחין כפלחין הנשים של אותם העובדים אי הוו כפלחין עצמם ואסור לשאת ולתת גם עמהן אי לא:
והדא טקסים. שם מקום אחד שהיו קורין אותו כך בקיסרין ומלשון תכשיט הוא אי הוי כע''ז:
מכיון דסוגייא שמריין. וקאמר הש''ס מכיון שיש בקיסרין הרבה מהשמרונים ומםתמא כפלחין אותה לשם ע''ז כדאמרינן בריש שחיטת חולין גבי כותים דמות יונה מצאו להן בראש הר גריזים והיו עובדין אותה והם היו מערי שמרון:
הדא טקסים דדוקים. של שם העיר דוקים:
צריכה. מיבעיא לן אם עובדין אותה או לא:
דיזבון ליה עזיל קטן. שיקנה לו מטוה קטן. ויביאו את המטוה תרגמו עזל:
מן סטרנלייה דביישן. ביום האיד סטרנלייה בעיר ביישן:
אתא. ר' ביבי לשאול גבי ר' יוסי אם מותר בדיעבד:
סבר דמורה ליה וכו'. והיה סבור שיורה לו להיתר והורה לו לאיסור ונראה דאיפכא גרסינן סבר דמורה לי' כהדא דר' יוחנן דשרי דר' יוחנן אמר לעיל בהלכה א' אם עבר ונשא ונתן מותר ואפי' ביום אידו והורה לי' כהדא דר''ל אסור דר''ל החמיר אפי' בדיעבד לעיל גבי עובדא דרב יודן נשיאה. ור' יהושע בן לוי דגריס בספרים טעות הוא:
פרוקטו. כך היו קורין אותו היום והוא ראש של ימי התקופה:
קלנדס אסורה לכל. אסור לשאת ולתת עם כל עע''ז ולטעמיה אזיל דאדם הראשון התקינו והוא עשה לשם שמים אלא שהאומות אחריו קבעום לעכו''ם:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. שְׁלשָׁה זְמַנִּים בְּבָבֶל. וּשְׁלשָׁה זְמַנִּים בְּמָדַיי. שְׁלשָׁה זְמַנִּים בְּבָבֶל. מהורי וכנוני וכוונתה. שְׁלשָׁה בְמָדַיי. נוסרדי ותירייסקי ומהירקנה. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. נֹרוּז בְּב' בְּאָדָר בְּפָרָס בְּעֶשְׂרִים בְּאָדָר בְּמָדַיי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלשה זמנים. של יום אידם היו בבל וכו' כדמפרש השמות של אלו השלשה באלו שלשה המדינות:
סַטוּרנַלִייָא. שִׂנְאָה טְמוּנָה. שׂוֹנֵא נוֹקֵם וְנוֹטֵר. הֵיךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶת יַֽעֲקֹ֔ב. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי לָֽעְזָר. בְּרוֹמֶי צְווָחִין לֵיהּ. סֶנַטוֹרִייֵהּ דְּעֵשָׂיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סטרניילה. הוא לשון שנאה טמונה ונוטריקון הוא שונא נוקם ונוטר היך מה דאת אמר וכו':
ברומי צווחין לי'. קורין ליעקב סנטורייה דעשו:
וְקָרַטֶסִיס. יוֹם שֶׁתָּֽפְשָׂה בוּ רוֹמֶי מַלְכוּת. וְלֹא כְבָר תַּנִּיתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. פַּעַם שְׁנִייָה. אָמַר רִבִּי לֵוִי. יוֹם שֶׁנִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה לְפַרְעה וְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם יָרַד מִיכָאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַיָּם וְהֶעֱלָה שִׁלְעֲטוּט וְנְעֲשֶׂה חוֹרֶשׁ גָּדוֹל וְזֶה הוּא כַּרַךְ גַּדוֹל שֶׁבְּרוֹמֶי. יוֹם שֶׁהֶעֱמִיד יָרָבְעַם שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב בָּאוּ רוֹמֻס וְרוֹמִילֻס וּבָנוּ שְׁנֵי צְרִיפִים בְּרוֹמֶי. יוֹם שֶׁנִּסְתַּלֵּק בּוֹ אֵלִיָהוּ הוּעֲמַד מֶלֶךְ בְּרוֹמֶי. וּמֶ֥לֶךְ אֵ֛ין בֶּֽאֱ֖דוֹם נִצָּ֥ב מֶֽלֶךְ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא כבר תניתה. קלנדס ור' יוחנן אמר לעיל דקלנדס הוא זכרון לתפיסת המלכות:
פעם שניה. שלקחו מהם המלכו' וחזרו וגברו בשניה:
והעלה שלעטוט. העלה שירטון סביבו ונעשה מקום יער גדול ושם בנו כרך גדול שברומי אח''כ:
ומלך אין באדום וגו'. כתיב דמעיקרא לא היה להם מלך עד אותו היום שנסתלק אליהו ולא היה מגין על ישראל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source