משנה: נָכְרִי שֶׁהָיָה מַעֲבִיר עִם יִשְׂרָאֵל כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אִם הָיָה בְחֶזְקַת הַמִּשְׁתַּמֵּר מוּתָּר. אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם וְיִסְתּוֹם וְיִגּוֹב רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיִגּוֹף וְתִגּוֹב׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיפתח. כלו' אינו אסור אלא אם שהה כדי שיפתח את כל מגופת החבית ויגוף ויעשה מגופה אחרת ויגוב שתנגב ותייבש אבל לנקיבת חור במגופת חבית לא חששו משום דמינכרא מילתא ודוקא במגופה של סיד הוא דפליגי רבנן עליה דרשב''ג וחיישי לפתיחת נקב דסבירא ליה דלא מינכר שהסיד לבן ואינו ניכר בין חדש לישן אבל במגופת טיט מודו רבנן לרשב''ג דלא מיתסר היין עד שישהא כדי שיפתח המגופה כולה ויגוף ותיגוב והלכה כרשב''ג:
ישתום. יפתח כמו שתום העין שעינו פתוחה:
ואם מודיע שהוא מפליג. ומתרחק ממנו והחביות הן סתומות שיעורן אם שהה כדי שישתום בכדי שיקוב הנכרי נקב במגופת החבית ויחזור ויסתום ויגוב שתנגב ותייבש הסתימה אסור:
מתני' אם היה בחזקת המשתמר. כל זמן שלא הודיעו שהוא מפליג הוי בחזקת המשתמר ואפי' הפליג מיל דהנכרי מירתת ואמר השתא אתי ישראל וחזי לי:
דְּתַנֵּי. כָּל נוֹתְנִין טַעַם בֵּין לִשְׁבָח בֵּין לְפְגָם אָסוּר. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לִשְׁבָח אָסוּר. לִפְגָם מוּתָּר. 33a כְּגוֹן חוֹמֶץ שֶׁנָּפַל לַגְּרִיסִין. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְכֵן שְׂעוֹרִים שֶׁנָּפְלוּ בְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם. אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ מֵימָיו מֵימָיו מֻתָּרִין׃ וְהָדָא מַתְנִיתָא רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. שְׁמוּעָתָה כֵן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר בְּמַחֲלוֹקֶת. עַל דַּעְתִיוֹ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דִּבְרֵי הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתנינן תמן. במתני' שעורים של תרומה שנפלו לתוך הבור של מים אע''פ שהבאישו מימיו ורואין אנו שקיבלו המים טעם מהתרומ' מותרין מפני שטעם לפגם הוא:
ר' יסא בשם ר' יוחנן דר' מאיר היא ל''ג וטעות הדפוס הוא וה''ג כמו שהוא בתרומות ובערלה:
כגון חומץ שנפל לגריסין. ובתוספתא שם מסיים וגריסין שנפלו לתוך הבור של מים. וקאמר שם בהאי תלמודא אמר ר''ל מה פליגין בשהשביח ואח''כ פוגם אבל פגם ואח''כ השביח אף רבי מאיר מודה ר' יוחנן אמר לא שנייא היא פגם היא השביח היא השביח היא פגם היא במחלוקת. ר''ל סבר דלא פליג ר''מ בפוגם מתחילה ועד סוף אלא דוקא בשיש כאן שבח מעיקרא הוא דפליגי ואף על פי שפוגם הוא לבסוף ובהא הוא דאמר רבי מאיר אסור אבל אם אפילו השביח ולבסוף הוא דהשביח ומעיקרא הוא דפוגם מודה רבי מאיר דמותר דהכל הולך אחר מעיקרו ור' יוחנן קאמר לא שנייה היא פגם וכו'. כלומר דאין חילוק בין שיש כאן שבח בין שאין כאן שבח ובין הפגם בתחלה ובין הוא בסוף בכל מקום פליג ר''מ וס''ל נותן טעם לפגם אסור וכדלקמן:
דתני. השתא מפרש לה היכי תנינן פלוגתייהו דאמרינן לעיל דתני בתוספתא דתרומות פ''ז והתם גריס לה בפלוגתא דר''מ ור''ש וגרסי' להא בפ''י דתרומות אמתני' דמייתי לקמן וכן בפ''ב דערלה אמתני' שאור של חולין ושם הגי' נכונה ובכאן נשתבשה:
וה''ג כמו שהוא שם. והדא מתניתא מה הוא ר' יוחנן אמר במחלוקת ר' שמעון בן לקיש אמר דברי הכל ר' יוסי בר' בון אמר שמועתא כן על דעתיה דר' יוחנן במחלוקת על דעתיה דר' שמעון בן לקיש דברי הכל. וכלומר דשואל הש''ס דהאי מתני' שהשעורים הבאישו מימיו ופוגם מעיקרו הוא ואין כאן שבח כלל אם ר' מאיר מודה בזה דמותרין ומי נימא דלא פליג רבי יוחנן אדר''ל אליבא דרבי מאיר אלא בפוגם מעיקרו ולבסוף השביח דריש לקיש סבירא ליה אליבא דרבי מאיר דמודה דמותר ור' יוחנן סבר דגם בהא פליג רבי מאיר הואיל ויש כאן שבח לא איכפת ליה בין אם הוא בתחילה או בסוף אבל היכי דאין כאן שבח כלל אלא פוגם מתחילה ועד סוף וכגון אלו שעורים שנפלו למים אף ר' יוחנן סבירא ליה אליבא דרבי מאיר דמותר או דילמא לר' יוחנן בכל מקום פליג רבי מאיר וסבירא ליה דאסור. וקאמר ר' יוחנן אמר במחלוקת. כלו' דודאי כן הוא אליבא דר' יוחנן בשיטת ר''מ דאפי' בפוגם מתחיל' ועד סוף אסור הוא ומתני' במחלוקת היא ולא אתייא אלא כר' שמעון והיינו חכמים דר''מ ולר''ל מתני' דברי הכל היא דאפי' בפוגם מעיקרא ולבסוף השביח ס''ל אליבא דר''מ דמותר ומכ''ש דפוגם מתחילה ועד סוף וכן אמר ר' יוסי בר' בון לשמעתתא זו כן דר' יוחנן אליבא דרבי מאיר סבירא ליה דאפילו בפוגם מתחילה ועד סוף אוסר רבי מאיר ומתני' לא אתיא אלא כר''ש:
הלכה: נָכְרִי שֶׁהָיָה מַעֲבִיר כול'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל. מַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד שֶׁהָיָה מַעֲבִיר עִם יִשְׂרָאֵל כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ וְאָסַר. אָֽמְרֵי. בִּפְתוּחוֹת הֲוֵי עוֹבְדָא. אָמַר רִבִּי זְרִיקָן. לֹא סוֹף דָּבָר מְלֵיאוֹת אֶלָּא אֲפִילוּ חֲסֵירוֹת. דְּטָרַף וְנָגַע בְּיָדָא וְחָזַר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דטרף ונגע בידא וחזר. כלומר אפי' חסרות הן ואינו יכול ליגע כל כך במהרה אפ''ה איכא למיחש דטורפן בין כתיפיו עד שמשפיל אותן מעט בכדי שיוכל ליגע בידו וחוזר ומגביהן על כתיפו:
גמ' אמרי בפתוחות הוה עובדא. ולפיכך הוא דאסר ר' אבהו דאיכא חששא דבקל יכול הנכרי ליגע וכדמפרש ר' זריקן לקמיה:
כּוּתַייָא דְקַיסָרֵי בָעוּ מֵרִבִּי אַבָּהוּ. אֲבוֹתֵיכֶם הָיוּ מִסְתַּפְּקִין בְּשֶׁלָּנוּ. אַתֶּם מִפְּנֵי מַה אֵינְכֶם מִסְתַּפְּקִין מִמֶּנּוּ. אָמַר לָהֶן. אֲבוֹתֵיכֶם לֹא קִלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם. אַתֶּם קִלְקַלְתֶּם מַעֲשֵׂיכֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתם קלקלתם מעשיכם. וגזרו עליכם שתהיו כנכרים גמורין:
רִבִּי אָחָא אֲזַל לֶמַּאוּס וַאֲכַל חֲלִיטִן. רִבִּי יִרְמְיָה אֲכַל חַמְצִין. רִבִּי חִזְקִיָּה אֲכַל קַמְצִין. רִבִּי אַבָּהוּ אָסַר יֵינָן מִפִּי רִבִּי חִייָה וְרִבִּי אַסִּי וְרִבִּי אִמִּי שֶׁהָיוּ עוֹלִין בְּהַר הַמֶּלֶךְ וְרָאוּ גּוֹי אֶחָד שֶׁהָיָה חָשׁוּד עַל יֵינָן. אֲתוֹן אָֽמְרוּן לֵיהּ קוֹמוֹי. אֲמַר לוֹן. וְלָא עַל יְדֵי עִילָּא. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. חָדָא עֲרוּבַת שׁוּבָּא לֻא אִישְׁתַּכַּח חַמְרָא בְכָל סַמַרֵטִיקֵי. בְּפוּקֵי שׁוּבָּא אִישְׁתַּכָּחַת מַלְייָא מִן מַה דְאַייתוּן אֲרַמַּייָא וְקַבְּלוּנֵיהּ כּוּתַייָא מִינְּהוֹן. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. כַּד סְלִיק דִּיֹקלֵטִיָּנוּס מַלְכָּא לְהָכָא גְּזַר וַאֲמַר. כָּל אוּמַּייָא יְנַסְּכוּן בַר מִן יוּדָּאֵיי. וְנָֽסְכוּן כּוּתַייָא וְנֶאֱסָר יֵינָן. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. כְּמִין יוֹן אִית לְהוֹן וּמָנַסְּכִין לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חליטן. חלוט של כותים:
חמצין. מין קטנית משלהם. בפ' הבא על יבמתו טלופחי עבדא ליה חימצי:
קמצין. מין חגבים טהורי' משלהן:
ר' אבהו אסר יינן. של כותים מפי וכו' שהיו רואין שם נכרי אחד כלו' כותי א' שהיו חשוד על יינן של נכרי ואמרו זה לפני ר' אבהו:
אמר לון ולא על ידי עילא. כלומר ואפי' עילא אחת שאנחנו מוצאין הגון הוא לאסור ולגזור על יינן:
ואית דבעי מימר. על ידי אותה המעשה גזרו עליהן שפעם אחת בערב שבת לא היו להם יין בכל העיר סמרטיקי ובמוצאי שבת מצאו שנתמלא כל העיר ביין שהביאו הנכרים וקבלו הכותים אותו מהם:
ואית דבעי מימר. על ידי זו המעשה שכשעלה דיקליטיינוס לכאן לא''י גזר שכל האומות ינסכו את יינם לע''ז לבד מן היהודים והכותים נסכו את יינם ומאותה שעה נאסר יינם:
כמין יון. כמין יונה מצאו שיש להם לע''ז ומנסכין יינם לו:
רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אֲזַל לְהָדָא נֵיַּפּוֹלִיס. אֲתוּן כּוּתַייָא לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לוֹן. אֲנָא מַחְמִי לְכוֹן דְּלֵית אַתּוֹן סָֽגְדִין לַאֲהֵין טוּרָא אֶלָּא לְצַלְמַייָא דִתְחוּתוֹי. דִּכְתִיב וַיִּטְמוֹן אוֹתָם יַֽעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָֽאֵלָה֖ אֲשֶׁ֥ר עִם שְׁכֶֽם׃ שְׁמַע קָלִין אָֽמְרִין. נִקְרוֹץ נִסְדַּר לְאִילֵּין כּוּבַּייָא. וִידַע דְּאִינּוּן בָעוּ מִקְטְלוּנֵיהּ. וּקְרַץ וּנְפַק לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
להדא ניפולים. עיר של כותים:
אנא מחמי לכון. מראה אני אתכם שאין אתם משתחוים להר הזה וזהו הר גריזים שהיו הכותים מכבדין אותו והוא גילה הדבר שאין הטעם שלהם אלא על הפסילים והצלמים שטמן שם יעקב כאשר לקח אותם מבני ביתו שהיה אצלם מן השלל שלהן כדכתיב ויטמון אותם וגו':
שמע. ר' ישמעאל קולן שהיו מדברין זה עם זה ואמרו נשכים למחר שצריך שנסדר ולהרים הקוצים מכאן והבין שדעתם להרגו על אשר גילה מסתורין שלהן והשכי' הוא בבקר ויצא והלך משם:
רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי אִמִּי. בֵּיצָה צְלוּיָה שֶׁלְּכּוּתִּים הֲרֵי זוֹ מוּתֶּרֶת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. תַּבְשִׁילֵי כּוּתִּים הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּתַבְשִׁיל שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לָתֵת לְתוֹכוֹ יַיִן וָחוֹמֶץ. הָא דָּבָר בָּרִיא שֶׁנָּתַן אָסוּר אֲפִילוּ בַהֲנָייָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין. יֵינָהּ שֶׁל אוגדור לָמָּה הוּא אָסוּר. מִפְּנֵי כְּפַר פַּגֵּשׁ. וְשֶׁלְּבּורְגָתָה מִפְּנֵי בִּירַת סוֹרִיקָה. שֶׁלְּעֵין כּושִּׁית מִפְּנֵי כְּפַר שָׁלֵם. חָֽזְרוּ לוֹמַר. פְּתוּחָה בָּכָל מָקוֹם אֲסוּרָה וּסְתוּמָה מוּתֶּרֶת. נְקוּבָה וּשְׁתוּמָה הֲרֵי הִיא כִסְתוּמָה. רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוּלָה אָמַר. הֲרֵי זוֹ כִפְתוּחָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וַאֲנָא יְכִיל קַייֵם. אִין הֲוָה עִילּוֹיֵהּ יְקִיר לֹא אִיתְפַּתָּחַת. וְאִין לָא אִיתְפַּתָּחַת. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אֲזַל לְהָדָא קִרְייָה דַשַׂמַרְייָן. אֲתַא סַפְרָא לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. אַייְתִי לִי חָדָא קוּלָא שְׂתִימָא. אָמַר לוֹ. הָא מַבּוּעָא קַמָּךְ שְׁתִי. אַטָרַח עֲלוֹי. אֲמַר לֵיהּ. הָא מַבּוּעָא קַמָּךְ שְׁתִי. חֲמִתֵיהּ מַטְרַח עֲלוֹי. אֲמַר לֵיהּ. אִין אַתְּ מָרֵיהּ דְּנַפְשָׁךְ הָא מַבּוּעָא קַמָּךְ שְׁתִי. וְאִין נַפְשָׁךְ מַרְתָּךְ וְשַׂמְתָּ֣ שַׂכִּ֣ין בְּלוֹעֶךָ אִם בַּעַ֭ל נֶ֣פֶשׁ אָֽתָּה׃ כְּבָר נִתְקַלְקְלוּ הַכּוּתִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל הא מבועא קמך שתי. רמז לו למנוע עצמו מיין שלהם ואמר ליה הרי המעיין לפניך ושתה מימיו ואל תשתה מיינם:
אטרח עלוי. הטריח עליו ר' שמעון בן אלעזר להביא לו יין וחזר ואמר לו כן וכשראה זה שחזר ומטריח הוא עליו להביא לו יין א''ל אם בעל נפש אתה כבר אמרתי לך מוטב לך לשתות מים מן המעיין:
ואין נפשך מרתך. ואם נפשך אדון עליך ואין אתה יכול לשלוט בנפשך להתאפק זכור מה אמר שלמה ושמת וגו' ותתאפק ותמנע עצמך לפי שכבר נתקלקלו הכותים:
לחדא קרייה דשמריין. לעיר אחת מערי שומרון שהיו כותים שרוין בתוכה ובא הסופר ומלמד תינוקות לפניו וא''ל להביא לו כד יין סתומה משל הכותים:
כהדא. דשמעינן מהאי עובדא דלאחר שנתקלקלו הכותים גזרו עליהן והחמירו לעשות אותן כנכרים:
אין הוה עילויה יקיר. כמו קירי כלומר שעוה וכל דבר המתמרח ונעשה לסימן ואם ניכר עליהם הסימן לא איתפתחת לגמרי ואם לא מסתמא איתפתחת:
ואנא יכיל קיים. אני יכול להקים עליה אם פתחו אותה לגמרי או לא:
נקובה ושתומה. בשין השמאלית שמצאן ניכרים שהיו נקובים וחזרו וסתמום פליגי בה דת''ק סבר הרי היא כסתומה מאחר שלא נפתחה כל המגופה ור' יצחק ס''ל דדינה כפתוחה:
חזרו לומר פתוחה בכל מקום אסורה. דנחשדו ואינן נזהרין ממגע הנכרי' ביינם:
אוגדור. שם מקום של כותים וסמוך הוא לכפר פגש שהיא של נכרים ולא הי' נזהרין זה מזה וכן כולהו דחשיב להו לקמיה:
הדא דאת אמר. דוקא בתבשיל שאין דרכו לתת לתוכו יין וחומץ דבשל נכרים אמרינן לעיל בפ''ב דמותרין בהנאה ואסורין באכילה ושל כותים מותרין אף באכילה קודם שגזרו עליהן הא אם דבר ברי שנתן לתוכו יין וחומץ אף של כותים לעולם אסור אפי' בהנאה כדאמרינן שם בשל נכרים משום דאין נזהרין מסתם יינם של נכרים ונחשדו עליהם כהדא דאמרי' לקמן:
ביצה צלויה של כותים. דבשל נכרים פליגי בה לעיל בפ''ב הלכה ח' אבל בשל כותים דברי הכל מותרת ור' יעקב בר אחא מוסיף דכל תבשילי כותים מותרין וקודם שגזרו עליהן מיירי אבל לאחר שגזרו עליהן הרי הן כנכרים לכל דבריהם כדלקמן:
33b אַתְּ סְבַר דְּהָדָא דְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְקוּלָּא וְלֵית הִיא אֶלָּא לְחוּמְרָא. דְּשִׁיתוֹמְהוֹן דְּרַבָּנִן מְעַט מַגָּף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דסיתומהן דרבנן מעט מגף. כלומר שיעור סתימת המגופה אליבא דרשב''ג פחות הוא משיעור שהיית שתימות הנקב אליבא דרבנן דלפעמים כשאינה מתקלקלת המגופה בפתיחת' אז אינו צריך לעשות מגופה אחרת אלא אותה מגופה בעצמה חוזר ומניח עליה וסותמה כבתחילה והיינו מעט מגף שמועט הוא חזרת סתימת המגופה לרשב''ג נגד דסיתומהן דרבנן וזהו דקאמר את סבור דהדא דרשב''ג לקולא וכו' דלאו בכל דבר דברי רשב''ג לקולא אלא דנהי דהא דקאמר כדי שיפתח לקולא הוא מ''מ האי כדי שיגוף אית ביה נמי צד לחומרא לפעמים כדאמרן שאינו שוהה כל כך בחזרת המגופה למקומה כמו שהוא שוהה בסתימת הנקב אליבא דרבנן:
את סבור דהדא דרשב''ג לקולא ולית היא אלא חומרא. כלומר אף על גב דודאי דדברי רשב''ג לקולא הן דאינו אוסר אלא א''כ שהה כל כך בכדי שיפתח כל המגופה מכל מקום משכחת לה נמי לחומרא בהא דקאמר ויגוף:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source