משנה: יֵין נֶסֶךְ אָסוּר וְאוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא. יַיִן בְּיַיִן וּמַיִם בְּמַיִם כָּל שֶׁהוּא. יַיִן בְּמַיִם וּמַיִם בְּיַיִן בְּנוֹתֵן טַעַם. זֶה הַכְּלָל מִין בְּמִינוֹ כָּל שֶׁהוּא. וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זה הכלל וכו'. ומסקנא דמילתא כל אסורין שבתורה בין במינן ובן שלא במינן בנותן טעם והוא בששים חוץ מטבל ויין נסך דבמינן במשהו ושלא במינן בנותן טעם יין נסך משום חומרא דע''א וטבל משום דיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין שנתערב במינו אפי' באלף לא בטיל:
ומים במים. מים שנתנסכו לע''א או שנעבדו ונתערבו במים של היתר בכל שהוא ולא שנא נפל היתירא לתוך איסורא או איסורא לתוך היתירא במינו בכל שהוא ובלבד שיהיה האיסור הנופל לתוך ההיתר נופל מכלי שפיו רחב ונפיש עמודיה אבל המערה יין נסך מצרצור קטן והוא כלי שאין בו קילוח הרבה ונפל לתוך של היתר אפי' כל היום כולו אמרינן קמא קמא בטיל ואם עירה יין היתר לתוך האיסור כל מה שיערה ממנו לתוך האיסור אסור ואפי' חבית מלאה לתוך טיפה אחת:
מתני' יין נסך אסור ואוסר. בתערובתו בכל שהוא:
פְּשִׁיטָא דָא מִילְּתָא. יִשְׂרָאֵל תּוֹפֵשׁ בְּפִי הַמַּשְׁפֵּךְ וְהַגּוֹי מְעָרֶה דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. 35b גּוֹי תּוֹפֵשׂ בַּמַּשְׁפֵּךְ וְיִשְׂרָאֵל מְעָרֶה. רִבִּי אַסִּי אוֹסֵר וְרִבִּי אִמִּי מַתִּיר. גּוֹי תּוֹפֵשׂ בְּפִי הַנּוֹד וְיִשְׂרָאֵל מְעָרֶה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. רִבִּי מָנָא בָעָא קוֹמִי רִבִּי יוֹסֵי. הַייְדָא מַחֲלוֹקֶת. אָמַר לֵיהּ. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי אַסִּי וְרִבִּי אִמִּי. יִשְׂרָאֵל תּוֹפֵשׂ בַּנּוֹד וְגּוֹי מְעָרֶה. סָֽבְרִין מֵימַר. דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. רִבִּי שְׁמוּאֵל כָּל גַּרְמָא אָמַר שֶׁאָסוּר. שֶׁפְּעָמִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְרַפֶּה יָדָיו וְנִמְצָא כָּל הָעִירוּי מַחְמַת הַגּוֹי. וָאהוּ דִמְרַגֵּל זִיקָא מֵעֵיל לְרַע אֵין בּוֹ מִשּׁוּם מְעָרֶה מִכֵּלִי לְכֵלִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואהן דמרגל זיקא מעיל לרע. והאי נכרי דמטה בנוד היין בעצמו ומוריד היין בו מלמעלה למטה אין בו משום מערה מכלי אל כלי:
פשיטא דא מילתא. אם הישראל תופס במשפך והנכרי מערה היין להמשפך להריק להנוד ד''ה אסור בין לר' אמי ובין לר' אסי דפליגא לקמיה:
נכרי תופס במשפך וישראל מערה. לתוכו ר' אסי אוסר דכיון שהנכרי תופס המשפך הוי כבא מכח הנכרי ור' אמי מתיר דהא ישראל מערה היין והנכרי אינו עושה כלום בתפיסתו:
נכרי תופס בפי הנוד. להריקו אל כלי אחר וישראל מערה כלומר שמסייעו להערותו אל כלי אחר:
היא המחלוקת. כדמפרש ואזיל:
היידא. איזה מחלוקת קאמרת:
מחלוקת ר' אסי ור' אמי. דכי היכי דפליגי בנכרי תופס במשפך וס''ל לר' אמי דמותר הואיל וישראל מערה ה''נ בנכרי תופס בנוד וישראל הוא המערה ור' אסי אוסר דהעיקר הוא שהנכרי עושה בתפיסת הנוד וישראל אינו אלא כמסייע:
ישראל תופס בנוד. והנכרי מסייעו להערות:
סברין מימר ד''ה מותר. וטעמא דבנוד התופס להערות ממנו הוא העיקר שהוא המגביה הכלי שיש בו היין ולא דמי לישראל תופס במשפך דלעיל דהתם אין בתפיסת המשפך תפיסה והמערה הוא העיקר לדברי הכל:
ר' שמואל כל גרמא אמר שאסור. כל עצמו הוא אסור כאן וד''ה מודין בה לפי שלפעמים הישראל מרפה ידיו בתפיסתו ואינו מחזיקו בכח ונמצא כל העירוי מן הנוד בא מחמת הנכרי:
הלכה: יֵין נֶסֶךְ אָסוּר כול'. חִזְקִיָּה אָמַר. הָדָא דְתֵימַר. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַמַּיִם נִמְכָּרִין בְּמִידָּה. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁהַמַּיִם נִמְכָּרִין בְּמִידָּה כְּיַיִן בְּיַיִן הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
במקום שאין המים נמכרין במידה. שאינן חשובין להם אבל במקום שהן חשובין להם ונמכרין במידה כיין ביין הן כלומר נותנין עליהן חומרא של יין ביין:
גמ' הדא דאת אמר. יין במים בנותן טעם:
חִזְקִיָּה אָמַר. כּוּס שֶׁמְּזָגוֹ מֵאִיסּוּר וּמֵהֵיתֵר וְנָפַל אִיסּוּר בְּתוֹךְ אִיסּוּר וְהֵיתֵר בְּתוֹךְ הֵיתֵר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הִיא. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר. אַחַר אַחֲרוֹן אֲנִי בָא. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חוֹמֶר הוּא בְיֵין נֶסֶךְ. רִבִּי יוּסֵי בָעֵי. אִם חוֹמֶר הוּא בְיֵין נֶסֶךְ אֲפִילוּ נָפַל הֵיתֵר בְּסוֹף יְהֵא אָסוּר. רִבִּי אַסִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כּוּס שֶׁמְּזָגוֹ מֵאִיסּוּר וּמֵהֵיתֵר אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. וְהָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם אָסוּר. וְאִם לָאו מוּתָּר. אָמַר רִבִּי הוּשַׁעְיָה. וְהוּא שֶׁנָּפַל הֵיתֵר בְּסוֹף. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְלֹא שַׁנְייָא בֵּין שֶׁנָּפַל אִיסּוּר בַּתְּחִילָּה וְהֵיתֵר בְּסוֹף הֵיתֵר בַּתְּחִילָּה וְאִיסּוּר בְּסוֹף. אֲפִילוּ מַיִם בְּיַיִן אֲפִילוּ נִמְזָג כַּל צָרְכוֹ מֵהֵיתֵר אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. וְהָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם אָסוּר. וְאִם לָאו מוּתָּר. אָמַר רִבִּי זֵירָא. הָדָא לְמַעֲלָן אִיתָאֲמָרַת וְכוּלָּהּ תִּינָייִן הֵיךְ עֲבִידָא. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. צְלוֹחִית יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּֽפְלָה לְחָבִית שֶׁל מַיִם וְאַחַר כָּךְ נָֽפְלָה לְתוֹךְ בּוֹר שֶׁל מַיִם. אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. וְהָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם אָסוּר. וְאִם לָאו מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
צלוחית יין נסך שנפל לחבית של יין גרסינן וכן הוא בערלה וחזר אח''כ ונפל הכל לתוך הבור של מים אין משערין את כל היין עם המים אלא הואיל והשתא נתערב נמי בשאינו מינו אין מצטרף מינו ההיתר ורואין את ההיתר כמי שאינו וביין האיסור משערינן עם המים אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר:
א''ר זירא הדא למעלן איתאמרת. הכל מה שנאמר למעלה וכולה תיניין ששנינו אליבא דר' יוחנן היך היא עבידא ומשום דכל הני אמוראי שנו מילתא דרואין אליבא דר' יוחנן בסתמא ולא פירשו דבריהם לפיכך שאל ר' זירא לפרושי מילתיה וקאמר ר' יוסי בר' בון דזהו רואין דקאמר ר' יוחנן:
ר' אמי. פליג אלא דהכי אמרינן בשם ר' יוחנן דלא שנייא הוא בין שנפל איסור בתחילה וכו' ואפי' נתערבו מתחילה המים והיין ההיתר וכבר נמזג כל צרכו מן היין ההיתר ואח''כ נפל היין האסור אפ''ה אמרינן רואין את ההיתר שנפל בתחילה כמי שאינו ומשערין היין האסור עם המים בנותן טעם:
והוא שנפל ההיתר בסוף. ר' הושעיא אליבא דר' יוחנן ס''ל דדוקא בשנפל מינו ההיתר בסוף דאז אין דינו כמו מין במינו ביין נסך דבמשהו אלא רואין את מינו ההיתר כמי שאינו ומשערין היין האסור עם המים בנותן טעם אבל אם נפל ההיתר בתחילה לא אמרינן רואין:
ר' אסי בשם ר' יוחנן וכו'. ר' יוחנן פליג אדחזקיה וס''ל כל היכא דנתערב האיסור במינו ובשאינו מינו כגון הכא שנתערב יין איסור עם יין היתר ועם מים אמרינן רואין הרואה אתה את מינו ההיתר כמי שאינו והאיסור אם יש בו בנותן טעם במים אסור ואם לאו מותר:
אם חומר הוא ביין נסך. ולא מדמינן ליה לדין דשאור א''כ אפי' נפל ההיתר בסוף יהא אסור:
אומר הוא ביין נסך.ולא מטעמא דס''ל לחזקיה כר''א דהתם אלא דשאני יין נסך דהחמירו בו ולקמיה פריך עלה:
דר' ליעזר היא. האי מילתא דחזקיה כר''א אתיא דאמר התם בערלה גבי שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו ר''א אומר אחר האחרון אני בא אם הוא של תרומה שנפל באחרונה או אם של חולין וה''נ הא דחזקיה דהולכין אחר מה שנפל בסוף:
חזקיה אמר כוס שמזגו. האי מילתא גרסי' בפ''ב דערלה והגירסא נכונה בהא וה''ג התם חזקיה אמר כוס שמזגו מן האיסור ומן ההיתר ונפל איסור בסוף איסור היתר בסוף היתר. כוס שנתערב בו משקה אסור כגון שמזג מים עם יין היתר ואח''כ נתערב בו יין אסור והרי זה נפל האיסור בסוף הכל איסור הוא ואם נפל ההיתר בסוף שמזג מים עם היין האסור ואח''כ נפל בו יין היתר הכל היתר הוא ומפרש ואזיל מילתיה דחזקיה:
אָמַר רִבִּי מָנִי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. כְּמַה דַתְּ מַר תַּמָּן. הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. אוּף הָכָא הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. אָמַר לֵיהּ. וּלְכָל דִבָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולכל דבה. ובערלה גריס וכל דבר והיינו הך כלומר לכל דין שיש בה ודוגמתו לעיל בפ''ב הל' ג':
כמה דאת אמר תמן. בחמצן של כותים דפסקו הלכה כר''א אם השתא אמרינן דאוף הכא הלכה כר''א:
36a עַד כְּדוֹן בְּשֶׁנָּֽפְלוּ זֶה אַחַר זֶה. נָֽפְלוּ שְׁנַיִם כְּאַחַת. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. מֵאֵימָתַי חָמֵץ כּוּתִים מוּתָּר לְאַחַר הַפֶּסַח. שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים שָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁלַּאֲפִייָה. וְשֶׁלְּנַחְתּוֹמִין בַּכְּרָכִים אַחַר ג' יָמִים. בַּכְּפָרִים אַחַר ג' תַּנּוּרִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אַף כְּשֶׁאָֽמְרוּ. שֶׁלְּבַּעֲלֵי בָּתִּים אַחַר שָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁלַּאֲפִייָה. וְהוּא שֶׁיָּהֵא אָדָם גָּדוֹל אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא לִבְנוּ וְאָפָה ג' תַּנּוּרִין בְּשַׁבָּת אֶחָד זוּ אַחַר זוֹ מוֹתָּר. אַף כְּשֶׁאָֽמְרוּ שֶׁלְּנַחְתּוֹמִין בַּכְּפָרִין אַחַר ג' יָמִים. אִם נִדְחַק וְאָפָה ג' תַּנּוּרִין בְּיוֹם אֶחָד זֶה אַחַר זֶה מוֹתָּר. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אַף כְּשֶׁאָֽמְרוּ שֶׁלְּנַחְתּוֹמִין בַּכְּפָרִין אַחַר ג' תַּנּוּרִין. אָסוּר עַד ג' יָמִים. שֶׁמִּשַּׁחֲרִית בּוֹרֵר לוֹ שְׂאוֹר לְכָל אוֹתוֹ הָיּוֹם. אוֹתָהּ הָעִיסָּה הַשְּׁנִייָה לֹא מֵאִיסּוּר וְהֵיתֵר מִתְחַמֶּצֶת. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. מָאן תַּנָּא חָמֵיצָן שֶׁלְּכוּתִים. רִבִּי לִעֶזֶר. אָמַר רִבִּי יוּסֵי לְרִבִּי חֲנִינָה עֵנְתוֹנַייָא. נָהִירְתְּ דַּהֲוִיתוֹן מָרִין אַתְּ וְרִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. מָאן תַּנָּא חָמֵיצָן שֶׁל כּוּתִים. רִבִּי לִיעֶזֶר. וְכָאן לָא הֲוִינָן מָרִין אֶלָּא רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. יָֽרְדוּ לְחָמֵיצָן שֶׁל כּוּתִים כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. וְעוֹד מֵהָדָא דָּמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בַּר רִבִּי אַבָּהוּ. אַבָּא הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה וּלְרִבִּמִּי וּלְרִבַּסִּי וְהוֹרוּן לֵיהּ כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. מַה. וּכִיחִידְאְה מָרִין. לֹא. מִשׁוּם שֶׁיָּֽרְדוּ לְחָמֵיצָן שֶׁל כּוּתִים כְּרִבִּי לִיעֶזֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבא הוה ליה עובדא. בחמצן של כותים אחר הפסח ושלח לשאול לר' חייה ולרב אמי ולרב אסי והורון ליה כר''א מה. בתמיה וכי כיחידאה מורין ליה אלא לאו משום דרבנן נמי מודו בה ושירדו בשיטת ר''א להחמיר בחמצן של כותים:
ועוד מהדא. נמי שמעינן דחמצן של כותים כ''ע מודה בה:
נהירת. זכרני דהויתין תרוייהון אמרין בשם ר''ל בהאי לישנא מאן תנא חימצן וכו' ר''א היא אבל כאן לא הוינן אמרינן כן אלא הכי אמר ר' הילא בשם ר''ל ירדו לחמצן של כותים כר''א כלומר שהחמירו חכמים בחמצן של כותים וירדו להן בשיטת ר''א ולא דמוקמינן הברייתא כר''א דהוי משמע דחכמים פליגי עליה:
מאן תנא חמיצן של כותים ר' אליעזר. דברייתא זו כר''א אתיא דס''ל דזה וזה גורם אסור ואכתי לרבנן לא שמעינן מידי:
אותה העיסה השנייה וכו'. השתא פשיט ליה להא דבעי אי פליגי רבנן דר''א בשנפלו איסור והיתר כאחת או לא דהא קתני בהאי ברייתא דחוששין להעיסות שנעשו אחר הפסח משום תערובת שאור של איסור וחלקו חכמים בשיעורן לבעל הבית ולנחתומין וכן בכפרי' או בכרכים ואי ס''ד דבנפלו שניהם כאחת נמי פליגי רבנן וס''ל דאין מצטרפן לאסור עד שיהא בשל תרומה כדי לחמץ א''כ ע''כ דמטעמא דס''ל זה וזה גורם מותר הוא והלכך בנפלו שניהם כאחת אין מצטרפין לאסור א''כ קשיא הכא אמאי חששו כלל בעיסה השנייה דבשלמא עיסה הראשונה שלהן שנעשית אחר הפסח איכא חששא שנתחמצה כולה בשאור שעבר עליו הפסח אלא עיסה השנייה לא מאיסור והיתר מתחמצת בתמיה שכן דרך שלוקחין שאור שנשאר בעיסה זו לחמץ עיסה שלאחריה והשתא בעיסה זו הוי זה וזה גורם שהאיסור וההיתר גורמין לחמץ עיסה השנייה ואפ''ה אסרו ש''מ דבנפלו שניהם כאחת מודו רבנן דהתם לר''א דמצטרפין דזה וזה גורם אסור הוא ולא פליגי אלא בנפלו זה אחר זה ומשום דס''ל דזה וזה גורם כאחת הוא דבעינן:
תני ר' שמעון אומר אף כשאמרו של נחתומין בכרכים עד שלשה תנורים אסור עד שלשה ימים שמשחרית וכו'. כצ''ל וכן הוא בתוספתא. כלומר דר''ש פליג את''ק דס''ל בכרכים אחר שלשה תנורים סגי דמשמע אפי' ביום אחד וקאמר דאף דאמרו שלשה תנורים מיהו בשלשה ימים בעינן ומשום שמשחרית בורר הוא לו שאור שיהא בו לחמץ כל עיסות שאופה בו אותו היום וא''כ כל השאור של כל היום כחד תנור חשבינן ליה. ור''ש מחמיר בכרכים מהאי טעמא גופיה דאלו בכפרים אחר שלשה ימים תלינן לקולא שכבר כלה תערובת שאור מקודם הפסח בין שאפה תנור אחד או הרבה תנורים אמרינן דפת שנאפה אח''כ נתחמץ בשאור של עיסה האחרונה אבל בכרכים כיון שהוא צריך לאפות הרבה ובתנור גדול בורר לו כל שחרית שאור מעיסה שקדמה לכל אותו היום ועד שלשה עיסות חיישינן שעדיין יש בה תערובת שאור של איסור וכל יום כעיסה אחת בתנור אחד חשבינן והלכך שלשה תנורים בשלשה ימים בעינן:
אף כשאמרו. וכן בנחתומין אף שאמרו בהן בכפרים שלשה ימים בעינן אם היה נדחק לפת שהיו לוקחין הרבה והיה צריך לאפית הרבה בשלשה תנורים ביום אחד סגי:
והוא שהיה אדם גדול. כלומר ואם הוא אדם גדול וצריך לאפות הרבה לפני אוכלי שלחנו המרובין. וכן הוא בתוספתא דגריס אם היה בעל הבית או שמשיא את בנו ואפה שלשה בשבת אחד זו אחר זו מותר דכיון שהוא צריך לפת הרבה בשלשה תנורים בשבת אחת כבר כלה תערובת השאור של קודם הפסח:
בכפרים עד שלשה ימים ובכרכים אחר שלשה תנורים. כצ''ל וכן הוא בתוספתא דבכרכין שהן אופין הרבה ביותר אחר שלשה פעמים שאפאו בכל פעם כמלא תנור סגי:
ושל נחתומים. שאופין הרבה כדי למכור:
של בעלי בתים. שאינן אופין הרבה עד אחר שלש שבתות של אפיה שאפו אחר הפסח דתולין שכבר חלף וכלה מתערובות השאור שלהן של קודם הפסח ובשאור שלאחר הפסח חימצו עיסתן:
מאימתי חמץ כותים מותר לאחר הפסח. קודם שגזרו על הכותי' שיהו כנכרים מיירי והכותים אינם נזהרין לחמץ עיסתן בשאור שעבר עליו הפסח שבזה אינם מודים לדברי חכמים ומאימתי מותר חמצן אחר הפסח ולא חיישינן משום חימוץ שאור שעבר עליו הפסח:
נישמעינה מהדא. דתנינן בתוספתא דפסחים ריש פ''ב:
נפלו שנים כאחת. מהו אם בהא נמי קסברי רבנן דאינן מצטרפן או דילמא הואיל ונפלו שניהם בבת אחת מצטרפין זה עם זה ואע''פ שאין בשאור של תרומה לבדו כדי לחמץ אסור:
עד כדון בשנפלו זה אחר זה. התם על מתני' דערלה קאי ואגב מייתי כל הסוגיא הכא. עד כאן לא פליגי רבי אליעזר ורבנן בשאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה דר''א אומר אחר האחרון אני בא וחכמים אומרים לעולם אינו אוסר עד שיהא בשאור של תרומה כדי לחמץ אלא בשנפלו זה אחר זה דבהא סברי רבנן דאין מצטרפין אם אין בשל תרומ' לבדו כדי לחמץ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source