משנה: גַּת שֶׁל אֶבֶן שֶׁזִּפְּתְּתָהּ גּוֹי מְנַגְּבָהּ וְהִיא טְהוֹרָה. וְשֶׁל עֵץ רִבִּי אוֹמֵר יְנַגֵּב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִקְלוֹף אֶת הַזֶּפֶת. וְשֶׁל חֶרֶס אַף עַל פִּי שֶׁקָּלַף אֶת הַזֶּפֶת הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שזפתה נכרי. ואורחא למרמי בה חמרא פורתא ולאעבורי קוטרא דזיפתא:
מנגבה. במים ואפר:
רבי אומר ינגב. כמו בשל אבן:
וחכמים אומרים. צריך לקלף את כל הזפת:
ושל חרס. דכלא זיפתא בלע חמרא אע''פ שקילף את הזפת הרי זו אסורה והלכה כחכמים:
ושל עץ. דבעיא זפת טובא ובלע חמרא טפי:
הלכה: יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר כול'. רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם בֶּן בְּתֵירָה. יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר יִימָּכֵר כּוּלּוֹ לְגוֹי חוּץ מִדְּמֵי יַיִן נֶסֶךְ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן בְּשֵׁם רִבִּי חָמָא. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רִבִּי יָסָא. חַד רַבָּנִין נְפַק מִבֵּית ווַעֲדָא. אֲמַר. אִתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. חַד אָמַר. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְחַד אָמַר. אֵין הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. 37a וּמוֹדֶה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּיַיִן לְתַבְשִׁיל שֶׁהוּא אָסוּר. רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב. מוֹדִין חֲכָמִים לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּו גַּמְלִיאֵל בְּחָבִית בֵּין חָבִיּוֹת לִימָּכֵר כּוּלּוֹ לְגוֹי חוּץ מִדְּמֵי יַיִן נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ. אָמַר רִבִּי זֵירָא קוֹמֵי רִבִּמִּי. עַד דְּלָא אִתְאַָמָּרַת הָדָא מִילְּתָא לָא הֲוְינָן יוֹדְעִין דּוּ כֵּן. לָא אִתְאַָמָּרַת אֶלָּא מוֹדִין חֲכָמִים לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אוֹ דִילְמָא לָא אִתְאַָמָּרַת אֶלָּא מוֹדֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים. אָמַר רִבִּי יוּדָן. יְדַע הֲוָה רִבִּי זְעִירָא דוּ כֵן אֶלָּא כְאִינַּשׁ דִּשְׁמַע מִילָּה וּמַקְשֶׁה עֲלָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ושל בטבוט. קנבוס והן בולעין הרבה:
כלי פפייר. מין עשב בלשון ערבי פפייר והוא גדל ביאור מצרים ועושין ממנו נייר לכתוב:
שזפתן נכרי מחלוקת רבי וחכמים. והא דר' יוסי בר' בון מקמי הכא גרסינן דאמר הלכה כרבי כדר' יוסי בשם ר' יוחנן. כלומר דהני כלי פפייר כדין כלי עץ יש להן ותליא בפלוגתא דר' וחכמים אם מנגבן או צריך לקלף את זיפתן:
דתני. בתוספתא שם כלומר דמייתי ראיה דכל הני דקחשיב בסיפא דתוספתא דדומות לשל עץ ולא סגי להו בניגוב וסתמא דברייתא כחכמים:
היתה גיתו טמאה. שהלכו בה טמאין וטמאוה:
הלולבין. איסקופ''א בלע''ז שמכבדין בהן הענבים המתפזרין לאוספן:
והדפין. העשוין כמין דלת ונותנן על התפוח:
והעדשה. היא הגת עצמה:
מנגבן. במים ואפר:
והעקל של נצרים. של שבטים ויש מקומות שקושרין את התפוח של חרצנים בעקלים סביב:
ושל שיפא. פיא''ור בלע''ז:
ושל גמי. יונ''ק ובלעי טפי:
מבד לבד ומגת לגת. פעמים שהן יותר מי''ב חדש כגון באפילות ופעמים שהן פחות כגון בחרפי:
תני. שם:
מקלחין. בכח:
שמימיו מהלכין. ושוטפין:
כדי עונה. לקמיה מפרש לה:
מה ופליג. אם פליגי ר' חייה ור' יוחנן. וקאמר דלא פליגי אלא כאן שהיום והלילה שוין בתקופת ניסן ותשרי ובהא קאמר ר' חייה או יום או לילה:
וכאן בשאין היום והלילה שוין. כגון בתקופת תמוז וטבת בהא קאמר ר' יוחנן חצי יום וחצי לילה די''ב שעות שלימות בעינן והוא סתם עונה:
וחכמים אוסרים. גרסינן:
מודה רבי בקנקנים. של נכרים שאסורות כדמפרש טעמא שאילו מכניסן לכך שמכניסין בהן יין לקיום:
גמ' בשם בן בתירה וכו'. דסבירא ליה כרבן שמעון בן גמליאל במתני':
חד מרבנן. כשהיה יוצא מבית המדרש אמר ששמע מר''י ור''ל דהוו פליגי אי הלכה כרשב''ג או לא ושמע שהיו אומרים ומודה רשב''ג ביין נסך שנפל לתבשיל שהוא אסור כולו בהנאה וטעמא דהיין מכשיר להתבשיל שיהא יפה לאכילה:
אמר ר' זירא קומי רב אמי עד דלא איתאמרת הדא מילתא לא הוינן ידעינן דהוא כן. כלומר אילולא דאמרה ר' בון בשם רב הכי לא ידענו זה והוה מספקא לן היאך איתאמרת מילתא בבי מדרשא אם לא איתאמרת אלא מודים חכמים לרשב''ג כדרב או דילמא לא איתאמרת אלא כהאי מרבנן דאמר מודה רשב''ג לחכמים ביין שנפל לתבשיל:
ידע הוה ר' זירא דהוא כן. דאיתאמרת מילתא כדרב אלא דעשה עצמו כאינש דשמע מילתא ומקשי עלה ועשה עצמו כאילו נסתפק בדבר:
גמ' מתניתא דרבי. כלומר רישא דמתני' אתיא כרבי דבשל אבן מודה רבי דבעי ניגוב וסגי בכך לכ''ע:
של עץ. פליגי כדקתני במתני':
ושל חרס. וסיפא דמתני' בשל חרס אתיא דלא כרבי:
דתני. בתוספתא ריש פ''ט:
הגת והמחץ. מחץ הוא כלי שדולין בו מן הבור לחבית ובשל חרס מיירי דבסיפא דתוספתא קתני של עץ ושל אבן צריך לנגב מכלל דרישא בשל חרס הוא וקתני ר' מתיר והיינו בניגוב וא''כ סיפא דמתני' דלא כרבי:
הלכה: גַּת שֶׁלְּאֶבֶן שֶׁזִּפְּתָהּ גּוֹי כול'. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי. שֶׁלְּעֵץ רִבִּי אוֹמֵר. יְנַגֵּב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. יִקְלוֹף אֶת הַזֶּפֶת. וְשֶׁלְּחֶרֶס דְּלֹא כְרִבִּי. דְּתַנֵּי. הַגַּת וְהַמַּחַץ וְהַמַּשְׁפֵּךְ שֶׁלְּגוֹי. רִבִּי מַתִּיר וַחֲכָמִים (אוֹמְרִים). מוֹדֶה רִבִּי בַּקַּנְקָנִים שֶׁאֲסוּרוֹת. וּמִפְּנֵי מַה אֵילּוּ אֲסוּרִין וְאֵילּוּ מוּתָּרִין. אֵילּוּ מַכְנִסָן לְכָךְ וְאֵילּוּ אֵין מַכְנִסָן לְכָךְ. רִבִּי יּוסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי. כְּלֵי פַּפִּייָר שֶׁזִּפְתָּן גּוֹי. רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְּרִבִּי. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי וַחֲכָמִים. דְּתַנֵּי. הָֽיְתָה גִיתּוֹ טְמֵיאָה וּמְבַקֵּשׁ לְטַהֲרָהּ. הַלּוּלָבִין וְהַדַּפִּין וְהָעֲדַשָּׁה מַנַגְּבָן וּטְהוֹרִין. וְהָעֶקֶל שֶׁלִּנְצָרִין וְשֶׁלְּבִטְבּוּט וְשֶׁלְּעֵץ שֶׁלְּשִׁיפָה שֶׁלְּחוּטִין שֶׁלְגָמִי מְיַישְּׁנָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִבַּד לְבַד וּמִגַּת לְגַת. תַּנֵּי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אִם רָצָה לְטַהֲרָן מִיָּד נוֹתֵן בְּצִינּוֹר שֶׁמֵּימָיו מְקַלְּחִין אוֹ בְּנָהָר שֶׁמֵּימָיו מְהַלְּכִין כְּדֵי עוֹנָה. כְּשֵׁם שֶׁאַתְּ מְנַגֵּב בְּטָהֳרוֹת כָּךְ מְנַגֵּב בְּיֵין נֶסֶךְ. כַּמָּה הִיא עוֹנָה. רִבִּי יּוסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר. חֲצִי יוֹם. וַחֲצִי לַיְלָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אוֹ יוֹם אוֹ לַיְלָה. מַה וּפְלִיג. אֶלָּא כָּאן שֶׁהַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין וְכָאן שֶׁאֵין הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ושל בטבוט. קנבוס והן בולעין הרבה:
כלי פפייר. מין עשב בלשון ערבי פפייר והוא גדל ביאור מצרים ועושין ממנו נייר לכתוב:
שזפתן נכרי מחלוקת רבי וחכמים. והא דר' יוסי בר' בון מקמי הכא גרסינן דאמר הלכה כרבי כדר' יוסי בשם ר' יוחנן. כלומר דהני כלי פפייר כדין כלי עץ יש להן ותליא בפלוגתא דר' וחכמים אם מנגבן או צריך לקלף את זיפתן:
דתני. בתוספתא שם כלומר דמייתי ראיה דכל הני דקחשיב בסיפא דתוספתא דדומות לשל עץ ולא סגי להו בניגוב וסתמא דברייתא כחכמים:
היתה גיתו טמאה. שהלכו בה טמאין וטמאוה:
הלולבין. איסקופ''א בלע''ז שמכבדין בהן הענבים המתפזרין לאוספן:
והדפין. העשוין כמין דלת ונותנן על התפוח:
והעדשה. היא הגת עצמה:
מנגבן. במים ואפר:
והעקל של נצרים. של שבטים ויש מקומות שקושרין את התפוח של חרצנים בעקלים סביב:
ושל שיפא. פיא''ור בלע''ז:
ושל גמי. יונ''ק ובלעי טפי:
מבד לבד ומגת לגת. פעמים שהן יותר מי''ב חדש כגון באפילות ופעמים שהן פחות כגון בחרפי:
תני. שם:
מקלחין. בכח:
שמימיו מהלכין. ושוטפין:
כדי עונה. לקמיה מפרש לה:
מה ופליג. אם פליגי ר' חייה ור' יוחנן. וקאמר דלא פליגי אלא כאן שהיום והלילה שוין בתקופת ניסן ותשרי ובהא קאמר ר' חייה או יום או לילה:
וכאן בשאין היום והלילה שוין. כגון בתקופת תמוז וטבת בהא קאמר ר' יוחנן חצי יום וחצי לילה די''ב שעות שלימות בעינן והוא סתם עונה:
וחכמים אוסרים. גרסינן:
מודה רבי בקנקנים. של נכרים שאסורות כדמפרש טעמא שאילו מכניסן לכך שמכניסין בהן יין לקיום:
גמ' בשם בן בתירה וכו'. דסבירא ליה כרבן שמעון בן גמליאל במתני':
חד מרבנן. כשהיה יוצא מבית המדרש אמר ששמע מר''י ור''ל דהוו פליגי אי הלכה כרשב''ג או לא ושמע שהיו אומרים ומודה רשב''ג ביין נסך שנפל לתבשיל שהוא אסור כולו בהנאה וטעמא דהיין מכשיר להתבשיל שיהא יפה לאכילה:
אמר ר' זירא קומי רב אמי עד דלא איתאמרת הדא מילתא לא הוינן ידעינן דהוא כן. כלומר אילולא דאמרה ר' בון בשם רב הכי לא ידענו זה והוה מספקא לן היאך איתאמרת מילתא בבי מדרשא אם לא איתאמרת אלא מודים חכמים לרשב''ג כדרב או דילמא לא איתאמרת אלא כהאי מרבנן דאמר מודה רשב''ג לחכמים ביין שנפל לתבשיל:
ידע הוה ר' זירא דהוא כן. דאיתאמרת מילתא כדרב אלא דעשה עצמו כאינש דשמע מילתא ומקשי עלה ועשה עצמו כאילו נסתפק בדבר:
גמ' מתניתא דרבי. כלומר רישא דמתני' אתיא כרבי דבשל אבן מודה רבי דבעי ניגוב וסגי בכך לכ''ע:
של עץ. פליגי כדקתני במתני':
ושל חרס. וסיפא דמתני' בשל חרס אתיא דלא כרבי:
דתני. בתוספתא ריש פ''ט:
הגת והמחץ. מחץ הוא כלי שדולין בו מן הבור לחבית ובשל חרס מיירי דבסיפא דתוספתא קתני של עץ ושל אבן צריך לנגב מכלל דרישא בשל חרס הוא וקתני ר' מתיר והיינו בניגוב וא''כ סיפא דמתני' דלא כרבי:
סַכִּין תּוֹכְבָהּ בָּאָרֶץ ג' פְעָמִים וְדַייוֹ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. הָדָא דְתֵימַר בְּסַכִּין קְטַנָּה. אֲבָל בְּסַכִּין גְּדוֹלָה צְרִיכָה לִיבּוּן. וְהַלִּיבּוּן צָרִיךְ שֶׁיְּהוּ נִיצּוֹצוֹת מְנַתְּזִין מִמֶּנּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא דאת אמר בסכין קטנה. דסתם סכין קטן אין בו פגימות וגומות אבל סכין גדולה יש בתוכו פגימות וגומות צריכה ליבון:
והליבון. שאמרו צריך שיהו ניצוצות מנתזין ממנה והלכך מהני נמי בסכין גדולה שיש בה גומות ובסכין יפה הוא שאמרו שפה והיא טהורה:
הדרן עלך פרק השוכר את הפועל וסליקא לה מסכתא דעבודה זרה
הָכָא אַתּ אָמַר. מַדִּיחָן וְהֵן טְהוֹרִין. וָכָא אַתּ אָמַר. מַגְעִילָן בַּחַמִּין. חוֹמֶר הוּא בְגִיעוּלֵי גּוֹיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכא את אמר מדיחן והן טהורין. כמו וכו' הוא דמסיפא הוא דפריך דקתני בברייתא השפודין והאסכלאות מלבנן באור כמו במתני'. והנכון לגרוס. הכא את מר מלבנן באור והכא את אמר מגעילן בחמין. גבי בשר קודש דתנינן בפ' י''א דזבחים השפוד והאסכלא מגעילן בחמין ואמאי אמרינן במתני' הכא מלבנן באור:
חומר הוא בגיעולי נכרים. שאני הכא בגיעולי נכרים דאיסורא בלע ולפיכך החמירו ללבן אבל גבי קדשים היתרא בלע:
הלכה: הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי תַשְׁמִישׁ מִן הַגּוֹי כול'. הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי תַשְׁמִישׁ מִן הַגּוֹי דְּבָרִים שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶן אוֹכֶל נֶפֶשׁ כְּגוֹן כּוֹסוֹת מַדִּיחָן וּטְהוֹרִין. אֲבָל יוֹרוֹת וְקוֹמְקָמִּים מַגְעִילָן בַּחַמִּין. וְכוּלָּן שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִטְבִּיל וְהִגְעִיל וְשָׁף וְלִיבֵּן הֲרֵי אֵילּוּ טְהוֹרִין. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. צָרִיךְ לְהַטְבִּיל. כְּהָדָא. רִבִּמִּי סְלַק עִם רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא לְחַמְתָּא דְגָדֵר וְשָׁאֲלוֹן כְסַף מִן אִילֵּין דְּאוֹסִינוּס. שָׁאֲלוֹן לְרִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. צָרִיךְ לְהַטְבִּיל לְפִי שֶׁיָּֽצְאוּ מִטּוּמְאַת הַגּוֹי וְנִכְנְסוּ לְִקְדוּשַּׁת יִשְׂרָאֵל. יצא לחוץ ונלמד. נַפְקוֹן וְשָֽׁמְעוֹן רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לוֹקֵחַ. אֲבָל שׁוּאֵל מוּתָּר. מֵעַתָּה אֲפִילוּ כֵלִים. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה זְבִין כֵּלִים וּמַטְבִּילָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וצריך להטביל. אכוסות ואשאר כלי סעודה שלקח מן הנכרי קאי לפי גי' הברייתא דמייתי הכא דלא קתני אלא מדיחן ובברייתא דר' הושעי' תני וצריך להטביל והיינו התוספתא דלעיל:
כהדא. דשמעינן שכל הכלים הנלקחים מן הנכרי צריכין טבילה:
רב אמי סלק וכו' ושאלון כסף. שאלו כסף מן אילין נכרים דאיסינוס לשונות של כסף לעשות מהן כלים כדלקמן ושאלו את ר' ירמיה ואמר צריך להטביל כלים שנעשו מהן לפי שיצאו מטומאת נכרי ונכנסו לקדושת ישראל ואע''פ שעדיין לא היו כלים ביד הנכרי מ''מ הואיל וזה הכסף יצא מידו:
יצאו לחוץ ונלמד. כשיצא מן ר' ירמיה נלמד לו הדין כדלקמיה ויותר נכון לגרוס נצא לחוץ ונלמד וכן הוא בפ''ב דשבת ולקמן פ''ב דהוריות ובכמה מקומות:
נפקין. בעוד שיצאו שמעו אומרים בשם ר' יוחנן דלא שנו דצריך טבילה אלא בלוקח מן הנכרי אבל שואל ממנו מותר:
מעתה ואפי' כלים. כלומר מעתה נלמד דאפי' בכלים עשוין הדין כן דהא ר' יוחנן אמתני' קאי וקתני הלוקח כלי וכו' ואפי' בכלים דוקא לוקח אבל לא שואל:
רבי הושעיה זבין כלים. וכן היה ר' הושעיה נוהג כשהיה לוקח כלים מהן היה מטבילן אבל לא בששאל כלים מהן:
משנה: הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי תַשְׁמִישׁ מִן הַגּוֹי אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַטְבִּיל יַטְבִּיל לְהַגְעִיל יַגְעִיל. לְלַבֵּן בָּאוּר יְלַבֵּן. הַשְּׁפוּד וְהָאֶסְכָלָה מְלַבְּנָן בָּאוּר וְהַסַּכִּין שָׁפָהּ 37b וְהִיא טְהוֹרָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הלוקח כלי תשמיש. תוספתא היא בפ''ט וה''ג שם הלוקח כלי תשמיש מן הנכרים דברים שלא נשתמש בהן מטבילן והן טהורין דברים שנשתמש בהן כגון כוסות וצלוחיות מדיחן בצונן כגון היורות והמחמין והטיגנין וקומקומוסין מדיחן ברותחין כגון הסכינים והשפודין והאסכלאות מלבנן באור והן טהורין וכולן שנשתמש בהן עד שלא יגעיל וטבל וליבן הרי זה מותר. וגי' דהכא גבי יורות מגעילן בחמין בזה היא יותר נכונה דאתיא כמתני':
והסכין שפה. נועצה בקרקע קשה עשר פעמים והיא טהורה לאכול בה צונן ואם היו בה גומות או שהיתה יפה ורוצה בה לאכול חמין מלבנה באור או משחיזה כולה וכולן שנשתמש בהן עד שלא הגעיל או עד שלא הלבן ועד שלא הטביל מותר:
מלבנן באור. עד שיהו נצוצות נתזין מהן ואח''כ מטבילן והן מותרין:
ללבן באור. והן כלים שמשתמשין בהם על ידי האור ביבש בלי רוטב כדמפרש ואזיל כגון השפוד והאסכלא:
יגעיל. ברותחין שמכניסן לתוך יורה מליאה מים רותחין ומשהין אותן בתוכה מעט וזה אחר שמשפשפן ומסיר החלודה שלהן ואחר כך מטבילן במקוה הכשר לטבילת אשה והן מותרין:
להגעיל. כגון יורות וקדירות של מתכות שתשמישן על ידי רותחין:
יטביל. במקוה כשר לטבילת אשה וטבילתו מתירו:
אם שדרכו להטביל. כלומר כלי הראוי ליטהר בטבילה ואינו צריך תיקון אחר כגון שתשמישו על ידי צונן:
מתני' הלוקח כלי תשמיש. של סעודה מן הנכרי ודוקא כלי מתכו' וכלי זכוכית ככלי מתכו' דמו וכן כלי חרס המצופין באבר דבתר סופו אזלינן שמחפהו במתכות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source