משנה: זִיז עַד טֶפַח יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה וְיָכוֹל לְמַחוֹת. פָּחוּת מִטֶּפַח אֵין לוֹ חֲזָקָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְמַחוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל פותח הוא לרה''ר פתח כנגד פתח. חבירו בצד שכנגדו ורשות הרבים עוברת ביניהם דא''ל סוף סוף קא בעית לאצטנועי מבני רשות הרבים:
אחד לא יעשנו שנים. ואפי' עושה השנים כמו רוחב האחד דא''ל בחד פתחא מצינא לאצטנועי מינך כשהיא נעול בתרי פתחא לא מצינא שכן דרך בשני פתחים מניחין האחד פתוח:
היה קטן לא יעשנו גדול. דאמר לי' בפתחא זוטא מצינא לאצטנועי מינך בפתחא רבא לא מצינא:
פתח כנגד פתח. דאמר קרא וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו מה ראה ראה שלא היו פתחיהן מכוונים זה כנגד זה ואמר ראויים הם לברכה:
בונה חדר לפנים מביתו. שאינו מוסיף כלום אלא חולק ביתו לשנים דבלאו הכי יכול למלאות ביתו דיורין אם ירצה:
בנה עלייה וכו'. ג''כ מהאי טעמא שמרבה דיורין:
בחצר אחרת. הסמוכה לחצר זו שיש לו בה שותפות לא יפתח לו פתח לחצר זו שמרבה עליהם דריסת הרגל מדיורי אותו הבית:
מתני' לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין. שיש לו שותפות בה וכ''ש לחצר חבירו משום היזק ראיה:
פחות מטפח. לא הוי מידי דקביעותא הלכך לא הוי חזקה ויכול לבנות כנגדו וכשבא בעל הכותל להוציאו בתחלה אין בעל החצר יכול לעכב עליו:
מתני' זיז. עץ או אבן היוצא מכותלו לאויר חצר חבירו אם יש בו טפח או יותר יש לו חזקה ואין יכול בעל החצר לבנות כנגדו ולסתור את הזיז מאחר שהחזיק בו:
ויכול למחות בו.בתחילה כשבא בעל הכותל להוציא זיז שיש בו טפח יכול בעל החצר למחות בו שלא יוציאנו:
12a אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בֶחָצֵר. אֲבָל בְּגַנּוֹת אֲפִילוּ לְמַעֲלָה מֵד̇ אַמּוֹת מְעַכְּבוֹ. [רִבִּי יִצְחָק אֲמָרָהּ קוֹמֵי רִבִּי חֲנִינָה. רִבִּי חֲנִינָה אֲמָרָהּ קוֹמֵי רִבִּי פִּינְחָס בַּר חָמָא. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בֶחָצֵר אֲבָל בְּגַנּוֹת אֲפִילוּ לְמַעֲלָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת מְעַכְּבוֹ.] שָׁמַע רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וַהֲוָה בִישׁ לֵיהּ. אָמַר. אֲנָא אֲמָרִית שְׁמוּעָתָא וְלָא אָֽמְרֵית מִשְּׁמִי. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בֶחָצֵר אֲבָל בְּגַגּוֹת אֲפִילוּ לְמַעֲלָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת מְעַכְּבוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' הושעיא לא אמרו וכו'. אהא דאמרי במסכת יבמות בהאי תלמודא בענינא דמתני' קאי דהתם בפי''ב הלכה ג' אמרו מהו לפתוח חלון מצרית לחצר השותפין למעלה מארבע אמות א''ל כן אנן אמרין לסתום אוירא בעלמא באפוי. בתמיה אם כן נאמר דיכול למחות בידו ולסתום אויר העולם בפניו אלא ודאי אין יכול למחות בידו למעלה מד' אמות ואהא שייך שפיר הא דרבי אושעיא דלא אמרו בפשיטות דלמעלה מארבע אמות אין זה יכול לעכב אלא בחצר אם הוא פותח לחצר דכיון דחלון קטן הוא ולמעלה מד' אמות אין לחוש כל כך שיסתכל למטה בחצר:
אבל בגגות. גגות שלהם שוים היו ונוח להשתמש עליהן ואם רוצה לפתוח חלון כנגד גגו של חבירו אפילו הוא למעלה מד' אמות יכול זה לעכב עליו דלגגו שהוא כנגדו בקל הוא יכול להסתכל בו ואפי' בחלון קטן:
שמע ר' אושעיא. דהוי אמרי בבי מדרשא להאי דינא ולא אמרו משמיה והורע בעיניו שהיה להם להזכיר את שמו:
הלכה: זִיז עַד טֶפַח יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה כול'. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. זִיז הַיּוֹצֵא [עַד] טֶפַח מוֹצִיאוֹ אַתְּ אֲפִילוּ כַמָּה. לִמְשׁוֹךְ כַּמָּה. נָתַן ר' הוֹשַׁעְיָה. בְּחוֹלֵק אֶת בֵּיתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
בחולק את ביתו. בשיעור שעושין בין בית לבית בבליטת הכתלים היוצאים כדי לחלק בין בית לחבירו כך הוא יכול למשכו. א''נ יש לפרש מוציאו את אפילו כמה ארחבו קאי דרחבו של זיז יכול הוא להוציאו אפילו כמה באורך טפח שהחזיק בו למשוך בארכו כמה אם יכול הוא למשכו יותר באורך לאויר החצר וקאמר כדרך שעושין בסימן לחלק בין בית לבית כך הוא יכול למשוך בארכו:
למשוך כמה. במשך רחבו כמה:
גמ' מוציאו את אפי' כמה. דכיון שהחזיק בטפח יכול הוא להוציאו כמה שהוא רוצה באורך הזיז:
משנה: לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲלוֹנוֹתָיו לַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין. לָקַח בַּיִת בְּחָצֵר אֲחֶרֶת לֹא יִפְתָּחֶנָּה לַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין. בָּנָה עֲלִייָה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ לֹא יִפְתָּחֶנָּה לַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין אֶלָּא אִם רָצָה בּוֹנֶה אֶת הַחֶדֶר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ וּבוֹנֶה עֲלִייָה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ וּפוֹתְחָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. לֹא יִפְתַּח אָדָם לַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח חַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן. הָיָה קָטָן לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל אֶחָד לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם אֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא לִרְשׁוּת הָרַבִּים פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן קָטָן עוֹשֶׂה אוֹתוֹ גָּדוֹל אֶחָד עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שְׁנַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל פותח הוא לרה''ר פתח כנגד פתח. חבירו בצד שכנגדו ורשות הרבים עוברת ביניהם דא''ל סוף סוף קא בעית לאצטנועי מבני רשות הרבים:
אחד לא יעשנו שנים. ואפי' עושה השנים כמו רוחב האחד דא''ל בחד פתחא מצינא לאצטנועי מינך כשהיא נעול בתרי פתחא לא מצינא שכן דרך בשני פתחים מניחין האחד פתוח:
היה קטן לא יעשנו גדול. דאמר לי' בפתחא זוטא מצינא לאצטנועי מינך בפתחא רבא לא מצינא:
פתח כנגד פתח. דאמר קרא וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו מה ראה ראה שלא היו פתחיהן מכוונים זה כנגד זה ואמר ראויים הם לברכה:
בונה חדר לפנים מביתו. שאינו מוסיף כלום אלא חולק ביתו לשנים דבלאו הכי יכול למלאות ביתו דיורין אם ירצה:
בנה עלייה וכו'. ג''כ מהאי טעמא שמרבה דיורין:
בחצר אחרת. הסמוכה לחצר זו שיש לו בה שותפות לא יפתח לו פתח לחצר זו שמרבה עליהם דריסת הרגל מדיורי אותו הבית:
מתני' לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין. שיש לו שותפות בה וכ''ש לחצר חבירו משום היזק ראיה:
פחות מטפח. לא הוי מידי דקביעותא הלכך לא הוי חזקה ויכול לבנות כנגדו וכשבא בעל הכותל להוציאו בתחלה אין בעל החצר יכול לעכב עליו:
מתני' זיז. עץ או אבן היוצא מכותלו לאויר חצר חבירו אם יש בו טפח או יותר יש לו חזקה ואין יכול בעל החצר לבנות כנגדו ולסתור את הזיז מאחר שהחזיק בו:
ויכול למחות בו.בתחילה כשבא בעל הכותל להוציא זיז שיש בו טפח יכול בעל החצר למחות בו שלא יוציאנו:
אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. תַּנֵּי תַמָּן. הַפּוֹתֵחַ חַלּוֹן בְּכוֹתֶל חֲצֵירוֹ בְּמַעֲמַד חֲבֵירוֹ. (ד̇ אַמּוֹת) [רִבִּי אוֹמֵר]. פּוֹחֵת בִּשְׂמֹאל נוֹעֵל בְּיָמִין. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה עוֹמֵד שָׁם. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. הֲוִינָא בְעִית לְעִי. הָיָה מוֹשִׁיט לוֹ צְרוֹרוֹת. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. מְגָחֵךְ הֲוִינָא בָּאוּ גַבְרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
מגחך הוינא באו גברא בהוא האיש. אע''פ כן יכול לומר לו משחק הייתי בך ועשיתי עצמי כמסייע אותך לפי שהייתי יודע שצריך אתה לסותמו:
היה מושיט לו צרורות. והיה מסייע אותו בבנין ובפתיחה מאי הרי מעשיו מוכיחין שנתרצה בכך:
יכול לומר לו הוינא בעיית לעי. לא מפני שמחלתי לך הייתי שותק אלא חפץ הייתי לראות היאך אתה מטריח ומיגע עצמך בחנם דצריך אתה לחזור ולסתום:
הגע עצמך שהיה שם. דהא במעמד חבירו קתני וא''כ זה ראה ושתק ומחל לו:
פותח בשמאל נועל בימין. כלומר בידו אחת פתח ובידו שנית יסתום מיד לפי שזה מעכב עליו:
תני תמן. בבבל תני להך ברייתא:
הלכה: לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲלוֹנוֹתָיו כול'. 12b הָכָא אַתָּ מַר. פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח מוּתָּר. וְהָכָא אַתָּ מַר. פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח אָסוּר.הֵן דְּתֵימַר. מוּתָּר. בְּמָבוֹי. וְהֵן דְּתֵימַר. אָסוּר. בַּחֲצַר הַשּׁוּתָפִין. וְהָתַנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁבְּנֵי חָצֵר יְכוֹלִין לְמַחוֹת זֶה עַל יְדֵי זֶה בֶחָצֵר כֵּן בְּנֵי מָבוֹי יְכוֹלִין לְמַחוֹת זֶה עַל יְדֵי זֶה בְמָבוֹי. אָמַר רִבִּי לָא. כָּאן בְּשֶׁנָּתַן רְשׁוּת כָּאן בְּשֶׁלֹּא נָתַן רְשׁוּת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שַׁנְייָא הִיא בַּגַּנּוֹת שֶׁנִּיתְּנוּ לַחֲפִירָה. אָמַר רִבִּי נָסָא. וְחָרְבּוֹת לֹא נִיתְּנוּ לְהִיבָּנוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
וחרבות לא ניתנו להבנות. וכי זה ג''כ אין יכול לבנות בחצירו ולפתוח ג''כ בפתח כנגדו וא''כ היינו דינא דברייתא דבמקום שיכול לעכב מטעם הזה גם בזה יכול לעכב ולומר למחר אני רוצה לבנות ויהא פתחך כנגד פתחי ואם אינו יכול לעכב שכבר קדם זה אם כן גם התם כך הוא דמאי שנא ולא משני מידי:
שנייא היא בגנות שניתנו לחפירה. רבי יוחנן בעי לשנויי הפירכא דפריך מהתוספתא בגוונא אחרינא דגרסינן התם אחר דקתני כשם וכו' כך בני מבוי יכולין למחות זה את זה במבוי השותפין כיצד וכו' ומפרש התם דבדבר שכבר עשה א' תקלה אין יכול למחות בחבירו דאומר לו כדרך שעשיתה בתוך שלך אף אני עושה בתוך שלי היו מימיו עוברין דרך גגו של חבירו ועמד והפסיקן יכול לעכב על ידו וכו' יש לו באר בחצרו של חבירו והרי בעל החצר מבקש לחפור לו באר אחרת יכול לעכב על ידו ע''כ. והשתא קאמר ר' יוחנן דמהבריי' דהתם לא קשיא דשאני התם דמיירי בדבר שעומד לכך כגון בגנות שעומדין לחפירה וכיוצא בזה והלכך קתני התם דבדבר שחבירו גם כן יכול לעשות כמוהו חבירו מעכב על ידו שאמר ליה למחר אני עושה כן בתוך שלי ואם כבר עשה יכול גם הוא לעשות כן או אם כבר החזיק זה בחצירו של חבירו כגון הא דתני בדין הבאר בזה אין חבירו יכול לעשות כן ועכ''פ שמעינן מהתם דלא מיירי אלא בדבר שגם חבירו יכול לעשות כמוהו אבל הכא דאמרי' במבוי מותר מיירי שבתחלה עשה זה פתח לחצירו של זה במבוי ולא הי' שם עדיין פתח כנגדו ובכה''ג אין יכול זה לעכב על ידו והיינו דמתמה ר' נסא על האי שינויא:
כאן בשנתן רשות. הא דדייקינן במתניתן דבמבוי מותר בשנתנו לו רשות לפתוח ושוב אינן יכולין למחות בו ואפ''ה בחצר השותפין אסור דאף על פי שנתנו לו רשות מכיון דהיזק ראי' בחצר השותפין יותר מצוי ותדיר הוא יכולין למחות בו והא דתני בתוספתא דבני מבוי יכולין לעכב עליו בתחלה הוא דלא נתנו לו רשות:
אמר ר' אילא. לא קשיא:
והתני. בתוספתא פ''ב:
הן דתימר מותר וכו'. כלומר דיוקא דרישא דוקא הוא דבמבוי שאינו מפולש מותר דלא אמרו אסור אלא בחצר השותפין אבל במבוי אע''ג דאינו מפולש שכיחי ביה רבים יותר מבחצר ויכול לומר לו סוף סוף בעית לאצטנועי מהרבים העוברים שם:
הכא את אמר פתח כנגד הפתח מותר וכו'. כלומר דהש''ס מקשה דיוקא דרישא וסיפא אהדדי דמרישא משמע דדוקא לחצר השותפין פתח כנגד הפתח אסור הא במקום אחר אף ע''פ דלא הויא ר''ה אלא דלא הוי כחצר השותפין וכגון במבוי שאינו מפולש מותר ובסיפא קתני אבל פותח הוא לר''ה פתח כנגד פתח דמשמע הא במבוי שאינו מפולש אסור:
גמ' גרסינן כאן להא דנתן בר' הושעיא וכו' הכתובה בספרים לסוף הלכה דלעיל והכא הוא דשייך כמו שפירשתי למעלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source